הערות ותיקונים על מדרש אגדה, בראשית א׳

מהדורה: מדרש אגדה, מהדורת בובר, וינה תרנ"ד

1 מדרש אגדה פתח ↗

בראשית ברא אלהים. הדא הוא דכתיב כה אמר ה' אם ימדו שמים ממעל מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה' ירמיה לא לו, לפי שאמר ירמיהו המאס מאסת את יהודה וגו' שם יד טו, השיבו הקב"ה אם ראית שמים וארץ שעברו, אותה שעה תוכל לומר שאני מאסתי בהם, לפי שישראל יסוד שמים, ואם אמאס היסוד נופל הבנין אשר עליו. ומנין אתה למד ששמים וארץ לא נבראו אלא בשביל ישראל, שנאמר בראשית, ופירושו תחלה, וישראל נקראו ראשית, שנאמר קודש ישראל לה' ראשית תבואתו ירמיה ב ג:

2 מדרש אגדה פתח ↗

ד"א בראשית. בזכות התורה ברא הקב"ה את עולמו, שנקראת ראשית, שנאמר ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז משלי ח כב:

3 מדרש אגדה פתח ↗

ד"א בראשית. בראשית שש אותיות הן, כנגד שש מלות שבהם ברא הקב"ה את עולמו, שנאמר כי ביה ה' צור עולמים ישעיה כו ד, יה שתי מלות, ה' ארבעה מלות, הרי שש, אל תקרי צור אלא צייר צר עולמים:

4 תוספות על ברכות פתח ↗

זוכה לשני עולמות - פי' הרב רבי יוסף ממרשיליי"א מדהוה ליה למכתב ים ודרום רש וכתב ירשה הרי יו"ד ה"א יתירה וביו"ד ה"א נבראו שני עולמות כדאמרינן בהתכלת מנחות ד' כט: כי ביה ה' צור עולמים אל תקרי צור אלא צר וכו':

5 מדרש אגדה פתח ↗

ד"א בראשית. ברא שית, משיתין של מזבח ברא העולם:

6 מדרש אגדה פתח ↗

ד"א בראשית. ב' ר' ראש המלה, י' ת' אחרית המלה, והוא ברית, ובזכות המילה והשבת ברא הקב"ה את העולם, ומנין שנקראה שבת ברית, שנאמר לדורותם ברית עולם שמות לא טו, וגם המילה נקראה ברית, שנאמר והיתה בריתי בבשרכם בראשית יז יג, וגם בזכות התורה נברא העולם, כי נשאר ממלת בראשית א"ש והוא אש, ואין אש אלא תורה שנאמר מימינו אש דת למו דברים לג ב:

7 מדרש אגדה פתח ↗

ד"א בראשית. שש אותיות הם, כנגד ששה סדרי משנה, וכנגד ששה ימי בראשית:

8 מדרש אגדה פתח ↗

ברא אלהים. ולא נאמר ברא ה', שבתחלה עלה במחשבה במדת הדין לברוא את העולם, וכיון שראה שלא היה יכול לעמוד במדת הדין לבדה, שיתף עמה מדת הרחמים, שנאמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים בראשית ב ד:

9 מדרש אגדה פתח ↗

10 מדרש אגדה פתח ↗

ולמה לא אמר אלהים ברא בראשית, אלא אמר בראשית ברא אלהים, לפי שאין מזכירין שם שמים אלא על דיבור, שנאמר קרבן לה' ויקרא א ב. והרי דברים קל וחומר ומה למי שדרכו להקדיש אמרה תורה שלא יאמר לה' קרבן, אלא קרבן לה', קל וחומר למחרפים ולמגדפים ולנשבעים לשוא, שהם חייבים לפני המקום:

11 מדרש אגדה פתח ↗

12 מדרש אגדה פתח ↗

את השמים. מלמד שכל תולדות השמים נבראו........ בעולם שלא יאכל והסכימה דעתו של הקב"ה עמה, לפיכך לא הוציאה לעץ עושה פרי:

13 מדרש אגדה פתח ↗

ויאמר אלהים יהיה מארת. שאותו יום נתלו, לפיכך מארת חסר ב' ווי"ן, למה לפי שהמאירה חיה בבני אדם, לכך אנשי מעמד היו מתענין ברביעי על אסכרה שלא תפול בתינוקות:

14 מסכת סופרים פתח ↗

מעמדות דתניא אנשי מעמדות ואנשי משמר היו מתענין בכל יום בשני על מפרשי הים דכתיב בראשית א׳:ו׳ ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים בשלישי על מהלכי דרכים דכתיב שם ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים ברביעי על התינוקות שלא תעלה בהן אסכרה וימותו דכתיב שם ויאמר אלהים יהי מאורות מארת כתיב בחמישי מתענין על עוברות ומניקות שלא יפילו את בניהן שנאמר שם ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ וגו' בערב שבת ובמוצאי שבת לא היו מתענין מפני כבוד השבת וי"א בין השמשות בערב שבת ניתוספת נשמה יתירה לישראל ולאחר השבת נוטלין אותה הימנו ד"א מפני העובדי כוכבים שלא יאמרו על כי אנו שמחין בראשון הם מתענים בו אבל אמרו חכמים בזמן המעמדות לא היו חוששין לאיבת העובדי כוכבים אלא משום דכתיב שמות לא וינפש וי על נפש:

14 תלמוד ירושלמי תענית פתח ↗

משנה: וְכֵן עִיר שֶׁיֶּשׁ בָּהּ דֶּבֶר אוֹ מַפּוֹלֶת אוֹתָהּ הָעִיר מִתְעַנָּה וּמַתְרַעַת וְכָל סְבִיבוֹתֶיהָ מִתְעַנּוֹת וְלֹא מַתְרִיעוֹת. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר מַתְרִיעוֹת וְלֹא מִתְעַנּוֹת. הלכה: מוֹתְנָא הֲוָה בְצִיפּוֹרִין. לֹא הֲוָה עֲלִיל גַּו אִשְׁקָקָה דַהֲוָה רִבִּי חֲנִינָה שְׁרֵי בְגַוֵּיהּ. וַהֲווֹן צִיפּוֹרָאֵיי אָמְרִין. מָה הַהֵן סַבָּא בֵינְכִי וִיתָב שְׁלֵם הוּא וּשְׁכוּנְתֵיהּ וּמְדִינְתָא אָזְלָא בְבָאִישׁוּת. עָאַל וַאֲמַר קוֹמֵיהוֹן. זִמְרִי אֶחָד הָיָה בְדוֹרוֹ וְנָפְלוּ מִיִּשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף. וְאָנוּ כַמָּה זִמְרִי יֵשׁ בְדוֹרֵינוּ וְאַתֵּם מִתְרַעֲמִין. חַד זְמַן צָרְכוּן מֵיעֲבַד תַּעֲנִי וְלָא נְחַת מִיטְרָא. עֲבַד רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ תַּעֲנִיתָא בִּדְרוֹמָא וּנְחַת מִטְרָא. וַהֲווֹן צִיפּוֹרָאֵיי אָמְרִין. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מְחִית מִיטְרָא לַדְּרוּמָאיֵי. וְרִבִּי חֲנִינָה עֲצַר מַיָּא מִן צִיפּוֹרָאיֵי. צָרְכוּן מֵיעֲבַד זְמַן תִּינְיָינוּת. שְׁלַח וְאַיְיתֵי לְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אֲמַר לֵיהּ. מִישְׁגַּח מָרִי מֵיפּוּק עִימָּן לְהִתְעַנּוֹת. נַפְקוּן תְּרֵיהוֹן לְתַעֲנִיתָא וְלָא נְחַת מִיטְרָא. עָאַל וַאֲמַר קוֹמֵיהוֹן. לָא רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מְחִית מִיטְרָא לַדְּרוֹמָאיֵי וְלָא רִבִּי חֲנִינָה עֲצַר מִיטְרָא מִן צִיפּוֹרָאיֵי. אֶלָּא דְרוֹמָאיֵי לִיבְּהוֹן רַכִּיךְ וּשְׁמָעִין מִילָּה דְאוֹרַיָיא וּמִתְכַּנְעִין. וְצִיפּוֹרָאיֵי לִיבְּהוֹן קַשִּׁי וּשְׁמָעִין מִילָּה דְאוֹרַיָיא וְלָא מִיתְכַּנְעִין. מִי עֲלִיל תְּלָה עֵינוֹי וַחֲמָא אֲוֵירָא שַׁיָיף אֲמַר. עַד כְּדוֹן הָכֵין. מִיַּד נְחַת מִיטְרָא. וּנְדַר עַל גַּרְמֵיהּ דְּלָא למֵיעֲבַד כֵּן תוּבָן. אֲמַר. מָה אֲנָא מֵימוֹר לְמָרֵי חוֹבָא דְלָא יַגְבֵּי חוֹבֵיהּ. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. מַה יַעֲשׂוּ גְדוֹלֵי הַדּוֹר וְאֵין הַצִּיבּוּר נִידּוֹן אֶלָּא אַחַר רוּבּוֹ. שֶׁכֵּן מָצָאנוּ שֶׁכָּל שְׁלשִׁים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנִים שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל כִּמְנוּדִים לָא הָיָה מְדַבֵּר עִם מֹשֶׁה. שֶׁנֶּאֱמַר. וַיִהִי כַאֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה לָמוּת מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה. מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ. וַיְדַבֵּר יי אֵלַי לֵאמֹר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. מַה יַעֲשׂוּ גְדוֹלֵי הַדּוֹר וְאֵין הַצִּיבּוּר נִידּוֹן אֶלָּא אַחַר רוּבּוֹ. שֶׁכֵּן מָצָאנוּ שֶׁאִילוּלֵא שְׁאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל בְּהַר הַכַּרְמֶל יי הוּא הָאֱלֹהִים יי הוּא הָאֱלֹהִים לֹא יָרְדָה הָאֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְשָׂרְפָה אֶת הַקָּרְבָּנוֹת. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יָאִיר בְּשֵׁם רִבִּי פִינְחָס בֶּן יָאִיר. שְׁלֹשָׁה בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְתָהָא שֶׁבְּרָאָן. וְאֵילּוּ הֵן. כַּשְׂדִּים וְיִשְׁמְעֵאלִים וְיֵצֶר הָרַע. כַּשְׂדִּים הֵן אֶרֶץ כַּשְׂדִּים זֶה הָעָם לֹא הָיָה. הַלְוַאי לֹא הָיָה. יִשְׁמְעֵאלִים. יִשְׁלָיוּ אוֹהָלִים לְשׁוֹדְדִים וּבַטּוּחוֹת לְמַרְגִּיזֵי אֵל לַאֲשֶׁר הֵבִיא אֱלוֹהַּ בְּיָדוֹ. יֵצֶר הָרַע. בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יי אוֹסְפָה הַצּוֹלֵיעָה וְהַנִּדָּחָה אֲקַבֵּצָה וַאֲשֶׁר הֲרֵעוֹתִי. רִבִּי בֶּרֶכְיָה רִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יָאִיר בְּשֵׁם רִבִּי פִינְחָס בֶּן יָאִיר. הֲרֵי הוּא כְאִילּוּ הֲרֵיעוֹתִי. רִבִּי לִיעֶזֶר עֲבַד תַּעֲנִי וְלָא אִיתְנְחַת מִיטְרָא. עֲבַד רִבִּי עֲקִיבָא תַעֲנִי וּנְחַת מִיטְרָא. עָאַל וַאֲמַר קוֹמֵיהוֹן. אֶמְשׁוֹל לָכֶם מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁתֵּי בָנוֹת אַחַת חֲצוּפָה וְאַחַת כְּשֵׁירָה. אֵימַת דַּהֲוָת בְּעָיָיא הַהִיא חֲצִיפְתָּא עַלַת קוֹמוֹי. הֲוָה אֲמַר. יָבוּן לָהּ מַה דְהִיא בְעָיָיא וְתֵיזִיל לָהּ. וְאֵימַת דַּהֲוָת הַהִיא כְשֵׁירְתָא עַלַת קוֹמוֹי. הֲוָה מַאֲרִיךְ רוּחֵיהּ מִתָחַמֵּד מִישְׁמוֹעַ שַׁוְעָתָהּ. וְאִית שָׁרִי מֵימוֹר כֵּן. אֶלָּא שֶׁלֹּא לְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בֵּירִבִּי אֱלִיעֶזֶר. רִבִּי אָחָא עֲבַד תְּלַת עֶשְׂרֵה תַעֲנִיָין וְלָא נְחַת מִיטְרָא. מִי עֲלִיל פְגַע בֵּיהּ חַד כּוּתַיי. אֲמַר לֵיהּ. רִבִּי. רִבִּי. עֲצוֹר גּוּלְתָךְ מִן מִיטְרָא. אֲמַר לֵיהּ. חַיָיו דְּהַהוּא גַבְרָא. שְׁמַיָיא מֵיעֲבַד נִיסִּין וְשַׁתָּא מַצְלְחָא וְהַהוּא גַבְרָא לֵית הוּא מֵיחִי. וְעָבְדוּן שְׁמַיָּא נִיסִּין וְאַצְלַחַת שַׁתָּא וּמִית הַהוּא כּוּתַּיָיא. וַהֲווֹן כָּל עַמָּא אָמְרִין. אַיְתוּן חָמוּן פּוֹרִין דְּשֶׁמֶשׁ. וְכָל סְבִיבוֹתֶיהָ מִתְעַנּוֹת וְלֹא מַתְרִיעוֹת. שֶׁכֵּן מָצָאנוּ בְיוֹם הַכִּיפּוּרִים. מִתְעַנִּין וְלֹא מַתְרִיעִין. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר מַתְרִיעִים אֲבָל לֹא מִתְעַנִּין. שֶׁכֵּן מָצָאנוּ בִרֹאשׁ הַשָּׁנָה. מַתְרִיעִין וְלֹא מִתְעַנִּין.

15 תענית פתח ↗

בָּרְבִיעִי — עַל אַסְכָּרָא שֶׁלֹּא תִּיפּוֹל עַל הַתִּינוֹקוֹת. בַּחֲמִישִׁי — עַל עוּבָּרוֹת וּמֵינִיקוֹת. עוּבָּרוֹת — שֶׁלֹּא יַפִּילוּ, מֵינִיקוֹת — שֶׁיָּנִיקוּ אֶת בְּנֵיהֶם. וּבָעֶרֶב שַׁבָּת לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת, קַל וָחוֹמֶר בַּשַּׁבָּת עַצְמָהּ.

16 מדרש אגדה פתח ↗

והיו לאותות. בעת שחמה ולבנה לוקין אותותיהם לרעה, שנאמר ומאותו השמים אל תחתו אלא הגוים יחתו כי יחתו הגוים מהמה ירמיה יב:

17 פרקי דרבי אליעזר פתח ↗

בְּשָׁעָה שֶׁנִּבְרָא מַחֲזוֹר הַגָּדוֹל שֶׁל לְבָנָה כ״א שָׁנָה, ז' מַחֲזוֹרִים קְטַנִּים יֵשׁ בּוֹ מִג' ג' שָׁנִים. וְכָל מַזָּל וּמַזָּל מְשָׁרֵת אֶת יְמֵי חֹדֶשׁ הַלְּבָנָה כ״ט יָמִים וּמֶחֱצָה וּב' יָדוֹת שָׁעָה וְע״ג חֲלָקִים, וְכָל מַזָּל וּמַזָּל מְשָׁרֵת אֶת יְמוֹת חֹדֶשׁ הַלְּבָנָה ב' יָמִים וְה' שָׁעוֹת וְג' מַזָּלוֹת לְז' יָמִים. הַשַּׂר הַמַּתְחִיל בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ הַלְּבָנָה הוּא הַשַּׂר הַמַּשְׁלִים בְּסוֹף חֹדֶשׁ הַלְּבָנָה. הַלְּבָנָה מִתְחַדֶּשֶׁת בְּכָל מוֹלָד וּמוֹלָד אַחַת בַּלַּיְלָה וְאַחַת בַּיּוֹם, וְזֶה הָאוֹת שֶׁלָּהֶם ״וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר״. אֵין בְּכָל מוֹלָד לְרֹאשׁ מוֹלָד לַשָּׁנָה הַבָּאָה אֶלָּא ד' יָמִים וְד' שָׁעוֹת וְתתע״ו חֲלָקִים.

18 מדרש אגדה פתח ↗

והיו למאורת ברקיע וגו'. מלמד שלא נבראו אלא לצורך הבריות שהם בארץ, שנאמר להאיר על הארץ, אבל הקב"ה יתברך וישתבח ויתנשא לעדי עד אינו צריך לאורה, כי האורה עמו, שנאמר ונהורא עמיה שרי שרא דניאל ב כב:

19 מדרש אגדה פתח ↗

ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים. כיון שהלשינה הלבנה על החמה מיעטה הקב"ה, ומה אמרה רבונו של עולם אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד, אמר לה הואיל שכן, לכי ומעטי את עצמך, והקב"ה יתרומם שמו ניחם על זה ואמר לישראל הביאו לפני קרבן שמיעטתי לכם את הירח, ופירשו לפני כמו עלי, לפי שאני ארך אפים, והיה לי להאריך אפי עליה, לפיכך נאמר בקרבן ראש חדש ושעיר עזים אחד לחטאת לה', במדבר כח טו כלומר כי חטאת היו לפניו על שמיעט הלבנה והיא גרמה לעצמה:

20 מדרש אגדה פתח ↗

21 מדרש אגדה פתח ↗

וי"א שנעשית שחורה כשיחור, וגזר עליה שלא תהא מאירה אלא מכח השמש, אמרה לפניו רבונו של עולם על שדברתי לפניך דבר הגון אני לוקה, אמר לה הקב"ה לפיכך אני עתיד להחזיר אורך לימות המשיח, שנאמר והיה אור הלבנה כאור החמה ישעיה ל כו, אמרה לפניו רבונו של עולם חטאתי מחול לי, אמר לה מחלתי לך, אמרה לו במה אדע כי מחלת לי, אמר לה ולמשול ביום ובלילה, אמרה לפניו רבונו של עולם ומה שבח לאורי ביום שהוא נראה, ואתה קראת אותי קטן, שנאמר את המאור הקטן, אמר לה הצדיקים נקראו על שמיך, יעקב בנה הקטן בראשית כו טו, ודוד הוא הקטן ש"א יז יד, אמרה רבונו של עולם גם צדיקים נקראו קטנים, מה אות של מחילה הוא לי, כיון שראה הקב"ה שלא נתיישבה דעתה, הרבה צבאה, שנאמר ואת הכוכבים, ומפני כבודה הרבה צבאה כמו השלטון שהולך ועשירי המדינה הולכין עמו:

22 מדרש אגדה פתח ↗

23 מדרש אגדה פתח ↗

ועוף יעופף על הארץ. לפי שהעופות נבראו מן הרקק לכך פורחים באויר, והדגים נבראו מן המים לכך פורחים במים, לפיכך הדגים באסיפה, והעופות בסימן אחד, והבהמה נבראת מן הארץ לבדה בשני סימנים:

24 מדרש אגדה פתח ↗

ויברא אלהים את התנינים הגדולים. לויתן ונקבתו, וכדי שלא יחריבו את העולם בעת שמזדווגין זה לזה, לפיכך מלח את הנקבה לצדיקים לעתיד לבוא, שנאמר והרג את התנין אשר בים ישעיה כז א:

24 בבא בתרא פתח ↗

סִימָן: כׇּל, שָׁעָה, יַרְדֵּן אָמַר רַב: יְהוּדָה אָמַר רַב: כֹּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ – זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם. אַף לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִיחַ וְלִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן – זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם, וְאִלְמָלֵי נִזְקָקִין זֶה לָזֶה – מַחְרִיבִין כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ. מָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? סֵירַס אֶת הַזָּכָר, וְהָרַג הַנְּקֵבָה וּמְלָחָהּ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָרַג אֶת הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם״.

25 תוספות על כתובות פתח ↗

ליום הרביעי - ולא בליל חמישי כדאמר בפרק בתרא דנדה דף סה: דליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא כ"ש אם יעשה נשואין בליל ה' דאיכא למיחש שיטרד בנשואין וכתובה ולא יבעול:

26 מדרש אגדה פתח ↗

והעוף ירב בארץ. לפי שהדגים נבראו מן המים לכך תולדותם במים, אבל העופות שנבראו מן הרקק ירב בארץ:

27 מדרש אגדה פתח ↗

וירא אלהים כי טוב. לפי שראה הקב"ה כי כך היה תיקונם, לכך יצרם בענין זה. ולמה לא ברכן הקב"ה כשם שבירך את הדגים ואת העופות, והלא בני אדם אוכלים מהן, כמו שאוכלים הדגים והעופות, וגם אוכלים זה את זה, לפי שגלוי היה לפניו שעתיד הנחש שהוא מחית דארץ לחטיא אדם ואשתו, ועל ידו ירדה מיתה לעולם, והיה עתיד לקלקלו, על כן לא בירך את חיית הארץ, שאם היה מברך אותם, היה הנחש בכלל הברכה, ואם היה שכבר בירכו הקב"ה לא היה מקללו אחר מיכן, ועליו נאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה קהלת ט יח, שבשביל הנחש נמנעו כל הבהמות והחיות ורמש האדם שלא נתברכו:

28 מדרש אגדה פתח ↗

ויאמר אלהים נעשה אדם. למי אמר למלאכים שהם רוחות, לכך נתייעץ בהם בבריאת אדם, ואל תתמה, שכל מה שהקב"ה עושה עם בני אדם מתייעץ במלאכים, שכן מיכה אמר לאחאב ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים וגו', ויאמר ה' מי יפתה את אחאב וגו' מ"א כב יט כ, וכשאמר הקב"ה למשה רבנו לכתוב את התורה, אמר לו הקב"ה משה כתוב נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, אמר לפניו רבונו של עולם מפני מה אתה נותן מקום למינים שיאמרו כי שתי רשויות הם, אמר הקב"ה למשה כתוב מה שאני אומר לך, וכל הרוצה לטעות יטעה, כי ממני ילמדו כל באי העולם שאם בא גדול לעשות דבר, יטול עצה מקטן, שהרי אני כשבאתי לבראות האדם נמלכתי עם מלאכי השרת:

29 מדרש אגדה פתח ↗

30 מדרש אגדה פתח ↗

ד"א ויאמר אלהים נעשה אדם וגו'. במי נמלך, בתורה נמלך, שכל מצותיה נתנו לו עצה שיברא את האדם, שנאמר לי עצה ותושיה משלי ח יד:

31 מדרש אגדה פתח ↗

זכר ונקבה ברא אותם. בשני פרצופין היה האדם פנים ואחור:

31 עירובין פתח ↗

וּלְמַאן דְּאָמַר פַּרְצוּף, הֵי מִינַּיְיהוּ סָגֵי בְּרֵישָׁא? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מִסְתַּבְּרָא דְּזָכָר סָגֵי בְּרֵישָׁא, דְּתַנְיָא: לֹא יְהַלֵּךְ אָדָם אֲחוֹרֵי אִשָּׁה בַּדֶּרֶךְ, וַאֲפִילּוּ הִיא אִשְׁתּוֹ. נִזְדַּמְּנָה עַל הַגֶּשֶׁר יְסַלְּקֶנָּה לִצְדָדִין. וְכׇל הָעוֹבֵר אֲחוֹרֵי אִשָּׁה בַּנָּהָר — אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.

32 מדרש אגדה פתח ↗

וכבשוה. וכבשה כתיב, הזכר כובש את אשתו שלא תצא לדרך ולא תעבור על דת יהודית:

33 מדרש אגדה פתח ↗

וכבשוה. וכבשה כתיב, הזכר כובש את אשתו שלא תצא לדרך ולא תעבור על דת יהודית:

34 מדרש אגדה פתח ↗

ד"א וכבשוה. וכבשה כתיב, שהזכר מצווה על פריה ורביה אבל לא הנקבה:

35 סנהדרין פתח ↗

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אָדָם הָרִאשׁוֹן לֹא הוּתַּר לוֹ בָּשָׂר לַאֲכִילָה, דִּכְתִיב: ״לָכֶם יִהְיֶה לְאׇכְלָה וּלְכׇל חַיַּת הָאָרֶץ״, וְלֹא חַיַּת הָאָרֶץ לָכֶם.

36 מדרש אגדה פתח ↗

והנה טוב מאוד. מדה כנגד מדה שאין הקב"ה דן את בריותיו אלא כמדתם. בתורתו של ר' מאיר מצאו כתוב והנה טוב מות, לפי שהמיתה יפה לצדיקים למצוא מרגוע לנפשם, ויפה לרשעים שלא ירבו חטא, שנא' שם רשעים חדלו רוגז וגו' איוב ג יז, מלהרגיז לפני בוראם. ושם ינוחו יגיעי כח שם שם, אלו הצדיקים, שכל זמן שהם בחיים יגיעים להלחם עם יצר הרע המבקש להחטיאם:

37 שבת פתח ↗

אָמַר חִזְקִיָּה, מַאי דִּכְתִיב: ״מִשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּ דִּין אֶרֶץ יָרְאָה וְשָׁקָטָה״, אִם יָרְאָה — לָמָּה שָׁקְטָה? וְאִם שָׁקְטָה — לָמָּה יָרְאָה? אֶלָּא בַּתְּחִילָּה יָרְאָה וּלְבַסּוֹף שָׁקְטָה. וְלָמָּה יָרְאָה? כִּדְרֵישׁ לָקִישׁ. דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, מַאי דִּכְתִיב: ״וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי״, ה׳ יְתֵירָה לָמָּה לִי? — מְלַמֵּד שֶׁהִתְנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית וְאָמַר לָהֶם: אִם יִשְׂרָאֵל מְקַבְּלִים הַתּוֹרָה — אַתֶּם מִתְקַיְּימִין, וְאִם לָאו — אֲנִי מַחֲזִיר אֶתְכֶם לְתוֹהוּ וָבוֹהוּ.

37 עבודה זרה פתח ↗

אוֹמְרִים לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שָׁמַיִם וָאָרֶץ נוֹגְעִין בְּעֵדוּתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי״, דְּאָמַר וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב: ״וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי״? מְלַמֵּד שֶׁהִתְנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וְאָמַר: אִם יִשְׂרָאֵל מְקַבְּלִין אֶת תּוֹרָתִי מוּטָב, וְאִם לָאו — אֲנִי אַחֲזִיר אֶתְכֶם לְתוֹהוּ וָבוֹהוּ.

1 וישראל נקראו ראשית. תנחומא בראשית פ"א אות ג', לקח טוב בראשית א' א', ורש"י עה"ת, ועיין בתנחומא שם הערה י', ובלקח טוב הערה ל"א:

2 בזכות התורה, שם, שם, ורש"י עה"ת, ולקח טוב, ועיין שם הערה ל"ג ל"ד:

3 כנגד שש מלות שבהם ברא הקב"ה את עולמו. בירושלמי חגיגה פ"ב ה"א ע"ז ע"ג ר' אבהו בש"ר יוחנן בשתי אותיות נברא שתי עולמות, העולם הזה והעולם הבא, אחד בה"א ואחד ביו"ד, מ"ט כי ביה ה' צור עולמים כו'. וכן נשנה בב"ר פי"ב אות ט', ופסיקתא רבתי פכ"א. ועיין מנחות כ"ט ע"ב:

4 אל תקרי צור אלא צייר. תקנתי אלא צר. ועיי' בתוס' ברכות נ"א ע"א ד"ה זוכה שהביאו בשם הרב ר' יוסף ממרשיליי"א ביו"ד ה"א נבראו שני עולמים כדאמרינן במנחות כ"ט ע"ב כי ביה ה' צור עולמים, אל תקרי' צור אלא צר וכו', ועל זה האיר הגאון הרי"ב כל זה ליתא לפנינו שם, ר"ל הסיום אל תקרי. וכאשר תראה הי' כן גם לפני המסדר:

5 משיתין של מזבח ברא העולם. עיי' פענח רזא בהתחלתו:

6 ובזכות המילה כו'. עיי' בתוספות על התורה את מוצא בזכות שבת ברית ומילה, כי בתיבת בראשית תמצא שבת ברית אש כו':

7 כנגד ששה סדרי משנה וכנגד ששה ימי בראשית. כעין זה במדרש במ"ר נשא פי"ב אות י"ז דורש שש עגלות צב, שש כנגד ששת ימי בראשית, שש כנגד ששה סדרי משנה:

8 ולא נאמר ברא ה'. הוספתי כמו שמובא ברש"י עה"ת בראשית א' א':

9 שיתף עמה מדת הרחמים. ברש"י הגי' הקדים מדת רחמים ושתפה למדת הדין:

10 ולמה לא אמר אלהים ברא בראשית כו' לפי שאין מזכירין כו'. ועיי' ב"ר פ"א. בלקח טוב בראשית א' א'. ובהערה כ"ג כ"ד כ"ה. ובתנחומא שלנו בראשית א' ו':

11 קל וחומר למחרפים. בב"ר פ"א אות י"ג הגי' המחרפים והמגדפים והעובדים ע"ז על אחת כמה וכמה שימחו מן העולם:

12 מלמד שכל תולדות השמים נבראו. בכ"י חסר פה דף שלם ומתחיל דף השני במלת "בעולם":

13 שאותו יום נתלו. חגיגה י"ב ע"א:

14 לפיכך מארת חסר. עיי' פסיקתא החודש וע"ש בהערה ג'. ובירושלמי תענית פ"ג ה"ד ומס' סופרים פי"ז ה"ה. ועיי' לקח טוב בראשית א' ובהערה קי"ב:

15 לכך אנשי מעמד. תענית כ"ז ע"ב, וע"ש בפירש"י:

16 בעת שחמה ולבנה לוקין. עיי' לקח טוב בראשית הערה קי"ג, וברש"י עה"ת:

17 פירשו ימי הלבנה כו'. עיי' פדר"א פ"ז. ובלקח טוב ובהערה קי"ד:

18 אבל הקב"ה כו'. כן הביא גם בעל לקח טוב:

19 ומה אמרה רבש"ע אפשר לשני מלכים כו'. חולין ס' ע"ב ורש"י עה"ת:

20 הביאו לפני קרבן כו'. עיי' חולין שם, וב"ר פ"ו אות ג' אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח:

21 אמרה לפניו רבש"ע על שדברתי לפניך דבר הגון עיי' חולין שם:

22 כיון שראה הקב"ה שלא נתיישבה דעתה הרבה צבאה. ב"ר פ"ו אות ד' בסגנון אחר, ומובא גם ברש"י עה"ת:

23 לפי שהעופות נבראו מן הרקק. עיי' חולין כ"ז ע"ב:

24 לויתן ונקבתו. ב"ב ע"ד ע"ב. ב"ר פ"ז ויב"ע בראשית שם, לקח טוב. ורש"י עה"ת בשם מדרש אגדה:

25 לכך התקינו שבתולה תנשא ביום רביעי ליל חמישי. בב"ר פ"ח אות י"ב ויברך אותם אלהים, תמן תנינא בתולה נשאת ליום רביעי, למה שכתב בהן ברכה, והלא אין כתיב ברכה אלא בחמישי ובששי, בר קפרא אמר רביעי אור לחמישי, היינו ערב ליום ה'. ועיי' כתובו' ב' ע"א ובתוס' שם ד"ה ליום הרביעי שכתבו ולא בליל חמישי ע"ש:

26 לפי שהדגים. וכן הביא רש"י:

27 ולמה לא ברכן הקב"ה כשם שבירך את הדגים. מובא ברש"י בראשית א' כ"ב:

28 ואל תתמה. עיי' ברש"י עה"ת המאמר בהרחבת לשון:

29 וכשאמר הקב"ה למשה רבינו לכתוב את התורה. ב"ר פ"ח אות ה':

30 ד"א במי נמלך בתורה נמלך. תנחומא הנדפס מכבר ריש בראשית:

31 בשני פרצופין. ברכו' ס"א ע"א. עירובין י"ח ע"ב. ומובא ברש"י עה"ת בשם מדרש אגדה:

32 וכבשה כתיב. עיי' תנחומא נח סי' י"ח ובהערה קפ"ד קפ"ה ותנחומא וישלח סי' י"ב הערה ס"א, ושם הארכתי בזה:

33 ולא תעבור על דת יהודית. הוספת המחבר:

34 שהזכר מצוה. עיי' תנחומא שם ושם ציינתי:

35 מיכן אתה למד. עיי' סנהד' נ"ט ע"ב, ושם דף ט' ע"ב בתוס' ד"ה אכל תאכל, וברש"י עה"ת בראשית א' כ"ט, ובלקח טוב:

36 בתורתו של ר' מאיר. ב"ר פ"ט אות ה':

37 למה נתוספה ה' בששי. שבת פ"ח ע"א. וע"ז ג' ע"א. ורש"י עה"ת, ולקח טוב:

3 מנחות פתח ↗

כִּדְדָרֵשׁ רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי אִילְעַאי: אֵלּוּ שְׁנֵי עוֹלָמוֹת שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶחָד בְּהֵ״י וְאֶחָד בְּיוֹ״ד, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם הָעוֹלָם הַבָּא בְּיוֹ״ד וְהָעוֹלָם הַזֶּה בְּהֵ״י, אִם הָעוֹלָם הַזֶּה בְּיוֹ״ד וְהָעוֹלָם הַבָּא בְּהֵ״י.

10 בראשית רבה פתח ↗

רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם עֲקִילוּס אָמַר, לָזֶה נָאֶה לְקָרְאוֹ אֱלוֹהַּ, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם מִתְקַלֵּס בַּמְּדִינָה, וַעֲדַיִן לֹא בָּנָה לָהּ דִּימוֹסִיּוֹת, וַעֲדַיִן לֹא בָּנָה לָהּ פְּרִיבְטָאוֹת, בַּתְּחִלָּה מַזְכִּיר שְׁמוֹ וּלְבַסּוֹף קָטִיזְמָה שֶׁלּוֹ. בְּרַם יְחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם, בִּתְּחִלָּה פָּעַל וּלְבַסּוֹף נִתְקַלֵּס. שִׁמְעוֹן בֶּן עֲזַאי אוֹמֵר שמואל ב כב, לו: וְעַנֹתְךָ תַרְבֵּנִי, בָּשָׂר וָדָם מַזְכִּיר שְׁמוֹ וְאַחַר כָּךְ שִׁבְחוֹ, פְּלַן אֲגוֹסְטוֹלִי, פְּלַן פְּרַאטָאטָא. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא מִשֶּׁבָּרָא צָרְכֵי עוֹלָמוֹ אַחַר כָּךְ מַזְכִּיר שְׁמוֹ, בְּרֵאשִׁית בָּרָא, וְאַחַר כָּךְ אֱלֹהִים.

13 חגיגה פתח ↗

כְּתַנָּאֵי: אוֹר שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיוֹם רִאשׁוֹן, אָדָם צוֹפֶה וּמַבִּיט בּוֹ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יַעֲקֹב. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: הֵן הֵן מְאוֹרוֹת שֶׁנִּבְרְאוּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן, וְלֹא נִתְלוּ עַד יוֹם רְבִיעִי.

14 מדרש אגדה פתח ↗

15 מדרש אגדה פתח ↗

17 מדרש אגדה פתח ↗

ולימים. פירשו ימי הלבנה כ"ט ימים חסרים שלשים מלאים, ושנת לבנה שנ"ד ימים ושמונה שעות ותתע"ו חלקים, ושנת חמה שס"ה ימים שש שעות:

19 חולין פתח ↗

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי רָמֵי: כְּתִיב ״וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים״, וּכְתִיב ״אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן״. אָמְרָה יָרֵחַ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֶפְשָׁר לִשְׁנֵי מְלָכִים שֶׁיִּשְׁתַּמְּשׁוּ בְּכֶתֶר אֶחָד? אָמַר לָהּ: לְכִי וּמַעֲטִי אֶת עַצְמֵךְ.

23 חולין פתח ↗

דָּרַשׁ עוֹבֵר גָּלִילָאָה: בְּהֵמָה שֶׁנִּבְרֵאת מִן הַיַּבָּשָׁה – הֶכְשֵׁרָהּ בִּשְׁנֵי סִימָנִים, דָּגִים שֶׁנִּבְרְאוּ מִן הַמַּיִם – הֶכְשֵׁירָן בִּוְלֹא כְּלוּם, עוֹף שֶׁנִּבְרָא מִן הָרְקָק – הֶכְשֵׁרוֹ בְּסִימָן אֶחָד. אָמַר רַב שְׁמוּאֵל קַפּוֹטְקָאָה: תֵּדַע, שֶׁהֲרֵי עוֹפוֹת יֵשׁ לָהֶן קַשְׂקֶשֶׂת בְּרַגְלֵיהֶם כַּדָּגִים.

24 בראשית רבה פתח ↗

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, כְּתִיב תהלים פו, ח: אֵין כָּמוֹךָ בָּאֱלֹהִים ה' וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם בָּשָׂר וָדָם צָר צוּרָה בַּיַּבָּשָׁה, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צָר צוּרָה בַּמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה. יַעֲקֹב אִישׁ כְּפַר נְבוֹרָאִי, הוֹרָה בְּצוֹר דָּגִים טְעוּנִין שְׁחִיטָה. שָׁמַע רַבִּי חַגַּי שָׁלַח לֵיהּ, תָּא לָקֵי. אֲמַר לֵיהּ בַּר אֵינָשׁ דַּאֲמַר מִלְּתָא מִן אוֹרָיְיתָא לָקֵי, אֲמַר לֵיהּ מִנַּיִן הִיא דְאוֹרָיְיתָא, אֲמַר לֵיהּ מִן הָדָא דִכְתִיב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ, וּמָה עוֹף טָעוּן שְׁחִיטָה אַף דָּגִים טְעוּנִין שְׁחִיטָה. אֲמַר לֵיהּ, לָא הוֹרֵית טַב. אֲמַר לֵיהּ מִנַיִן אַתְּ מוֹדַע לִי, אֲמַר לֵיהּ רְבִיעַ וַאֲנָא מוֹדַע לָךְ, דִּכְתִיב במדבר יא, כב: הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם וּמָצָא לָהֶם וְאִם אֶת כָּל דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם וּמָצָא לָהֶם, יִשָּׁחֵט אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא יֵאָסֵף. אֲמַר חֲבוֹט חֲבָטָךְ, רְצוֹף רִצְפָּךְ, דְּהִיא טָבָא לְאוּלְפָנָא. יַעֲקֹב אִישׁ כְּפַר נְבוֹרָאִי הוֹרָה בְּצוֹר מֻתָּר לָמוּל בְּנָהּ שֶׁל עוֹבֶדֶת כּוֹכָבִים בְּשַׁבָּת, שָׁמַע רַבִּי חַגַּי שָׁלַח לֵיהּ, תָּא לָקֵי, אָמַר בַּר נָשׁ דַּאֲמַר מִלְּתָא דְאוֹרַיְיתָא לָקֵי. אֲמַר לֵיהּ וּמִן הִיא דְאוֹרָיְיתָא, אֲמַר לֵיהּ במדבר א, יח: וַיִּתְיַלְּדוּ עַל מִשְׁפְּחוֹתָם לְבֵית אֲבוֹתָם, מִשְׁפַּחַת אָב קְרוּיָה מִשְׁפָּחָה, מִשְׁפַּחַת אֵם אֵינָהּ קְרוּיָה מִשְׁפָּחָה. אֲמַר לֵיהּ לָא הוֹרֵית טַב. אֲמַר לֵיהּ וּמִנַּיִן אַתְּ מוֹדַע לִי. אֲמַר לֵיהּ רְבִיעַ וַאֲנָא מוֹדַע לָךְ. אֲמַר אִם אָתֵי בַּר עוֹבֶדֶת כּוֹכָבִים לְגַבָּךְ וְיֹאמַר לָךְ אֲנָא בָּעֵי מִתְעַבְּדָה יְהוּדִי עַל מְנָת לְמִגְזְרָה בְּיוֹמָא דְשַׁבַּתָּא אוֹ בְּיוֹמָא דְּכִפּוּרַיָא, מְחַלְּלִין אוֹתוֹ עָלָיו, וַהֲלוֹא אֵין מְחַלְּלִין שַׁבָּת וְיוֹם הַכִּפּוּרִים אֶלָּא עַל בְּנָהּ שֶׁל בַּת יִשְׂרְאֵלִית בִּלְבָד. אֲמַר לֵיהּ וּמִנַּיִן לָךְ, מִן הָדָא, דִּכְתִיב עזרא י, ג: וְעַתָּה נִכְרָת בְּרִית לֵאלֹהֵינוּ לְהוֹצִיא כָל נָשִׁים וְהַנּוֹלָד מֵהֶם בַּעֲצַת ה' וגו'. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי וּמִן הַקַּבָּלָה אַתָּה מַלְקֵנִי, אֲמַר לֵיהּ וְהָכְתִיב תַּמָּן עזרא י, ג: וְכַתּוֹרָה יֵעָשֶׂה, אֲמַר לֵיהּ מֵאֵיזוֹ תּוֹרָה, אֲמַר לֵיהּ מִן הַהוּא דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי דברים ז, ג: וְלֹא תִתְחַתֵּן וגו', מִפְּנֵי מָה דברים ז, ד: כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי, בִּנְךָ הַבָּא מִיִּשְׂרְאֵלִית קָרוּי בִּנְךָ, וְאֵין בִּנְךָ הַבָּא מִן עוֹבֶדֶת כּוֹכָבִים קָרוּי בִּנְךָ. אֲמַר לֵיהּ חֲבוֹט חֲבָטָךְ, דְּהִיא טָבָא בְּקוּלְטָא, וּרְצוֹף רִצְפָּךְ, דְּהִיא טָבָא בְּאוּלְפָנָא. וְעוֹף יְעוֹפֵף, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם בּוֹנֶה פָּלָטִין וּמַשְׁרֶה דִּיּוּרִין בָּעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים, שֶׁמָּא בַּחָלָל. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה דִּיּוּרִין בַּחָלָל, כְּדִכְתִיב: וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ וגו'. וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם, רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אָמַר תַּנִּינָם כְּתִיב, זֶה בְּהֵמוֹת וְלִוְיָתָן שֶׁאֵין לָהֶם בֶּן זוּגוֹת. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּהֵמוֹת יֵשׁ לוֹ בֶּן זוּג, וְאֵין לוֹ תַּאֲוָה, שֶׁנֶּאֱמַר איוב מ, יז: גִּידֵי פַחֲדָו יְשׂרָגוּ. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב מַתְנָא אָמַר, הַצָּבוּעַ הַזֶּה מִטִּפָּה שֶׁל לוֹבֶן הוּא, וְיֵשׁ לוֹ שְׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה מִינֵי צִבְעוֹנִים, כְּמִנְיַן יְמוֹת הַשָּׁנָה שֶׁל חַמָּה. רַבִּי יִרְמְיָה כַּהֲנָא שָׁאַל לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, הַמַּרְבִּיעַ מֵחַיַּת הַיָּם מַהוּ, אָמַר לוֹ אַף הֵן כְּתִיב בָּהֶן בראשית א, כא: לְמִינֵהֶם בַּהֲדָא. פָּרַס בֶּן לָקִישׁ מְצוּדָתֵיהּ לְכַהֲנָא, אוֹתִיב כַּהֲנָא, וַהֲלוֹא אַף הַדָּגִים כְּתִיב בָּהֶן לְמִינֵהֶם, בְּהָא פָּרַס כַּהֲנָא מְצוּדָתֵהּ עַל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. וְהֵיךְ עֲבִידָא, אָמַר רַבִּי יוֹנָה יָכוֹל אֲנִי מְקַיֵּם לָהּ מִשּׁוּם מַנְהִיג, מֵבִיא שְׁנֵי דָּגִים חַד מַיְירוֹן וְחַד אַסְפְּרוֹן, וְקוֹשְׁרָן בְּגֶמִי וּמַמְשִׁיכוֹ בַּנָהָר אוֹ בַיָּם, וְאָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן מִשּׁוּם כִּלְאַיִם, דִּתְנַן כִּלְאַיִם שֶׁאָמְרוּ הַנּוֹהֵג בָּהֶן אֲסוּרִין לַחֲרֹשׁ וְלִמְשֹׁךְ וְלִנְהֹג יַחְדָּו, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית א, כא: וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם, וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף, זֶה הַטַּוָּס. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ וגו' בראשית א, כד, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר נֶפֶשׁ חַיָה, זֶה רוּחוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן. בראשית א, כה: וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ, רַבִּי הוֹשַׁעְיָא רַבָּה אָמַר זֶה הַנָּחָשׁ. אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר הוֹשַׁעְיָא, בִּנְפָשׁוֹת אוֹמֵר אַרְבַּע, כְּשֶׁנִּבְרְאוּ הוּא אוֹמֵר: חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ וְאֶת הַבְּהֵמָה וְאֵת כָּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה, אֶתְמְהָא. רַבִּי אוֹמֵר, אֵלּוּ הַשֵּׁדִים, שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת נִשְׁמָתָם וּבָא לִבְרֹאת אֶת גּוּפָן וְקָדַשׁ הַשַּׁבָּת וְלֹא בְרָאָן, לְלַמֶּדְךָ דֶּרֶךְ אֶרֶץ מִן הַשֵּׁדִים, שֶׁאִם יִהְיֶה בְּיַד אָדָם חֵפֶץ טוֹב אוֹ מַרְגָּלִית עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה, אוֹמְרִים לוֹ הַשְּׁלֵךְ מִמְךָ, שֶׁמִּי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם הָיָה עָסוּק בִּבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם וּבָרָא אֶת נִשְׁמָתָן בָּא לִבְרֹאת אֶת גּוּפָן וְקָדַשׁ שַׁבָּת וְלֹא בְרָאָן.

30 מדרש תנחומא פתח ↗

‎בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ משלי ג, יט. וּכְשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ נִתְיָעֵץ בַּתּוֹרָה וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה משלי ח, יד. וְהַתּוֹרָה בַּמֶּה הָיְתָה כְתוּבָה? עַל גַּבֵּי אֵשׁ לְבָנָה בְּאֵשׁ שְׁחוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים שְׁחוֹרוֹת כָּעוֹרֵב שה״‎ש ה, יא. מַהוּ קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים? עַל כָּל קוֹץ וָקוֹץ. תִּלֵּי תִלִּים שֶׁל הֲלָכוֹת. כֵּיצַד? כָּתוּב בָּהּ, וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי ויקרא כב, לב, אִם אַתָּה עוֹשֶׂה חֵי״‎ת הֵ״‎א, אַתָּה מַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם. כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ תהלים קנ, ו, אִם אַתָּה עוֹשֶׂה הֵ״‎א חֵי״‎ת, אַתָּה מַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם.

31 ברכות פתח ↗

אִי נָמֵי כִּדְרַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר. דְּאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר: דּוּ פַּרְצוּפִין בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּאָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי״.

35 מדרש אגדה פתח ↗

ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע. מיכן אתה למד שלא הותר לאדם לאכול בשר לפי שלא ברא הקב"ה בריותיו על מנת שימותו, שאם לא חטא אדם לא היו הבריות מתים, ואם תאמר אחרי שחטא אדם למה לא הותר לו לאכול בשר, אם כן מצינו חוטא נשכר:

37 מדרש אגדה פתח ↗

יום הששי. למה נתוספה ה' בששי, מה שלא נכתבה בשאר הימים, לפי שהתנה הקב"ה עם כל מעשה בראשית שאם יקבלו ישראל את התורה, שהיא ה' ספרים יעמדו, ואם לאו יחזור העולם לתוהו ובהו, שנאמר משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה תהלים עו ט:

הערות ותיקונים על מדרש אגדה Genesis 2 »