אור חדש א׳:ו׳

1 "חור כרפס ותכלת" אסתר א,ו. פירוש הכתוב לפי פשוטו שעשה עמודים של כסף ושל שש*, והיה תולה עליהם קלעים העשוים מן חור כרפס ותכלת, והם מיני צבעים, כמו שיש בתרגום. "אחוז בחבלי בוץ וארגמן" שם, שהיו נתלים בחבלי בוץ וארגמן, ועל מה היו נתלים, "על גלילי כסף ועמודי שש" שם. והיה שם "מטות זהב וכסף" שם שהיו עומדים "על רצפת בהט ושש ודר וסוחרת" שם, כך פשוטו של מקרא.

2 ובגמרא מגילה יב., "חור כרפס", מאי "חור", רב אמר, חרי חרי. ושמואל אמר, מילת לבנה הציע להם. "כרפס", אמר רבי יוסי בר חנינא, כרים של פסים. "על גלילי זהב ועמודי שש מטות זהב וכסף", תניא, רבי יהודה אומר, הראוי לכסף, לכסף. הראוי לזהב, לזהב. רבי נחמיה אמר, אם כן קנאה אתה מטיל בסעודה. אלא הן של כסף, ורגליהם של זהב. "רצפת בהט ושש", מאי "בהט", אמר רבי יוסי בר חנינא, אבנים טובות שמתחוטטות על בעליהן. וכן הוא אומר זכריה ט, טז "אבני נזר מתנוססות על אדמתו". "ודר וסוחרת", רב אמר, דארי דארי. ושמואל אמר, אבן טוב יש בכרכי ים ודרה שמה, והניחה להם בסעודה והאירה לכל בעלי סעודה. דבי רבי ישמעאל תנא, שקרא דרור לכל בעלי סחורה.

3 פירוש זה, רב סבר כי חשיבות הקלעים שהיו חורי חורי, שהמלאכה היא חשובה, שבא על ידי טורח גדול מאוד. ושמואל אמר "מלת לבנה הציע להם כו'", ודבר זה חשיבות עצמה. ומה שאמר "קנאה אתה מטיל בסעודה", ולעיל מגילה יב. אמרינן "הראוי לגינה, לגינה", ולא אמרינן שיהא זה קנאה בסעודה קושית תוספות שם, התם שאני, כמו שפרשנו למעלה.

4 ומה שאמר "הן של כסף ורגליהם של זהב", ולפי הסברא היה ראוי שיהיה ההפוך*; הרגלים יהיו מן הפחות, והמטה עצמה מן החשוב. אבל דבר זה, כי הרגלים הם נושאים אל המטה, והם קיום של מטה, וראוי שיהיה הנושא יותר חזק, שאז הוא קיים יותר. ולכך עשה אותם של זהב*, כי הזהב הוא היותר חזק מן הכסף. ועוד, כי הרגלים, אף כי הם פחותים מן הכל, היינו הרגלים שבהם הולך ממקום למקום, ויש מקום מגונה מטונף שהולך לשם. אבל הרגלים שעומדים במקום אחד, כמו רגלי המטה, והם יסוד קיים, הוא יותר חשוב. ולכך עשה הרגלים, שהם נושאים למטה, של זהב. והמטה עצמה של כסף, כאשר הנושא יותר חשוב.

5 ומה שאמר רב דרי דרי מגילה יב., ושמואל אמר אבן טבא יש בכרכי ים. יראה שדרשו כך, -ו-מפני שהוקשה להם מה שהכתוב מקדים "שש", כי בודאי "דר וסוחרת" חשובים יותר, וכתובים אחר "שש". אלא אתא ללמוד על איכות ציור הבנין, שנעשו שורות שורות ביפיו מאוד. ולשמואל בא ללמוד מלתא אחריתי בפני עצמו, שהיה מייפין את הסעודה באבנים טובות המאירים להם. ולברייתא רמז הכתוב כי מאחר שעשה להם כל כך סעודה חשובה כאשר עושין לבני חורין, עשה אותם כלם בני חורין מן הסחורה. וזה עשה לחשיבות, שהאנשים* אשר בסעודה בני חורין הם. וכל זה רמז המקרא מה שנאמר "ודר וסוחרת" אחר "שש".

6 ומה שאמר רב -אשי- יוסי בר חנינא "'בהט', שמתחוטטת על בעליהן", משום דהוה ליה למימר 'אבן בהט אבני -שוהם- שש', ולכך דרשו שמתחוטטת, פירש שהאבן חטוטה חקוקה בלבו של אדם מרוב חשיבות האבן, וכך מוכח באגדה.

7 ויש לך לדעת כי מה שאמרנו לך כי סעודת זה הרשע כעין דוגמה של מעלה. ומפני זה דרשו "אבן טבא יש בכרכי הים, הושיב אותו באמצע הסעודה ומאירה לכל בני הסעודה". וזהו כעין מלכותא דרקיע, כי השמש מאיר לכל הבריות שיש אל השם יתברך בעולמו. ואז תדע כי כל כוונתו היה לעשות כעין ציור העולם. וכן מי שסבר כי "קרא דרור לכל בעלי סחורה*" שלא יתנו מכס, כי אם יתנו מכס אל המלך, אם כן יהיו כאילו הם עושים הסעודה, כי משכר* מכס שלהם עושה הסעודה. לכך נתן אותם בני חורין, לומר כי הוא היה עושה להם הסעודה. וזה גם כן כעין דוגמא של מעלה, שהוא יתברך מפרנס הכל ואינו מקבל מן בריותיו, ולכך עשה זה, והבן זה.

8 וכמו שהיה למשכן, שהוא דירתו יתברך, אדנים שמות כו, יט ועמודים שמות כז, ט וקלעים שמות לח, ט, כך עשה אחשורש. והכל שיהיה מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע ברכות נח.. ותמצא כי עשה הכל בענין המשכן, ששם השכינה. וזה כי עשה חצר וגם גינה וגם ביתן, כמו שהיה למשכן חצר, אוהל מועד, קודש קדשים. וכמו שהיה שם אדנים ועמודים ופרוסים עליהם קלעים, כך היה הוא תולה קלעים על גלילי כסף עומדים על עמודי שש, והם כמו האדנים לעמודים, והכל הוא מבואר.