אור חדש ד׳:י״ג

13 "ויאמר מרדכי להשיב וגו'" פסוק יג. ויש שואלין, וכי מרדכי היה חושד אסתר שלא תהיה מוסר נפשה על עמה, כאשר תראה הצרה כל כך. ונראה, כי כאשר ראה מרדכי כאשר אסתר לא קבלה מיד עליה לבא לפני המלך, והוצרך מרדכי לחזור ולהשיב לה, אמר בודאי אסתר סומכת על זה כיון שיש זמן הרבה מן י"ג ניסן עד אדר, בתוך זה הזמן תבא לפני המלך כדת, ואינה צריכה לעבור דת המלך שכל אשר לא נקרא אל המלך דתו להמית, ובשביל זה השיבה אסתר כי כך דת המלך, ולמה אלך לפני המלך שלא כדת. ועל זה אמר "להשיב לאסתר", ולא הוה ליה למימר רק "לאמר לאסתר", ולמה אמר "להשיב לאסתר", כי הוא תשובה ניצחת. ולא שאני אומר לה רק שיש לחוש לזה ובאולי שלא תוכל להמלט בית המלך, כי דבר זה אין לדעת בבירור שלא תמלט בית המלך, רק כי דברים אלו תשובה ניצחת, ובודאי הוא כך. כי מאחר שהגזירה הוא על כלל ישראל, אם כן הגזירה עליה גם כן, איך תמלט היא מן הגזירה הזאת שהיא עליה גם כן. ובודאי כח הכלל יותר מן היחיד, ואם הכלל אינו ניצול, איך תוכל היא להמלט בשביל שהיא בבית המלך, הרי עליה גזירה גם כן, ואין בית המלך מצילה מן זה. כי אדרבא, כאשר היא בבית המלך היא יחידה, ואין כח היחיד כמו כח הכלל, ודבר זה תשובה ניצחת.

14 ומה שהיא אומרת כי עדיין יש זמן לבוא לפני המלך, על זה אמר "אל תדמי בנפשך וגו'". כלומר בשביל שאת מדמה כך, לכך את מלמד זכות זה שיש זמן עדיין לבוא אל המלך, וזה בשביל שמחשבתך כי אין הדברים מגיעים לך. אבל אם את אינה תדמה כך, ותדע כי גם את בסכנה כמו שהוא האמת, אז לא תלמוד זכות הזה לסמוך על דבר זה. כי באולי לא תוכל לבא באותה שעה לפני המלך, לכך אין לסמוך על זה כלל, וכל שעה יש לך לראות אם אפשר לך לעשות הצלה.

15 ומה שאמר "בית המלך", רצה לומר כי קל וחומר הוא; כי אם אחשורוש רוצה לכלות הרחוקים ממנו מפני שנאתו אל ישראל, הקרובים אשר הם בביתו כל שכן שלא יהיה רוצה בהם אחשורוש. ולכן לא תוכל להמלט בית המלך, שאין אדם דר עם נחש בכפיפה יבמות קיב:. ודבר זה הוא דומה אל אחד שהוא רודף אחר אחד להמיתו, ונמלט הנרדף אל בית הרודף. וכן את, וכי בזה את מציל עצמך כאשר את בבית הרודף. גם כאשר את בבית המלך את יחיד, ואין היחיד כוחו כמו הכלל, כמו שאמרנו.

16 ולפי אשר פירשנו כי ההצלחה יותר קרובה כאשר אפשר שתהיה נהפך עליו מיד, כי לכך לא רצה מרדכי שיהיה זמן לדבר זה, גם כן הוא נכון. וזה שאמר "אם החרש תחרישי בעת הזאת", ולא הוה ליה למימר רק "אם החרש תחרישי", ולמה אמר "בעת הזאת". אלא לכך תלה הדבר "בעת הזאת", דכיון שעשה המן בעת הזאת צרה לכל ישראל, וגזר עליהם להשמיד ולהרוג את הכל, צריך שיהיה זה הזמן נהפך עליו. כי הגזירה יצאה בניסן למעלה ג, ז להשמיד ולהרוג את* כל היהודים, ויש להיות נהפך זה הזמן על המן, כי כך עניין הגורל שמתהפך עליו. ולכך אמר "אם החרש תחרישי בעת הזאת".

17 ועוד יש לפרש שכך אמר כי "עת הזאת" מוכן דוקא לישראל לבטל כח המן, ולא עת אחר מהחודש הזה, כי הוא חדש ראשון למעלה ג, ז, ועשיו גם כן, שהוא בית אב של עמלק, שבא ממנו המן, הוא גם כן ראשון, והגורל היה בי"ג לחודש, כי בי"ד מבערין השאור והחמץ מן הבתים פסחים ה.. וזה הדבר הוא רמז על השבתת עשיו, שהוא השאור מן העולם. ולכך אמרו "בזכות ג' ראשון זכו לשלש ראשון", כדאיתא בפרק קמא דפסחים ה.. ואמר שם בזכות "אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם" שמות יב, טו זכו להכרית זרעו של עשיו, שנקרא "ראשון", שנאמר בראשית כה, כה "ויצא הראשון אדמוני". ולכך אמר "אם החרש תחרישי בעת הזאת", שהוא מיוחד להשבתת שאור, "ריוח והצלה וגו'", ועוד יתבאר זה.

18 ומה שאמר "רוח והצלה", והוי ליה לומר "הצלה יעמוד לנו ממקום אחר". רק כי רצה לומר כי הצרה הזאת מן המן שהוא צורר ישראל, ולכך רוצה הוא לאבד אותנו, כי נקרא "צורר היהודים" למעלה ג, י, כי הם כמו שני דברים שהם עומדים ביחד במקום צר, ואין המקום הוא ריוח לשניהם, כך הם זרע עשיו. ולכך היו מתרוצצים יעקב ועשיו בבטן אחד בראשית כה, כב, שלא היה המקום ראוי לשניהם. ובשביל כך המן, שהוא מזרע עשיו, מציר אותם, וזה שקראו הכתוב "צורר היהודים", מלשון "צר", שאם יש ריוח לאחד, צר לשני, כמו שאמרו מגילה ו. שאם זה קם זה נופל.

19 ועל זה אמר "ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר", כי ישראל מקום שלהם הוא אביהם יעקב, שהוא שורש ועיקר שלהם, שהוא האב להם, ולכך נקרא יעקב "מקום" לישראל. ומספרו של יעקב עם האותיות כמספרו של "מקום". וזה מפני שיעקב הוא שורש לעץ הנטוע, שיש לו י"ב ענפים. ומפני כי ברכת יעקב בלי מצרים, כדכתיב בראשית כח, יד "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה", ולגבול שהוא בלי מצרים אין צרה כלל. ולפיכך אמר "ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר", כי גם בית יעקב אש לבית עשיו עובדיה א, יח. ואף על גב שאמרו ב"ר עג, ז שאין עשיו נופל רק ביד בניה* של רחל, ביד בנימין וביד יוסף שהם הצעירים, כדכתיב ירמיה מט, כ "אם לא יסחבום צעירי הצאן". היינו כשיש כאן מן הצעירים אנשים מוכנים לזה, אבל אם אין אנשים מוכנים לזה, היה עובדיה א, יח "בית יעקב אש ועשיו לקש". ולכך "ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר", ו"יעקב" עם האותיות המספר של "מקום", וליעקב אין צורר מן עשיו כאשר ברכת יעקב "ופרצתה ימה וקדמה וגו'".

20 ולכך הוא נכון מה שאמר "ואת ובית אביך תאבדו", וקשיא, כי אם אסתר חטאה, בית אביה מה חטא. אבל הפירוש הזה משום שהשבט הזה הוא מוכן להיות נגד המן, כמו שנאמר ירמיה מט, כ "אם לא יסחבום צעירי הצאן", והם בניה של רחל, שהיא הצעירה. וכיון שהשבט הזה מוכן להתנגד לעשיו, כי עשיו הוא הפך להם לפי הטעם אשר אמרנו למעלה. ואמר מרדכי כאשר אין את מתנגד להם, את נותן להם יד למשול, אם כן "את ובית אביך", שהוא משבט בנימין, "תאבדו". שאת נותן כח אל המן שהוא מזרע עשיו, אשר מתנגד בפרט לשבט הזה. ומי שהוא מתנגד לאחד, אותו אחד ראוי שיהיה מתנגד ולעקור אותו. ואם אין עושה זה, נהפך עליו. כמו שאמר הכתוב כאשר ישראל אין מכלין שבע אומות במדבר לג, נו "והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם". וכל זה מפני שהם עצמם מוכנים להתנגד להם ולעקור אותם, וכאשר אין עושים זה ולעקור אותם, נהפך עליהם*. וזה מפני כיון שהיא מוכן לעקור אותו ואין עושה, אם כן הקירוב הוא אליו מאוד, כאילו היה הוא בעצמו, ולכך נהפך עליו. ולפיכך יש פתחא להאי פרשתא מהכא מגילה יא.. וזה מפני כי שאול חמל על אגג, ונתן לו חיים, לפיכך נהפך עליו שבא המן מזרע אגג לכלות את ישראל. ולפיכך אמר "ובית אביך תאבדו", שכיון שאת מוכן לעקור את המן, ואין את עושה, אם כן הקירוב לך אל המן הוא כל כך כאילו את הוא עצמו, ובשביל כך תאבדו.

21 ויש לפרש עוד מה שאמר "ממקום אחר", רצה לומר כי הקב"ה נקרא "מקום", מפני שהוא יתברך מקיים הכל. ומפני כך נקרא גם כן המקום שהוא מקום אל העומד בו בשם "מקום", כי הוא מקיים את העומד בו, וכמו שכתבנו והארכנו בזה בסוף גיטין פח. אצל "טובה עשה הקב"ה עם ישראל שהגלה שתי שנים קודם דברים ד, כה 'ונושנתם'". ולכך אמר כי יבא ריוח והצלה ליהודים "ממקום אחר", ובזה המקום לא יהיה כח אל הצר הצורר, הוא המן הרשע, כי הוא יתברך נותן קיום אל הכל, ולא אל הרשע, וממקום זה יבוא הצלה לנו. ומה שאמר "ממקום אחר", כלומר כי הוא יתברך שנקרא "מקום", אינו מקום לזרע עמלק. ולכך כאשר אנחנו בגלותינו נתרחקנו בעונינו מן המקום, הוא השם יתברך, לכך הצורר הזה הוא זרע עמלק, מצר לנו, שכך עשיו ויעקב אינם יכולים לעמוד ביחד. אבל "ריוח והצלה", שיהיה לנו ריוח ממנו כאשר אין לנו שיתוף עמו, וזהו "ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר".

22 ועוד יש* לומר "ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר", כי הוא יתברך נקרא "מקום" ב"ר סח, ט בשביל שהוא יתברך מקיים הכל, ונותן מקום אל הכל*. כך המלך גם כן יש לקרוא "מקום" בשביל שהוא מקיים -על- האומה שהוא מלך עליה. וכאשר את מלכה גם כן עליך יש לקיים את אומתך, ואם אין אתה עושה* זה, "ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר", הוא השם יתברך, אשר הוא מקום אל הכל בשביל שהוא מקיים הכל. כי עתה ראוי לך שתהיה את מקום לישראל, באשר* את מלכה, ולתת להם קיום מפני האויב. והבן הדברים האלו מאוד, כי הוא יתברך מעמיד ומקיים הכל, לכך מקום הוא אל הכל.

23 ובמדרש ילקו"ש ח"ב תתרנו, "כי אם החרש תחרישי", אם את שותקת עכשיו, סופך שהקב"ה שותק לך. ואל תהי סוברת שהקב"ה מניחן, שמא את ובית אביך הייתם לישראל במצרים כששמט נפשות בכוריהן*, וטבע שונאיהם בים, וכשבא עמלק "ויחלוש יהושע וגו'" שמות יז, יג, וכן לכל דבר ודבר, ואף עכשיו "ריוח והצלה יעמוד ליהודים". ופירוש זה, כי אם אין את משגיחה בצערן של ישראל, ואת יכולה לעזור אותם, סוף תהיה בצרה ותצעקי אל השם יתברך, והוא שותק לך ומניח אותך בצרה גם כן. ואמר "ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר", שאין את רוצה להיות בעזר וסעד שלהם, צריך שיהיה בא הצלה "ממקום אחר", כלומר שהוא אחר לך, שהרי אין את מבקשת הצלתם, וממקום אחר יבא* הצלתם. ולכך אי אפשר לומר רק כי ממקום שבא משם הצלה להם, הוא הפך לך. ולכך יהיה מקום הצלתם הפך לך; וכמו שיהיה לישראל הצלתם משם, כך יהא לך ולבית אביך אבדון משם, כאשר המקום שבא משם הצלתם הוא הפך לך. ולכך אמר "ואת ובית אביך", כי כל אשר הוא שייך לך ומתייחס לך הוא הפך המקום שבא משם הצלתם.

24 ובמדרש אחר אסת"ר ח, ו "אם החרש תחרישי" עתה ותשתוק* מללמד סניגוריא על אומתך, תשתוק לעתיד לבא, ואין לך פתחון פה, למה, שאת יכולה לעשות טובה בימיך ולא עשית. ומה את סבורה שהקב"ה מניח את ישראל, מכל מקום מעמיד להם גואל, שנאמר "ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר", עד כאן. ופירוש זה, כי האדם נברא על עניין זה כי כאשר בא לידו דבר כזה שיכול לעשות טובה לאחד, אל ישתוק מזה שלא להוציא אל הפעל דבר זה. כי האדם נברא על זה שיוציא אל הפעל מה שאפשר לו להוציא אל הפעל, ויהיה הוא בפועל הגמור. ואם תשתוק עתה, תשתוק גם לעתיד, שתהיה בכח ולא בפעל. ואין זה ראוי לאדם שלא יהיה בפעל הגמור. לכך אם תשתוק עתה ולהיות בכח ולא בפעל, גם כן לעתיד תהיה בכח ולא בפעל, ואין זה שלימות האדם, ודבר זה יש להבין.