1מאן דמזמן כו' האיך יזמן כו' אלא כו' כל קטרוגי כו': והיינו על ידי עכול אברים ופדרים שהיו נזונין מהם כדאיתא פרשת תרומה, וז"ש כאן אח"כ "אכלו רעים כו' כל אינון דלתתא", וכדלקמן ז' ב' ח"ג ז, ב "ואינון אכלי סעודתיי' כו'". ואע"פ שבסיום המאמר כאן מפרש "אכלו רעים" גם כן בקדושה לעילא -- מכל מקום תחלת המאמר כאן רומז לזה גם כן וכדר' יהודא לקמן ד' א' ח"ג ד, א "כל מארי דייבא ויללה" דרש 'רעים' לשון ויריעו תרועה.1כתיב ויהי כו' גדול כו' ובת זוגו בדחילו כו' ומסטרא דאתתי' אקרי גדול: איפשר משום דקשיא שלא נזכר כאן כלל אשתו מי היא, רק מתחיל בבניו. והיה לכאורה מקום לומר שמפני שלא היתה יראת ד' וכמ"ש עליה "כדבר אחת הנבלות כו'", לכן לא הזכירה הכתוב. לזה אמר ר"ה סבא שהיא גם כן היתה בדחילו כו' כאיוב עצמו ונרמזה כאן בל' גדול מכל בני קדם, דמסטרא איקרי גדול ואפשר כמ"ש דינה בת יעקב נשא, זהו גדולתו מסטרא דאתתיה שנתחבר למשפחת יעקב.1ר"י פתח כתיב פרי עץ הדר כו': לא ידעתי שייכות הפתיחה לכאן.1כפות תמרים ה"נ אחיד בהו: פי' בכובין וקוצים שיש בגזע הדקל הנקרא כופרא, עיין פרש"י סוכה ד"ה דרכיה כו' ועיין מקדש מלך כאן.1באבהתא נטלא: עיין מקדש מלך הגהת הרח"ו דלפרש צרור החיים קאתי - ג' ווין, עי"ש. ונ"ל דלפרש צרור שהוא קשר ואגודה קאתי, שאין אגודה פחות משלשה.1עשוהו ודאי: עשו ה"ו, שהן דו"נ, צלם ודמות. הן עשו האדם.1ולא ישכח פתחא עד כו' אנפין באנפין: ולא מאותו צד דאזל בר נש לארחא אחרא, לא מסתייעא ליה מלתא למיהדר למיעל בהאי, עד דיתוב אנפין כו' וכמ"ש פרק הקומץ גבי ה"א.2אסוותא דעלמא: אולי ר"ל כדברי הבראשית רבה דלכן לא התחיל בא' שהוא לשון ארוא אלא בב' שהוא ברכה.3דתמן שראן כו' לאשתתפא כו' כי שם צוה כו' עד העולם: שם צוה ה' בציון יתקבצו ואולי צוה לשון צוותא, שתוף וחיבור כל מיני חיים ההולכין מלמעלה עד העולם דא מלכות שמה בציון יקוו וישתתפו. והן המוחין. ועיין לעיל/לקמן ח"ג יג, א ח"ג קיח, א.4ואשתכחו בה רחמין: וזהו בטוב ירושלים, והוא מיתוק ה' גבורות ביסוד דידה. וז"ש וראה כו' דכל עלמא מתברכא כו'.5ועל דא וראה בטוב כו': שלא יתראה הקשת מפני שלעולם יראה כד אשתכחי בה רחמין. ולא יהיה הענן על הארץ לכסותה ח"ו.6דחלי חטאה חסידין קדישין: חג"ת . תלת גווני קשת.7היקרים המסולאים בפז כד"א ותפארת כו' לא מתעטרי כו': וזהו מסולאים בפז - עטרת פז, והוא עטרא דמתעטרין אבהן כדמפרש והולך. ומיניי' מתייקרים ומתעטרים הבנים גם כן.1האי חמרא על דלא נטר כו': כמ"ש בזוהר ויחי רמ"ב ח"א רמב, א. דלא חייש ליקרא דיליה אלא ליקרא דרביה.2ואעבר ליה באתר דלכלוכא שרי': והוא היה מרחיש באורייתא במקום ההוא בלא דעת.3אר"א ומה כ"כ מדקדק כו': ר"ח חשב שרפב"י אמר שעונש זה הוא עליו על שעבר על ידי החמור במה"ט והרהר בדברי תורה. וא"ל ר"א שאנוס גמור הוא, ופירש לו רפב"י ודאי קב"ה מדקדק בצדיקים, אבל עונש זה לא עלי הוא אלא והשתא כו' חמרא דלא נטר כו'.4בגין לאענשא לתרוויי': כמ"ש פרק קמא דמכות מרשעים יצא כו' הקב"ה מזמנן לפונדק אחד כו'.5לזמנא אחרא אתערבו: כצ"ל ובמקץ תחת המ"ם, ור"ל להזמנה אחרת והיינו כדי שיתענשו תרווייהו כדאמר לעיל דלענין כזה הוא דאתערב ישראל בהדי שמאלא לנקום מהרשע ואח"כ יתענש הוא גם כן. והיינו גם כן לדכאה לון - שזה גם כן כענין ימינא, גבורה שבחסד.6בין לעלמא כולא: אולי דרש יחד לעולם כולו, ועיין בראשית רבה פרשה ל"ו.1הה"ד ימינך ה' תרעץ אויב: ר"ל מרישיה דקרא "ימינך ה' נאדרי בכח" דאסתלק ימינא ר"ל נתעלה ונתגדל וכדין תרעץ אויב דאתכפייא כו'.2שלימו דאמוני ישראל: ר"ל כמ"ש אנכי שלומי אמוני ישראל. אנכי היא המלכות, ועל שכתוב בה לשון שלומי שהשלימה לכן כאן דחב אהרן בה הקריב עגל למלואים לשלימו.1ר' יוסי פתח כשושנה כו': כשושנה הוא בתר דאתדבקת ואתנסיבת. ועיין לקוטי הגר"א ז"ל ריש פרשת בראשית בזה.1ואתרוג בין החוחים: אולי צ"ל "בין העצים", ור"ל כמ"ש "כתפוח בעצי היער כן דודי וגו'", וכפירוש תוספות תפוח זה אתרוג שבת פח, א. ויתיישב יותר ענין הפתיחה דר' יוסי ממקרא זה לענין דמאן דאנסיב בעי לשבחא לקב"ה וכ"י. דכאן ב' פסוקים סמוכים זה לזה שמשבחין זה לזה - "כשושנה כו' כן רעיתי כו' כתפוח כו' כן דודי כו'".2וע"ד איל לעולה תמימים תרי: איל שכבר הועלה לעולה תמימים תרי.3דסליקו גוונא דרעותא מיניה: ר"ל כגוונא וכעין רצון ומחשבה ממנו עלה בלבבו וע"כ הקריבו עולה עגל על הרהור הלב.1בר אי אתער כו' ויכיל לדחייא כו': אולי ר"ל כמשה רבינו עליו השלום שאמר "ואם אין מחני כו'", ועיין בזוהר חדש שגם הוא נענש על זה אחר כך.1עליי' כתיב ברך כו' תרצה: ר"ל אע"פ שהן אוננים - מרצה, וכמו שדרשו בש"ס בנודע שהוא בן גרושה ובן חלוצה שכל הקרבנות שהקריב תחלה מרצים מהאי קרא עי"ש.2מאתר דחמרא שרי דהא אורייתא וחמרא דאורייתא כו': נ"ל דצ"ל מאתר דחדוה שרי כו' וחדוה דאורייתא