פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על אור חדש ד׳:י״ב

12 264 לשון יחיד, כי עד כה התך היה השליח בין אסתר למרדכי פסוקים ו, ט.

13 265 כמו שאמרו בגמרא מגילה טו. "'ויגידו למרדכי את דברי אסתר', ואילו איהו לא אזל לגביה", ופירש רש"י שם "ואילו איהו - דניאל לא אזיל להשיב שליחותו", ובסמוך יביא את דברי הגמרא.

14 266 הטעם שהתך לא הלך להביא דברי אסתר למרדכי.

15 267 פירוש - אם התך היה הולך גם בפעם הזאת, זו היתה הפעם השלישית שהלך בשליחות אסתר למרדכי. וצריך ביאור, כי עד עכשו התך הלך רק פעם אחת בשליחות אסתר, וכמו שנאמר "ותקרא אסתר להתך מסריסי המלך וגו' ותצוהו על מרדכי לדעת מה זה ועל מה זה ויצא התך אל מרדכי וגו'" למעלה פסוקים ה, ו. ומה שנאמר למעלה פסוקים י-יא "ותאמר אסתר להתך ותצוהו אל מרדכי, כל עבדי המלך ועם מדינות המלך יודעים אשר כל איש ואשה אשר יבוא אל המלך וגו'" הרי על כך נאמר כאן "ויגידו למרדכי את דברי אסתר", והתך לא יצא לשליחות זו, ואיך יש כאן שליחות שלישית מאסתר למרדכי. ואולי יש ליישב על פי דבריו להלן לאחר ציון 290, שמחשיב את שליחת הבגדים למעלה פסוק ד כשליחות אחת. ואע"פ שמבאר להלן ששליחות זו נעשתה על ידי נערותיה של אסתר, מ"מ היא עולה לחשבון השליחויות שאסתר שלחה למרדכי. לכך התך לא רצה להשלח לשליחות השלישית שבין אסתר למרדכי, אע"פ שבשבילו זו היתה שליחות שניה. ויל"ע בזה.

16 268 פירוש - לעשות להמן דבר שיעמיד את המן באופן שהוא נגד המלך.

17 269 מה שכתב בלשון ספק "ומי יודע מה יעשה המן כדי להפיל אותו" כתב כאן התרגום יונתן בלשון ודאי, וכלשונו: "וכד חזא המן רשיעא ית התך דשמיה דניאל אעיל ונפק לות אסתר ותקיף רוגזיה ביה וקטליה" תרגום: כאשר ראה המן הרשע את התך ששמו דניאל עולה ויוצא אל אסתר, נתמלא חימה בו והרגו. וכן בסמוך יביא כן בשם המדרש, וראה הערה 289.

18 270 ויקרא טו, כה "ואשה כי יזוב דמה ימים רבים וגו'", ופירש רש"י שם "ימים רבים - שלשה ימים". ובתורת כהנים שם "'ימים' שנים, 'רבים' שלשה", ובגו"א שם אות יט ביאר הדבר. וכן נאמר דברים כ, יט "כי תצור אל עיר ימים רבים וגו'", ופירש רש"י שם "'ימים' שנים, 'רבים' שלשה". ובגבורות ה' פ"ח נ: כתב: "השלישי הוא התחלת הרבוי, אמרו חכמים תו"כ ויקרא טו, כה 'ימים' שנים, 'רבים' שלשה. רצו בזה כי התחלת הרבוי הוא שלשה". ובנצח ישראל פ"ו קנב. כתב: "התחלת ויסוד הרבוי הוא שלש... כי הרבוי הוא שלשה... כמו שאמרו 'ימים' שנים, 'רבים' שלשה". ובנתיב העבודה פ"א א, עח. כתב: "לכך היו האבות שלשה, כי שלשה הם רבים, כמו שאמרו 'ימים' שנים, 'רבים' שלשה"וכן יביא להלן לאחר ציון 473, ולהלן פ"ה לאחר ציון 412. אמנם בכמה מקומות כתב שמספר שנים הוא התחלת הרבוי, וכגון בדר"ח פ"ג מ"ג קה:, תפארת ישראל פל"ד תצט:, שם פל"ח תקפו., נצח ישראל פ"ה פו., גו"א דברים פכ"ז אות ט, דרוש על התורה כו:, ועוד. ונראה לבאר, שיש שני סוגי רבוי; א הפך מאחדות. ב הרבה והמון. מספר שנים הוא התחלת הרבוי המופקע מאחדות, ומספר שלשה הוא התחלת הרבוי של הרבה והמון שמעתי מידי"נ הרה"ג ר' הדר מרגולין שליט"א, ודפח"ח. וחילוק זה מדוייק מאוד בלשונות של המהר"ל כאשר עסק בענין זה. וראה להלן פ"ה הערה 104.

