1עיון בשבת הארץ, פרשת בהר - ויקרא כה2סיפור של ארץ3פרשיית השביעית בפרשת משפטים שבספר שמות מסתכמת בשני פסוקים. לעומתה, בולט תיאור השביעית בפרשת בהר שבויקרא באורכו, בפירוט שבו, ובתמונה הרחבה שהוא מצייר. גם פרק הזמן בו עוסקת הפרשייה ארוך בהרבה: אין מדובר רק במחזור של שש שנים ושנה שביעית, אלא במחזור גדול יותר; שבע השנים הופכות להיות פרק בספירה לקראת שנת היובל, שנת דרור, שחרור עבדים ושיבה אל האחוזה של כל אחד ואחד. הפרשייה נפתחת בפסוק שאולי כבר הוא מעניק את המפתח להבנתה:4וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'.5הרקע לפרשייה הוא הביאה אל הארץ, וגם השביתה היא שביתה של הארץ כלפי ה'. המילה "ארץ" מופיעה בפרק זה יותר מעשרים פעמים. ממילא, זווית המבט להבנת הפרשייה צריכה להיות בהתבוננות בארץ ובמתרחש בה בשנה השביעית.6כי לי הארץ7למי שייכת הארץ?8בספר שמות הצטווה האדם ליטוש ולשמוט את בעלותו על ארצו. כביכול ציוותה שם התורה – אכן הארץ היא שלך, "וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ", אך בשביעית עליך ליטוש את השייך לך.9אך כאן, בספר ויקרא, מתגלה שמראש הארץ כלל איננה של האדם:10וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת, כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי.11הארץ שייכת לה'. האדם חי עליה כגר וכתושב, אך לא כאדון, וכ'אזרח'. תפיסה זו איננה נותרת רק בעולם האידיאות. היא מחוללת מערכת כלכלית שלמה שבבסיסה עומדת ארץ ה', שלה "חיים משל עצמה", ואשר אינה משועבדת ושייכת לאדם. במערכת כלכלית זו כלל לא ניתן למכור שדה – אפשר למכור רק את "מספר התבואות" - חישוב פוטנציאלי של כמות התבואה שתצמיח השדה עד שנת היובל, אז ישוב אליה בעליה המקורי. גם הבתים אינם נמכרים באופן רגיל: ניתן לגאול ולפדות אותם מן הקונה בשנה הראשונה לממכרם, ואם אינם נגאלים – חוזרים הם לבעליהם ביובל.12יש להדגיש: התורה איננה קובעת ש"הכל שייך לה'", וממילא על האדם לשתף אחרים ברכושו. עדרי צאן אינם חוזרים ביובל, וכן כמובן כלי כסף וזהב, כלי עבודה ומחרשות או כל קניין אחר של האדם. התורה מלמדת שהארץ שייכת לה', "כי לי הארץ". אם נשוב לראשית הפרשיה, נגלה שהארץ לא רק שייכת לה', אלא גם "שובתת לה'". כביכול יש לה לארץ חיים משל עצמה, קשר משלה עם הקב"ה. מה סודו של קשר זה?13אדם מן האדמה14כדי להבין את שביתת הארץ בשנה השביעית, יש להיזכר במהותם של הארץ והקשר בין האדם והאדמה. כולנו נבראנו מן האדמה, אך פעמים רבות אנו מתייחסים אליה באופן פונקציונלי, בתור הקרקע שעליה עומדות רגלינו, ולא יותר מכך. מעין משטח המחזיק את מציאות חיינו. עיון בסיפורה של האדמה בתורה מגלה קשר עמוק בין האדם והאדמה, ומעלה הרהורים על הדרך ליישמו בימינו.15את סיפור האדם והאדמה ניתן לצייר בשלושה שלבים, מבריאת העולם ועד החיים בארץ ישראל. השלב הראשון הוא המציאות שלפני חטא אדם הראשון. האדם היה קשור אל האדמה, נברא ממנה, ואף עובד אותה – "לעבדה ולשמרה". עבודה זו היא עבודה מלאה חופש. נעדרת ממנה הקללה של "בזעת אפיך תאכל לחם", וודאי שקללת "וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ", שהגיעו בעקבות חטאי האדם בעץ הדעת. מדובר על מעין עבודה הרמונית, שלמות של אדם ואדמה. כך מופיע הרעיון בדברי הרב קוק:16לעבדה ולשמרה בגן עדן, זהו זיו החיים העליון, לאכל מעץ החיים, ולא לדעת כלל משום רע... האלהים עשה את האדם ישר... יסוד של התשובה אל הטבע.17המפגש הנקי עם הטבע, יוצר קשר בל יינתק בין האדם לאדמה. ממילא, כאשר חוטא האדם נפגעת האדמה ומתקללת. טבעה העצמי יורד מדרגה, והיא כבר אינה מעניקה ממלוא כוחה לאדם. כאן מגיע השלב השני: הידרדרות הקשר בין האדם לאדמה. הידרדרות זו חלה במספר שלבים: חטא אדם הראשון והקללה –"אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ... בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב" ; חטא קין ועונשו – "וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ: כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ" ; ולבסוף חטא דור המבול, המשחית את האדמה ומנתק סופית את הקשר בין האדם והאדמה: "...וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו".18העולם לא עמד בקישור הישיר בין האדם ובין האדמה, ממנה נברא ועליה חי. הקב"ה מנתק קשר זה, ועתה אכן האדמה היא רק מקום לפסוע עליו, ולא עוד ישות חיה, הקשורה בטבורה אל האדם.19חידוש הקשר בין האדם והאדמה בארץ ישראל20במקום אחד בעולם, התמונה שונה. במקום יחיד זה עוד נשמר הקשר החי בין האדם והאדמה. זוהי ארץ ישראל, שבה כאשר האדם חוטא חלילה הארץ מתקללת, כפי שאנו קוראים בכל יום:21הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים... וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה.22במקביל לקללתו של אדם הראשון – "לא תוסף את כוחה לך", מתקיימת בארץ ישראל קללת "האדמה לא תתן את יבולה", ובמקביל לעונשו של קין "אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה... נע ונד תהיה בארץ" – מתקיים בעם ישראל "ואבדתם מהרה מעל האדמה". קשר זה מתבטא כמובן גם לצד השני:23וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי... לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ: וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ.24ההליכה אחר היושר, שמירת המצוות ואהבת ה', מביאה ברכה לא רק לאדם אלא גם לאדמה, הנותנת בעין יפה את יבולה. תיאורים נוספים בתורה מלמדים שבארץ ישראל, לאדמה יש כביכול "אופי". היא מקיאה את האדם כאשר חטאיו אינם מתאימים לאופייה:25כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ. וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם. התועבות אינן פוגעות רק באדם – הן פוגעות גם באדמה הטהורה, שנטמאת בעקבותיהן וכביכול מתעורר בה רצון עצמי להקיא את העם המטמא אותה. אולי מכך נבעה דרשת חז"ל על מהותה של ארץ ישראל: למה נקרא שמה ארץ? שרצתה לעשות רצון קונה.26לארץ יש רצון המתאים לרצון קונה. בהתאמה זו היא קוראת את האדם לתיקון דרכיו ולהתאמתם לחיי האדמה.27עצם החיים בארץ ישראל28תובנה זו על סודה של הארץ מסבירה את הערך הגדול שראו חז"ל בעצם המגורים בה. לערך זה ביטויים הלכתיים רבים, וביניהם הקביעה:29ת"ר: לעולם ידור אדם בא"י אפי' בעיר שרובה עובדי כוכבים, ואל ידור בחו"ל ואפילו בעיר שרובה ישראל.30ישנה עדיפות למגורים בארץ, אפילו כאשר ההקשר הסביבתי עלול לפגוע בקיום המצוות או בחינוך הילדים – גם בעיר שרובה עכו"ם. ומסבירה הגמרא:31שכל הדר בארץ ישראל - דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוצה לארץ - דומה כמי שאין לו אלוה.32עצם החיים בארץ הם מפגש עם אלוקים, שרצונו טמון ומבוטא ברגבי אדמת ארץ ישראל – "דומה כמי שיש לו אלוה". כך משבחים חז"ל את ההתהלכות בארץ:33ורוח להולכים בה – א"ר ירמיה בר אבא א"ר יוחנן: כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל – מובטח לו שהוא בן העולם הבא.34עצם ההליכה בארץ נותנת "רוח", המזכה את האדם ומרוממת את חייו. דבר זה אינו תלוי ברמתו הרוחנית של האדם:35נותן נשמה לעם עליה... אפילו שפחה כנענית שבא"י - מובטח לה שהיא בת העולם הבא.36הסיפור שמבטא אולי יותר מכל את האהבה הגדולה שחוו התנאים לארץ ישראל, מופיע בספרי:37מעשה ברבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר, שהיו הולכים לנציבים אצל רבי יהודה בן בתירה ללמוד ממנו תורה. והגיעו לציידן וזכרו את ארץ ישראל - זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם... אמרו: ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה חזרו ובאו להם לארץ ישראל.38שני התנאים יוצאים מארץ ישראל למטרה חשובה – ללמוד תורה אצל רבי יהודה בן בתירא. אך בדרכם הם זוכרים את ארץ ישראל, בוכים, קורעים את בגדיהם ומחליטים לשוב על עקבותיהם. "ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה". עצם החיים והישיבה בארץ מחברים את האדם לאלוקיו, במידה שווה לקיומן של כל המצוות יחד.39אך התודעה המופלאה זו - לפיה הארץ קדושה וטהורה, והיא קוראת את האדם לחיים מתוקנים, אהבת ה' וקיום מצוותיו - עלולה להישחק מהסיבה הפשוטה שהאדם עובד בארץ ומתפרנס ממנה. הארץ, הנשגבת והגבוהה, משמשת אותו לצרכיו היומיומיים ביותר. ניתן לומר שהוא כמעט ואינו חווה אותה כאדמת ארץ ישראל, אלא כשדה פרטי, כעסק כלכלי לכל דבר ועניין. לשם כך באה השביתה פעם בשבע שנים, ומכריזה – "ושבתה הארץ שבת לה'". כביכול גם הארץ עצמה "משתחררת" מעבודת האדם, ושבה לשנה של גילוי אופייה העצמי וקשרה המיוחד עם הבורא.40השביעית - בין האדמה לה'41היות השנה השביעית שנת גילוי אופיה של הארץ וקשרה לאלוקים, מתבטאת יותר מכל בעונש הגלות החמור הבא בעוון השביעית:42בעון גלוי עריות והשמטת שמיטין ויובלות גלות באה ומגלין אותן ממקומן ובאין אחרים ויושבין במקומן43התורה מסבירה שהגלות מאפשרת לארץ לשבות את השביעיות שעם ישראל לא שמר:44אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הֳשַׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ.45לאמור: גם כשעם ישראל אינו בארצו, יש משמעות לשביעית! שנה זו קשורה לסיפור בין הארץ ובין הקב"ה; העם נדרש לאפשר אותה, לשבות מזריעה וקצירה, אך גם כאשר הוא נמנע מכך – הארץ כבר תמצא את דרכה לשבות.46האדם נברא "עפר מן האדמה", ומדרש מעניין מציג את הזכר כ"עפר" ואת הנקבה כ"אדמה":47רבי הונא אמר: עפר - זכר, אדמה - נקבה, היוצר הזה מביא עפר זכר, ואדמה נקבה, כדי שיהיו כליו בריאין.48אימוץ נקודת המבט של המדרש יאפשר לנו לדמות את שביתת הארץ לתהליך תיקון זוגי: במשך שש השנים, האדמה קנויה לאדם. הוא זורע בה והיא מצמיחה. היא חווה את עצמה כמעט אך ורק ביחס אליו, מצמיחה את זרעיו, הוא אוכל את פירותיה – וכאילו אין לה אופי ורצון עצמי. באה השנה השביעית, ומאפשרת למימד הנשי לבטא את טבעו העצמי, לגלות את הקשר שלו עם הקב"ה שאיננו עובר רק דרך הזכר, העובד וזורע. "ושבתה הארץ שבת לה'!"49"לקחת ללב"50איזו עבודה פנימית ניתן לעשות עם תובנות אלו, על מהותה של הארץ?51נראה שהעבודה אליה מזמינה אותנו פרשיית השביעית בחומש ויקרא היא כפולה.52ראשית, גילוי טבעה של הארץ. המושג "קדושת הארץ", עלול להיתפס אצלנו לפעמים כמגיע מן החוץ, כמוכתב לנו על ידי הספרים ועל ידי תובנות הזרות לנו. לרעיונות המגיעים מן החוץ יש חסרונות רבים, כדברי הרב קוק:53כל מה שנכנס בנשמה אחת מהשפעת חברתה, אף על פי ש... סוף כל סוף הוא מקנה לה איזו ידיעה... הוא עם זה מזיק לה גם כן, במה שהוא מערב יסוד זר במהותה. ואין העולם משתלם כי אם במעמד של שלילת ההשפעה הזרה, ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור דעו את ד', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם.54השנה השביעית מזמינה אותנו להתבונן מחדש בארץ. לחוש את אדמתה ואת עציה, ולנסות לנשום אל תוכנו את אווירה המיוחד והמחכים. לגלות בתוכנו את המקום בו אכן נבראנו מתוך האדמה, ובו קיים בינה ובינינו קשר חי וקיים. מתוך כך ייפתחו אולי שערים בלב לאהוב את ארץ ישראל, לשמור עליה מכל רע, ולהצמיח שורשים בתוכה. "תן לי זמן, הושט לי יד עד נגלה ביחד את הארץ".55עבודה שנייה, שעליה נרמז לעיל, היא גילוי עמידתו העצמית של המימד ה"נשי" של המציאות. האדמה המצמיחה, הנדחקת לעיתים לעמדה של "שימוש" לטובת האדם המצמיח, מגלה לפתע שגם לה עצמה יש חיים. לתובנה זו השפעה על יחסי איש ואישה, וגם על יחסי האדם עם עצמו: לא רק "שימוש" בעולמות הרגש והנפש לטובת הצלחת החיים החיצונית, אלא הענקת מעמד עצמי להם, וגילוי קדושתם.
