אור חדש 10 פרקים

אור חדש, הקדמה ל״ג

מהדורה: חיבור אור חדש, נלקט ונערך על ידי יהושע דוד בן הרב יחזקאל הרטמן. מכון ירושלים, תשע"ד

« אור חדש Preface

33 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן פתח ↗

220 האם ראש האדם מקום שכל האדם נחשב בשמים או בארץ, וכמו שמבאר. ודרך החכמים לנקוט בציור הנראה כרחוק, אך כוונתם לשאלה עיונית עמוקה. וכן בגו"א במדבר פי"ט אות כ ד"ה וזה ביאר מדוע פעמים חז"ל דברו על דברים רחוקים, וז"ל: "וזה היה כוונתם של רז"ל בכל מקום שדברו חכמים בדברים רחוקים מאד, שלא היו ולא נהיו; בפרק בהמה המקשה חולין ע., יצא מרחם זה ונכנס ברחם אחר מדובר שם בספק לגבי בכור בהמה, שאם בכור הבהמה היה ברחם אחד ויצא ממנו לרחם אחר, האם הנולדים שיולדו מכאן ולהבא מהרחם השני יפטרו מהבכורה, או שמא רק יפטרו הנולדים מכאן ולהבא מהרחם הראשון, וכיוצא בזה. אתה האדם אל תעשה כמו שעושין המהרהרין אחר דברי חכמים, וכאילו לא היה כוונתם רק לדבר בדברים כאלו. לא כן דעת החכמים האמתים, כי מה שדברו וטרחו בזה הוא הטעם והכוונה שיצא מזה, כי הם רצו לעמוד על ענין הבכור שצוה בתורה שמות יג, ב, אם אינו דבר רק שהוא יוצא מבית הרחם, ואם כן לפי זה אם היה נכנס ברחם אחר בבהמה שלא בכרה ויצא, גם כן חייב בבכורה, שהרי פטר רחם הוא. או שנאמר שאין כוונת התורה ב'רחם' אלא על האם שהרתה אותו וילדתו. ובזה הספק יש עיון בחכמת התורה, והוא גדול מאוד בסוד הבכור. וכן הבעיא דבעי התם חולין ע.; נכנס חולדה והוצאתו והכניסתו, אין כוונתם כלל רק לידע אמיתות הענין במה הוא תולה הבכורה, וכאשר ידעו הדין אז ידעו במה הבכורה תליא, ובזה יעמדו על עיקר טעם המצוה במה היא תולה הבכור. כי ההלכות שיש למצוה מעמידין את האדם על עיקר מהות המצוה. והסכלים מתלוננים על אלו הדינין. וכלל זה יהיה בידך, כי כל הבעיות האלו, הם וכיוצא בהם, הם תלוים בדברים עמוקים מאוד... ואין חילוק מה שכתוב בגמרא שם 'הדביק שני רחמים זה בזה ונכנס מזה לזה', או מבעיא פטר רחם שכתוב בתורה מה ענינו; שפטר ופותח הרחם בלבד על ידי הולד, או פטר רחם, שיצא ממנו הולד שנוצר בבהמה. ודבר זה עיון עמוק, שהוא תולה באמיתת מצות הבכור".

1 ויש לתמוה מה ששאלו דוקא על אלו דברים מניין הם מן התורה. ומה ענין זה לזה לומר 'מצא קן בראשו' ואחר כך 'משה מן התורה מניין'. ויראה כי כל ענין השאלה על ענין האדם ומהו מעלתו; ולכך שאלו 'מצא קן על ראשו של אדם', אם נאמר כי האדם אף שהוא בעל אדמה, מכל מקום יש לו השכל. ולכך נחשב האדם כאילו הוא למעלה מצד השכל אשר יש לו. ולכך אמר 'מצא קן בראשו', כי אצל קן צפור כתיב דברים כב, ו "כי יקרא קן צפור בדרך או על הארץ", ואמרינן חולין קלט: מצא קן בשמים אינו חייב בשלוח, כי דווקא קן בארץ חייב לשלוח. ולכך אמר 'מצא קן בראשו של אדם', כי ראשו של אדם שם השכל, לכך שאל אם נחשב האדם שהוא בארץ, וחייב בשלוח. או נאמר, כי מצד השכל נחשב שאינו בארץ, ואינו חייב בשלוח. והשיב לו "ואדמה על ראשו", כי אף על ראשו נקרא "אדמה". ובודאי האדמה הוא בתחתונים לגמרי, ועם שהוא על ראשו של אדם, אשר שם השכל, אף שהשכל מקומו למעלה, עם כל זה לא בטל ממנה שם "אדמה".

« אור חדש Preface