כו' וסופיה עציבו -- ור"ל כמ"ש בפרק ב' דשבת - "רבה מקמיה דפתח בשמעתא אמר מלתא דבדיחותא ובדחי רבנן הדר יתיר באימתא ופתח בשמעתא כו'", עי"ש. ועיין לקמן ריש פרשת אחרי מות ח"ג נו, א.3שירותא וסיומא דכתיב כשמן הטוב כו': ראש וזקן הן שירותא וסיומא. שאף כשיורד על הזקן טוב הוא.4ובגין כך כתיב ועל פיהם כו' וכל נגע: בכהנים כתיב, אלא דכתיב שם סוף פרשת שופטים בני לוי - וכהנים איקרי לויים, ור"ל כאן על פיהם כד ארימו קלא יהי' כל ריב מתעורר אף על ידי כהן סטרא דלוי. ועל פיהם היינו כדדרשינן אומר טהור כו'.5ודא הוא דנייח כו': ר"ל ז"ש הולך לדודי כו'.1דבגין חדוותא דההוא חמר טב אתכליל שמאלא בימינא: כמ"ש ויבא לו יין וישת, וכמ"ש בזוהר שם ועיין בינוקא דבלק קפ"א א' ב' ח"ג קפט, א.2אל"ה הוי כו' השתא אסיר לן למחמי אנפוי: כיון שהגדת לנו שהוא עם הארץ כזה שאין מברך על מזונו ואין מגדל בניו לתלמוד תורה - אסור להסתכל בפני אדם רשע. הא לאו הכי, אף על פי שא"ל תחלה דסליק לי' מאורייתא - היו חושבין למללא עלי'.1וע"ד מי האיש החפץ חיים כו': וזהו כדדרש להלן זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה - זאת החיה אשר חייכם תלויים בה אשר תאכלו מכל הבהמה כו'. אז תחזיקו בחיים כחפצכם.1ברך ה' ממש ברך ה' בכולא: נ"ל דר"ל כמ"ש וה' ברך את אברהם בכל, שהיא במדת המלכות, בתו של אברהם, וכמש"ל א' אשר תאכלו מכל - מכל ודאי.2ועל דא כתיב ונטמתם בלא א' דלא אשתכח אסוותא כו': וכן שם מ"ב א' "ועל דא כו' בלא א' כו'" ועיין עוד פרשת אחרי מותר ע"ה ב'. נ"ל ב"ה ענינו. ע"פ ביאור ענין מלת טמ"א שהוא מ"ט א', כי מענין מ"ט שערים עדיין יש קצת אחיזה לטומאה ואף בשרש מ"ט שערים באימא, ידוע דדינין מתערין מינה, וכ"ש במ"ט שערים שלמטה בנוקבא. ועיקר הטהרה בתהגלות אף שער הנ' ששם עיקר הטהרה. וז"ש לקמן פרשת אמור צ"ז ב' ח"ג צז, ב "אמאי ז' שבתות בגין למזכי לאתדכאה כו'". ושם סע"ב "דלא מני כו' לא איקרי טהור כו' ומאן דמטי טהור כו' דכיו עילאה דמטי עלי' בהאי יומא כו'". ושם צ"ח ב': "בההוא בי טבילה דמיין נבעין דעמי כו'". והוא סוד הא' של מלת טמא שהוא אלף - פל"א, שער הנון, נתיב לא ידע עיט. וענינו שלפי החכמה העליונה אין טמא וטהור, וכן בשער הנ' הנכלל בחכמה, אבל שארי מ"ט שבבינה דינין מתערין מינה שבהתחברו עם מ"ט ונעשה נ' -- אז הוא סוד מים טהורים. וזהו סוד "מי יתן טהור מטמא לא אחד", כי מי הוא אימא במילוי נ' שערים כידוע, והוא הנותן טהור מטמא על ידי האחד - האל"ף, שער הנו"ן. וז"ש כאן דכתיב בלא א' לומר דלא אשתכח אסוותא. וכן להלן אמרו דאסתאב בעלמא דאתי, שהוא סוד גילוי אימא בשערי' לטהר טמאים וכמש"ש אח"כ הא דתנינן זמין כו' במה כו' מים טהורים וטהרתם כו' .3וזהו סוד ששאל משה על פרה אדומה מי יתן טהור מטמא כדאיתא בפסיקתא ובמדרש רבה. מפני ששער הנ' לא נתגלה לו בחייו כמ"ש סוף פרק ב' דראש השנה. וזהו סוד שאמרו "כל יקר ראתה עינו - זה רבי עקיבא כו'" - שזכה שיתגלה לו השער , ויק"ר גימטריא ש"י, שהוא ש"י עלמין שבאימא הנקראת יש נגד אבא שנקרא 'אין'. וזהו סוד מ"ש פרק קמא דעבודה זרה שאמר אדם הראשון כשהגיע לרבי עקיבא וחבריו "ולי מה יקרו רעיך" ורעיך הוא כענין "רע אביך" - שאימא ואבא הן תרין רעין דלא מתפרשין. וזהו שהזכיר שם אל"ף למ"ד שהוא בענין ש"י עלמין - י' פעמים שם זה כמ"ש האר"י ז"ל . ואמר "רעיך" שזהו ענין השמחה בתורתו ועצב במיתתו שהזכירו שם. וז"ש בהיכלות פקודי רנ"ה א' ח"ב רנה, א "סטרא חד חידו כו'". ועי"ל שהוא היסורין שסבל הגוף והו' עציבו, ובנפשו היה מרגיש חידו באהבה שמסר עצמו בקריאת שמע באהבה שהוא היכל אהבה וכדאיתא שם. ופירוש זה עיקר.4ולעתיד לבא יתגלה שער הנ' וז"ש בירושלמי דמגילה ובויקרא רבה ס"פ י"א עתיד הקב"ה להיות ראש חולה לצדיקים לעתיד לבא שנאמר שיתו לבכם לחילה - לחולה כתיב. שחולה בגימטריא מ"ט, שעתיד הקב"ה להגלות להם בראש חולה שהוא שער הנ', וזהו סוד "פסגו ארמנותיה" -- ס"ג פ"ו - ב' שמות הבינה. וראש הפסגה הוא שער הנ' שהשיג משה במיתתו כמ"ש רבינו הגר"א ז"ל בפירוש זאת הברכה. ועיין ברבינו בחיי סוף פרשת שמיני מ"ש על חסרון הא' ב"ונטמתם".5וענין כינוי מי על אימא וים על מלכות -- מורה שבאימא המ"ם פתוחה לפני היו"ד, ואח"כ הי' לומר שממנה עיקר הגלוי של י' ספירות שג' ראשונות כלילין בה. ובמלכות היא סוגרת במ"ם סתומה את הי' ספירות שלמעלה בסוד "כל הנחלים הולכים אל הים".1על משכבי בעינא: בקשתי הוא על ענין משכבי שהוא הגלות, ואפשר צ"ל "בעידנא".2דכאיבנא בגלותא: שהגלות מכאיב לי מאד וע"ד בקשתי כו'.1קראתיו ולא ענני: כ' מק"מ הוא פסוק אחר ומביאו באגב. והעיקר דשם גם כן כתיב שיר, ד "בקשתיהו ולא מצאתיהו" והדר "קראתיו ולא ענני". וכיון שמפרש כאן בקשתיו ולא מצאתיו דרש מקרא ההוא גם כן.2דהכי תנינן כו' כמה צדיקים כו': ולכן אין גנאי שמבקשת המשכב, שלא לעצמה רק בשביל הצדיקים, וכד"א אלי תבא כי שכר שכרתיך כו' יש שכר.3כד"א אשר ימצא אתכם באחרית הימים: עיין מקדש מלך. ובאמת במקרא זה ס"פ ויחי כתיב "אשר יקרא אתכם", ולא לשון מציאה.4מפנינים: בגימטריא פ"ר דינין קשיין.5זמינת טב לעלמא כו' להיכלא כו' ולבני היכלי': אפשר דרש מ"ש גמלתהו ולא כתיב גמלתו, דלמדרשי' כמו גמלתהם. ואפשר לעלמא הוא כלל, וחוזר ומפרש שהן להיכלא ולבני היכלי'. והן ה' עילאה ובני היכלי' ו' בן י"ה וכל הו' קצוות לכולן מעלה מ"ן טוב מן השלל.6מן יומא כו' ל"ל בפומא כו': עיין ויקרא רבה בזה.7דהא מההוא דאזמין ליה הוי: לגירסת הספר הלשון דחוק. אפשר פי' שהאיש הווה להיות מחלק ההוא דאזמין ליה. ויותר נכון דצ"ל "דהא ההוא דאזמין כו'". ור"ל כמו שמקבל' ההוא מלה דאשדי כו' כ"ש דכי אזמין ההוא טיבו עילאה מקבלין ליה והוי שלהן וכדמפרש והולך כד קריבו כו'.1אשר בתוך הגן כו' האשה: עיין פרקי רבי אליעזר פרק כ"א.1וע"ד כלא על חד תרין: דנכלל בה דדכורא גם כן. וז"ש כאן "על דמי טהרה", ולא כתיב "בדמי טהרה" כמ"ש בזכר, כי כאן בנקבה כולל גם יותר מדמי טהרה שלה.1לא מכפר ליה בתשובה: ר"ל כמ"ש כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה משלי, ו. והיינו לא ינקה מעונשא כדמפרש והולך, ואית ליה לקבלא כו'.2כד"א גזלת העני כו': איפשר ר"ל כמו שדרשו שם לאו גזלה ממש, אלא גוזל ממנו השלום, שהיה ראוי להקדים לו. כן כאן גוזל לאו"א קוב"ה וכנסת ישראל השלום בית, דשוי פירודא בפגמי' לעילא ותתא כדלהלן. והנהנה מעולם הזה בלא ברכה גוזל שלום הברכה, שהוא כלי מחזיק ברכה.1לדידי' גבה: עיין מקדש מלך. ויש להוסיף עוד שזמנו היה בלילה. ויעקב נכנס יחידי לחלקו. ובאמת כד סלק נהורא אתגבר יעקב.2ונהרא פסיק בגוון: בינינו. כי נהר מפסיק לעולם לרשות אחרת.3חמא ליה יעקב דהא שליחא הוא א"ל שבוק כו': הלשון מגומגם. וקרוב שטעות סופר הוא, וצ"ל "חמא ליעקב דהא שלימא הוא א"ל כו'". ועל המלאך קאי כשראה שיעקב תמים ושלים ולא יכיל ליה ועיין בזוהר וישלח שם. וכדמסיים כאן סוף העמוד בשעתא דסליק נהורא כו' לאשתכחא בשלימו כו'.4והיא מתערת רעותא לקמי' בקדמייתא: עיין מקדש מלך דהיינו על ידי התעוררת קשוטי מעשי צדיקים. והוא העלאת מ"ן. ואז שמאלו תחת לראשי - התעוררות הגבורה ע"י תחלה, ואח"כ - ימינו תחבקני - שימין גובר ונולד זכר, שמאלא אתכלל בימינא. וכד קב"ה אתער בלא כח התעוררות התחתונים משפיע השפעת חסדי' למטה, שאינו כי אם לצורך קיום העולמות, שאז הדינין גוברין ושמאל עיקר.1דקא רמיו בשש: ומלת "זפתני" בעצמה מתפרש עשאני כזפת שהוא שחור על ידי סילוק שש נהורין דשמשא.2כד"א נחר גרוני הה"ד על צארנו: שהגרון הוא בצואר. ובצערן של ישראל, שכינה כביכול מצטערת, ואומרת נחרו בי כענין נחירה בצואר ח"ו.3ולא יכילו לאפתחא פומא: וזה נחר גרוני, שקולי נחר מלאפתחא פומא להוציא דיבור.4דפטירא דקיטפא: דיאפאנוס בלשון יוני - טוב ויפה. ופירוש 'קטף' - יפה לעין.1אינון דאתחזון כו' ולאו ייסורין דאהבה נינהו: ר"ל כמ"ש בפרק קמא דברכות כאן בצנעה כאן בפרהסיא. אבל לענין טומאה אין נפקא מינה ביניהן, דלא כמקדש מלך. אם לא שנפרש בבית הסתרים שאינו יכול הכהן לראות, עיין ריש פרק ו' דנגעים.2אזיל בחשוכי עלמא: בעת שהלך אחר ההבל דעולם הזה שהוא חשך, וכמ"ש בהבל בא ובחשך ילך וגו' הרי שהבבל הוא חשך. וז"ש דהא כל כו' לא חמי כו'. כמו שבחשך אין ראייה גשמית, כן בהבלי עולם הזה אי אפשר לראייה שכלית שמחשיך אור שכלו.3לא בטמירו ולא באתגליא: שתחלה צריך להוכיח בסתר ואח"כ אם לא שמע אז באתגלייא וכמ"ש בזוהר פרשת קדושים. ולכן נענש הוא בנגעים באתגליא. וכדמסיים בסוף העמוד "החשתי מטוב וכאבי נעכר - במכתשין כו'".4וע"ד אתקרי רוח ממללא: כן תרגום "נפש חיה".1אלקי בהאי ואתהני מיניה: משמע שמפרשו שהתפלל דוד שילקה בזה, ר"ל בצרעת, וע"י יתכפרו עונותיו ויסורו ממנה כשיפנה מצרעתו. וכמ"ש לקמי' תהלים, כו "עיני תמיד אל ה' כי הוא יוציא מרשת רגלי", ר"ל מרשת העונות שנלכד בהן. וז"ש "כי יחיד" שמצורע בדד ישב "ועני" מדוכא בכאבי הנגעים "אני", וכתיב להלן "ראה עניי ועמלי ושא לכל חטאותי". ומסיים "פדה אלהים את ישראל מכל צרותיו"?1ואסתים מלוי לגו היכלא קדישא: הוא באימא עילאה, שקהלת הוא בבינה כמ"ש.2איקרי ז' שמהן: עיין ריש שיר רבה.1והובא דכל מאן דחמי ליה אתחייב כו': וכן תרגומו ויתיתי, וכן פירש הר' אברהם בן עזרא - יובא על ידי אחרים, אבל לא הוזכר דין זה בשום מקום בדברי חז"ל וברמב"ם וש"מ.2דדיוקנא קדישא לא ליתיב הכי: ויש להוסיף עוד מפני שמדביק אחרים בקרבם אליו, וכמ"ש בויקרא רבא "לא תזהם ברייתא" .1וזמינין אינון לאחייא כו': כמו דאמרינן פרק חלק - עדת קרח עתידין לעלות.2מהאי קרא זבחי אלהים רוח נשברה: דהיינו חטאת דאינון לגבי סטרא דדינא משם אלהים.3לאפוקי שארא כו' וחדוה כו': י"ל ז"ש בתריה "הטיבה ברצונך את ציון", זהו