נפש דוד על ספר הזהר ב׳

1 ותו אית לשאלא כו': עיין לקמן ה' א' ח"ב ה, א עוד שאלה ג'.

2 סביל מטולוי: כצ"ל. פי' משא הצער.

3 וע"ד סבלו גלותא כו': ובני יוסף שלא היו רגילין בצער לבד מה שי"ל שלמדו מאביהן שהי' מלומד בצער, באמת לא סבלו ויצאו קודם זמנן וכמ"ש עליהם בפרקי אליעזר פרק מ"ח שהיו מזרע המלוכה בגאות לבם כו'.

1 הגן הזה צריך לשמור כו' ולהשקות כך כנסת ישראל: כצ"ל. ותי' לזמור ט"ס בגן.

1 הוו שאגין ככפיריא כו': כצ"ל. כמ"ש אחרי ה' ילכו כאריה ישאג וכתיב נדעה נרדפה לדעת כו'.

2 ענפין יתבין בטולהון: כצ"ל.

1 וחזי אבהן דאבלין בחרבן: כצ"ל לענ"ד.

1 ולא חב בה: כצ"ל.

1 מאריהון דכלא: כצ"ל.

2 ישראל דמתחטאן קמי כו' דכלא ומיד דמתחטן קמי כו': כצ"ל.

3 דמעין אחיתו: כצ"ל.

1 כאבא פי' כאב וצער גדול יש דבנין לאו בלאותה כו': הבני' יגעין כבר ביגיעה וטורח בעולם הזה.

2 וכתיב ויוסף היה במצרים: זה מביא לראיה דלאחר מיתתן הוא דכתיב כאן שבאו דהיינו דכתיב נמי יוסף, לומר שבאה נשמתו מאותו עולם למצרים, אבל אם מונה כאן ביאתן בחיים כפשטיה מאי ויוסף - הרי לא בא עם יעקב יחד.

3 בהאי איתקרי כרחם כו': ודרשו כרחמן שבאבות זה יעקב בבראשית רבה פרשה ע"ח.

4 זרעא לארעא או לא: כצ"ל. פי' שאל בלשון שאלה אם הביאו זרעו, ר"ל בנו, לכאן לקבור לארץ משום דהוי חמי פרצופא דברי' כאן וכמש"ו להם להלן "ולא ידענא אי כו' אי במותא".

1 א"ל שתיק בדא אי לאו בעותא כו': כצ"ל. כלומר שתוק מלדבר ולשאול כזאת שהרי העולם קיים על תפלתנו, ומפני שהיה טרוד לגמור דבור צערו על בנו כמו שחזר והתחיל לגמור להם והאידנא אתערית הכא כו' ע"כ לא היה רוצה שיטריחו בשאלות ענינים אחרים. ולפי הרח"ו במק"מ שהוא שבועה שנשבע בשר הממונה על הקברות ראוי להגי' מרא קברא.

2 ר"י פתח עד שהמלך כו': לא ידעתי ענין הפתיחה לכאן ואולי מקומה להלן י"ז א' אחר סיום הדרשא דעד שיפוח כו' עד דלא ישתלים ההוא יומא דאומין כו'. הרי שהקב"ה יקדים. ואתי למדרש לה נמי מקרא דעד שהמלך במסבו למעלה דיינו קודם כלות יום הגלות שעדיין השכינה ברקיע כבר נרדי נתן ריחו, שינער הקב"ה ירושלים מכל טנופת ותתן ריח טוב ממנה כימי עולם.

3 וכתיב ויהי בישורון מלך: אף אם נאמר דהזוהר פליג אמאי דאיתא בש"ס ובזוהר בכמה מקומות דהאי 'מלך' על משה קאי -- מכל מקום אין מיושב הראיה כל כך לכאן. והנראה לי נכון בס"ד שמקרא זה מקומו באידך ד"א וכך צריך לומר: "דבר אחר: עד שהמלך במסבו בעוד דמשה ברקיע שנקרא מלך הה"ד ויהי בישורון מלך וקב"ה הוי יהב אורייתא כו'". והמעיין בשיר רבה שם יראה שהדברים מבוארים שם כן ועיי"ש כל המאמר.

4 בגין דישתאר בהון עלמא: נראה צ"ל "דיסתחר בהון עלמא", כלומר שיסובב מהם כל העולם. ולמה צריכן לכך מפני שהן כנגד כה"ע כדמפרש והולך.

1 שעשה כמה רעות לישראל: ר"ל אף קדם ששלט בהן וכמ"ש ביער בערב לקראת צמא כו' וכמ"ש באיכה רבה וגם בימי שאול ובימי בית שני כ"פ היו הערביים והגריאים אבן נגף לישראל.

2 ואין לך גלות קשה כו': עיין לקמן סוף פרשת וארא ל"ב א' ח"ב לב, א ובפרקי רבי אלעיזר פרק ל' וריש פרק ל"ב ומה שכתבתי שם בסייעתא דשמיא.

3 ראמין ראמין: מפני שבמעמד זה שאחז הערבי להיהודי בזקנו וכפפו כלפי ארץ לרוק בו, היה היהודי למטה והערביי' למעלה, נקט ר' יהושע לישני' על הערביים עלאין יחתון לתתא, ועל היהודי אמר ראמין ראמין - ר"ל מי שהוא מזרע ראמין כל' הערבי ישאר רם ועליון.

4 כד"א לאחוז כו' כהאי טלית כו': עיין פר"א פרק נא.

5 אלף שנה הוא כו': עיין פר"א פרק כח ומש"ש בס"ד.

6 מאי ממנו מממנא דלהון: אין רוצה לפרש ממנו מעצמו, אלא הן אמרו שכחן של ישראל למעלה חזק מן הממונה שלהן וכדמפרש ואזיל. ועל זה נתחכמה להמעיטם.

7 דחילא ותוקפא דילהון: הוא הקב"ה שהן יראים מלפניו ובוטחין בו.

8 רברבא כו' משלטנא דילן: כצ"ל. ר"ל שלנו של המצריים וכדכתיב ממנו.

9 ולא עם ה': כי לא ידעו את ה', רק השיגו שהן בני ישראל - ז"א, שמשם נמשכין ענפין ע' של שרי אומות העולם. ועל כן ידעו כי דחילא ותוקפא דילהון רב ועצום מממנא שלהם. ואת בני ישראל שלמעלה היו יראין ולכן לא כתיב ויקוצו מפני עם כדמפרש והולך.

1 אלא שם אמו: וכן אמרו פרק ערבי פסחים כלהו קטרי כו' בשמא דאימא.

2 מסכנא לא בעי לנטרא כו' עתירא נטיר דיליה: כצ"ל. ופירושו שלעני אין לו כלום וא"צ לשמרו אבל העשיר משמר שלו שלא יפסד והנמשל כדמפרש ואזיל, שכל ישראל שיש להן הון ועשר רב בעולם הבא, הקב"ה נטר לון שלא יחטאו, אבל אומות העולם אין צורך לשמרן מן החטא שאין להם זכות כלל. ומפני שראו המעתיקים דנקט תחלה נטירין באומות העולם ולא נטירין בישראל, נשתבשו לכתוב כאן גם כן כן, אבל באמת נטיר' דהכא ענינה כההוא דמפרש ואזיל לקמן דבעי דאינון להוון נטירין מחטאה כו'.

3 אלא לקחת עונשן כו': וז"ש ידע לכתך כו' נחש כו'. שאם פורשין בהליכתן בדרך מה"ת הנחש בא לנקום מהן וכעובדא דר' יוסי דהכא.

4 ת"ח אר"ח כתיב חשך שבטו כו': עיין רבה ותנחומא ריש פרשה זו באורך דרשא זו.

5 וכתיב אהבתי כו': ר"ל לכן כתיב "ואהבו שחרו מוסר".

6 ולכך אקדי' שלטנא דילהון: פי' ממונה שלהן כלדעיל.

7 וכתיב תחת עבד כו' ממנא דהוי תחות כו': ר"ל כמ"ש בירושלמי ושח"ט דהרעש סי' על הפסק מלכות. וז"ש ממנא דהוי עבד תחת שלטנא אחרא ומליך ונוטל מלוכה עתה ממלכות שהיה אדון שלו, וזה לא מיירי בישראל לכן אמר וכ"ש כד שליט כו'.

