אור חדש ט׳:כ״ח

1 "והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור וגו'" פסוק כח. נראה פשט הכתוב "בכל דור ודור", דהוי אמינא אותו דור שהיה בימי המן חייבים לעשות, אבל דור שאחריו, לא. אף על גב דכתיב פסוק כז "ועל זרעם", הוי אמינא* גם כן "על זרעם" שנולדו בימי המן, רק שהיה קטנים, ואף על גב דלאו בני קבלה הם. אבל דור שלא היה בימי המן כלל, לא, לכך צריך לכתוב "בכל דור ודור". וכתיב "כל משפחה ומשפחה", לומר אף אם היה משפחה חשובה ביותר, עד שאפשר לומר כי מתוך חשיבותם לא נעשה בהם דבר. "וכל מדינה ומדינה", שאפשר לומר כי כאשר הכרך הוא חזק אפשר לה להציל עצמה, ואם כן לא היתה צריכה להצלה, לכך אין צריכה לקיים ימי הפורים. ועוד, שהיא רחוקה מן הישוב, שאין דרך לבא לשם בני אדם, עם כל זה יהיו הימים נזכרים ונעשים, כך נראה לפרש לפי הפשט.

2 אבל בגמרא מגילה ב:-ג. דרשו בענין אחר; "משפחה ומשפחה" אפילו משפחות לוים והם בעבודתם, ומכל מקום חייבים להניח ולבטל העבודה ולשמוע המגילה. "ובכל מדינה ומדינה", שאין לחלק בין שושן לשאר עיירות. "וכל עיר ועיר" -שאין- שיש לחלק בין עיר הסמוכה לכרך בשעור מיל, שדין שלה כמו כרך. ושאר עיירות אין דינם כמו כרך.

3 "נזכרים ונעשים" פסוק כח. "נזכרים" היינו קריאת מגילה, "ונעשים" עשיית משתה ושמחה ומשלוח מנות. ומה שאמר "נזכרים ונעשים" ולא אמר "והימים האלו יזכרו ויעשו", מלמד שיהיו נזכרים ונעשים מן השם יתברך, כי כך נגזר מן השם יתברך שיהיו הימים האלו לעולם, וכמו שאמר אחר כך "לא יסוף מזרעם".