שיהי' שעת רצון ורחמים אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל אז יעלו כו' פרים - ר"ל שלמים.1דקארי בקלפויי דחברין: פי' קורא שיבואו לגורלו להשתתף עמו ונכון לגרוס "לחברוי".2אפילו טורפי דקטפתא לא מעברין: פי' אפילו ההכאות שמכין לשון טרף אבבא בכף הקלע לא יעברון כו'. וכיוצא בזה פי' בגליון.3שטח כספתא: כצ"ל. עיין פירוש הגליון. והכוונה שטח רגליו להעבירם על המפתן.4סיפתו: פירש בגליון התאספו. ועיקר הפירוש התחברו - עיין ערוך ערך ספת.5אי דיורי' הכא: כשיתעכב שם וישהה.6כסילתא דמוקפי בבהרת עזה: נ"ל מלשון "קיימי עלן כי כסלא לאוגיא" ברכות ו, א. וז"ש שבהרת עזה מוקפת בהלכות כסילתא.1ובעלמא דאתי לא: ס"ל שגם גחזי יש לו חלק לעולם הבא, וכדורשי רשומות פרק חלק.2ובגין כך כו' ובזרעך: לומר מה זרעו וודאי יש להם חלק לעולם הבא - שהן לא חטאו, אף הוא עצמו יש לו חלק לעולם הבא.3לקטפורא דאבוי: פירש בגליון - לבית. ואיפשר גרסינן "לקפטורא", ויהיה פירושו למקום נחלת וממשלת אביו.4דסטאי: פי' שסר מני דרך או פי' שסר וישב לו לנוח.5שורטא דקושטא בכתפך אמאי: פי' המפרש קנים של עצים. ושאלו למה לא הסיר המשאוי מעל כתפיו כשישב לנוח.6אוכמין דאינון בני עשר שנין כו': ולכן נדמו לך כעצים מפני גודלן. אך משמע שעצים ממש היה נושא להבעירן שם להקטיר לנחשים וכדלהלן "נפק קיטורא דאשא כו'".1מיומא דאתחרב בית מקדשא לא אשתכח: אע"ג דטהרת מצורע ונגעי בתים נוהג גם בזמן הזה וכמ"ש הרמב"ם -- ר"ל דהכוונה שאין נשלח נגע בבית מלמעלה לגרש הרוחא דמסאבא, וז"ש "דלא אתחזי ולא נחית מאן כו'".1ובג"כ לא יהב מידי למימר: נראה צ"ל לא דחל מידי למימר כו' , וכדלהלן "לא דחיל אברהם מינה כלום כו'".2בגין דיסרבון כלהו כו': איפשר ר"ל שיבקשו וימהרו כלם שיצאו ישראל לחפשי מארצם. או פי' מפני שעשו מורת רוח להם ונגד רצונם.1לאסתמרא ארחיי': מלעבור על לא תעשה וכשמפרש ואזיל ע"ז דלא יסטי כו'.2ולדחלא מקמי כו': לקיים מצות עשה ועל זה מפרש ואזיל ולא יעבור על פתגמי כו'.3ולא יתנשי מינה: מלימוד תורה וכדמפרש ואזיל.4גדפא הוא כו': כמו ששנינו פרק שנו חכמים.5הה"ד זאת תהיה תורת המצורע: כדמפרש ואזיל ר' יהודא להלן נ"ג א' זאת ודאי לקבליה כו'. ר"ל המלכות שנקראת "חרב לה'" כדמפרש ואזיל להלן בארוכה.1בהיך אנפין יקום כו': כד"א ריש משלי "יען קראתי ותמאנו כו'".2וקיימא תמן עד זימנא כו': דוגמת המצורע ימי הסגרו וחלוטו.3עד כו' כקורבנא כו': דוגמת קרבן מצורע.4בר כו' דאפיק שום ביש כו': כמ"ש בירושלמי פרק החובל הביאו הגר"א א"ח סימן תר"ו ס"ק ו' שאין לו מחילה כו'.5שאר ב"נ עאכ"ו: דכיון דאסתלק מיניה שכינתא ודאי שריא עליה סטרא אחרא. ועיין לקמן עמוד ב' "כיון דב"נ אתי כו' אסתלקת כו' ושארי עליה כו'".1אשתכחו בשמא בדכיותא דא: כצ"ל.2מלאי לכיסן כו' כמה דאוקמוה: דהמטיל לכיס גדול מכולן.3מרישא עד סיומא דגופא: ולכן נקרא מלאי. וכד"א בדעת חדרים ימלאו. ועיין רמ"ז במקדש מלך.4ר"י פתח ויקרא כו': ע"ל בהשמטות ס"א ש' ע"א.1ולא כתיב יושב שמים: דהוי משמע המיוחד תמיד ליושב שמים דהיינו ת"ת שנקא שמים. אבל "יושב בשמים" הוא מדת יצחק, שלפעמים יושב בשמים לשחוק על הרשעים לדונן.2תרין יומין כו': נראה שהן ת"ת ומלכות. וקוב"ה היא אימא דת"ת שארי עמיה - בן י"ה. ומלכות אתי לקמי' כד"א הכצעקתה הבאה אלי כו'.3וכד האי יומא אתי לאגחא קרבא: כמ"ש בזכריה שם זכריה, יד ויצא ה' ונלחם ביום ההוא כיום הלחמו ביום קרב. וזהו ב' יומין שאמר כאן.4אזדווג בההוא יומא אחרא: איפשר דרש מן "ביום קרב" - דאקרבו ואזדווגו יומין - ת"ת ומלכות.5הה"ד כי יום לה' כו': וכתיב שם ונשגב ה' לבדו ביום ההוא. ויום לה' דרשא זווגא דיום - מלכות, עם להשם - ת"ת, יום השני.6ואגח קרבא בכלהו: ר"ל בכל עשר כתרין דידהו. דשם חשיב עשרה דברים בפרשה "על כל כו' ועל כו'".7מלאה דם ודאי: ר"ל לשון הווה, שלעולם יש בה דם, אך בעת וזמן ידוע. וחייבי' מקדמין כו' בלא עת כו'.8דתינן קב"ה אקדים כו': שלהי גטין שהקדים ל"ונושנתם".9או כי תזוב כו' היינו ויספתי כו': שאף שהוא בעתה -- מכל מקום נתוספו בה דמים יתרים, דינין על דינין.1כמה סייפין כו': הן ס' גבורים כדמסיים מקרא "איש חרבו כו'". ס' פולסי דנורא. ע"ל סע"א וכתיב וחרבו שלופה בידו ד"ה א' כ"א.2כתיב כו' ותגדל חסדך: נראה עיקר הראיה מסיפיה - "ואנכי לא אוכל וגו' פן תדבקני הרעה ומתי". ועל זה מפרש ואזיל "בכלא שריא כו' ובסחרנא דמתא".1דדא שלים: כולל חו"ג.2ודא לא שלים: בגבורה לבדה ובסיומה הי' מכוון כדמפרש ואזיל.1ותרין יומין בשבתא בדילנא כו': נראה שהן ימי ב' וה', יומי דדינא, ויומי שתקנן עזרא לקרוא בתורה. ומעשה דא ביום ב' הוי. וזהו שדרשו שיר של יום ב'.2לקבל ע' סנהדרין: דרש מ"ש נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל ללמד ששקולין נגד כולן, וכמו שדרשו בספרי על הארץ ואת יריחו כי"ב הרבה.3ואביהוא עאכ"ו: איפשר ו' דואבי הוא דרש - מוסיף על הראשון. או שמו דרש לשון אבי בחכמה הוא לכולן.1בעא משה כו' מלה דא א"ל אי בני עלמא יתובון קמך כו': לגירסה זו יתפרש מ"ש בסמוך "וכד בעאן בני עלמא לאתברכא כו' ע"י דכהנא" - היינו בשעתא דכולהו זכאין ועלמא בברכאין שאמר למעלה. ומפני שסיים "כד גרמין חייבין כו'" חוזר ואומר על זה "אי בני עלמא יתובון" - ר"ל בתשובה. וזהו ביום הכפורים. אבל אפשר דצ"ל "יחובון" בחי"ת, פי' חייבין, ואדסמיך ליה "וכד גרמי' חייבי עלמא" קאי. וביום הכפורים יש להם כפרה על ידי דכהנא בעבודת יוהכ"פ וכדא' "לכל פשעיהם", וכמאן דאמר שמכפר בין לשבין בין לשאינן שבין.1וע"ד כתיב ישמחו השמים ותגל הארץ: עיקר הראיה מסיפיה - "ויאמרו בגוים וגו'" - שהן אכלוסין כו'.1אי להא אתיתון תובו דהא יומא כו': פירוש "תובו" - שובו לביתכם לשלום.2לבתר אתהדרן ברחימותא: כמ"ש "את והב בסופה כו' שנעשין כאוהבים כו'".3כמה דהויתון כו' ה"נ מכאן ולהלאה כו': נראה כמ"ש בבראשית רבה מקץ כשהשנים יפות הבריות נעשין אחין זה לזה. ולכן עתה שבישרן במטר אמר להם זה שגם עתה יהיו כאחים ורעים.1אמר ר"ש לר"א בריה אלעזר קום כו': מפני שרבי פנחס בן יאיר חלק הגדולה לר"ש רצה ר' שמעון לחלוק לו כבוד שר"א שהוא נכדו של רבי פנחס בן יאיר ידרוש לכבודו שחשוב כבנו ובכל אדם מתקנא חוץ מבנו כו'.2ר"ש פתח הנה מטתו כו': כלפי ענין מטות כבודות שהתקין להן ר' פנחס בן יאיר טיקלי דערסא קפטורא דקלטא ולא רצו לישב עליו, פתח ר"ש לעטר ענין מטה בד"ת1הה"ד מה שהיה כבר נקרא שמו: נראה ר"ל שרומז על נשמות שכבר היום בעולם וחטאו וחזרו להתקלקל ונתקנו, וכנדב ואביהו שנתקנו בפנחס כדמפרש ואזיל.1וכל אינון כו' אפילו תמן מתרחקין כו': עיין בזהר חדש שיר השירים נ"ד ב' ואית לבושין והיינו דיוקנא דכאן דאתמשכן כו'.1פתח ר"ש ואמר יעלזו חסידים כו' בדרגא עילאה דחסידות: כמ"ד חסידות גדול מכולן. וכלפי ר' פנחס בן יאיר שהוא בחסד, סבא חסידא קדישא, הוא שאמר ר' שמעון דרשה זו.1מכחלא עינא: בבראשית רבה ויחי על חכלילי עינים בני דרום שעיניהם כחולות ואף שמ"כ פירש שם לשבת בהירות כו' אבל כאן י"ל שפי' כפשט לשון חכלילי שפירש"י וש"מ אדומות, ואפשר גרסינן כאן "מחכלא עינים".1סולמא דקיימא בי"ג: כמדומה שצ"ל "עולימא דקיים", וכדאמר לעיל "חד עולים כו'" וכמ"ש נער הייתי כו', וכן מובא הגירסא בנוסח זוהר דפוס שקלאב ישן.1הוי אוי והי מהו: כצ"ל לענ"ד. וכמה דאת אמר "קינים והגה והי" יחזקאל ב, י. ולפי זה י"ל בס"ד מאי דמסיים להלן ע"ה א' "תני סלק ו' כו' לבתר כד נח כו' כדין ו"ה אתנגיד חד לגב חד כו'", דזהו לסיים והי דהיינו ו"ה, חד לגבי חד, ובכל זה אין זיווג ביניהן שנסתלק היו"ד שהוא יסוד כדהכא מביניהן ובא לאחר ה' תתאה. וכדמפרש ואזיל וה' עלאה נגד מבועי לסטרא אחרא, ר"ל ע"י צינור השמאלי נגיד מבועי לסט"א שאחרי ה' תתאה. כנלע"ד. ואם שגיתי כו'.1וקרי עלי אל עזר אחרא א"ל כו': לעיל לא נזכר שאמר ר' אבא עליו מלת "אחרא", ע"כ כמדומני שטעות סופר הוא וצ"ל "וחדא א"ל" - ר"ל ר' אבא שמח בו וא"ל כו'.2אם שלמה אתקרי אי תזכה לכפרה: אז תתמלא עליך רחמים בכל ז' מדותיה ותהיה לך כאם לבן כאילו אתה שלמה. וז"ש להן "דהא אקדים לי שלום כו'", דשלמה לשון שלום והשקט שהיה בימיו. ועל שפגם ברית שלום א"ל כשיזכה לכפרה בתשובה ישים לו שלום.1אומרה לו מבע"ל: עיין מקדש מלך הגהת הרח"ו דנראה דגרס בקרא דמייתי "ואמרה לו" בוא"ו. וקאמר "אומרה לו" בלא וא"ו מבעיא ליה. ודרשת הוא"ו לאתוספא אורייתא כו'. היה מיושב לפי זה דוא"ו לרבות גם ו' הוא ת"ת אורייתא דבכתב. אלא דבאמת הוא כתוב בקרא כאן בלא וא"ו רק באשת כסילות כתיב בוא"ו וע"כ פי' כפירוש הרמ"ז, עי"ש.2דהכי תנינן כל מאן כו' למהך עמיה באורחא: סוף פרק ד' דפסחים .3מאי טעמא משום דלא ידעו הכין: דרש ידעו על הזיווג כמ"ש וידע אדם כו'. ולא הבינו באותה שעה להיות בקדושה כי אם כסוס ופרד, ועל כן בניהם חצופין, עזי נפש ככלב ויש לדרוש גם מ"ש "לא ידעו שבעה" ישעיהו נו, יא גם כן לענין זה, וכמ"ש אבר קטן כו' משביעו רעב כו' וכמ"ש "שלש הנה לא תשבענה כו' ועצר רחם" משלי ל, טו, וכמ"ש בליקוטי שם בס"ד.4לגלאה עמיקתא מגו כו' ונהרא מגו כו': כמ"ש דניאל, ב "הוּא גָּלֵא עַמִּיקָתָא וּמְסַתְּרָתָא יָדַע מָה בַחֲשׁוֹכָא ונהירא וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא".1בלקינטא דקיסטא: קרוב יותר לפרש שהיה עוסק בהרכבת כלאי אילן.2אתדכי ולבתר אתקדש: נטהר על ידי יראה תחלה וכמ"ש חרב על הבדים כו' ושעוסקים בתורה ואין בהם יראת כו', ואח"כ יתקדש וכמ"ש "וטהרו וקדשו".3ואימתי איקרי ב"נ אחד בשעתא כו' דו"נ: כמ"ש "והיו לבשר אחד", וגם כדמסיים להלן ע"ב דב"נ דלא נסיב הוא כמאן דאתפליג כו'.1אימא דלית רשו בידהא כ"כ כאביו: פי' כפשוטו שאין רשות כ"כ בידה להטיל מוראה על הבן לייסרו, לכן הקדים מוראה לרבותא וכמ"ש בקידושין גלוי וידוע כו' שאדם מתיירא מאביו יותר מאמו לפיכך הקדים כו'. ולזה נתכוונו כאן שאמרו "כמה דאוקמוה", וסיימו "אבל כו'" כנוסחת ס"א.1אמו ואביו תיראו דא גופא: אביו ואמו ממש שמהן בא גוף הולד כמ"ש אביו ה' דברים כו' ואמי ה' דברים כו'.2ואת שבתותי דא נפשא: כמש"ל שבת עלאה ותתאה דמזמני נפשא.1אלא מן יומא כו' בר בארעא דמצרים כו': ור"ל מארץ מצרים קודם שיצאו ממנה בעת השעבוד נתוודע שה' הוא האלהים להם כדמפרש ואזיל.1אשלים לנפשיה ויהב ליה חיין כו': אפשר דרש "לא תלין כו' עד בקר" - עד עולם הבא שנקרא 'בקר', אלא ישלם שכרו גם בעולם הזה להאריך ימיו.2דלאו חבריה עמיה: לאו דוקא אלא ר"ל שאינו שומש החרש ואינו מתבייש ואפילו הכי אסור דההוא מלה סלקא כו'.3ואתענג סוחרניה כו': נראה דצ"ל "ואתנטע סוחרניה כו'", והוא כמ"ש ביחזקאל יחזקאל מז, יב "ועל הנחל יעלה על שפתו כו'". וז"ש להלן ע"ב "במאן דלא אשתכח כו' ונטע לה סחרני כו' ערבי נחל כו'" שאין עושין פירות אבל אלו עושין פירות כמש"ש "והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה". וז"ש להלן "דנטעין אילנין דחיין לעילא דכולהו אסוותא" - ר"ל אפילו עלין שלהן לרפואה.1דהא דוד הכי איקרי: נ"ל דאיקרי 'אל' קאמר ועל רישיה דקרא "לפני לא נוצר אל" קאי, ור"ל דוד מדת מלכות דלעילא נקרא כן כמ"ש "ואל זועם", וכמ"ש בזוהר על פסוק זה בכמה מקומות שהוא המלכות. ומפרש מ"ש ואחרי עד מרה אחרונה מראה אחורים שהוא המלכות ולפני על יעקב - ת"ת, מראה פנים.1בשעתא דאיהו באשלמותא כו' בחפץ כפי' וציצי' הא כו': י"ל דרך רמז כפיה רמז לציצית שהוא כמו כנפיה - כנפי כסותך, ובחפץ ראשי תיבות - בא חבור פשתן צמר, ר"ל שחיבור זה מותר לבא בכפי' בציצית גם י"ל בחפץ מידריש בעת רצון ואשלמותא והיינו בציצי' ובמקדש ומאן דפריש לון אסגי שלמא שעל ידי חיבורן מתרבי קטטותא סטרא דדינא ומשים שלום בבית בטל.1ומכנסי בד יהיו על בשרו ובאבנט בד יחגור אמאי כו': טעות סופר כאן סיום המקרא "ובאבנט בד יחגור" הכתוב בכהן גדול בעבודת יום הכפורים, וכאן לא כתיב אבנט כלל. וס"ל להזוהר כר"ל סוף פרק ב' דיומא דתרומות הדשן בשני כלים ולא קיימא לן הכי ר"מ ברלין ממאהלי?2וארעא לא עבדא כו' אחרא דעלה: ולזה רומז העץ שעליה שנושא הפרי, ועיין זוהר בראשית.3תא חזי נוקבא כו' ושפירו דכלא לוי אתרעי מכלא כו' ואתבסמת בהדי': והוא כמ"ש הפעם ילוה אלי אישי, וכ"מ אח"כ בליקוטי בגר"א כ"י.4בתר דנפק וזה חוזר לדבר על פרי העץ עד ג' שנין כו' בשולא דיליה בתר ג' שנין אתפקד עלי' כו': כצ"ל לענ"ד.1ואי בריך עלה ברכה לבטלה היא: משמע מכאן דאוכל דבר איסור אין מברכין עליו. ואולי איפשר ערלה ואיסור הנאה שאני.2פני זקן דאיהו בעלמא: שהתלמיד חכם הוא בעולם הזה כאן פני ודיוקנא דזקן עתיקא סבא דסבין עילאה.3רמז לתושב"כ ותושבע"פ: כדדרש מפני שיבה על ספר תורה - תורה שבכתב. ופני זקן - תלמיד חכם שבלבו תורה שבעל פה. והיא נקר' פני זקן כי היא במלכות שנקראת "פני השם". ונקראת גם כן "פני זקן", דכל דיוקנין כלילין בה, עשר מראות.1ברעיא מהימנא. וכד תמן לא אתקריב: לבבי ידמה שטעות סופר הוא, וצ"ל "וכד חמץ לחם אתקריב", והוא ליתן טעם שע"כ שתי הלחם באות חמץ. שהוא רומז לסט"א וכמש"ל ע"א בזוהר שמפני שיצה"ר בטל על ידי העומר, דערקת סט"א כמו על ידי בדיקת מנחת שעורים דסוטה כמש"ל ע"א -- לכן מקריבין בשבועות גם לחם חמץ. ועל ידי זה אתבטיל גם לתתא. ועל ידי העומר רק ערקת, ועל ידי שתי הלחם דמתדבקין ישראל בקב"ה - אתבטיל מעילא ותתא.1עבדין פטורין מעול מלכותא כו': ר"ל מקריאת שמע שנקראת עול מלכות שמים, וכדתנן פרק ג' דברכות דעבדים פטורין מקריאת שמע. וכמש"ש בירושלמי הטעם מי שאין לו אדון אלא אחד כו' , עי"ש. ומן המצות דקאמר היינו מצות עשה שהזמן גרמא כנשים, מיהו מה שמסיים "ואי מהאי עול כו' מכל שאר פטורין" לא משמע כן, אלא דר"ל שאין קיומן כראוי ובלא עול מלכות שמים.1פתילה תכלא: ר"ל אשא תכלא - מלכות.1וקוב"ה אודי בברכתיה כו': עיין לעיל קנ"ח א' ח"ג קנח, א.1ותבר צולמין דעכו"ם וכל מזוני דיליה: נראה דצ"ל "וכל זיני דיליה", וי"ל שזהו שמפרש ואזיל "ותבר כו' ובנינא בישא דבנה", ור"ל בנין המגדל - דור הפלגה שחטאם גם כן יתייחס לאדם כמ"ש אשר בנו בני האדם - בנוי דאדם קדמאה, ואברהם תיקן זה ומאס בהן והוכיחם וקללם וכמ"ש בפרקי רבי אליעזר סוף פרק כ"ד ובזה שיבר כחם.2שינוי השם באברהם: לא יקרא שמך אברם כו'.3ושינוי מעשה ביעקב: שאמר לבניו הסירו את אלהי הנכר כו' והחליפו שמלותיכם כו'.4ושינוי מקום ביצחק: שכתוב בו שישב בגרר לשון גירות. וכתיב ביה בארץ מגורי אביו. וכתיב ויריבו כו' ויעתק משם כו' ויעל משם כו'.1רי"א זכאה כו' א"ל מה עשיתי כו': עיין זה בפרשת בלק ר"ג ב' באורך ח"ג רג, ב.1אמר כי לא נחש ביעקב כו': דיעקב בקולו בתפלה כמ"ש הקול קול יעקב, מבטל כח נחש במלה דפומא. וישראל עושה חיל - בעובדא מבטל כח קסם דתלי בעובדא. וז"ש מ"ט ה' אלהיו עמו אף עם יעקב שאין בו מע"ט כל כך, מכל מקום "ה' אלהיו" שהוא ז"א עמו כד"א "עמו אנכי בצרה כו'". "ותרועת מלך בו" בישראל בזכות תו"מ נגלה כבוד מלכותו בו ממש שהן נעשין מרכבה לשכינה, וז"ש "מה יעץ בלק" - עצה לעשות רע, "ומה ענה אותו בלעם" - ענייה בפה.1וכתיב התם בעד החלון נשקפה כו': עיין לקמן ריש פרשת בלק בארוכה.2לכוונא שעתא: הרגע שכועס הקב"ה כמ"ש פרק קמא דברכות.1דלא יפיק מיניי' מלה בפומה כו' הה"ד אמרו כו' ודומו סלה: מפני שאמר בתחלה "לאתרגזא מקמי כו' דלא ישתכח נפשיה בגוויי' וישתזיב כו'" -- סלקא דעתך אמינא שיזכירם בפיו בבקשה מלפני ה' שיצילם ממנו - לזה מפרש ואזיל מהאי קרא ד"אמרו בלבבכם" שיהרהר רק בלבו שיצילו הקב"ה מהם וכגון מ"ש האר"י לכוון בראשי תיבות "שפה יהיה לפיו סביב מעשה אורג וכו'", אבל לא יזכירם בפיו. וז"ש "ודומו סלה" - שישתוק מהם בפיו.2כדין ושכבתם ואין מחריד: לא תצטרכו להחריד ולרגוז מיניי' על משכבכם כדלעיל.1אבל וחרב כו' סיעתא דילה והשבתי כו' דלא תשלוט כו': משום דלא תקשי לן הרי מן "והשבתי" דהיינו שיבטל חיה רעה לגמרי - שמעת מינה נמי וכל סיעתא דילה, דכיון שאיהי בטלה כל שכן סיעתא דילה, וכדנקט ר' יוסי באמת דא חיה כו' ומאי איהו כו' וכל סיעתא דילה. לכן מפרש ר' אבא דהשבתי היינו דלא תשלוט ואה"נ דשמעינן מיניה וכל סיעתא מק"ו מינה אלא דהדר כתיב "וחרב לא תעבור" - אפילו העברה בעלמא בלא שליטה וכההיא דאמרינן בפסחים גזייתא כו', והדר מפרש נמי ואפילו חרב דשאר עמין דהוא כפשטיה חרב ממש ולא חרב דזינא בישא.2בגין דלא ארחיק מינך מערסך ומאנך: כצ"ל. ולא אצטרך להרחיק מינה מפני ערסך ומאנך שאינן לפי כבודי. וכ"ה המשל ולא תגעל נפשי אתכם לשכון בכם מפני שנתתי משכני בתוככם ויהיה לי מטה וכלים שלי אצלכם שאוכל לדור בכם.3דאע"ג דאנן באתר דא לא בעינא לאתפרשא כו': שהיו בכפר של עכו"ם שאינו מקום קדושה והוא גלות להם. לכן אמרו דאעפ"כ כיון ששכינה בכ"מ שגלו לא בעו לאתפרשא מאורייתא להתחבר על ידי כן בשכינה.1תרין אילין יתיר מערוה נינהו: אולי י"ל דברגל כתיב "רגליה יורדות מות", וביד כתיב "אסורים ידיה", ודרשו בקהלת רבה לשון איסור. וכתיב שם בענין לעיל מיניה ומוצא אני מר ממות את כו'.1כלהו תליין באוירא: כמו הבל שהוא הבל הפה ואויר.1דלא ידורון בי מלכא עילאה: כצ"ל.1במעי??ן בעיתון כו' כקרבנו דוקא: י"ל שר"ל במאכל שבמעיהם, והיינו פרי הארץ שיאכלו מהן רצו לידע מה הוא.1דהא גופא תבירא אי ישתדל כו' אסוותא בכלא הה"ד רפאות כו': כמ"ש בעירובין נ' עירובין נ, א. ומ"ש תושיה שמתשת כחו של אדם כו' - פירושו דהיינו שנעשין אסטניסין, ועל ידי כן גופן עלול יותר להנזק מקלקולי ומקרים כאכילה ושתיה וקור וחום וכיוצא בזה. וז"ש "מאן קצירי ומריעי - רבנן". ועיין בלשון הרמב"ן בתה"א בשער הגמול בסופו שכתב כ"א ב' בד"ו ואף בב"א עצמן זכי הגוף והנקיות בדעת וביצירתן מרגישין ביסורין וצער יותר מגסי הגוף משובשי הדעות וההרגש, רגילי מלאכת הכבדות שנעשה בשרם כבשר הסוס והפרד, עכ"ל.1ול"ל דוכרנא בהדי' לעלמין: הגר"א הגיה כאן מה שכתוב להלן קע"ב ב' "יתיר חובק כו'". ולענ"ד היה נכון להיות מקומו כאן להלן אחר "ולא אדכר לב"נ בשום מלה דעלמא".1דאיקרי גילבא: הגר"א הגיה כאן מ"ש להלן ע"ב "אינון דמעין כו'". ולענ"ד גם שורה שלפני זה שם "אזל ובעי לארגשא כו'" - שייך כאן.1אחר ואתון תחמון - נ"ל שצ"ל מש"ל קע"ג א' - "תו פתח ואמר על הר כו'" - כל המאמר עד "ולירושלים שמה ודאי".2דכתיב רוח סערה עושה דברו: עיין זהר חדש רות נ"ט ד', דדרש מן הסערה על מה"מ.1לשבת אחרא: כאן צ"ל מש"ל סוף עמוד ב' "ובהא אוף הכי כמה חידו כו'".1ונטל אוף הכי חרשי דבנוי: שעל ידי צרוף שני בניו עמו היה חוט המשולש, וכל זיני חרשין בג' קשרין כמ"ש בזהר חדש שיר השירים על הפסוק ושלישים על כולו והוא כאן למפרח באוירא. השלישי הממצע בין שמים לארץ, וכלולין בו ה' אוירין שרשן מן ה' גבורות ולמאי דקרי ליה להלן טולא יש לרמוז שזהו שאמרו פרק ערבי פסחים פסחים קיא, ב חמש טולי הווין, עי"ש.2טולא דתניני' דרבעין על כל חויין: היינו צלמות דמתרגמינן טולי מותא וכמדומה שצ"ל "דרבעין עליה כל חויין", פירוש שרובצים תחת הצל ההוא כל נחשים. וענין הפוך במזייך יש לכוין שכשופי הנוקבא היא בשערות וע"י פורחין באויר כמ"ש ביחזקאל לפורחות וכמ"ש פרק ערבי פסחים פרח פרחי כו' עיין שם בפירוש הרשב"ם ועיין באדרא רבא ח"ג קמ, א ובגין דהני שערי אוכמי וחשוכי כתיב כו' ויוצא לאור צלמות. ונגד הצל הזה של צלמות היה צלי' - צל י"ה. "בצל שדי יתלונן כו' תרמוס כפיר ותנין כו'".3שירותא דבלק כל ושירותא דבלעם כל כו' וסיומא דבלעם הוי שירותא דעמלק: נ"ל שמלת עם שאמרו במדרשות אין עם אלא ישראל מורה על ניצוץ קדוש שהיה בהם, ובעמלק שהוא משרש עשו היה