אור חדש ח׳:ט׳

1 "ויקראו סופרי המלך וגו'" פסוק ט. הוצרך לכתוב "בעת ההיא", אף כי מפרש אחריו הזמן בפירוש בחודש סיון. ואם הכתוב רצה לומר כי המעשה שנזכר לפני זה היה בעת ההיא שזכר -בי"ג בניסן- בכ"ג בסיון, וכשם שמעשה שזכר אחר כך היה -בי"ג- בכ"ג בסיון, כך המעשה שנזכר לפני זה היה -בי"ג- בכ"ג בסיון, דהיינו מה שאמר פסוק ח "ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם", ולא היה הפסק בין הצווי שאמר "ואתם כתבו על היהודים" ומה שקראו את סופרי המלך לכתוב, כי לא היו ממתינין בזה. אם כן היה ראוי שיכתוב הזמן למעלה במעשה שלפני זה בפירוש, ויכתוב אחר כך "ויקראו סופרי המלך בעת ההיא", ולא לכתוב הזמן במעשה הזה. ואף כי יש לתרץ קושיא זאת כי דבר זה מפני כי עיקר הזמן הזה הוא בכ"ג בסיון, והוא שייך אל הכתיבה. ועוד* קשה, למה המתינה אסתר שלא תפול לפני רגליו מן י"ז של חודש ניסן עד כ"ג סיון.

2 ונראה מפני כי שלח אחשורוש לפני זה כמו ג' ימים להרוג ולאבד את כל היהודים, ואם יכתוב לאחר ג' ימים שהיהודים יעמדו על נפשם ויהרגו בשונאיהם, דבר זה נראה כמו סכלות, ויחשבו כי מעשיו של מלך בשגעון הוא ינהג עפ"י מ"ב ט, כ. וכמו שאמרו מגילה יב: אם לא היו האגרות הראשונות שכתב המלך למעלה א, כב "להיות כל איש שורר בביתו", שנראה דבר זה סכלות, לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט. שכאשר הגיעו להם הכתבים להרוג ולאבד את כל היהודים, לא היו ממתינין עד י"ג אדר, רק מיד היו הורגים בהם. ובשביל שראו כי כתביו אין בהם ממש, רק דברי שבוש, כאשר כתב להם "להיות כל איש שורר בביתו", ולכך לא היו משגיחים על הכתבים לעשות מעשה מיד. וכך אם כתב להם מיד שהיהודים יהרגו בשונאיהם, לא היו סומכים כלל על זה, כי נראה כי בשגעון ינהג. ולכך המתינו עד הזמן הזה מי"ו* בניסן עד כ"ג, ומעתה אין זה גנאי, כי אפשר ויכול להיות שנתחדש בזמן הזה דברים, עד שאפשר שיהיה נהפך הדבר, ולא יתלו בהנהגת המלך לומר כי הנהגתו שלא כסדר.

3 ולכך אף על גב שכתוב הזמן בפירוש, מכל מקום שלא תאמר כי היה דבר זה, שהיה בכ"ג בסיון, דרך מקרה, והיה אפשר שיהיה קודם, והיה זה תמיה שעכבה כל כך. ולכך אמר "בעת ההיא" בכ"ג בסיון, כי דוקא איחרה הדבר עד כ"ג בסיון מטעם אשר התבאר למעלה, שלא יהיה נראה הנהגתו שלא כסדר הראוי, כאשר יכתוב דבר אחד, ובתוך ג' או ד' ימים יכתוב ההפך, לכך המתינה הזמן הזה.

4 ועוד נראה כי לכך המתינה אסתר עד כ"ג בסיון, כי הלך אחשורוש מהפך אל הפך; כי מתחלה היה הגזירה שזרע המן יאבדו את היהודים, ועתה נהפך זה, שהיהודים יהיו מאבדים זרע עמלק ואוהביו. ולכך היה בין זה לזה שבעים יום; כי מן יום י"ג בניסן ועד סוף ניסן י"ח ימים, ואייר הוא כ"ט, וכ"ג סיון, הכל ביחד שבעים. כי עמלק הוא ראש לשבעים אומות אשר הם מתנגדים אל ישראל, וכדכתיב במדבר כד, כ "ראשית גוים עמלק", ושבעים אומות בודאי הם הפך לישראל. ולפיכך מן יום שנכתב כי זרע עמלק ישלטו ביהודים עד יום שכתב כי היהודים יהיו מאבדים את עמלק - היה שבעים יום, כנגד שבעים אומות, שכל כך הם רחוקים זרע עמלק, שהם ראשית הגוים, מן ישראל. ואף על גב כי עצם האבוד היה בי"ג באדר, והוא היום שהיה נגזר על היהודים למעלה ג, יג. דבר זה ענין אחר, כי זה היה מפני שהגורל שהפיל המן על היהודים לאבדם נהפך עליו, לכך היו ביום אחד. אבל היום שנכתבו הכתבים, על זה לא בא הגורל, שלא היה הגורל רק על האבוד, ודבר זה נהפך עליו. ולפיכך יום כתיבת הכתבים היו רחוקים זה מזה כמו שהם רחוקים היהודים מזרע עמלק.

5 ועוד יש לומר, כי כאשר גאלם השם יתברך, כאילו יצאו ישראל מן שבעים אומות. ולפיכך היו ישראל בצרה כאשר בא המן עליהם שבעים יום, כנגד שבעים אומות. ולא יצאו מצרת המן עד כ"ג בסיון, שאז נשלחו הכתבים לכל הארצות, ויצאו מן הצרה, ונחשב להם כאילו יצאו מצרת כל שבעים אומות. אבל כל זמן שלא יצאו הכתבים, עדיין היו בצרה. ולכך נאמר "בעת ההיא", כי דוקא באותה שעה היה ראוי לשלוח הספרים, ולא קודם לכן כלל, כך ראוי לומר. אבל הפירוש הראשון הוא עיקר.

6 ומה שאמר "ביד הרצים בסוסים" פסוק י, ולמעלה כתיב ג, טו "הרצים יצאו דחופים בדבר המלך". מפני כי למעלה ששלח לאבד היהודים, ודבר זה היה קללה, לכך לא נכתב אצל זה "הרצים בסוסים", כי הרץ בסוסים הוא בשמחה, כמו שאמרו שבת קנב. "דעל סוס מלך". ולכך לא כתיב שהיה זה על סוסים. וכאן* שהיה הדבר הזה שמחה להצילם מן המיתה, לכך היה על סוסים, כי על הסוס הוא שמחה, שלא היה צער כלל. ואף על גב שהיה זה לאבד את האויב, דבר זה בודאי הוא שמחה לאבד את האויב שהוא צורר וצר*, וכתיב משלי יא, י "ובאבוד רשעים רינה". "רוכבי הרכש וגו'", כלומר כי הרוכבים בסוסים הם "רוכבי הרכש", כי אלו הם אומנים גדולים, ויכולים לרוץ במהירות.