אור חדש ז׳:ט׳

1 "ויאמר חרבונה אחד מן הסריסים" פסוק ט. מה שהוצרך לומר הכתוב שהיה "אחד מן הסריסים", מפני שאם היה זה על ידי אחד -שאינו המלך ויועציו- מיועצי המלך, היה הנס על ידי אותו איש אשר יעץ למלך לעשות זה, וכאילו לא היה הגאולה על ידי אסתר המלכה. ודבר זה אינו ראוי להיות, דבר שהוא שייך אל הגאולה, שלא היה על ידי אסתר. ולכך לא היה על ידי אחד מן היועצים אשר המלך שואל לעצתו, רק היה זה על ידי אחד מן הסריסים שהיה אצל המלך, וספר לו המעשה בלבד, כמו שדרך הסריסים לספר הדבר אשר היה, ולא היה זה עצה כלל. ולכך אמרו בירושלמי מגילה פ"ג ה"ז שגם כן צריך לומר "וגם חרבונה זכור לטוב". ונראה כי דעת הירושלמי כי חרבונה זה היה אליהו זכור לטוב, מפני שקשה דאיך אפשר לומר שתבא הגאולה זאת על ידי חרבונה. אפילו אם תאמר שלא היה הדבר שסיפר חרבונה רק ספור דברים בלבד, ולא היה זה העצה, מכל מקום אין ראוי שתבא הגאולה כי אם על ידי אסתר ומרדכי. ולכך אמרו כי גם זה על ידי אליהו זכור לטוב, והיה זה גם כן מן השמים, כך דעת הירושלמי. ואפילו אם תאמר דלאו אליהו היה, סבר הירושלמי כי אליהו היה עושה שליחתו על ידי חרבונה. כי גם אליהו שליח הוא אל מה שהשם יתברך רוצה לעשות. וכיון שלא היה עושה רק שליחות השם יתברך, אין לומר בזה שהיה על ידו גם כן הגאולה. ולכך צריך לומר "וגם חרבונה זכור לטוב", כי היה שליח אליהו.

2 ובמדרש ילקו"ש אסתר תתרנט, "ויאמר חרבונה", אמר רבי חמא בר חנינא, אף חרבונה הרשע באותה עצה היה, כיון שראה שלא נתקיימה עצתו, מיד ברח. היינו דכתיב איוב כז, כב "וישלך עליו ולא יחמול מידו ברוח יברח". רב אמר, חרבונה זכור לטוב. ויש אומרים, באותו שעה בא אליהו זכרונו לברכה ונדמה לחרבונה. אמר, אדוני המלך יש עץ אחד בביתו מבית קדשי הקדשים גבוה חמשים אמה. וצוה המלך לתלות המן, לקיים מה שנאמר עזרא ו, יא "יתנסח אע מן ביתה וזקיף יתמחא עלוהי". ולקח המלך כל אשר המן ונתן לאסתר, לקיים מה שנאמר שם "וביתיה נוולא יתעביד על דנא". "ויאמר חרבונה", אף חרבונה שונאו של מרדכי היה, על זה נאמר "נפל שור הבא שוחטיו*". אמר חרבונה, וכי הרעה הזאת בלבד עשה לך, הוא היה עם בגתן ותרש באותה עצה. תדע לך שכן היה, שמיד כשהודיעך מרדכי* הדבר, מיד שוטמו והכין לו צלוב, והנה הוא בביתו של המן. מיד אמר המלך "תלוהו עליו".

3 וגם אל המדרש הזה הוקשה לו איך היה הגאולה על ידי חרבונה, ומה ענין לו אל הגאולה. לכך אמרו שהיה חרבונה עם המן באותה עצה, וכאשר לא נתקימה עצתו ברח, והיה ירא שיהיה נודע לאסתר כי חרבונה היה באותה העצה, ולכך אמר אלו דברים. וסוף סוף בשביל שהיה ירא מן אסתר דיבר הדברים האלו, והיה הכל מצד אסתר, אבל מצד עצמו לא היה זה. וכן למאן דאמר שהיה חרבונה שונא את מרדכי, רק בשביל שראה פורעניות של המן היה גומר הפורעניות של המן, כמו דאמרי אנשי שבת לב. "נפל תורא חדד סכינא". ולכך היה דבר זה בשביל המפלה שבא על המן תחלה, ולכך לא שייך דבר זה אל חרבונה, רק שהיה נמשך דבר זה אל עיקר הגאולה שבא על המן תחלה מן השם יתברך, ולא היה מן חרבונה.

4 ורב שאמר כי יש לומר "ואף חרבונה זכור לטוב", סבר כי השם יתברך היה עושה דברים* אלו על ידי אליהו, ולכך צריך לומר "ואף חרבונה זכור לטוב". אף שמעשה עץ שימש*, דהיינו כי השם יתברך היה עושה על ידי חרבונה, ושָׂם דבר זה בפיו עד שאמר כך, סוף סוף היה על ידו דבר טוב, ולכך צריך לומר "וגם חרבונה זכור לטוב". וכדי שלא תאמר כי היה דבר זה בא על ידי חרבונה, שהוא אחד מן הסריסים, ואם כן איך דבר זה שהוא עיקר הגאולה, דהיינו תליית המן, בא על ידי אחד מן האומות. לכך בא ה' בשם "חרבונה" במקום א', כי למעלה א, י כתיב "חרבונא" באל"ף, וכאן* בה"א, שהוא אות אחד מן השם, לומר כי השם יתברך היה פועל שאמר חרבונה דבר זה. ולכך אין לאות חבור הה"א אל חרבונה כלל, כי אין הה"א רק תוספת, ואין כאן רק חילוף* ה"א באל"ף, להורות על הכונה שאמרנו.

5 ומה שאמר כי העץ היה מבית קדשי הקדשים, דבר זה התבאר למעלה כי בית המקדש היה בחלקו של בנימין, שהיה מרדכי מן בנימין למעלה ב, ה, ועולה בית המקדש עד שער החמשים מצד מעלתו ומדריגתו, והוא שהיה גורם שנתלה המן. כי בית המקדש הוא לעבודתו יתברך, ולכך בית המקדש הפך המן, שעשה עצמו עבודה זרה מגילה י:. לכך העץ הזה הוא כחו של מרדכי, כי בית המקדש היה בחלקו של בנימין. וגם כן היה נקרא מרדכי על שם "מרי דכיא" שהיה בקטורת, שהיו מכניסין לפני ולפנים אל בית קדשי הקדשים. והוא היה גם כן הפך המן, כי בית המקדש הוא לעבודת השם יתברך, והמן עושה עצמו עבודה זרה. ודברים אלו עוד יהיו מבוארים. ולכך אמר שהיה העץ הזה נשאר מן בית המקדש, שלא היו שולטים בו האויבים, כי אין מגיעים אל המעלה הזאת החמשים כלל, לכך היה נשאר העץ. ומכח העץ הנשאר, שלא היו שולטים בו האויבים, היה תלייתו של המן. וזה שאמר שהיה העץ מבית המקדש, והבן זה.

6 "ויאמר חרבונה הנה העץ אשר עשה המן גבוה חמשים אמה וגו'". מה שהוצרך לומר חרבונה "הנה העץ חמשים אמה", מה בכך, יהיה חמשים או ארבעים אמה. רק אמר אל המלך; ראה כמה מחשבותיו של המן, כי כבר עשה העץ חמשים אמה, כדי שיהיה נגלה לעין כל שעושה עץ זה למרדכי לתלותו עליו, ואף כי לא נתן עדיין המלך רשות. ואילו עשה עץ קטן, לא היה זה נחשב דבר, כאשר לא היה נגלה דבר זה. אבל שהיה העץ הזה נגלה לכל, ועשה זה בלא רשות המלך. ולכל הפחות היה לו לשאול את המלך קודם, וליטול רשות מן מלך, ואחר כך לעשות העץ, רק כי עשה גנאי למלך.