1 מאי חוצה: מכלל דאיכא פנימה. דהיינו מריהון לגו בבתי גואי. ואולי דרש אראלם - אריאל שלהם, ור"ל על הקב"ה. וכן דרשו בתנא דבי אליהו רבא.

2 אינון מעשרה כתרי כו': הבתים הללו הן מדות מן הי' ספירות - כן משמעות הלשון. ועיין לקמן כ' ע"ב ח"ב כ, ב.

3 מתכנפין י"ב ב"ד כו' תה"ד כו' לימא רבא: משמע כי היכא דימא רבא בקדושה וע"ל שם, כן נמי תהומא רבא. ועיין פירוש ספרא דצניעותא לרה"ג ז"ל ל"ה ע"ג שביארו כן שם.

4 ר"מ דרגין: שעלאין נחתין שנהפך מן ר"ם למ"ר, וכמ"ש בהגהת רח"ו במק"מ. וה' שמות של ה' ספירות כח"ב ח"ג דהיינו שם אלהים לבינה ולגבורה עולין יחד ר"ם עם הכולל.

5 הה"ד אריה שאג: זה הקב"ה כמ"ש געי טרנא כו' וכמ"ש ה' ממרום ישאג. ודע שבסופי תיבות פסוק זה יש שם הקדוש -- ב' יודין וב' אלפין -- היוצא מן יהו"ה אלהינו יהו"ה אחד.

6 ר' יצחק אמר הבה כו' והוי בהסכמת דינא לגביה: ר' יצחק משתף דברי ר' יוסי ור' יוחנן יחד שפי' הבה דהכא לשון הסכמה ולדינא ומשום דהכא כתיב לו. אבל בשאר דוכתי' איכא לשון הסכמה ולא לדינא וכדר' יוחנן.

7 דהוו מתעקצי ממה"ש כו': כמש"ל י"ז ריש ע"ב ח"ב יז, ב דבני ישראל הן מה"ש. וצ"ל דממונה שלהן הוא שהי' נעקץ בראותו מלה"ש עמהן של ישראל. או שחכמי מצרים היו משיגים זה. ועיין ויקרא ט' א' ח"ג ט, א על הפסוק מחטו לי עי"ש.

8 מה הוי מחשבתהון כו' לממנע פו"ר כו': שהרי להא דכי תקראנה מלחמה כבר נתנו עצה לענותו בסבלותם מיהו פשטיה דקרא שם נמי פירושו שעל ידי הסבלות ועבודה יענום, אין עינוי אלא פרישות דרך ארץ כמו אם תענה את בנותי ואם כן יותר טוב היה להם שיפרו וירבו ויהיו להם עבדים יותר, שהרי היו מצטערין על עבודתם כמ"ש כי שלחנו את ישראל מעבדנו.

9 אלא א"ל היו ידעין כו': וע"כ כשא"ל שכבר הטילוהו למים פסקו הגזרה.

10 הלך כו' ת' פרסה: כלומר דחאוהו חוץ לארץ מצרים שהיא ת' פרסה והיא ערות הארץ נגד ארץ ישראל שהיא בקדושה גם כן ת' פרסה, וא"ל הקב"ה הוא נמשך ביחד עם זה שבשעה שדחאוהו א"ל כן. ולא משמע לי לפרש שהלך ת' פרסה על פני כל ארץ מצרים להתחנן לפני הקב"ה אף שהיה נאות לענין. אבל אינו במשמע לשון המאמר כלל.

11 אלא א"ר יוסי כו' נתכיס מאיליהם: ועיקר שפטים דקרא על הממוני' שלהם הוא וכדמפרש והולך לקמן ר' יהודא.

12 ועוד ראשו על כרעיו כו': ר"ל כדלקמן ברעיא מהימנא מ"א ב' ח"ב מא, ב "דליהוו דמי לתיקונא דגופא כו'", עי"ש. אבל לא משמע לי לפרש דהא דראשו על כרעיו דוקא קאמר ושבזה גם כן היה ניכר קלונו שנכפף הראש כלפי הרגלים.

