מקור מנחות י׳ א
1 דְּהָא כְּתִב ״עַל דַּם הָאָשָׁם״!, חַד לְהַכְשִׁיר צְדָדִין, וְחַד לִפְסוֹל צִידֵּי צְדָדִין.
2 ״עַל דַּם הָאָשָׁם״, על וְ״עַל מְקוֹם דַּם הָאָשָׁם״ – לְמַאי אָתוּ?
3 הָנֵי צְרִיכִי, אִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״עַל דַּם הָאָשָׁם״, הֲוָה אָמֵינָא: אִיתֵיהּ – אִין, נִתְקַנֵּחַ – לָא, כְּתַב רַחֲמָנָא ״עַל מְקוֹם״.
4 וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״עַל מְקוֹם״, הֲוָה אָמֵינָא: דַּוְקָא נִתְקַנֵּחַ, אֲבָל אִיתֵיהּ – אֵימָא הָוֵי חֲצִיצָה, קָא מַשְׁמַע לַן ״עַל דַּם הָאָשָׁם״.
5 אָמַר רָבָא: מֵאַחַר דִּכְתִיב ״עַל דַּם הָאָשָׁם״ וְ״עַל מְקוֹם דַּם הָאָשָׁם״, וּכְתִיבָא יְמָנִית בְּדָם ״עַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית״, וּכְתִיבִי בְּשֶׁמֶן דִּמְצוֹרָע עָשִׁיר וְעָנִי, לְמָה לִי?
6 אֶלָּא אָמַר רָבָא: ״יָד״ ״יָד״ לִקְמִיצָה.
7 ״רֶגֶל״ ״רֶגֶל״ לַחֲלִיצָה.
8 ״אוֹזֶן״ ״אוֹזֶן״ לִרְצִיעָה.
9 ״שְׂמָאלִית״ הֶעָנִי לְמַאי אֲתָא? אָמַר רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: לִיפְסוֹל יָמִין דְּכֹהֵן בִּמְצוֹרָע, שֶׁלֹּא תֹּאמַר: וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁלֹּא נִתְרַבְּתָה שְׂמֹאל נִתְרַבְּתָה יָמִין, בְּמָקוֹם שֶׁנִּתְרַבְּתָה שְׂמֹאל אֵינוֹ דִּין שֶׁנִּתְרַבְּתָה יָמִין?
10 וְאִידָּךְ ״שְׂמָאלִית״ וְיָד וָרֶגֶל יְמָנִית דְּעָנִי, לְמַאי אֲתָא? לְכִדְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: כׇּל פָּרָשָׁה שֶׁנֶּאֶמְרָה וְנִשְׁנֵית, לֹא נִשְׁנֵית אֶלָּא בִּשְׁבִיל דָּבָר שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ בָּהּ.
11 אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֶמְרָה אֶצְבַּע וּכְהוּנָּה, אֵינָהּ אֶלָּא יָמִין.
12 קָא סָלְקָא דַּעְתִּין, אֶצְבַּע וּכְהוּנָּה בָּעֵינַן, כְּדִכְתִיב: ״וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת בְּאֶצְבָּעוֹ״, וְגָמַר מִמְּצוֹרָע, דִּכְתִיב: ״וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶת אֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית״. הֲרֵי קְמִיצָה דְּלָא כְּתִיבָא בָּהּ אֶלָּא כְּהוּנָּה, וּתְנַן: קָמַץ בִּשְׂמֹאל פָּסוּל!
13 אָמַר רָבָא: אוֹ ״אֶצְבַּע״ אוֹ ״כְּהוּנָּה״.
14 אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: הֲרֵי הוֹלָכַת אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ, דִּכְתִיב בְּהוּ כְּהוּנָּה, דִּכְתִיב: ״וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה״, וְאָמַר מָר: זוֹ הוֹלָכַת אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ, וּתְנַן: הָרֶגֶל שֶׁל יָמִין בִּשְׂמֹאל וּבֵית עוֹרָהּ לַחוּץ.
15 כִּי אָמְרִינַן ״אוֹ אֶצְבַּע אוֹ כְּהוּנָּה״ – בְּדָבָר הַמְעַכֵּב כַּפָּרָה.
16 וַהֲרֵי קַבָּלָה דבר דְּדָבָר הַמְעַכֵּב כַּפָּרָה הוּא, וּכְתִב בָּהּ כְּהוּנָּה, דִּכְתִיב: ״וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם״ – זוֹ קַבָּלַת הַדָּם, וּתְנַן: קִבֵּל בִּשְׂמֹאל פָּסַל, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר.
17 לְרַבִּי שִׁמְעוֹן קָאָמְרַתְּ? רַבִּי שִׁמְעוֹן תַּרְתֵּי בָּעֵי.
18 וּמִי בָּעֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן תַּרְתֵּי? וְהָתַנְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֶמְרָה ״יָד״ – אֵינָהּ אֶלָּא יָמִין, ״אֶצְבַּע״ – אֵינָהּ אֶלָּא יָמִין! אֶצְבַּע לָא בָּעֲיָא כְּהוּנָּה, כְּהוּנָּה בָּעֲיָא אֶצְבַּע.
19 אֶלָּא כֹּהֵן לְמָה לִּי? בְּכִהוּנוֹ.
פירוש נימוקי יוסף על מנחות י׳ א
1 אזמניה. שאמר זה הסודר יהיה לצורך תפילין:
2 ולא צר ביה. כיון דליכא הזמנה ומעשה לאו תשמיש קדושה היא ושרי לקשור ולתת בו מעות:
3 תחת מראשותיו. בין כר לכסת ובתוך כיס שלהם:
4 מאי טעמא שרי יכול להוציאם מן הבית או להרחיקם ממטתו ולא יהיה בזיון כל כך:
5 נטורינהו וכו'. לשמרם יותר טוב:
6 שלא כנגד ראשו. כדי שלא יתמעכו התפילין מכובד הראש:
7 יום טבילה הוה. ובודאי אשתו היתה עמו:
8 בכיסתיה. שהיו התפילין בכיס שלהם ותלה הכיס ביתד:
9 בעצמו. שאין יראת מלכות שמים עליו שאמר בפה ואינו עושה:
10 תודה בלא מנחה. כלומר שאין תפלתו מקובלת:
11 עובר בח' עשה. לפי שבארבעה מקומות הוזכר בתורה בארבע פרשיות שבתפילין עשה שבזרוע ועשה שבראש שהן ח':
12 בה' עשה. ועשו להם ציצית ונתנו על ציצית והיה לכם לציצית וראיתם אותו גדילים תעשה לך:
13 בב' עשה. אחד בפרשת שמע ואחד בפרשת והיה אם שמוע:
14 סליקו להו הלכות תפילין
15 ארבע ולא שלש. כשיש לטלית ארבע קרנות חייב בציצית אבל אם אין לו אלא ג' קרנות פטור מן הציצית: