הערות ותיקונים על מדרש אגדה, שמות ב׳

מהדורה: מדרש אגדה, מהדורת בובר, וינה תרנ"ד

« הערות ותיקונים על מדרש אגדה Exodus 1 הערות ותיקונים על מדרש אגדה Exodus 3 »

1 וילך איש מבית לוי וגו'. ולאנה הלך, מלמד שהלך בעצת בתו, לפי שעמרם גדול הדור היה, כיון שראה גזירת פרעה הרשע אמר לשוא אנו עמלים, עמד וגירש את אשתו, ועמדו כולם וגרשו את נשותיהם, אמרה לו בתו אבא גזירתך קשה מגזרת פרעה הרשע, פרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות, פרעה לא גזר אלא בעולם הזה, ואתה גזרית בעולם הזה ובבא, פרעה הרשע ספק גזירותיו קיימת, ספק לא, אבל אתה צדיק בודאי גזירתך קיימת, שנאמר ותגזר אומר ויקם לך איוב כ"ב כ"ח, מיד עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולם והחזירו את נשותיהם. ולמה אמר ויקח ויחזיר מיבעי ליה, אלא מלמד שעשה לה מעשה ליקוחין, הושיבה באפריון, ואהרן ומרים מרקדין לפניה, ומלאכי השרת אומרים אם הבנים שמחה תהלים קי"ג ט':

2 ויקח את בת לוי. אפשר בת ק"ל שנה היתה וקרו לה בת, אלא מלמד שנעשו בה סימני נערות:

3 ותהר האשה ותלד בן. והלא מעוברת היתה כבר משלשה חדשים, אלא מקיש לידתה להורתה, מה הורתה שלא בצער, אף לידתה שלא בצער, מכאן לנשים הצדקניות שלא היו בפתקה של חוה:

4 ותרא אותו כי טוב הוא. טוביה שמו:

5 ד"א טוב לנביאות:

6 ד"א שנולד מהול:

7 ד"א בשעה שנולד משה נתמלא הבית אורה, ולכך אמר כי טוב, כתיב הכא כי טוב הוא, וכתיב התם וירא אלהים את האור כי טוב בראשית א' ד':

8 ותצפנהו שלשה ירחים. שלא היו מונים המצרים אלא משעה שהחזירה, והיא היתה מעוברת מקודם שלשה ירחים:

9 ולא יכלה עוד הצפינו. מפני מה לא יכלה עוד הצפינו, מפני שהיו המצריות הולכות הם ובניהם לביתו של עמרם, והיו מרעיבות בניהם, והיו בניהם צועקים, ומשה רבינו ע"ה היה במחבואה, ודרך התינוק כשצועק האחר משיבו, והיה משה רבינו ע"ה צווח כמו התינוקות האחרים, ולפי זאת הסיבה ידעו שנולד ילוד בבית, הדא הוא דכתיב אחזו לנו שועלים שועלים קטנים שה"ש ב' ט"ו:

10 ותקח לו תבת גמא. ומפני מה לקחה גמא, מכאן לצדיקים שחביבין עליהם ממונם יותר מגופם, וכל כך למה, כדי שלא יפשטו ידיהם בגזל:

11 ד"א ולמה לקחה גמא, שהוא דבר רך שיהא עומד לחפני רך וקשה:

12 ותחמרה בחמר וגו'. חמר מבפנים, וזפת מבחוץ, כדי שלא יריח הצדיק ריח רע:

13 ותשם בסוף. ביני הסוף, אגם שמו סוף, כמו שנאמר קנה וסוף קמלו ישעיה י"ט ו:

14 ותתצב אחותו מרחוק. וקיימא לן פסוק זה על נבואה נאמר כולו. ותתצב, כמו שנאמר ויבא ה' ויתיצב וגו' שמות ג' י':

15 אחותו, כמו שנאמר אמור לחכמה אחותי את משלי ז' ד'. מרחוק, כמו שנאמר מרחוק ה' נראה לי ירמי' ל"א ב'. לדעה, כמו שנאמר כי אל דעות ה' שם ב' ג'. מה כמו שנא' מה ה' אלהיך שואל מעמך דברים י' ב'. יעשה, כמו שנאמר יעשה ה' לאדוני בית נאמן ש"א כ"ה כ"ח. לו, כמו שנאמר ויקרא לו ה' שלום שופטים ו' כ"ד:

16 ד"א ותתצב. כמשמעו שאין הפסוק יוצא מידי פשוטו. ובזכות שהמתינה למשה שעה אחת לדעת מה יהיה סוף הנין, זכתה והמתינו לה שש מאות אלף רגלי, הדא הוא דכתיב והעם לא נסע עד האסף מרים במדבר י"ב ט"ו, ללמדך שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה:

17 מה יעשה לו. מה יהיה בסוף נבואתה, שהיתה מתנבאת ואמרה עתידה אמי שתלד בן שיהיה מושיע את ישראל:

18 גרסינן בסוטה אמר ר' חנינא בר פפא אותו היום שהטילוהו ליאור כ"א בניסן היה, אמרו המלאכים לפני הקב"ה רבונו של עולם מי שעתיד לומר שירה ביום זה יהא מושלך בים, ר' אחא בר חנינא אמר אותו היום ששה בסיון היה אמרו המלאכים רבונו של עולם מי שעתיד לקבל תורה ביום זה, ומרעיש את העליונים ואת התחתונים, ילקה ביום זה, בשלמא למאן דאמר בששה בסיון היינו דמשכחת ליה שלשה ירחין כי בז' באדר נולד משה, ומשכחת כי בששה בסיון היה אותו יום, אלא למאן דאמר כי בכ"א בניסן, היכי משכחה ליה, תאנא אותה שנהו מעוברת היתה רובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם, וכיון שהטילוהו ליאור, עמדו ובטלו את גזירותיהם, והיינו דקאמר משה לישראל שש מאות אלף רגלי במדבר י"א כ"א, שבשבילי ניצלתם:

19 ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור. שירדה לרחוץ מגילולי אביה, וכמה דהוא אמר אם רחץ ה' את צואת בנות ציון ישעיה ד' ד':

20 ונערותיה הולכות. ואין הולכות אלא לשון מיתה, שנאמר אני הולך למות בראשית כ"ב ל"ב, אמרו לה גבירתנו מנהגו של עולם מלך גזור גזירה וכל העולם מקיימים אותה, בניו ובני ביתו לא כן שכן, בא גבריאל והמיתן:

21 ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בכה. כמו מתנבאת היתה. נער, נ' נאמן, כמו שנאמר בכל ביתי נאמן הוא במדבר י"ב ז'. ע' עניו, שנאמר והאיש משה עניו מאד שם שם ג'. ר' רועה, שנאמר ומשה היה רועה שמות ג' א'. ד"א ותפתח ותראהו. ותרא היה צריך לומר, אלא מלמד שראתה שכינה עמו:

22 והנה נער בוכה. קרי ליה נער וקרי ליה ילד, אלא מלמד שהיה ילד וקולו כנער:

23 ותחמול עליו. ומנין היתה יודעת שהוא מילדי העברים, אלא שראתה אותו מהול, כי המצרים אינם מלים:

24 זה. מלמד שנתנבא ולא ידעתה זה נופל ואין אחר נופל, כיון שהטילוהו ליאור עמדו והטלו את גזירותיהם, והיינו דקאמר משה לישראל שש מאות אלף רגלי הגברים במדבר י"א כ"א, שבשבילי ניצלתם:

25 ותאמר אחותו אל בת פרעה וגו' מן העבריות. מלמד שהחזירה את משה על כל המצריות ולא ינק, יצתה בת קול ואמרה פה שעתיד לדבר עם השכינה יינק חלב טמא, הדא הוא דכתיב את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים ישעיה כ"ח ט:

26 ותאמר לה בת פרעה לכי. ואמרה לאמו היליכי והינקהו לי ואני אתן את שכרך:

27 מתנבאת היתה ולא היתה יודעת מה מתנבאת. היליכי הא שליכי:

28 ואני אתן את שכרך. לא דין לצדיקים שמחזירים להם אבידתם, אלא שנוטלים עליהם שכרם:

29 ויגדל משה. וכי אין הכל גדילין האדם והבהמה והעוף כולן גדלין, אלא שהיה משה גדל שלא כדרך העולם:

30 ויצא אל אחיו. אותה יציאה יצאתו הצדיק. ויצא ביום השני:

31 וירא בסבלותם. שהיה רואה ובוכה ממלאכתן, ונותן כתפיו עם כל אחד ואחד כדי לסייעם, לכך נאמר בסבלותם:

32 וירא איש מצרי. ומי היה, אביו של מגדף היה, שנאמר והוא בן איש מצרי ויקרא כ"ד י':

33 מכה איש עברי. בעלה של שלומית בת דברי שם שם י"א, כיצד היה אותו נוגש עשוי על מאה ועשרים אנשים, והיה מוציא אותם למלאכתן מקריאת הגבר, ומתוך שהיה רגיל להוציאם, היה נכנס ויוצא לבתיהם, ראה בשלומית שהיא יפת תואר שלימה מכל מום, נתן עיניו בה, ועמד בשעת קריאת הגבר והוציאו מביתו, וחזר אותו מצרי ובא על אשתו, והיא סבורה שהוא בעלה, חזר בעלה ומצא מצרי יוצא מביתו, אמר לה שמא נגע בך, אמרה לו הין, וסבורה הייתי שאתה הוא, כיון ששמע הנוגש שהרגיש בו, היה מכה את בעלה:

34 וירא כי אין איש. שהיה חייב מיתה:

35 ויך את המצרי. במה הכהו. יש אומרים במגריפה של טיט הכהו והוציא את מוחו. ויש אומרים הזכיר עליו את השם והרגו:

36 ויטמנהו בחול. אמר לישראל אתם משולים בחול, שהחול נוטלו אדם מכאן ונותנו לכאן ואין קולו יוצא, כך אל יצא דבר מפיכם:

37 והנה שני אנשים עברים נצים. ומי היו, אלו דתן ואברם, והם אמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה שמות ט"ז כ', והם שהמרו על ים סוף, והם שהותירו מן המן, שנאמר ולא שמעו אל משה ויותירו אנשים ממנו עד בקר והם היו במחלוקת של קרח, שנאמר הוא דתן ואבירם קריאי מועד אשר הצו במדבר כ"ו ט', שהם עמדו ברשעותם תחלה וסוף:

38 ויאמר לרשע למה תכה רעך. ענה ואמר רשע כמותך:

39 מי שמך לאיש. ועדיין אין אתה איש, ואתה רוצה להיות שר ושופט עלינו, ואין אתה איש:

40 הלהרגני אתה אומר. אתה מבקש אין כתיב, אלא אתה אומר, כלומר באמירה, מכאן אתה למד ששם אמר על המצרי והרגו:

41 ויאמר אכן נודע הדבר. אמר להם יש ביניכם לשון הרע, והיאך אתם ראויים לגאולה:

42 ויברח משה מפני פרעה. העלהו למשה לבימה וביקש פרעה להרגו ועשה הקב"ה לפרעה אלם, ולסגנים חרשים, וברח משה מפני פרעה, ומפני זה בשעה שאמר לא איש דברים אנכי שמות ד' י', השיבו הקב"ה מי שם פה לאדם, או מי ישום אם, ומי עשאו אלם:

43 או חרש או פקח. מי עשה הסגנים חרשים, או מי עשך פקח וברחת מפני פרעה, לא אנכי ה':

44 וישב על הבאר. קלט מקום אבותיו, שלשה נזדווגו זוגיהן מן הבאר, יצחק, יעקב, משה:

45 ולכהן מדין שבע בנות. וכי כל שבחו של אותו הצדיק להיות הולך אחר ע"ז, אלא הרהר יתרו לעשות תשובה עד שלא בא משה, והוציא כל תשמישי ע"ז ונתן לשכיניו, אמר להם זקן אני ואיני יכול לעבוד ע"ז, ועמדו אנשי מקומו ונידוהו, שנאמר ולכהן מדין שבע בנות ויבואו הרועים ויגרשום, אפשר היה כהן מדין אב מדין היאך גירשום, אלא ללמדך שנידוהו שלא יהיו רועים את צאנו, ולכך היו בנותיו יוצאות לרעות וגירשו את בנותיו כאשה גרושה כמו שנאמר ויגרש את האדם בראשית ג' כ"ד:

46 ויקם משה ויושיען. מכאן שרצו לענותן, כמו שנאמר צעקה הנערה המאורשה ואין מושיע לה דברים כ"ב כ"ז:

47 איש מצרי הצילנו וגו'. וכי בדמות מצרי היה משה, אלא אלולי איש מצרי לא נכנס למדין:

48 ויאמר אל בנותיו ואיו. אמר להן זה הסימן שאמרתם שדלה והשקה צאנכם, זה מבני בניו של יעקב שעמד על הבאר הוא, שהבאר מכרת את אדוניה, אמרו חכמינו ז"ל כל זמן שמשה ע"ה עומד על פי הבאר, המים צופין ועומדין על הבאר, וכשחזר משה ע"ה אף המים חזרו לאחוריהם, שנאמר מוליך לימין משה ישעיה ס"ג י"ב, ותחלה שבא משה מצא הרועים מכים צאנו של יתרו, אמר להם ריקים, מן הדין שישקו נשים תחלה וילכו להם, ואם אינם יכולים לדלות דולים להם האנשים, מיד לא שמעו לו, עמד משה על פי הבאר והמים עלו ושתו כל צאנם ובקרם, אמר משה אוי לי שהנחתי את עמי ובאתי לדון את אומות העולם, לכך נאמר כרמי שלי לא נטרתי שה"ש א' ו':

49 קראן לו ויאכל לחם. וכן אמר החכם שלח לחמך על פני המים קהלת י"א א', ואיזה זה יתרו שהאכיל את משה, שנאמר בו כי מן המים משיתהו שמות י"ח י"ב:

50 אמר להם למה זה עזבתן את האיש קראן לו ויאכל לחם. ופרע לו הקב"ה, הדא הוא דכתיב ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה פסוק י' ומי גרם ליתרו כל הטובות הללו, על שנדבק במשה זכה להעמיד חכמים ונביאים, שנאמר ומשפחות סופרים יושבי יעבץ דה"א ב' נ"ה:

51 ור' יוחנן אומר גדולה לגימא שמקרבת את הרחוקים, ומרחקת את הקרובים, ומעלמת עין מן הרשעים, ומשרה שכינה על נביאי הבעל, ושגגתה עולה זדון. מקרבת את הרחוקים, מיתרו בשכר שאמר קראן לו ויאכל לחם, זכו בניו לישב בלשכת הגזית, שנאמר ומשפחות סופרים וכו' שם, וכתיב ובני קני חותן משה וגו' שופטים א' י"ו. ומרחקת את הקרובים, מעמון ומואב, שנאמר לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' דברים כ"ג ד', וסמיך ליה על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ומים שם שם ה'. ומעלמת עין מן הרשעים, ממיכה, דאמר ר' יוחנן מדן ועד שילה שלשה מילין הוו, והיה עשן המערכה ועשן פסלו של מיכה מתערבין זה בזה, בקשו מלאכי השרת לדחפו, אמר להם הניחו לעשנו שיעלה, כי פתו מצויה לעוברי דרכים, שנאמר ועבר בים צרה זכריה י' ט"ו, ואמר ר' יוחנן זה פסלו של מיכה שעבר עמהם בים. ומשרה שכינה על נביאי הבעל, מחבריה דעדו הנביא, שנאמר ויאמר לו גם אני נביא כמוך וגו' מ"א י"ג י"ח, וכתיב ויהי הם יושבים על אל השולחן ויהי דבר ה' אל הנביא אשר השיבו וגו' שם שם כ'. ושגגתה עולה זדון, דאמר ר' יהודה אמר רב אלמלא הלוהו יהונתן לדוד שתי ככרות לחם. לא נחלקה מלכות בית דוד, לא נחרבה נוב עיר של הכהנים, ולא נטרד דואג, ולא נהרג שאול ויהונתן:

52 ד"א קראן לו ויאכל לחם. שמא ישא אשה אחת מכם, שאין לחם האמור כאן אלא אשה, שנאמר כי אם הלחם אשר הוא אוכל וגו' בראשית ל"ט ו':

53 ויואל משה. שנששבע לו, כמו שנשבע יעקב ללבן, דכתיב אם תענה את בנותי שם ל"א ג' מתשמיש המטה. שאין ויואל אלא לשון שבועה. שנאמר ויואל שאול את העם לאמר ש"א כ"ד כ"ד:

54 ד"א ויואל משה לשבת. משה קיבל עליו לדור עמו, שאין ויואל אלא לשון דירה, כמו שנאמר הואל נא ולין וגו' שופטים י"ט ו':

55 ויתן את צפרה בתו למשה. ולמה נקרא שמה צפרה, שרצתה כצפור:

56 ד"א שטיהרה בית אביה מע"ז, ככהן המטהר בדם הצפור:

57 ויהי בימים הרבים וגו'. מכאן שימי צרה מרובין מימי טובה:

58 וימת מלך מצרים. מלמד שנצטרע ומצורע חשוב כמת:

59 ויאנחו בני ישראל. אין אנחה זו אלא מיתה, שנאמר כי רבות אנחותי וגו' איכה א' כ"ב, שהיה פרעה הרשע הורגם ונוטל דמם ורחוץ בהם, כסבור שיתרפא בכך:

60 ויזעקו. שהיו נוטלים תינוקי ישראל ומשימין אותם במקום הלבנים, והיו צווחים עד שעלה צווחתם אל האלהים:

61 מן העבודה. שהיו אונסין נשותיהם:

62 וידע. לשון רחמנות, כמו תם אני לא אדע נפשי איוב ט' כ"א, ר"ל לא ארחם מן הייסורים, אלא אמאס חיי שם:

פירוש הערות ותיקונים על מדרש אגדה, שמות ב׳

1 ולאנה הלך. סוטה י"ב ע"א, שמ"ר פ"א, וילקו' רמז קס"ה, ולק"ט:

2 אפשר בת ק"ל שנה, שם שם.

3 והלא מעוברת היתה שם שם:

4 טוביה שמו. ד"א כו'. שם שם:

5 שלא היו מונים המצרים כו'. שם שם, ועיין רש"י על התורה שמנו לה המצרים מיום שהחזירה, והיא ילדתו לששה חדשים ויום אחד שהיולדת לשבעה יולדת למקוטעין והם בדקו אחריה לסוף תעה, ועיין רש"י בגמרא שם ד"ה ותצפנו, ובת"י, ובספר הישר, ד"ה של משה:

6 מפני מה לא יכלה. גמרא שם, ושמ"ר אות כ', ולק"ט וילקו' רמז קס"ו:

7 ומפני מה לקחה גמא. שם שם:

8 ד"א. שם שם:

9 חמר מבפנים. שם שם, ורש"י על התורה, ועיין בתוס' שם ד"ה חמר:

10 אגם שמו סוף. גמרא שם:

11 וק"ל פסוק זה על נבואה נאמר כולו. שם שם, ובירושלמי סוטה פ"א ה"ט דף י"ז ע"ב, ומדרש משלי פי"ד, ועיין בלק"ט הערה כ"ד:

12 בזכות שהמתינה. במשנה סוטה ט' ע"ב מרים המתינה למשה שעה אחת, שנא' ותתצב אחותו מרחוק, לפיכך נתעכבו לה ישראל ז' ימים במדבר, שנאמר והעם לא נסע עד האסף מרים:

13 מה יהיה בסוף נבו אתה כו'. סוטה י"ג ע"א:

14 גרסי בסוטה. דף י"ב ע"ב:

15 ומרעיש את העליונים ואת התחתונים. ליתא בגמרא:

16 וכיו שהטילוהו ליאור. הוא בגמרא שם במאמר שלפניו:

17 שירדה לרחוץ. גמרא שם, ושמ"ד פ"א ותנחומא הנדפס מכבר שמות אות ז', ולקח טוב:

18 ונערותיה הולכות כו'. סוטה שם, ושמ"ר ולקח טוב:

19 וכל העולם מקיימים אותה. בגמרא שם אם כל העולם כולו אין מקיימין אותה בניו ובני ביתו מקיימין אותה:

20 ד"א ותרא היה צריך לומר. גמרא, שמ"ר, ילקו', ולקח טוב:

21 קר ליה נער. שם שם, ותנחומא שמות אות ח':

22 ומנין היתה יודעת. שם שם:

23 מלמד שהחזירה את משה. גמרא שם, ומובא בילקו' רמז קס"ו, ובלק"ט:

24 יצאה בת קול. בגמרא שם אמר הקב"ה עפ"י הגהה הרי"ב, עיין בלק"ט הערה מ"ח:

25 הה"ד את מי יורה דעה, עיין רש"י בגמרא שם

26 מתנבאת היתה. שם שם, ורש"י על התורה:

27 לא דיין. סוטה ושמ"ר וילקו' ולקח טוב

28 וכי אין הכל גדילין. תנחומא שמות אות ט', ושמ"ר פ"א אות כ"ו:

29 אותה יציאה יצאתו הצדיק. המאמר משובש וכצ"ל ב' יציאות יצא אותו הצדיק הא דכתיב ויצא אל אחיו הרי אחת, ויצא ביום השני הרי שתים, כמו שהוא בתנחומא אות ט', וכן בשמ"ר פ"א אות כ"ז:

30 שהיה רואה ובוכה. תנחומא ושמ"ר:

31 ומי היה. תנחומא שם אות ט':

32 בעלה של שלומית. תנחו' שם, ועיין פסיקתא ויהי בשלח דף פ"ג ע"ב:

33 כיצד כו' על מאה ועשרים ואנשים וכן הוא בתנחו' וגם בתנחומא סוף אמור, הנוגש היה ממונה על יו"ד שוטרים והשוטר הי' ממונה על יו"ד מישראל, נמצא הנוגש ממונה על מאה ועשרים מישראל, וכן הוא בתנחומא שלנו סוף אמור, ושם הגירסא על ק"י ישראלים, ותקנתי שם על ק' ישראלים, והעירותי שם בהערה כי היה כתוב ק' עם קו ונעשית ק"י, ונמצא לנכון בוי"ר פל"ב אות ד', ובשמ"ר פ"א אות כ"ח המאמר מקוטע:

34 שהיה חייב מיתה. תנחמוא הנדפס מכבר שם, ובשמ"ר אות כ"ט וירא כי אין איש, כי בן מות הוא, ר"ל לא נחשב עוד לאיש חי:

35 במה הכהו. תנחומא וש"ר:

36 אמר לישראל. שם שם:

37 ומי היה. שם שם:

38 אלו דתן ואבירם. בשמ"ר סיים קראם נצים על שם סופם, ר"ל דכתיב בהו אשר חצו:

39 והם שהותירו מן המן. בשמ"ר פכ"ה אות י' יליף לה מגז"ש, ויותירו אנשים ממנו מי הם, אלו דתן ואבירם, נאמר כאן אנשים, ונאמר להלן אנשים, שנאמר סורו נא מעל אהלי האנשים, מה אנשים שנאמר להלן דתן ואבירם, אף אנשים שנאמר כאן דתן ואבירם, וכן בתנחומא שלנו סוף בשלח ומי היו אלו דתן ואבירם וע"ש בהערה קכ"ט. וכן הוא בנדרים ס"ד ע"ב ע"ש בפירוש הר"ן והרא"ש, פדר"א פמ"ח, ותגום יב"ע, ולקח טוב, ורש"י עה"ל, וילקוו' רמז קס"ז בשם מדרש אבכיר, ועיין בתדב"א פי"ח, וסיים שם מכאן אמרו כל מה שאתה יכול לתלות ברשעים תולהו עליהם:

40 ענה ואמר. בתנחומא איתא כך למה תכה רעך, למה תכה רשע כמותך, וכן בשמ"ר רעך שהוא רשע כיוצא בך, מלמד ששניהם רשעים:

41 ועדיין אין אתה איש. תנחומ', ועיין שמ"ר פ"א אות ל' נוסף בן כ' שנה היה משה, ועיי' בילקו' רמז קס"ז בשם מדרש אבכיר:

42 אתה מבקש. תנחומ' וש"ר:

43 מכאן אתה למד ששם אמר על המצרי. שם שם, אדר"נ פ"ב, ורש"י על התורה, ולקח טוב ור"ל הרגו בשם המפורש:

44 אמר להם. תנחומא שם, ובהוספת דברים בשמ"ר שם:

45 העלה למשה לבימה. תנחומא שם, ומקוטע בשמ"ר שם אות ל"א:

46 מי שם פה לאדם. פה חסר וכצ"ל מי שם פה לאדם שאמר פרעה בפיו העלו את משה לבימה להורגו, כמו שהוא בתנחומא ושמ"ר:

47 קלט מקום אבותיו. תנחומא, ושמ"ר אות ל"ב:

48 יצחק יעקב ומשה. שם מפורש יצחק דכתיב ויצחק בא מבוא באר לחי רואי בראשית כ״ד:ס״ב, ויעקב דכתיב וירא והנה באר בשדה וגו' שם כ"ט, ומשה דכתיב וישב על הבאר:

49 וכי כל שבחו. תנחומא שמות אות י"א, ושמ"ר שם:

50 מכאן. תנחומא שם, ושמ"ד שם, וילקו' רמז קס"ט בשם מדרש אבכיר, ובלקח טוב הביא וז"ל: התחיל לכתוב לספר בלשון זכר ויגרשום וכתיב ויושיען לשון נקבה, אלא מלמד שבקשו להזדווג להם, בענין שנאמר ואין מושיע לה:

51 וכי בדמות. תנחומא שם ובהרחבת דברים בשמ"ר, ובתנחומא משל לאחד כו' הוא הוספת המדפיס ממנטובה שלקח משמ"ר:

52 שהבאר מכרת אדוניה. כ"ה בתנחומא. והיפ"ת הביא נוסחא אחרת וז"ל: בתנחומא גרסינן זה מבניו של אותם שעמדו על הבאר שהבאר מברך את אדוניהם עכ"ל. אבל בשמ"ר הגי' והבאר מתברכת בשבילו, וכן בלק"ט שהמים נתברכו בזכותו, ורש"י על התורה הביא הכיר בו שהוא מזרעו של יעקב שהמים עולים לקראתו:

53 אמרו חכמינו ז"K כל זמן כו'. לא מצאתי המקור:

54 ור' יוחנן אומר. סנהדרין ק"ג ע"ב:

55 ומרחקת את הקרובים. זה מוקדם שם לפני שמקרבת את הרחוקים:

56 זכו בניו לישב בלשכת הגזית. עיין ספרי בהעלותך פיסקא ע"ח:

57 מעמון ומואב. עיין רש"י בגמרא שם:

58 דאמר ר' יוחנן. סנהד' שם, ושם הגירסא תניא ר' ענן אומר:

59 מדן ועד שילה. בגמרא שם מגרב לשילה:

60 בקשו מלאכי השרת לדחפו. למיכה:

61 אמר להם הניחו לעשנו שיעלה. בגמרא שם נאמר אמר להם הקב"ה הניחו לו, ור"ל למיכה, והמחבר נוסיף לעשנו שיעלה.

