הערות ותיקונים על מדרש אגדה, שמות א׳

מהדורה: מדרש אגדה, מהדורת בובר, וינה תרנ"ד

מקור מדרש אגדה, שמות א׳
1 ואלה שמות. רבי אב הו בשם ר' יוסי בן זמרא אמר כל מקום שנא' אלה פסל את הראשונים, וכל מקום שנאמר ואלה מוסיף על הראשונים, אלה תולדות השמים והארץ בראשית ב' ד' מה פסל תוהו ובהו, אבל כאן כתיב ואלה שמות, מוסיף על הראשונים. ואלה שמות בני ישראל. והלא היה להם ימים רבים שמה, ולמה אמר הבאים, אלא כל זמן שהיה יוסף קיים לא היה עליהם משאן של מצרים, כיון שמת יוסף והלך לבית עולמו, ניתן משאן של מצריים עליהם, לכך נאמר הבאים מצרימה, כאלו היום באו. ד"א ואלה שמות בני ישראל. זה שאמר הכתוב הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל ישעיה כ"ז ו', בכל מקום ישראל באים ובניהם באים, כמו שנאמר באברהם, ואברהם ושרה זקנים באים בימים בראשית י"ח י"א, שהם יוצאין מן העולם החשך, ובאים לעולם הבא, שנאמר הבאים ישרש יעקב, אף כאן הבאים מצרימה, אבל אומות העולם אף בל נטעו אף בל זורעו אף בל שורש בארץ גזעם, ישעיה מ' כ"ד, אבל ישראל ונטעתים על אדמתם עמוס ט' ט"ו, ולמה בזכות אברהם, שנאמר בו ויטע אשל בראשית כ"א ל"ג, אומות העולם אף בל זורעו, אבל ישראל יהי פסת בר בארץ תהלים ע"ב י"ו, אומות העולם בל שורש בארץ גזעם, אבל ישראל שרשי פתוח עלי מים איוב כ"ט י"ט, ולמה בזכות יעקב, שנאמר בו, הבאים ישרש יעקב. ד"א ואלה שמות. זה שאמר הכתוב טוב שם משמן טוב קהלת ז' א', שלשה שמות יש לו לאדם, אחד מה שקרא לו הקב"ה מתחלה, שנאמ' ויברך אותם ויקרא את שמם אדם. ואחד שקוראים לו אביו ואמו, כגון ראובן, ואחד שקונה הוא לעצמו במעשיו, אם זכה במעשים טובים קנה שם טוב, ואם לאו קנה שם רע, והקב"ה מניח את כל השמות ואינו משבחו, אלא במה שיש בו משם טוב, שנאמר טוב שם וגו', ששם טוב אפילו מת ומונח בקברו, אינו נאבד ממנו שמו הטוב שיש לו בשעת מיתתו, מאותו השם שקראו לו בשעת לידתו. ד"א טוב שם. טוב שמותן של שבטים משמן המשחה, שהיה כהן גדול נמשח בו שנאמר והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ויקרא כ"א י', מכאן אתה למד שנאה שמותן של שבטים משמן המשחה שהיה כהן גדול נמשח בו. ד"א ואלה שמות, זה שאמר הכתוב זרע יעבדנו יסופר לה' לדור תהלים כ"ב ל"א, את מוצא שבכל דור ודור מונה הקב"ה את ישראל, אבל האומות אין להם לא שם ולא זכרון, וכן הוא אומר ירבו עצבותם אחר מהרו וגו' ובל אשא את נשמותם על שפתי שם ט"ז ד', אבל ישראל שהם חביבין לפני הבורא הוא מייחסן בכל שעה. את מוצא כשירדו למצרים ירדו במנין, שנאמר ואלה שמות, וכשעלו ממצרים עלו במספר, שנאמר כשש שש מאות אלף רגלי וגו' במדבר י"א כ"א:
2 את יעקב איש וביתו באו. מלמד שלא ירד יעקב למצרים עד שהיה לפרץ ולחצון זה בן שנה וזה בן שנתים וזיווג להם נשים:
3 ראובן שמעון. כל שבטים לשם גאולתן היו שמותן, ראובן על שם ראה ראיתי את עני עמי שמות ג' ז', שמעון שנאמר וישמע אלהים את נאקתם שם ב' כ"ד, לוי על שם ונלוו גוים רבים זכרי' ב' טו, יהודה ואמרת ביום ההוא אודך ה' ישעי' יב א', יששכר כי יש-שכר לפעולתך וגו', ירמיה ל"א ט"ו, זבולן שנא' בנה בניתי בית זבול לך וגו' מ"א ח' י"ג דן על שם וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי וגו' בראשית טו יד, נפתלי על שם שנא' נפת תטפנה שה"ש ד' י"א, גד על שם והמן כזרע-גד הוא במדבר י"א ז', אשר על שם הגאולה דכתיב ואשרו אתכם כל הגוים מלאכי ג' י"ב, יוסף דכתיב והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו ישעיה י"א י"א, בנימין על שם נשבע ה' בימינו ובזרוע קדשו שם ס"ב ח', הא למדנו שכל השבטים שמותם על שם גאולתם נקראו, ולמה אין שמותם שווין בכל מקום, אלא מקדים זה לזה וזה לזה, שלא יהיו בני הגבירות אומרים אנו תחלה ובני השפחות אחרונים, ויתגאו לעצמם לכך מקדים לזה ומאחר לזה, ללמדך שכל בני יעקב שקולין, שאין אלו גדולים מאלו:
4 ויהי-כל נפש יוצא ירך וגו'. ולמה אינו אומר יוצאי ירך ישראל, אלא יוצאי ירך יעקב, ללמדך שאותיותיו של יעקב כנגד ד' עטרות שמעטרין בניו להקב"ה, י' כנגד עשרת הדברות, ע' כנגד שבעים זקנים של סנהדרין, ק' כנגד היכל שבנו לבוראם שהיה ארכו מאה אמה, שנאמר וההיכל מאה אמה, ב' כנגד שני לוחות הברית, ובזכות יעקב נגאלו ישראל ממצרים והעולם עומד, שנאמר ויעמידה ליעקב לחק תהלים קה י':
5 וימת יוסף וגו'. ואעפ"כ ובני ישראל פרו וישרצו. מלמד שכל אחת ואחת מישראל היתה יולדת ששה בכרס אחד, היאך פרו מיעוט רבים שנים, וכן כולם:
6 ותמלא הארץ אותם. נתמלאו בתי טרטראות ובתי קרקסאות מהם מיד גזרו עליהם שיפרשו מן המטה:
7 ויקם מלך חדש. וכי מלך חדש היה פרעה, אלא מלמד שחדש להם גזירות קשות:
8 ד"א ויקם מלך חדש וגו'. הוא היה פרעה הראשון, אלא אמרו לו נזדווג להם, אמר להם שוטים עד עכשיו היו מושלים בנו ולא היינו מושלים עליהם ואלולי יוסף לא היה לאותם אנשים חיים, ואנו רוצים להזדווג עמהם, מיד הורידוהו מכסאו ועשה ג' חדשים, אחר מכאן אמר להם כל מה שאתם אומרים אני שומע לכם, החזירוהו לכסאו, לפיכך אומר ויקם מלך חדש, הדא הוא דכתיב בה' בגדו כי בנים זרים ילדו הושע ה' ז', שהפרו בני ישראל ברית מילה, עתה יאכלם חדש שם, הדא הוא דכתיב ויקם מלך חדש:
9 אשר לא ידע את יוסף. וכי לא היה מכיר את יוסף, אלא לא ידע אשר עשה עמו בימי רעבון:
10 ויאמר אל עמו. הוא התחיל בעצה תחלה לפיכך לקה תחלה, התחיל בעצה תחלה, דכתיב ויאמר אל עמו, לקה תחלה, דכתיב ובכה ובעמך וגו' שמות ז' כ"ט:
11 הבה נתחכמה לו. להקב"ה, חרף פרעה כלפי מעלה, אמר בואו ונתחכמה לו למושיען של ישראל, במה נידונם. נדונם באש אברהם ניצל מן האש, נידונם בחרב יצחק אביהם ניצל מן החרב, נידונם בסקילה יעקב אביהם ניצל מן הסקילה, בואו ונידון אותם במים, שכבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם, שנאמר אשר נשבעתי מעבור מי נח ישעיה נ"ד ט', והם אינם יודעים שעל כל העולם כולו אינו מביא, אבל על אומה אחת מביא:
12 ד"א הוא אינו מביא עליהם, אבל הם באים ונופלים בתוכו, הדא הוא דכתיב ומצרים נסו לקראתו שמות י"ד כ"ז. וכן הוא אומר כי בדבר אשר זדו עליהם שמות י"ב י"א, בקדרה שבשלו בה נתבשלו, זדון לשון בישול, כמו שנאמר ויזד יעקב נזיד בראשית ה' כ"ט:
13 פן ירבה. אמרה להם רוח הקודש אתם אומרים פן ירבה, ואני אומר כן ירבה וכן יפרוץ פסוק י"ב:
14 ונלחם בנו ועלה מן הארץ. על מצרים אמרו שילחם ישראל בם ויגרשום מן הארץ, ואם כן היה צריך לומר ועלינו מן הארץ, ולמה אמר ועלה, משל לאדם שמקלל את עצמו ותולה קללתו באחרים:
15 וישימו עליו שרי מסים. עליהם היה צריך לו', אלא מלמד שהביאו לבינה ותלו אותה בצוארו של פרעה, וכל אחד ואחד מישראל שאומר להם אסטניס אני, אמרו לו כלום אסטניס אתה יותר מפרעה:
16 שרי מסים. שמשים עליהם תוכן לבינים:
17 למען ענותו. למי לפרעה:
18 בסבלותם. של מי של ישראל:
19 ויבן ערי מסכנות לפרעה. שמסכנות לבעליהן:
20 פיתום. חפרו כל כך עד התהום עלה, והיו משימים הלבינים והתהום בולען, לפיכך נקרא פיתם אל תיקרי פיתום אלא פי תהום:
21 רעמסס. שהיו ישראל מתרוצצים תחת הבנין:
22 וכאשר יענו אתו כן ירבה וכן יפרץ. מלמד שבכל יום ויום היו מחזקים עליהם את השיעבוד כדי לכלותם והם פרים ורבים ביותר:
23 ויקצו מפני בני ישראל. מלמד שנעשו בעיניהם כקוצים:
24 בפרך. בפה רך. שאמרו להם כנגד כל לבינה ולבינה שיעשה כל אחד ואחד מכם אנחנו נותן להם כנגדן זהובים, והיו ישראל ממהרים ועושים אחד מאה ואחד מאתים, מיד גזרו עליהם שבכל יום ויום יביא כמו אותו תוכן לבנים כיוצא בו:
25 וימררו את חייהם בעבודה קשה. תחלה בחומר ובלבנים, ואחר כך בכל עבודה בשדה, שהיו אומרים להם הביאו דובים ואריות וחיות רעות:
26 אשר עבדו בהם בפרך. מלמד שהיו מחליפים מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים:
27 למילדות העבריות. זו יוכבד ומרים:
28 פועה. זו מרים, ולמה נקרא שמה פועה, שהיתה פועה ברוח הקודש ואמרה עתידה אמה שתלד בן שמושיע את ישראל:
29 שפרה. זו יוכבד, ולמה נקרא את שמה שפרה, שמשפרת את הולד:
30 ד"א שפרה שפרו ורבו ישראל בימיה:
31 וראיתן על האבנים. סימן גדול מסר להם אותו רשע, אמר להם מי שמעוברת בזכר ירכותיה מצטננות כאבנים:
32 והמתן אותתו. וסימן גדול מסר להם אמר להם אם הוא זכר פניו למטה, ואם נקבה פניה למעלה:
33 כאשר דבר אליהן. דבר להן מבעי ליה, אלא מלמד שתבען לדבר עבירה ולא רצו:
34 ותחיין את הילדים. לא דיין שלא המיתו אותם, אלא שהיו מספקות אותם מים ומזון:
35 כי חיות הנה. אמרו לו אומה זו משולות כחיות, מה החיה אינה צריכה מילדת בשעת לידתה, כך אלו אינם צריכות, וכן כתיב גור אריה יהודה בראשית מ"ט ט', דן יהי דן נחש שם שם י"ז, נפתלי אילה שלוחה שם שם כ"א, יששכר חמור גרם שם שם י"ד, בנימין זאב יטרף שם שם כ"ז, יוסף בכור שורו דברים ל"ב י"ז, ולפיכך אינם צריכים חיות:
36 ויעש להם בתים. כהונה ולויה:
37 ויצו פרעה לכל עמו. גזר על כל עמו:
38 היארה תשליכהו. ולמה גזר גזירה זו, הדא הוא דכתיב וכי יאמרו אליכם בניכם דרשו אל האבות ואת הידעונים המצפצפים והמהגים ישעיה ח' י"ט, צופים ואינם יודעין מה הם צופים מהגים ואינם יודעים מה הם מהגים, ראו שמושיען של ישראל לוקה במים, עמדו וגזרו כל הבן הילוד היארה תשלכהו, דלא הוו ידעו דעל מי מריבה הוא לוקה, שנא' המה מי מריבה במדבר כ' י"ג, אמרו שראו אצטגניני פרעה וטעו, ושלשה היו באותה עצה, בלעם ואיוב ויתרו, בלעם שיעץ שיהרגו את ישראל נהרג, איוב ששתק נידון ביסורים, יתרו שברח זכו בניו לישב בלשכת הגזית:
פירוש הערות ותיקונים על מדרש אגדה, שמות א׳
1 ר' אבהו בשם ר' זמרא אמר כל מקום כו'. ב"ר פי"ב אות ג', שמות רבה פ"א, ופ"ל, אות ג' שמ"ר פ"א ופ"ל, במ"ר פ"ג: תנחומ' שמות אות ב', ותנחומ' שלנו אות ג', ומשפטים אות ג', ותנחומ' שלנו אות ב'. בכל המקומות מובא דאמר ר' אבהו לבד, אולם בתנחומ' שלפנינו שמות, ובתנחומא הנדפס משפטים אות ג' נאמר אמר ר' אבהו בשם ר' יוסי בן זמרא, ועיין בתנחומא שמות הערה כ':
2 והלא היה להם ימים רבים שמה. תנחומא אות ג', ותנחומא שלנו אות ד', שמ"ר פ"א. אות ד', ובילקוט ריש שמות רמז קס"ב בשם התנחומא:
3 ד"א זש"ה הבאים ישרש יעקב כו'. לא מצאתי המקור, רק במדרש חזית פ"ז פסוק שררך אגן הסהר איתא כך ר' נחמה בשם ר' אבין אוה"ע אין להם נטיעה אין להם זריעה אין להם שורש, ושלשתם בפסוק אחד, אף בל נטעו אף בל זורעו אף בל שרש בארץ גזעם, אבל ישראל, יש להם נטיעה, שנאמר ונטעתם בארץ הזאת ירמיה ל"ב, וכתיב ונטעתים על אדמתם עמוס ט', יש להם זריעה, שנאמר וזרעתיה לי בארץ הושע ב' יש להם שוש, שנאמר הבאים ישרש יעקב ע"כ. והוא איננו המאמר שהביא המחבר.
4 ג' שמות יש לו לאדם. קהל"ר פ"ז ושם איתא שלשה שמות נקראו לאדם, אחד שקראו לו אביו ואמו, ואחד שקראו לו אחרים, ואחד שקראו לו בספק תולדות ברייתו, וכ"ה במדרש שמואל פכ"ג, ובתנחומא הנדפס מכבר ויקהל אות א' הגירסא ואחד מה שקונה הוא לעצמו במקום ואחד שקראו לו בספר תולדות ברייתו.
