פני משה על תלמוד ירושלמי פאה ג׳:ז׳:י׳

« פני משה על תלמוד ירושלמי פאה ג׳:ז׳:ט׳ פני משה על תלמוד ירושלמי פאה ג׳:ז׳:י״א »

7 רִבִּי בָּא רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב עָשׂוּ דִבְרֵי שְׁכִיב מְרָע כְּבָרִיא שֶׁכָּתַב וְנָתַן וְהוּא שֶמֵּת מֵאוֹתוֹ הַחוֹלִי. הָא אִם הִבְרִיא לֹא. וּבִמְסַיֵים וּבְאָמַר תְּנוּ שָׂדֶה פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי. אָמַר תְּנוּ חֲצִי שָׂדֶה פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי וַחֲצִי שָׂדֶה פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי כְּמִי שֶׁסִּיֵּים אוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר חֶצְיָיהּ בַַּצָּפוֹן וְחֶצְיָיהּ בַּדָּרוֹם.

פירוש פני משה על תלמוד ירושלמי פאה ג׳:ז׳:י׳

7 והיא שמת מאותו חולי. הא דאמרינן דברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמי דוקא שמת מאותו חולי שצוה אבל אם הבריא ואח"כ מת לא כדאמרי בפ' מי שמת.

8 ובמסיים. ודוקא באומר דבר מסויים תנו שדה פלונית לפלוני:

9 אמר תנו חצי שדה פלונית לפלוני וכו'. בעיא היא אם כמי שמסויים הוא או דבעינן עד שיאמר חציה בצפון לפלוני וחציה בדרום לפ' ולא איפשיטא וכך הוא בכתובות פי"א בהלכה א':

« פני משה על תלמוד ירושלמי פאה ג׳:ז׳:ט׳ פני משה על תלמוד ירושלמי פאה ג׳:ז׳:י״א »