62 כי פתו מצויה לעוברי דרכים. פירש"י במאמר שלפניו שהי' כל העולה מתארח אצלו:

63 שנאמר ועבר בים צרה. בגמרא שם מובא גם שנאמר כל העובר ושב אל הלוי, וגרשם בצדו לא נמצא מקרא זה, והרי"ב הוסיף גם בע"י ליתא להך קרא, ומכאן תראה שגם המחבר לא הביאו:

64 ומשרה שכינה. גמרא שם ק"ד ע"א:

65 מחבריה דעדו הנביא. עיין ברש"י בגמרא שם ד"ה ומשרה שכינה על נביאי הבעל:

66 דאמר ר' יהודה. גמרא שם:

67 לא נחלקו מלכות בית דוד. זה ליתא שם:

68 לא נחרבה. בגמרא הגירסא לא נהרגה:

69 ולא נהרג שאל ויהונתן. בגמרא ולא נהרג שאול ושלשת בניו:

70 ד"א קראן לו. תנחומא שמות אות י"א, ושמ"ר אות ל"ב:

71 שנשבע לו. יש לתקן כמו שהוא בתנחו' אין ויואל אלא לשון שבועה, שנאמר ויואל שאול, ולמה נשבע שלא יעשה לו כמו שאמר לבן אם תענה את בנותי, ועיין בשמ"ר שם אות ל"ג, ועיין בתנחומא שלנו שמות אות י"א ובהערה ס"א:

72 ד"א משה קיבל עליו לדור עמו. תנחומא שלנו שם ונשמט בנדפס מכבר עיין שם הערה ס"א:

73 ולמה נקרא שמה צפורה. תנחומא שלנו שם, וע"ש הערה נ"ט:

74 ד"א שטיהרה. שם:

75 מכאן שימי צרה מרובין מימי טובה. בשמ"ר אות ל"ג בימים הרבים ימים של צער היו, לפיכך קורא אותם רבים כו', וכן בוי"ר פי"ט אות ה' ע"י שהיו ימים של צער היה קורא אותם רבים, ועיין בלק"ט ובהערה ק"ג:

76 מלמד שנצטרע כו' שהיה פרעה הורגם ונוטל דמם ורוחץ בהם כו'. וכן הוא בשמ"ר פ"א אות ל"ד, בהרחבת דברים. ובלקח טוב מלמד שנצטרע כענין שנאמר אל נא תהי כמת במדבר י"ב י"ב ואמרו לו לרחוץ בדם ישראל, והעירוי שם בהערה ק"ד שמקור המאמר נעלם ממני כי רבינו טוביה לא הוציא זה מן המדרש שמ"ר אשר הוא מדרש מאוחר. ונמצא גם בתיב"ע שמות ב', כ"ג ואיתכתש נגע תרגום כתש מלכא דמצרים ופקיד לקטלא בוכרייא צ"ל בנייא דבני ישראל בגין למוסחי באדמיהון ע"ש וכן רש"י על התורה הביא וימת מלך מצרים נצטרע והיה שוחט תינוקות ישראל ורוחץ בדמם ע"כ. ובודאי היה גם לפני רש"י ז"ל באיזה מדרש או בילמדנו הנאבד ע"כ. אולם בילמדנו לא נמצא כי התנחומא הנדפס מכבר על ספר שמות הוא הילדמנו, ואולי נשמט בתנחומא, ונמצא גם בספר הישר ואולי רש"י ולק"ט לקחו דבריהם מדברי רבינו משה הדרשן:

77 שהיו נוטלים תינוקי ישראל כו'. הוא מספר הישר:

78 לשון רחמנות וכן הביא הלק"ט וידע אלהים לשון רחמנות, כענין שנאמר יודע צדיק נפש בהמתו משלי י"ב י':

« הערות ותיקונים על מדרש אגדה Exodus 1 הערות ותיקונים על מדרש אגדה Exodus 3 »