אור חדש א׳:ז׳

1 "וכלים מכלים שונים" אסתר א, ז. יראה לפי פשוטו הא דלא כתיב 'משונים', שהיה משמע שהם משונים מן שאר כלים שיש אל שאר הבריות, ולכך כתיב "שונים". ועוד, שלכך לא אמר 'וכלים מכלים משונים', שהיה משמע שהיו ביחד, עד שבכלם יחד היה די לו לספק בהם אותם שהיו בסעודה. אבל "שונים" משמע שהעבירו את אלו ונתנו להם אחרים לשתות בהם, ובאותם לבד שהיו מין אחד היה די לשתות להם. ומזה יש ללמוד גם כן שהיו הכלים משונים אלו מאלו, דאם לא כן, למה העבירו ונתנו אלו במקום אחרים, אלא שהיה משונים אלו מאלו.

2 ובמדרש ילקו"ש אסתר תתרמח, מי שהיה שותה בכוס זה, לא היה שונה בו, אלא מכניסו והוא שלו, עד כאן. והנה פירש במדרש הזה "כלים מכלים" שהיו הכלים מין אחד, רק מפני שלקחו הראשונים ושמו אותם בכיסים, היה צריך לתת אחרים. ודבר זה מפני שכל סעודה של אותו רשע שיהא סעודתו כעין מלכותא דרקיע, והרי השם יתברך אחר שנתן דבר מה לאדם, אינו חוזר ונוטל ממנו, והשם יתברך אשר הוא מפרנס הכל, ונותן לו צורכיו.

3 ובגמרא מגילה יב., "כלים מכלים שונים", 'משונים' מבעיא ליה. אמר רבא, יצאתה בת קול, ראשונים כלו מכלי, ואתם שונים בהם, עד כאן. ויש להקשות לפי זה, אם כן אמאי לא נענש אחשורוש, מאחר שהשתמש בכלי קודש לפי דעת הגמרא. ונראה לומר, כי דעת הגמרא כיון שכבר השתמש בהם בלשצר נדרים סב. ונעשו חולין, ולכך לא היה העונש כל כך. ומכל מקום הם לא היה להם לעשות, ולא עשו רק להתפאר, ולכך אמר "ואתם שונים בהם כו'".

4 "ויין מלכות רב" שם, לפי פשוטו יש לפרש היין הזה היה של מלכות, שהיה חשוב ורב, וזהו נקרא "ויין מלכות רב". ויש לפרש גם כן "ויין מלכות" שהוא יין חשוב, והיה היין הרבה, וזהו "רב" -והיה- שהיה הרבה. ולא כתב שהיה 'יין מלכות הרבה', כי לשון 'הרבה' יש לפרש שהיו נותנים וחוזרים ונותנים, עד שהיה יין הרבה, ודבר זה צמצם במה. אבל כאן נאמר* "ויין מלכות רב", משמע שהיו נותנים הרבה בפעם אחד, כי לשון "רב" לשון גודל, ולא נקרא 'גדול' רק שהיה ביחד עד שהוא גדול. ומפני שלא פירש עד כמה נקרא "רב", אמר "כיד המלך", כפי אשר נקרא "רב" אצל המלך.

5 ובגמרא מגילה יב., "ויין מלכות רב", מלמד שכל אחד ואחד השקהו יין גדול ממנו בשנים, עד כאן. ויש שאלה, למה עשה דבר זה. ופירוש זה, כי היין מתיחס לאדם, וכמו שהוא עניין היין כך הוא עניין האדם; כל זמן שהוא ישן יותר, דעתו צלול. והיין גם כן, כל שהוא ישן יותר, הוא יותר צלול. ואמרו רז"ל* אבות פ"ד מכ"א "הלומד מן הזקנים כאילו שותה יין ישן", ופרשנו זה כי דעת הזקנים צלולה, והשכל שלהם כמו היין ישן, שהוא זך וצלול. ואם נתן לזקן יין שאינו כמותו, היה זה גנאי לו, כלומר שאין דעתו צלולה עליו. ולכך נתן לכל אחד יין שהוא ישן יותר ממנו.

6 ועוד, כי "יין" מספר שבעים עירובין סה., והוא כנגד חיי האדם, שהם שבעים. כי היין נותן חיים לאדם, כי הוא משמח לבב אנוש עפ"י תהלים קד, טו, אשר בו החיים. וזה שאומרים בשתיית היין על כל כוס וכוס "חיי וחמרא לפום רבנן". ולכך כתיב קהלת י, יט "ויין ישמח חיים". הלכך כפי דחיים של כל אדם היה נותן לו יין, כי היין הוא החיים. ולכך לא שייך לומר כי קנאה אתה מטיל בסעודה, כי אדרבא, לפירוש הראשון ראוי להדר ולפאר את הזקנים, ולכך ראוי שיתן לזקן אשר דעתו צלולה וזכה יין ישן, כל אחד לפי מה שהוא, נתן לו יין. ולפירוש הב' גם כן כפי חייו נתן לו יין.

7 ועוד יש לפרש, כי יין* ישן דעת זקנים נוחה המנו. לכך נתן לכל אחד יין שהוא יותר ישן, ובזה יהיה דעתו נחה.