אור חדש, הקדמה ע״ב

1 ואמר תהלים כב, ה "בך בטחו אבותינו בטחו ותפלטימו". מפני הבטחון שהיה להם בו יתברך, ותפלטימו מן צרות, שלא התחילו הצרות לבא, והיה מפלטם מן הצרות. ואמר שם פסוק ו "אליך זעקו ונמלטו", כלומר יותר מזה, כאשר בא להם צרה פתאום, זעקו אל השם יתברך להושיעם, ונמלטו. ואמר שם פסוק ו "בך בטחו ולא בושו", כי עוד יותר מזה, אף כאשר לא היו בצרה, רק היו בבושה ובכלימה, "בך בטחו ולא בושו", כי תהלים כה, ג "כל קויך לא יבושו". "ואנכי תולעת ולא איש" תהלים כב, ז, ולכך אין בטחוני רק בו יתברך. "חרפת אדם" שם, כלומר כי ישראל בין האומות הם לחרפה, עד שאינו נחשבים אדם. ולא עוד, כי כל העם בזוי בעיניהם בכלל, לא האדם היחידי בלבד, ולכך אין בטחוני רק בו יתברך.