5 מלמד שלא ירד. תנחומא הנדפס מכבר שמות אות ג', ותנחומא שלנו אות ה', ילקו' ולק"ט, אולם בשמ"ר פ"א אות ה' הוא בהרחבת דברים, עיין בתנחומא הערה כ"ד:
6 ולמה אין שמותם שוה בכל מום. כן הוא הגירסא בתנחומא, ובלק"ט, וכן מובא בערוך ערך קר ד' בשם הילמדנו, למה אין שווין שמותם כו'. ועיין בתנחומא שמות הערה כ"ו:
7 ללמדך שאותיותיו של יעקב כנגד ד' עטרות כו'. תנחומא אות ד':
8 שהיה ארכו מאה אמה. בתנחומא שגבהו מאה אמה:
9 שנאמר וההיכל מאה אמה. כ"ה גם בתנחומא, אולם אין זה לשון הכתוב, וביחזקאל מ"א י"ג נאמר אורך מאה אמה, וראיתי בעץ יוסף שהביא וז"ל: נאמר וההיכל מאה אמה כ"ז צריכין למחוק שאין זה פסוק כלל, אלא גמירי גמר לן שבהיכל בית שני היה מאה אמה, ובתנחומא עקב אות ז'. בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל ונאמר וההיכל מאה אמה, וע"ש גם כן בעץ יוסף, והביא שם את דברי הילקוט, תהלים רמז תתפ"ח תבנית היכל כמה היה תבנית היכל מאה אמה והוא לקוח מת"כ בחוקותי סוף פרק ב' על ואולך אתם קוממיות, וכן איתא בגמרא סנהדרין ק' ע"א ר"י אומר ק' אמה כנגד היכל וכותליו כו', וע"ש בפירש"י שמבאר שכך היה ארוך כל ההיכל עם הכותלים:
10 מלמד. תנחומא אות ה' לקח טוב, ורש"י וילקו', ועיין בתנחומא שלנו בהערה ל':
11 היאך פרו מיעוט רבים שנים וכן כולם. עיין בתנחומ' הנדפס מכבר שם:
12 נתמלאו. תנחומא שלנו אות ו', ובתנחומא הנדפס מכבר, ובשמ"ר ליתא, ומובא בילקו' בשם התנחומא.
13 בתי טרטראות. עיין בתנחומא הערה ל"ג:
14 וכי מלך חדש היה. תנחומא, ותנחומא שלנו, ושמ"ר, וסוטה י"א ע"א, ילקו' ורש"י ולקח טוב:
15 ד"א כו' אלא אמרו לו נזדווג להם. תנחומא שם, ותנחומא שלנו אות ז', ושמ"ר, ובילקו' בשם תנחומא, ועיין בתנחומא הערה ל"ה:
16 שהפרו ברית מילה. כ"ה בתנחומא ובשמ"ר, אבל בתנחומא שלנו שהיו מולידים ולא מלו:
17 עתה יאכל חדש. בתנחומא שם חדש כתיב, ועיין שם הערה ל"ח:
18 וכי לא היה מכיר את יוסף. תנחומא שם, וע"ש שמובא למה הדבר דומה כו':
19 הוא התחיל בעצה תחלה. סוטה י"א ע"א, ותוספתא סוטה פ"ד, ושמ"ר, ולק"ט:
20 חרף פרעה כלפי מעלה. תנחומא אות י', ותנחומא שלנו אות ח':
21 אמר בואו ונתחכמה לו למושיען של ישראל. סוטה שם, ורש"י עה"ת:
22 במה נידונים נידונם באש אברהם ניצול מן האש כו' בחרב בסקילה כו'. בגמרא שם גירסא אחרת מאשר הביא המחבר, נדונים באש, כתיב כי הנה ה' באש יבא, וכתיב כי באש ה' נשפט. בחרב, כתיב ובחרבו את כל בשר, אלא בואו ונדונם במים כו', כמו שהוא לפנינו, וגם בשמ"ר פ"א אות ט', הוא כמו בגמרא, רק נשמט נדונם באש, ונמצא לנכון בשה"ש רבה פ"כ פסוק אחזו לנו שועלים:
23 ד"א הוא אינו מביא. סוטה שם:
24 בקדרה שבשלו בה נתבשלו. סוטה שם, ועיין פסיקתא דר"כ דף פ"ב ע"א:
25 אמרה להם רוח הקודש. סוטה שם ושמ"ר פ"א אות י"ג, וילקוט רמז קצ"ב, ורש"י על התורה בפסוק י"ב ולקח טוב:
26 על מצרים אמרו. סוטה שם, ורש"י על התורה ולקח טוב:
27 עליהם הי' צריך לומר. סוטה שם:
28 שמשים עליהן תוכן לבינים. עיין בגמרא שם: וברש"י שם:
29 למי לפרעה. גמרא שם:
30 שמסכנות לבעליהן. גמרא שם:
31 אלא פי תהום. עיין בגמרא שם, ומובא בשמ"ר פ"א אות י':
32 שהיו ישראל מתרוצצים תחת הבנין. בגמרא שם למה נקרא שמה רעמסס שהראשון ראשון מתרוסס, פירש רש"י כשהיו בונין קצת היה מתרוסס ונופל וחוזרין ובונין והוא נופל, וכן הוא בשמ"ר כמו שהוא בגמרא, והערוך ערך פתום הביא מאמרם מסוטה וגורם מתמסמס:
33 מלמד שנעשו בעיניהם כקוצים. בגמרא שם, שמ"ר פ"א אות י"א, ילקו' רש"י ולק"ט:
34 בפה רך. סוטה י"א ריש ע"ב, ושמ"ר פ"א, וילקו' רמז קס"ג, ולק"ט:
35 שאמרו להם כנגד כל לבינה. זה ליתא שם, רק בלק"ט הביא מלמד שהיה פרעה מפייסם בדברים, בתחלה אמר להם בניי עשו מלכתי ובנו לי בנין קטן, ואני נותן לכם מתנות רבות, עד שנשתעבדו לו. ורש"י בגמרא שם כתב בפרך בפה רך, משכם בדברים ובשכר עד שהרגילום לעבודה, ועיין במדרש במ"ר פט"ו אות כ', ותנחומא שלנו בהעלותך אות כ"ג, וילקו' רמז קס"ג בשם התנחומא:
36 תחלה בחומר ובלבנים כו'. גמרא שם:
37 שהיו אומרים להם הביאו דובים. זה ליתא שם:
38 מלמד שהיו מחליפים. גמרא שם ושמ"ר ולק"ט, וע"ש בהערה מ"ב:
39 זו יוכבד ומרים. גמרא שם, ושמ"ר אות י"ג, וילק' רמז קפ"ד, ולק"ט:
40 זו מרים ולמה נקרא שמה פועה. גמרא שם, וילקו' ולק"מ:
41 זו יוכבד כו'. שם שם:
42 ד"א. שם שם:
43 סימן גדול מסר להם. סוטה שם, וילקו' ושמ"ר ולק"ט:
44 וסימן גדול מסר להם. שם שם:
45 דבר להן מבעי ליה. שם שם:
46 לא דיין שם שם:
47 אמרו לו. שם שם:
48 כהונה ולויה. שם שם:
49 גזר על כל עמו. סוטה י"ב ע"א וע"ב, ושמ"ר פ"א אות י"ח, ולק"ט, וילקו' רמז קס"ד:
50 ולמה גזר גזירה זו. שם שם, ועיין דברי הימים של משה רבינו בית המדרש ח"ב צד א', מובא בילקו' רמז קס"ד:
51 ושלשה היו באותה עצה. סוטה י"א ע"א, ולק"ט:
52 זכו בניו לישב בלשכת הגזית, עיין הסיום בגמרא שם: