הגדה של פסח, קדש ב׳

2 שמחת הרגל פתח ↗

קדש ראיתי להרב המובהק מר קשישא מורינו כמהר"ר אליעזר נחום בפירוש המכילתא כ"י שנסתפק אם קדו' י"ט דאורייתא או דרבנן וכתב מסברא דדעת הרמב"ם ז"ל דהוי מדרבנן ואע"ג דבמכילתא אמרו י"ט מנין ת"ל אלה מועדי לא סמך הרמב"ם על זה כיון דברית' זו לא הוזכר' בש"ס או דסבר דהוי אסמכתא זהו תורף דבריו. ותמהני שנעלם ממנו דברי הרב המגיד שכתב פכ"ט דשבת ודע דקדוש י"ט אינו דבר תורה. והר' אליה רבא העיר בסי' ער"א מבה"ג דמייתי לה מקראי. וכבר דקדקנו עליו דאדמותיב מבה"ג דאפש' דהני דרשו' מפי עצמו אמרן על דרך שכ' רבינו ישעיה הראשון בס' המכריע ס' ע"א הו"ל להביא המכילתא דמייתי לקדוש י"ט מקרא. אלא דלפי האמת המכילתא אסמכתא היא וגם מקמי הכי יליף קדוש ליום והוא אסמכתא כמ"ש הרמב"ן בפירוש התורה פ' יתרו ע"ש ולכן יכוין לקיים מ"ע דרבנן לקדש קידוש יום טוב. אחר זמן ראיתי להרב מהר"ש שלם זלה"ה בספרו לב שלם פ"ו מהל' יום טוב שהביא דברי הרב ז"ל ועמ"ש בספרי מחזיק ברכה א"ח סי' תקכ"ט:

2 מערכת היידענהיים פתח ↗

קדש לשון הכנה והזמנה כמו וקדשתם היו ומחר ר"ל הזמינו עצמיכם בלילה הזה לקיים המצות הנהוגות בליל זה ולשון קדושה שהלילה הזה במדריגת קדושה עליונה, על כן הזהר והזהר שלא תחשוב בדברי הבאי רק לקיים המצות ובשמחת יו"ט וח"ו לדבר בלילה הזה שום דברי בטלה ומכש"כ ח"ו דברי הוללות והיתול ודבר שקר ח"ו רק קדשו עצמיכם לדבר בדברי קדושה לבד כדי שיהיו דבריכם נחת רוח לפני הקדוש וברוך שמו. יבא קדש אלו ישראל שנאמר כי עם קדוש אתה וגו' וידבר לפני קדוש, שנאמר כי קדוש אני ה'. בלילה הקדושה זה ליל פסח שנקרא מקרא קדש שנאמר ביום הראשון מקרא קדש יהיה לכם וגו' גם השיר יהי' לכם כליל התקדש חג ישעיהו ל׳:כ״ט בדברי קדושה לבאר ספור יציאת מצרים מתורתינו הקדושה:

2 נפתלי שבע רצון פתח ↗

אעתיק כאן קצת טעמים מ"ש בהגדה של פסח טעם נכון למנהגן של ישראל שהוא מיוסד על התורה ויש לו על מה שיסמכו משום שבלילה הזה אנו עושין כמה דברים תמוהים למי שיש לו חסרון ידיעה ונשתנה הלילה הזו מכל הלילות ע"כ אפס קצהו אעתיק פה: וזה יצא ראשונה מה שאנו לוקחין סולת לעוגות מצות: ויין לארבעה כוסות ובשר * לפסח וחגיגה ותפוחים ואגוזים לחרוסת: ה"ט דידוע מ"ש חכמי אמת ישראל הוצרכו לזכך ולמרק חטא של אד"הר ובדבר שחטא בו ניתקנו: אמנם הדבר שחטא בו אד"הר במחלוקת שנוי' אם אילן שאכל אד"הר ממנו גפן הי' או חטה הי' או תאנה הי' או אתרוג הי' ומאחר שאנו צריכים לתקן זה ואנו מסופקים במה חטא מכח ספק עבדינן ככולהו תנאי: למ"ד גפן הי' ע"כ לוקחין יין לד' כוסות שעל ידי מצוה זו יתוקן החטא סומקא * חלף סומקא. ומשום ספק דשמא חטה הי' מה"ט לוקחין סולת למצות: ואכתי לא יצאנו מידי ספיקא דשמא כמ"ד אתרוג הי' ע"כ נוטלין תפוחים לחרוסת דאתרוג תפוח נקרא כמ"ש וריח אפך כתפוחים מתרגמינן כאתרוגין. ואכתי לא פלטינן דשמא כמ"ד תאנה הי' ע"כ לוקחין אנו תאנים לחרוסת שע"יז יהי' סר עונו. וב"מר אי' מלמד שהאכילה חוה לכל בהמה חי' ועוף נמצא שכל בעלי * חיים הוצרכו תיקון לתקן אותם ע"כ לוקחין שה לפסח ובהמה לחגיגה:

1 קַדֵּשׁ

2 שבלי הלקט פתח ↗

כוס הראשון מוזגין כוס של יין ואומרים עליו קידוש היום וזה סדרו של קידוש. מברך תחלה בורא פרי הגפן ואחר כך מברך אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו וכו' ושהחיינו. שכך שנינו דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה בית שמאי אומ' מברך על היום ואחר כך מברך על היין שהיום גורם אל היין שיבא וכבר קידש היום ועדיין היין לא בא. ובית הלל אומ' מברך על היין ואח"כ מברך על היום שהיין גורם לקדושה שתיאמר דבר אחר תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. וקיימא לן דהלכה כבית הלל. ואל תתמה על מה שאין אנו מברכין שעשה נסים בלילי הפסח שהרי מסדר והולך בסוף ההגדה למי שעשה לנו ולאבותינו את כל האותות והמופתים והנסים האלו כן כתב רבינו שלמה זצ"ל. ואם חל ליל שמורים בלילי שבת מתחיל ויכולו השמים כסדר לילי שבת ומברך בורא פרי הגפן ואומר אשר בחר בנו וכולל של שבת עם קידוש היום וחותם מקדש השבת וישראל והזמנים. ואע"ג דקי"ל דאין חותמין בשתים הא איתמר עלה בגמרא חוץ מזו. ואחר כך מברך שהחיינו ואם חל ליל שמורים במוצאי שבת מברך יקנה"ז סימן. יין. קידוש. נר. הבדלה. זמן. דהכי איתוקמא בפרק ערבי פסחים. מאי הוה עלה אביי אמר יקנה"ז רבא אמר יקנה"ז והלכתא כרבא יין קידוש מברך כשאר ימים נר כסדר מוצאי שבת הבדלה המבדיל בין קודש לחול בין אור לחושך בין ישראל לגוים בין יום השביעי הגדול והקדוש לששת ימי המעשה ובין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת ואת יום השביעי הגדול והקדוש מששת ימי המעשה הבדלת וקדשת וחותם בא"י המבדיל בין קודש לקודש והכי איתוקמא בפרק קמא דחולין בסופו. ומה שאומרין ובין קדושת שבת לקדושת יום טוב ואת יום השביעי הגדול והקדוש מששת ימי המעשה הבדלת וקדשת משום דבעינן מעין פתיחה סמוך לחתימה ואמרי לה מעין חתימה ופסק רבינו שלמה זצ"ל דעבדינן כתרווייהו וכתב רבינו שלמה זצ"ל במוצאי שבת ליום טוב אין מברכין על הבשמים גזירה שמא יקטום ועוד שלא אבדה נשמה יתירה של שבת ועוד מצאתי בשם רבינו יצחק מדנפי"ר זצ"ל ששאלתי לר' כשאירע פסח במוצאי שבת מפני מה אין מברכין על הבשמים ואמר לי גזרה שמא יקטום ונראה לי שהוא עיקר כי טעם הבשמים שאנו מברכין במוצאי שבת מפני נשמה יתירה שנאבדה ממנו ונפשו של אדם דקה שכך דרשו רבותינו ז"ל שבת וינפש כיון ששבת ווי אבדה נפש וזהו בחול אבל עתה מפני שמחת יום טוב אינו מרגיש באיבוד נפשו. ובמוצאי יו"ט לחול אין מברכין על הבשמים לפי שאין נפש יתירה ביום טוב. ובשם הרב ר' יאיר בן הרב ר' מאיר זצ"ל מצאתי יום טוב שחל להיות במוצאי שבת מברך יקנה"ז ויש שמצריכין בשמים ובשם רבינו גרשום זצ"ל שמעתי שמצריך בשמים כשחל יום טוב במוצאי שבת ואע"ג דבגמרא שלנו אינו מצריך בשמים מיהו בירושלמי אמר יום טוב שחל להיות אחר השבת מברך יקבנה"ז ובכל מקום שיש נר יש בשמים ויש שאין מברכין על הבשמים ביום טוב שחל להיות אחר השבת וטעמם שמא יקטום ולא נהירא דהא אמרינן ביום טוב קוטמו ומריח בו אלמא לא חיישינן אם יקטום עכ"ל. ושמא המפרשים גזירה שמא יקטום מפרשים שמא יקטום המחובר ולפי טעמו של רבינו יצחק בר' יהודה זצ"ל שמצריך בשמים במוצאי שבת מפני שמסריח אור של גיהנם ששבת כל היום ולא הסריח ובמוצאי שבת מתחיל ומסריח א"כ במוצאי שבת ליום טוב אין מצריך בשמים שגם יום טוב שובת אור של גיהנם ואינו מסריח ואם תאמר א"כ נברך על הבשמים במוצאי יום טוב יש לומר כיון שאין מברכין על האור אין מברכין על הבשמים הואיל והבשמים מחמת האור הן באין תדע שהרי במוצאי יום הכיפורים נהגו לברך על הבשמים כמו שמברכין על האור וכן תירץ אחי ר' בנימין נר"ו:

2 קמחא דאבישונא פתח ↗

בבואם מבית הכנסת כל אחד יערך שלחנו בדרך חירות בענין שנבאר. ולא ישבו על השלחן עד שתחשך היום כדי שיהיה ודאי לילה בעת אכלו מצה כדכתיב בערב תאכלו מצות. ואפי' עני שבישראל לא יפחתו לו מד' כוסות ואוכלי' ושותין בהסבה ונרמז בפ' דכתיב ויהי בשלח פרעה את העם כתיב בתרי' ויסב אלקי' את העם כי כשנגאלו אכלו דרך הסבה. ומצוה מן המובחר ביין אדום זכר לדם שהזו על המשקוף והמזוזות במצרים. ואם היו ידיו נקיות ישב אל השלחן ויקדש אמנם רוב בני אדם נוהגי' לבדוק נקביהם קודם לכן ובעלילה זו רוחצים ידיהם. שאם היו ידיו נקיות אין לו לרחוץ אות' בחנם ולברך על נטי' ידים. שהרי על נטילה זו לא יבא לאכול רק לשתות אחר קדוש. וקיימא לן הנוטל ידיו לפרות הרי זה מגסי הרוח. וטעם לארבעה כוסות אלו כנגד ד' לשונות גאולה הכתוב בפ' וארא. לכן אמו' לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם וכו' והצלתי אתכם מעבודתם. וגאלתי אתכם בזרוע נטויה. ולקחתי אתכם לי לעם. ד' כוסות כנגד והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי. וי"א כנגד ד' כוסות האמורי' בפרעה. וכוס פרעה בידו. ואשחט אותם על כוס פרעה. ונתת כוס פרעה בידו. ואתן את הכוס על יד פרעה. וי"א כנגד ד' מלכיות. וי"א כנגד כוסות פורענות שעתיד הקב"ה להשקו' אומות העולם. כי בה אמר ה' אלקים קח את כוס יין החמה הזאת והשקית אותו את כל הגוים וכו' כוס זהב בבל ביד ה' משברת כל הארץ וגו' כי כוס ביד ה' ויין חמר מלא מסך. ימטר על רשעים פחי' וכו' ורוח זלעפות מנת כוסם. כנגד ד' כוסות של נחמות. ה' מנת חלקי וכוסי תערו' לפני שלחן וכו' ראשי כוסי רויה. כוס ישועות אשא. פי' בשתי כוסות הכתוב מדבר אחד לימות המשיח וא' לעולם הבא. יש שואלים למה אין מברכין על שתיית ד' כוסות כמו שמברכי' על אכילת מרור. ויש לתרץ שאין מברכי' אלא על מצוה שעושי' בבת אחת בלא הפסק. אבל ד' כוסו' שעוש' מצוה אחת על כל אחד מהם בהפסק אין לברך עליהם. וכתב רב נטרונאי גאון ד' כוסו' של ליל פסח אי אפשר שלא לשתו' ואם לא שתה לא יבא ידי חובותו וחייב מלקו' מדרבנן. ומה שאמר אפי' עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ר"ל אפי' עני שאין רגיל להיות מסב. ואין צריך לומ' לעשיר שרגיל להיות מסב על כלי מלת וכרפס ותכלת. וההסבה צריכ' להיות על צד שמאל. והסבת ימין אינה הסבה שמא יקדים קנה לושט. ואשה אינה צריכה הסבה מפני שאמת בעלה עליה. ואם היא אשה חשובה צריכה הסבה. ואין צריך לומר אלמנה וגרושה שאין רשות אחרים עליה. בן אצל אביו אפילו הוא רבו מובהק צריך הסבה. תלמיד אצל רבו אינו מסב אלא אם כן יתן לו רבו רשות. והטעם שאינו מסב לפני רבו ואם היה אביו רבו מסב לפניו. שהאב מוחל על כבודו לבנו והוא גס בו מה שאין כן בתלמיד לפני רבו. שמש לפני רבו צריך הסבה. וכתב אבי העזרי שבזמן הזה שאין רגילות בארצנו להסב יושב כדרכו ואין צריך להסב.

2 מעשה ניסים פתח ↗

לא יאמר קידוש עד שתחשך דהיינו צאת הכוכבים. ומקדש ומברך זמן. ואם חל במוצאי שבת אומר יקנה״ז. ואם שכח להבדיל עד שהתחיל ההגדה ישלים ההגדה עד גאל ישראל ואח״כ יבדיל. ואם נזכר באמצע סעודה שלא הבדיל מבדיל באמצע סעודתו על הכוס. ואם לא היה דעתו לשתות יין תוך הסעודה מברך בפה״ג. ואם נזכר אחר שבירך ברכת המזון אומר הלל והבדלה על כוס אחד כיון דא״א בענין אחר. ולא יטול ידיו קודם קידוש. ואם אין ידיו נקיות יטול מעט ולא יברך ענ״י. שיעור כוס רביעית. ולכתחלה ישתה כולו ובדיעבד סגי ברוב רביעית וצריך לשתות שלא ישהה יותר משיעור שתיית רביעית. ואם שהה יותר אז בב׳ כוסות. ראשונות צריך לחזור ולשתות ובאחרונות א״צ. ואם שהה יותר מכדי אכילת פרס לא יצא וצריך לחזור ולשתות אפילו בב׳ כוסות אחרונות. גם הנשים חייבות בד׳ כוסות ובכל המצות הנוהגות בלילה זו. אין ליקח כוס שפיו צר שאינו יכול לשתות רביעית בבת אחת בין כוס ראשון לשני לא ישתה רק לצורך גדול:

הגדה של פסח Urchatz »