1 ובעצים ובאבנים: ודרשו זו ע"ז שנאמר האומרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילידתני. ומאי דאקשי לעיל רבי חנינא וכי בזהב וכסף כו'. קאמר כאן ר' אבא שהיו להן אלוהו' ממש ועץ ואבן הן דו"נ דסט"א.

2 רוב מימיו כדוגמתן במרום: שמצרים מל' דסט"א, ערות הארץ כמש"ל. ונילוס יסוד דידיה. ועיין מקץ קצ"ד א' ח"א קצד, א. והרמ"ז כתב שם דנילוס בגימטריא יוסף, ועל כן בו רבוי המים לאתברכא ארעא מיניה דוגמא שלמעלה.

3 אלא בים דכתיב כו' וקודם זה נעשה שפטים כו': כלומר כל י' מכות כולן הוו באלהיהם וכדלקמן.

4 ועלה כו' כד"א כו' ביד רמה: וז"ש ועלה - דרך עלייה וכבוד יצא מהארץ.

5 אלו מקשיבים שירת היום כו' שירתם של ישראל כו': ר"ל כמ"ש פרק גיד הנשה שאין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה. ור' יצחק פליג וסבירא ליה דהאי מקשיבים לקולך אדרבא משמע שהחברים, שהן מלאכי השרת עצמן, כבר גמרו שירתם ועתה מקשיבים לקול ישראל.

6 כלולה מג' כתות: לכאורה היינו ג' כתות מלאכי השרת שאומרים שירה בג' משמרות כדאיתא בכ"מ בזוהר. אבל הלשון "כלולה" משמע דעל הכת אחת קאי, והיינו שהמלכות נקראת 'כת אחת' שכלולה מג' כתות חג"ת דבה אתגלייין אבהן כמ"ש הנצנים נראו בארץ אלין אבהן וז"ש להלן בדתני ר"ש ור' נחמיה ג' אלו כמש"ל אי"ה.

7 הה"ד ותקם כו': אולי מדכתיב "לביתה" - חד, "ולנערותיה" - לשון רבים - תרי, הא תלתא נפקא ליה ג' כתות ולפמש"ל שהן בחג"ת אולי י"ל דמ"חוק" לחודיה דריש שהוא בת"ת ויסוד הכוללין ג'.

8 אלו הן שרים על כל בעלי השיר: נראה שר"ל על המלכות שמשוררת בלילה כמ"ש "שירה תהלים מב, ט - שיר ה"א", כמ"ש "אלוה עושי נותן זמירות בלילה" איוב לה, י.

9 מוסיפים העליונים כח כו': שעל ידי התחתונים יורד השפע להם. וז"ש בברייתא דפרקי היכלות שכשהכתר מתפלות ישראל עולה לראש חי העולמים כל חיילי מרום מתגדלין ומתגברין כו'. וכן מ"ש להלן ושמים וארץ מוסיפים כח -- הוא קבלת מוחין חדשים לזו"ן.

10 ידע כו' והחכמה כו' וגבורה כו' לדעת: הן חב"ד.

11 נתחדש לי בדרך בס"ד אור יום ו' י"ז שבט, דשם של נצח והוד ושל יסוד היינו אל חי לפי דעת הקדמונים וגם לדעת הזוהר והאר"י מודים ששם זה גם כן ביסוד ושם אדני דמלכות עולין יחד בכיוון תרי"ג .

1 ונסתם החכמה בו: שש"ה הוא בחכמה כדאיתא פרשת אחרי מות.

2 הה"ד ושרות כו': עיין ויצא קנ"ט א' ח"א קנט, א עלמות שיר כו'.

1 אי בני נשא כו' ואינון מתאבדין: כלומר וי לב"א שהן מתאבדין דבירא כמה אתיין לשאבא מיניה - כצ"ל. פירוש, מן הבאר ישקו כל העדרים - מלאכים וכל חיילין, ועכ"ד חבב הקב"ה לב"א.