19 271 רבי אביגדור כהן צדק כתב כאן "ויגידו למרדכי - בגימטריא מיכאל וגבריאל".

20 272 עומד על הצורך לשלוח שני אנשים, ומדוע לא היה סגי בשליח אחד. וכן כתב הראב"ע כאן בנוסח ב, וז"ל: "ויגידו - שני סריסיה".

21 273 ואם תאמר, כיצד מעיקרא היא שלחה רק את התך, הרי התך הוא יחידי. וכן הקשה המהרש"א במגילה טו., וז"ל: "ומיהו קצת קשה, למה שלחה אחר כך שנים אחרים, ולא שלחה אחד מהם, כמו ששלחה מעיקרא את התך לחוד", ותשובתו שם אינה תואמת לשיטת המהר"ל. ואולי יש לומר, כי בהמשך דבריו מבאר שהשליחים ששלחה למרדכי לא היו מיוחדים לכך. ואילו התך היה מיוחד לשרת את אסתר, וכמו שנאמר למעלה פסוק ה "ותקרא אסתר להתך מסריסי המלך אשר העמיד לפניה וגו'". לכך אסתר סמכה על התך, אך לא סמכה על שליחים מזדמנים.

22 274 כמו שנפסקה ההלכה שו"ע או"ח סימן ערה סעיפים א-ב "אין קורין בשבת בספר לאור הנר... שמא יטה... ודוקא אחד, אבל שנים קורין ביחד, שאם בא האחד להטות, יזכירנו חבירו", והמקור הוא מהגמרא שבת יב:. וכן מצינו שמתייחדת אשה אחת עם שני אנשים קידושין פ:, כי כל אחד משמר את חבירו שלא יחטא מאירי שם.

23 275 מקשה, שאם למעשה רק אחד מהם ימסור את ההודעה למרדכי, והשני נמצא רק למקרה שהראשון יתעצל ולא ילך, א"כ מדוע נאמר לשון רבים על ההגדה "ויגידו", הרי ההגדה נעשתה רק על ידי אחד מהם.

24 276 כמו שנאמר בראשית כה, ו "ולבני הפילגשים אשר לאברהם וגו'", ופירש רש"י שם "הפילגשם - חסר כתיב, שלא היתה אלא פלגש אחת". ובגו"א שם אות ה כתב: "וקשיא, דאם כן מה תהיה המ"ם של רבוי 'הפלגשים', דלא הוי למכתב 'פילגשים' במ"ם. ויראה דכך פירושו, שהיו בני פילגש אחת מן הפילגשים דעלמא, כמו 'ויקבר בערי גלעד' דכתיב ביפתח שופטים יב, ז... דפירושו בעיר אחת מן ערי גלעד. הכי נמי ולבני פלגש אחד מן הפילגשים. וכן 'על עיר בן אתונות' זכריה ט, ט, שפירושו עיר בן אחת מן האתונות. אף כאן ולבני פילגש אחת מן הפילגשים, ולא קשיא מידי". וכן כתב בגו"א במדבר פ"ל אות ד לגבי הפסוק במדבר ל, ב "ראשי המטות", שפירושו יכול להיות אחד מראשי המטות. וכן נאמר דברים כז, כו "אשר לא יקים את דברי התורה", וזה יכול להתפרש על מצוה אחת מדברי התורה, וכמבואר בתפארת ישראל פנ"א תתה:. ובסמוך לאחר ציון 283 כתב: "'ויגידו' אחד מן המגידים, ודבר זה מצאנו בכמה מקומות שאומר לשון רבים, ורצה לומר אחד מהם". וכן נאמר בראשית יט, כט "ויהי בשחת וגו' בהפוך את הערים אשר ישב בהן לוט", וכתב הראב"ע שם: "אשר ישב בהן - באחת מהן. וכן 'ויקבר בערי גלעד', 'בן אתונות'". וכן נאמר ויקרא יא, לג "אשר יפול מהם אל תוכו", וכתב הראב"ע שם "אשר יפול מהם - מאחד מהם, כמו 'ויקבר בערי גלעד'". וראה ראב"ע למעלה ב, כג. והכתב והקבלה דברים ו, ט כתב: "'וכתבתם על מזוזות ביתך' שם, על אחת מהמזוזות לפי הקבלה. וכן 'ויקבר בערי גלעד', באחת מערי גלעד. 'אל ירכתי הספינה' יונה א, ה אל אחת מהירכתים. 'בשתים תתחתן בי' ש"א יח, כא, באחת משתים, ועוד אחרים כמוהם". והתוספת ברכה לשמות כא, יא, כתב: "'ואם שלש אלה לא יעשה לה', הלשון קצר, והכונה ואם אחת משלש אלה רש"י שם. כלומר אפילו אחת משלש אלה. ולשון קצר כזה מצינו במקרא בפרשה וירא בראשית יט, כט 'בהפוך את הערים אשר ישב בהן לוט', וכתב הראב"ע שבא הלשון תחת באחת מהן. ובשמואל א, יח, כא 'בשתים תתחתן בי', דהכונה באחת משתים. ובשמואל ב, כד, יב 'שלש אנכי נוטל עליך', תחת אחת משלש. וכעין זה בספר שופטים יב, ז 'ויקבר בערי גלעד' תחת באחת מערי גלעד. ובזכריה ט, ט 'עיר בן אתונות', תחת בן אחת האתונות, ועוד כהנה". וראה להלן ציון 284, ופ"ט הערה 314.

25 277 בגמרא שלפנינו ליתא למלים "אמר רבי אבא בר כהנא", אך הן נמצאות בעין יעקב, וכדרכו מביא כגירסת העין יעקב. וראה למעלה הערה 11.

26 278 "על הקלקלה - שהיתה אסתר מונעת לבא אל המלך, לפיכך לא השיב התך את שליחותו, ואסתר שלחה דבריה על ידי אחרים" רש"י שם. וראה להלן הערות 280, 282.

27 279 כפי שביאר למעלה לאחר ציון 116 שהתך היה דניאל, או אדם חשוב אחר מגילה טו., כי אסתר רצתה דוקא בשליח חשוב להודיע למרדכי כמה הענין הזה חשוב בעיניה ראה למעלה הערה 126. ובפרקי דרבי אליעזר פמ"ט אמרו "ויצא התך למרדכי... וראה המן יוצא ובא להתך והרגו, ולא מצאה אסתר איש נאמן אחר לשלוח אותו אל מרדכי".

28 280 אינו לומד בזה כרש"י, כי רש"י בגמרא מגילה טו. ביאר שלאחר שהתך לא עשה שליחותו אזי "אסתר שלחה דבריה על ידי אחרים" הובא בהערה 278. אך המהר"ל מבין שהתך עצמו מינה שליח אחר במקומו שיעביר את דברי אסתר למרדכי, ועל כך הוקשה לו כיצד התך נהג כן, וכמו שמבאר והולך. וראה להלן הערה 282.

29 281 יומא ד: "מניין לאומר דבר לחבירו שהוא בבל יאמר עד שיאמר לו 'לך אמור', שנאמר ויקרא א, א 'וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר'", ופירש רש"י שם "'לאמר' 'לא אמור' הדברים אלא אם כן נותן לו רשות". ויש להעיר, שאם שאלתו היא מגמרא זו, לשם מה הוצרך להקדים ולומר "דכיון שמצינו שאסתר לא היה רוצה לגלות הדברים כי אם להתך", הרי אף אם לא מצינו כן יש כאן "בל יאמר", שהרי בגמרא אמרו בסתמא "מניין לאומר דבר לחבירו שהוא בבל יאמר", ומשמע שאיירי בכל ציור, גם באופן שאינו ידוע אם חבירו מקפיד שלא יאמר לאחרים אם לאו. אך שיטתו תתבאר על פי דברי החפץ חיים בהלכות לשון הרע כלל ב בבאר מים חיים אות כז, שכתב שם: "דמאי דאמרינן שהוא בבל יאמר דוקא אם הכניסו בביתו ביחידי, דמשמע קצת שהוא מקפיד בדבר שלא יתגלה, דומיא דהתם דהכניסו הקב"ה למשה לאוהל מועד ביחידי... לכן אסור, אף דלא חזינן שום ריעותא על ידי הגילוי. אבל אם סיפר לו בחוץ, דלא היה שום גילוי מילתא כלל שהוא מקפיד, אז תלוי רק בזה, אם יוכל להיות לו קצת ריעותא על ידי זה שיגלה אסור... ואם לאו, מותר. וכן משמע קצת בדברי מהרש"ל בביאוריו על הסמ"ג בלאו ט, עיין שם". ולשון המהרש"ל שם הוא הסמ"ג השלם, הוצאת מכון ירושלים, כרך ראשון, עמוד תה אות מט "כל הדברים שאני אומר באהל מועד, שהוא ביחידי, יהא לפניך בלאו אמור עד שארשה אותך לדבר". וכנראה שאלתו היא למ"ד שהתך הוא דניאל מגילה טו., שאם אינו דניאל, אלא גוי, מה שייך להקשות עליו מדיני תורה.

30 282 דבריו טעונים ביאור, דכיצד מרדכי הוא בעלים להתיר להתך להגיד לאחר את דברי אסתר, והרי אסתר לא רצתה לגלות הדברים כי אם להתך, ובאסתר תליא מילתא, ולא במרדכי. ולולא דמסתיפינא הייתי אומר שיש לגרוס "כי אסתר נתנה לו רשות להגיד לאחר", ואז דברי המהר"ל מכוונים לדברי רש"י מגילה טו. שכתב "היתה אסתר מונעת לבא אל המלך, לפיכך לא השיב התך את שליחותו, ואסתר שלחה דבריה על ידי אחרים" רש"י שם. וראה למעלה הערה 280.

31 283 פירוש - בודאי התך מסר את דברי אסתר למרדכי, ולא מינה שליח במקומו לעשות כן.

32 284 כמלוקט למעלה בהערה 276, שהובאו שם הרבה פסוקים המורים על יסוד זה. וראה להלן פ"ט הערה 314.

33 285 פירוש - הוקשה לגמרא מדוע אמירה זו של אסתר לא נתלתה בהתך, כפי שאמירתו הקודמת פסוק ז נתלתה בו, ומאי שנא כאן שהתך הוזכר בלשון "ויגידו".

34 286 יוסבר על פי דבריו בגו"א בראשית פל"ז אות לח, וז"ל: "'וישלחו את כתונת הפסים' בראשית לז, לב. לשון שלוח הוא, ולא רצו להגיד בשורה רעה, דאין משיבין על הקלקלה, ואמרינן בפרק קמא דפסחים ג: 'מוציא דבה הוא כסיל' משלי י, יח כהאי גונא, ולכך על ידי שלוחים הגידו לו". לכך זהו גנאי לתלות בהתך בשורה לא טובה שאסתר מסרבת ללכת למלך, לכך הכתוב טשטש את זהותו של התך וכתב "ויגידו".

35 287 של "ויגידו".

36 288 דבריו יובנו על פי מה שכתב בגו"א דברים פי"ח אות יג בביאור הפסוק דברים יח, טו "נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלקיך וגו'", וז"ל: "בספרי שם דרשו 'כמוני', כמו שאני מדבר דבר ואיני מתירא, וכן הוא אומר שמות ח, כה 'רק אל יוסף פרעה התל', כך כל הנביאים לא יהיו מתיראים; שכן אמר יהושע יהושע כד, יט 'לא תוכלו לעבוד את ה"... וכן אלישע אמר מ"ב ג, יג 'מה לי ולך לך אצל נביאי אמך וכו". זה המדרש יש בו ענין נפלא, אפרשהו לך למען תבין. כי הכתוב אמר 'כי נביא אקים', לא כמו האומות שהם דורשים אל מעוננים ואל קוסמים, שכל המעשים האלו הם מעשים מן רוחות הטומאה, ואינם מן האלקים. אבל הנביא יהיה דברו מן האלקים. וזה נראה כי ענין אלקי עמו, דכאשר לא ירא הנביא, ענין זה הוא מפני כי דבר רוח אלקים עליו, שהם דברי קדוש, ומכח דברי קדוש, שהוא נורא על כל בשר ודם, לא היה הנביא מתיירא מבשר ודם, כי זהו הוראה על שנבואתו נבדלת אלקית, שהרי אינו מתיירא מבשר ודם, וזהו שנבואתו למעלה מבשר ודם" הובא למעלה בהקדמה הערה 415, ולהלן פ"ה 346. והרי דניאל היה נביא רש"י מגילה ג., ומהרש"א סנהדרין צג:, ולכך "בודאי לא היה דניאל ירא מן המן, כאשר הוא אדם".

37 289 וכן פירש כאן תרגום יונתן, והובא למעלה הערה 269.

38 290 בא לבאר הסבר שלישי לשאלה ששאל למעלה לאחר ציון 279 כיצד התך היה רשאי לגלות לאחרים את השליחות שאסתר הטילה עליו. ועד כה כתב שני הסברים; א אסתר נתנה לו רשות להגיד לאחר למעלה לאחר ציון 281. ב התך הלך לעשות שליחותו, ורק המקרא לא תלה את השליחות בו, כי זה קלקלה למעלה לאחר ציון 282. ומעתה יבאר שהתך לא גילה הדבר לאחרים, כי בלא"ה נערותיה של אסתר ידעו מהענין.

39 291 מבאר ששליחת הבגדים למרדכי למעלה פסוק ד נעשתה על ידי נערותיה. ולשון הפסוק הוא "ותבואנה נערות אסתר וסריסיה ויגידו לה ותתחלחל המלכה מאד ותשלח בגדים להלביש את מרדכי ולהסיר שקו מעליו וגו'", ולא נתבאר במקרא על ידי מי שלחה את הבגדים. ואולי למד כן מסברה.

40 292 לשליחות השניה למעלה פסוק ה לשאול "מה זה ועל מה זה".

41 293 והתך שמינה את הנערות במקומו לא עבר בזה בבל יאמר יומא ד:, כי לא חידש לנערות כלום, כי הן בלאו הכי ידעו מן הענין כשנשלחו להביא למרדכי בגדים.