אור חדש ט׳:ט״ו

1 "ויקהלו היהודים אשר בשושן" פסוק טו. אבל למעלה ביום י"ג פסוקים ה, ו שהרגו גם כן היהודים, לא כתיב "נקהלו". שאם כתב "נקהלו" למעלה, היה משמע שאם לא נקהלו ביחד לא היו יכולים לגמור המעשה להרוג בהם, וזה אינו, כי כבר נפל פחד היהודים עליהם, שאף אם לא היו נקהלים היו יכולים להרוג בהם ולאבד אותם, שכל כך פחד היהודים, וזה מן השם יתברך, ולכך לא כתיב "נקהלו". ומכל מקום מפני שאין סומכין על הנס פסחים סד:, היו נקהלים ביחד. וכיון שכבר כתוב שהיו יכולים לגמור המעשה אף אם לא היו נקהלים, כתב אחר כן המעשה כאשר היה המעשה, שהיו נקהלים, ועשו מה שראוי להם לעשות.

2 ויש לשאול, כיון שכתיב כאן פסוק טז המספר שהרגו בשאר כל המדינות, אם כן למה כתיב קרא דלעיל פסוק ה "ויכו היהודים בכל אויביהם", ולמה צריך לכתוב. ויש לפרש כי קרא דלעיל כתיב, שלא תאמר כי לא היו יכולים להכות היהודים רק מספר הזה ולא יותר, כי המלך אין רוצה להחריב את ארצו. ולכך כתיב קרא דלעיל שהכו בהם כרצונם, אם כן לא היה מספר זה ולא יותר, רק שיהרגו בהם כרצונם. ועוד פירושו, כי הוצרך למכתב קרא דלעיל גם כן, כי בודאי אצל שושן הוצרך למכתב המספר למעלה פסוק ו, כי על זה קאי מה שאמר אחשורוש לאסתר למעלה פסוק יב "בשושן הרגו חמש מאות איש". ולא כתב הריגת שושן בלבד, וכן לא כתב הריגת שאר ארצות בלבד, שלא תאמר כי הנעשה בשושן הוא נס בפני עצמו, והריגת שאר ארצות גם כן נס בפני עצמו, רק היה הכל נס אחד. ולפיכך למעלה פסוק ו שהוצרך לכתוב המספר שהרגו בשושן, כתב* עמו גם כן שאר ארצות מה שעשו בהם למעלה פסוק ה. וכאן הוצרך לכתוב המספר שהרגו בשושן ביום י"ד למעלה פסוק טו, שזה לא נכתב עדיין כמה הרגו, לכך כתב כאן גם כן כמה הרגו בשאר ארצות, שעדיין לא נכתב.

3 ואצל שאר ארצות כתיב "ועמוד על נפשם", כי בשאר המקומות היו יראים יותר מן שושן, כי שם המלך, והיה ידוע להם כי חזר המלך מן הגזירה הראשונה. וגם כי שם המלכה אסתר ומרדכי היהודי, אשר נפל פחדו* על הכל, ולא שייך "לעמוד על נפשם", שזה היה משמע שהיו יראים שיהרגו אותם, וזה אינו, כי לא היה להם יראה כלל. אבל בשאר מדינות המלך היה להם יראה, והיו צריכים לעמוד על נפשם, באולי לא ישגיחו רק באגרות הראשונות, ויאמרו כי אגרות השניות נכתבו בתחבולות אסתר. ולפיכך לא היו צריכים לעמוד על נפשם בשושן הבירה, אשר שם מרדכי ואסתר.

4 ומפני כי הריגת יום י"ד בשושן לא היה רק תוספת, לא בשביל לעמוד על נפשם, כי "לעמוד על נפשם" משמע שהיו יראים היהודים שיהרגום*, והיו צריכים להצלת נפשם, וזה אינו, שלא היה זה הצלת נפשם, רק להנקם מאויביהם. ולכך נראה כי בשביל כך כתיב פסוקים טו, יח "יהודיים" בשני יודין בכתוב. כי היוד האחת היא יוד היחוס, כמו "עברי" "מצרי" "אדומי". היוד השני הוא יוד הרבים, לכך צריך שני יודין. ובשאר מקום שכתיב יוד אחת, היוד האחת היא במקום שתים, וכאילו הוא חסר יוד. אבל כאן "יהודיים" מלא, לומר אותם שהם יהודים מלאים ושלימים הרגו, ולכך כתיב יהודיים בשני יודין. אבל מי שלא היה יהודי שלם ומלא, כיון שלא היה צריך* להצלת נפשם, לא היו נקהלים, ולכך כתיב "יהודיים". ולמעלה שכתיב פסוק ו שהרגו בי"ג בשושן חמש מאות איש, לא כתיב "נקהלו היהודים", שלא בא הכתוב לומר רק המספר כמה הרגו, ועל זה אמר אחשורוש למעלה פסוק יב "בשושן הרגו חמש מאות איש ובשאר מדינות המלך מה עשו", ובו לא כתיב "ונקהלו".