2 מוצקין אותו: נ"ל דצ"ל צומקין אותו, וכמש"ל ע"ב אין מוצקין אותו לחזור כולו לבן אלא באש. וכ"ה עוד שם באדם אינו נצמק לחזור כולו לבן כו'. וכאן על עצם השושנה קאי שחוזרת ללבן על ידי אש כשמייבשין אותה באש או בחמה. ואין זה ענין להא דקאמר בסמוך ומימיו לבנים . וכן מ"ש להלן ריש ע"ב בקרבן מוצקין אותו ועולה העשן כולו לבן - ע"כ שם צומקין גרסינן, ור"ל שמקריבין האימורים על גבי מזבח ועולין כליל בעשן ועל ידי האש נתהפך ללבן שהוא העשן.

1 א"ר יצחק ועוד כו' לעולם: אף בשעת הקרבה שלא הזכיר ר' אבא כי אם שהבשר תחלה אדום ונהפך לעשן לבן. ור"י קאמר שהקרבן מקריבן לבן ואדום, חלב ובשר ודם. וכן סממני הקטרת. ועל ידי האש חוזרין להיות כולו לבן. וכן בתענית אמר שחוזר כולו לבן על ידי האש, כלומר שעל ידי אש התענית פניו אזל סומקא ואתת חיוורא אלא שההקרבה עצמה היא לבן ואדום מיעוט החלב והדם.

2 עליו נקרא תקוה לכסיל ממנו: רועה זה הוא משל על מנהיגי וחכמי הדור, וז"ש מקרא זה דאיש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו, וכמש"ל כ"א א' ח"ב כא, א "מה הצאן כו' כך המנהיג כו'".

1 דלג עליו שנאמר ויבא אל: מתיבת 'אל' דרש שדלג עליו ובו כדנקט לישנא לקמן.

2 והיינו דכתיב ויקרא אלהים לאור יום: כלומר למאיר ובא, שהוא עד שנוטה לרדת.

1 יחוור בצפרא כו' לחם: וכתיב והמן כזרע גד לבן.

2 מאן דקרב לאשא כו': כפי' הרח"ו מל'. וכמ"ש פן תאכלנו האש הגדולה הזאת.

3 כתיב בכל ביתי כו' ולא כו': ר"ל "בכל ביתי" משמע כל י' דרגין הכלילין בבית שנקראת 'כל' שכוללת כל דרגין דקמא.

4 כתיב ואת בלעם כו' בחרב: מדכתיב הקוסם דייק. שמדרגתו היה קוסם שהיא דרגא ראשונה לי' דרגין המנויין בפרשת שופטים -- קוסם קסמים, ומעונן וגו'. וכדאיתא לקמן פרשת וארא ל' ע"ב ח"ב ל, ב ופרשת וישלח קס"ז ע"א ח"א קסז, א, והיא כתר ודעת דקליפה וקסמים שמונה הזוהר לתרי היינו חכמה ובינה. וז"ש לקמן ריש פרשת יתרו שם ב' "דהוי חמי נהירו דקיק כמבתר כותלא כו'". ועיין בלק קצ"ד א' ח"ג קצד, א "וההוא רב החובל כו' איהו עליון כו' בדא הוי מתדבק כו'".

1 משועבדים הן כו' איננו אוכל: אף הרשעים אינן נאכלין אלא על ידי האש **וערין וסר מהם זוהמתם ומתקדשין ומטהרין להיות בוערים על ידי האש לעבודת ה' ולמצותיו בדחילו ורחימו כאשא תקיפא וכמש"ל כ' ב' "מכאן ולהלאה כתיב כל דבר כו' בא וטהר".

1 דהא בתרין אתוון כו' עלמא דא בדינא כו': ור"ל בה' וכמ"ש במקדש מלך וכמ"ש ריב"א במנחות , עי"ש. ואיפשר גם כאן האי "דבר אחר בטחו כו'" הוא סיום מלתיה דר' יודא דלקמיה.

2 כב"נ דפקיד לביתא כו': כד"א להיות כל איש שורר בביתו.

3 שאר' לאתרעמא כו': דרגא דאלהים שהוא א"ד התחיל לדבר קשות.

4 דאיהי קיימא לאתשקייא מיניה: לכן נאמר עלי' לה' הארץ כו'.

5 בקדמייתא ולבתר כו': כמ"ש ארץ ישראל שותה תחלה כו'.

1 בשבעין אנפין: ע' נפש יוצאי ירך יעקב.