השרש קדוש בראשו כידוע ברישיה דעשו - כי ציד בפיו, דגניז בעטפיה דיצחק כמ"ש ראשית גוים עמלק ואחריתו כו'. ובבלעם בהפוך - סיומא דידיה מלת עם, שרש הקדושה, תמת נפשי כו' ותהי אחריתי כמוהו, וכמ"ש בלק"ת וגלגולים.1ומשיך חוטא לתתא: פי' בהשגחה על התחתונים, שהיה תחלה בעינא שפירא בכללא דיצחק באברהם, ועכשיו ותכהינה עיניו מלהתכלל באור החסד ולראות בה באור רחמיו על עלמא, וכדין אתערו כו'.1גדיותיך אלין עתיקי משדים: גדי בחלב אמו, והן אסתלקו - עתיקי משדים - להורותם דעה במתיבתא לגמולי מחלב ועתיקי משדים. וענין השָדַים -- עיין בהיכלות דפקודי.2תלמידי דבי רב דאתיין לבתר: כלומר ינוקי אלין דאסתלקו למתיבתא ולמדו שם דעה ושמועה. ואח"כ באים שוב בגלגול בעולם הזה והן הן תלמידי דבי רב שמוציאין כבר התורה באורח מישור ופתוחה לפניהם מפני שכבר למדוה במתיבתא וז"ש "מחדשן מלין עתיקין", פי' ישנים, והן עתיקי משדים דלעיל. ודרש לה בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך, שהגדיים באים בעקבי הצאן.3שער מקומו דא מוסף שבת: לענ"ד צ"ל "מסך השבת" מלכים ב, טז.1תליתאה שותפין ורזא דאבדה: לא ידענא מה ענין אבדה לשותפין, ומה ענין אבדה לבבא בתרא. ומצאתי אח"כ בפירוש הגר"א על תיקוני זהר בסוף תקונין חדשים שהגיה בזה לנכון, עי"ש.2והאי פשע איהו דלאו כזדון: כצ"ל.1פריש רגלא: אולי צ"ל "דגלא", וסודו לעיל קנ"ד א' ח"ג קנד, א "אריה כו' בפרישו דגלא פריש לימינא כו' אושיט ידיה שמאלא כו' ואתכפיין תחות כו' כד"א ידך בעורף כו'". וז"ש כאן ונגרע מההוא אריה ידא דא ודרש נכה מלשון נכה ואולי זה ענין פרעה נכה שעלה על כסא שלמה והכהו אריה בידו ונעשה נכה.2כנען כו' ופלשתים מתמן אינון: אע"ג דכתיב בסוף פרשת נח שפלשתים יצאו מכפתורים -- אבל בספר יהושע יהושע, יג כתיב לכנעני תחשב חמשת סרני פלשתים וגו'.1א"ר פנחס אימא לון דיהבון כו': רבי פנחס בן יאיר כשטתיה פרק קמא דחולין דחייש לצער בעלי חיים טובא. וכמדתו חסד אברהם וכמ"ש להלן וטורח בע"ח כו'.1פסול וכשר כו': כל אלו נחשבין כ"א ו"ק הכלולין ביסוד ש"ס משנה. וחשב כאן ז' כמו באילן. ואמר אח"כ מכאן ולהלאה מתפשטאן ענפין לכל סטר - ר"ל לע' פנים לתורה כמו שאמר לעיל שבעה עשר ר"ל ז' פעמים עשר לשבעין.2תלתא יומין דא בתר דא דאשתמודע דבר במתא: ר"ל כדתנן פרק ג' דתענית שיצאו ג' מתים זה אחרי זה הרי זה דבר.1שית אמין לכל סטר: ו' פעמים ו', והוא ענין מפתחא דכליל שית בדעת. וכן כאן ביסוד. ודרש מדכתיב "ואחר" - בוא"ו.2אעבר שורה דא: ר"ל שורה זו של דגל אפרים שבו היה בני יוסף - אפרים ומנשה - ובנימין, והן לשבטיו הידועים שאין העין שולטת בהם ורצה לשום עינו בשאר דגלים ומיד "ותהי עליו כו' לחפייא עליהון". וז"ש "דלא אתקיים", שבשורה זו לא יתקיים עינא בישא דלא שלטא בהו. ובחנם נטה במקדש מלך מפירוש הפשוט.1אשכחו נייחא עידן צילותא הוא עלייהו: כצ"ל. פירוש, שעה שיש להם קורת רוח וצלילת הדעת. וז"ש סוף פרק קמא דבבא בתרא מרגלית שהיתה אצל אברהם אבינו שכל חולה הרואה מתרפא, ותלאה הקב"ה בגלגל חמה. וזהו בקר דאברהם דכאן.1מזבחת כתיב: פירש מקדש מלך שהוא בסטרא אחרא. ונ"ל גי' "אתון", והן ז' אתונות וכד"א עשר אתונות ע"ש בזוהר.1וביומא שתיתאה יתחזי בכ"ה יומין לירחא שתיתאה: הוא חדש אלול שבו נברא העולם כמ"ש בפרקי אליער ובפסיקתא. והקשה מאן דהוא דהא כ"ה אלול אי אפשר להיות ביום ו' דאם כן ראש השנה ביום א' ולא אד"ו ראש. ואף שאין זו קושיא שי"ל כיון שכבר נבנה בית המקדש תחלה כמו שמשמע לשון ראש המאמר היו מקדשין על פי ראיה, אם כן כבר כתבו התוס' בכ"מ שבזמן שהיו מקדשין על פי הראיה הוי מקלע אד"ו ראש. וגם י"ל דהאי וביומא שתיתאה יתחזי פירשו אלף הששי וכמו שבז"ח פ' זו מתפרש לשון זה כן, עי"ש. אך הנה באמת יש כאן תמיה רבא לגירסת הספרים דכיון דביום ו' יתחיל הע' יום האיך מסיים שביום שביעי יתכניש קץ ע' יומין. דכשהתחיל ביום ו' מסיים ע' יום ביום ה'. ע"כ הנלענ"ד בס"ד קרוב דצ"ל להפוך ביומא שביעאה יתחזי בכ"ה יומין כו' ויתכניש ביומא שתיתאה. דהשתא מכוונין כלין ע' יום ביום ו'. וכן יש לכוין הדבר מ"ש אח"כ להלן דביומא דיתכסי ככבא כו' ומההיא מערתא יפוק כו' וכדין יתגלי כו' שכן ראוי נמחקו כאן כמה תיבות.1וקרינן לה קדשים וכדין קרינן לי': כצ"ל.2דכתיב אתי מלבנון כו': זה בית המקדש שמלבין עוונותיהם של ישראל והוא קה"ק.3הא כתיב הבו גודל כו': וסבר ר' שמעון דאלהינו הוא פירושא דשם ה' דלעיל. והיינו ה' אלהים אימא. ולר"א מהבו גודל ואילך לספירות הבנין.4אר"י שם ה' ממש: שהוא בת"ת כלל כל ימי הבנין והיינו כדמסיים אח"כ לכל אשר יקראוהו באמת בחותמא דגושפנקא.5ולא אתייהב לך רשותא: דאחר מיתה אי אפשר לגלות כי אם ברשות כדאיתא בתיקונין ורשותא אתייהב לאליהו וכל מתיבתין.1מכרם דא אברהם: צור חוצבתם, עיין בראשית רבה פ'.2ויימא גבי מחוביהון: עיין בשבת פ"ט.