1 כלילין דא בדא לאשתלבאה דא בדא: כצ"ל.

1 קסטירא דאיהי נחשת זוטא: ע"ע קסטרן שהוא בדיל עי"ש.

1 ברעיא מהימנא. בכללא כו': עיין לקמן תרומה קס"א א' ב', קס"ב א'.

1 ומלה הוי אתיא בלא קול: כצ"ל. ור"ל דהוי אתי בחשאי כדמסיים סוף העמוד אקרא דפן ינחם העם. ולקמן ח"ב כו, א אמר קלא אשתכך, וי"ל גם כן שם בחשאי. וצ"ע.

2 ת"ח דהכי הוא דשרא כו': כלומר דהכי הוא שלא הגיע זמן דבור עד סיני, שהרי כאן דשארי מלה למללא בלא זמניה פסק לה מיד והתחיל ויאמר אני ה' ולא נסתיים דבור אלהים.

1 דאתחשכו עינוי והוי כמת: לכן ייחד שמו עליו בחייו וכמ"ש בבראשית רבה ובירושלמי.

1 זבולון כו' אורייתא מימינא: כצ"ל.

2 ודא צפון במים: עיין לעיל כ"ד א' ח"ב כד, א.

3 בכל מאדך כו' באתר דלית ביה שיעורא: איפשר ר"ל כדרשת המשנה "בכל מדה ומדה שמודד לך", כלומר אפילו מודד לך רעה נגד מעשיך וכמו רבי עקיבא - "הוי מודה לו", דהיא אתר דלית ביה שיעורא ומדה כנגד מדה כמ"ש במנחות על רבי עקיבא "שתוק כך עלה במחשבה", שהוא בחכמה למעלה מבחינת מדה המתחיל מאימא - קו המדה. גם י"ל שרומז לסוף המשנה הוי מודה לו במאד מאד שהוא דבר בלי שיעור ומדה.

4 לאשלמא דינא כו': כמ"ש פרק קמא דברכות דדינא נמי היינו תורה.

1 ועליו כלא אודן ומברכין ואמרין באו נשתחוה ונכרעה כו': דלעיל מיניה כתיב "אשר לו הים וכו'", ומשום דהתנינים והיאורין הן בסוד נה"י, לכן כתיב ג' לשונות -- נשתחוה נכרעה נברכה. והשתחוייה ביסוד בחינת תנין שהולך על גחון כמו השתחוייה וז"ש בקדושיו ברב אחא בר יעקב דבכל כריעה נתר חד רישא דנחשא דז' רישין. ולכן מאן דלא כרע במודים שדרתו נעשה נחש לאחר ז' שנים. ולכן בא על הכותית קרי עליה "לא תשתחוה לאל אחר" כמש"ל ריש פרשת שמות. ואולי יש לכווין לכך מה שהכלבים עזי נפש אומרים שירה פסוק זה "באו נשתחוה" דהן משרש התנינים.

2 תוספתא. מה אשכול כו' בכמה זמורות לנטרא לדאכלין ליה: כנ"ל להגי' ור"ל שהעלין ופסיגין הן שומרין להענבים. ועיין עוקצין פרק א'. וכן הנמשל - תכשיטין דכפרה לבנהא.

3 ובגין דא אוקמוה רבנן לא כהעולם הזה העולם הבא: ר"ל הא דסוף פרק ד' דפסחים שלעולם הבא על כולן הטוב והמטיב. וכמו שפי' בחדושי פרק הרואה בס"ד דר"ל אפילו על בשורות רעות אומר הטוב והמטיב.

1 ובגין דא ויגד יעקב לרחל: שדרשו שמסר לה סימנין נגד רמאות לבן שלא יחלף, וכשסיפר עם לאה ענתה רחל מתחת המטה כדאיתא במדרש.

2 דאתגליף בגנתא עלאה בשמא קדישא: שהי' גדל בג"ע ושם המפורש חקוק עליו. ועיין פרקי רבי אליעזר פרק א'.

3 משמע דכתיב אשר אחר הרחיים: איפשר למש"ל דשרש תנין זה נגד היסוד זהו "אשר אחר הרחיים" שהן נצח והוד, תרין בעין נק' רחיים ששוחקין מן לצדיקים כנודע.

1 בזמנא דיחדת עלמא: כצ"ל.

1 וראמין קלין לכל סטרין: נראה דצפרדע היתה כלולה מו' קצוות, וכמש"ל ל' סע"א ח"ב ל, א ונפקין שית מינה מגו מעהא. וז"ש כאן "לכל סטרין" - לכל ו' קצוות, וכמ"ש בפרי עץ חיים שצפרדע מיסוד דנוקבא דקדושה .

1 כיון דנפקי כו' מדי דאתחזי לכלא: משמע שר"ל דבלטיהם הוי רק מעשה אחיזת עינים בלט, אבל מידי דאתחזי כמו להוציא את הכנים לא יכלו כד ידא תקיפא שרי עלייהו, כמ"ש אצבע אלהים כו'.

1 בנהירו: כלומר צורה בולטת.

2 כד סליק לערסי' והוו עאלין קמיה בדיחין הוי אתהני בההוא ציור: כצ"ל לענ"ד. וכן היה דרך מלכים למדמיך בזמרא כמ"ש בריש גלותא ועיין לקמן בדף זה "כדין כמה בדיחין כו'".

3 אלא ליה בלחודוי: בשביל שהיו מציירין על מטתן כאילו שרה לפניהם ומחזיקי' בה עדיין לכן עלו הצפרדעים על מטת המלך דווקא. וגם י"ל לבלבל מהן הנאה זו מההוא ציור.

4 לא יהבי שכיכו ללבא: אין לבם נח מלזעור תמיד. ואיפשר האי "ללבא" של הקב"ה קאמר, וכמ"ש יום נקם בלבי. והקב"ה נקרא 'לב' כדאיתא במדרש מדכתיב צור לבבי.

1 כלאים זינין סגיאין בארמות ידא: ר"ל לשון הש"ס עד שיזרע חטה ושעורה וכוסמין במפולת יד בכורות נד, א משנה, כלאים א, ט. ובמקום במפולת יד נקט בארמות ידא. ודורש והולך בנמשל "כמה חילין כו' ובלבל כו' כחדא כו' בידא חדא דארים כו'".

2 כניס דסלקא כו': הוא ענין בפני עצמו נמשך למטה תא חזי וגרסינן תא חזי בלא ו' העטוף כו' עד סוף המאמר מסיים אתחזיאו קלמין כו'. ור"ל במקום שהארץ מוציא איבין מחילא דלעילא דאזרע עלה, הנה ארץ מצרים כד אושיט קב"ה אצבע דיליה ואתייבשו לעילי' כל מבועין ונחלאן דילה, כדין לתתא העפר הוציא הכנים מרוב יבשותה וזה יתכן ביותר לפ"ד המפרשים שחורה הקופצת שהוייתה מהעפר, עיין תוס' שבת פרק קמא שבת יב, א.

1 כלב כו' ולדוכתיה אזיל: שהיה מיהודה ונשיא שבט יהודה.

1 פתח ואמר אשרי כו': ענין זה הוא פתיחה לדרשא דאיוב דלהלן שהובאה כאן לענין שמפרש והולך להלן ל"ג א' ח"ב לג, א "מקריבי עיטא דפרעה הי' כו'" וכדלהלן ל"ד א' ח"ב לד, א "הה"ד הירא את דבר כו'". ומקרא זה נדרש לפתיחה זו כמ"ש בויקרא רבה פרשה כ"ט רצונך לזכות בדין מנה לך נקלוגי' פירוש - מליץ סניגור פלוני דהיינו השופר וכן הוא בזוהר בכ"מ. וז"ש כאן יודעי תרועה להיות להם למליץ דעבדין פקודי אורייתא ויאמר מצאתי כפר.

2 כד"א אם כו' מני אלף: י"ל שרומז על אורייתא שניתנה לאלף דור. והתורה גופא לשון אלף - מאלפת חכמה.

3 ולית אנן כדאי למיהדר אבתרייהו: כצ"ל.

4 כד בעאן לקיימא על עובדין דישראל על ה' ודאי קיימין: וכמ"ש במכילתא בשלח בשירה פ"ו תהרוס קמיך כו' שכל מי שקם כנגד ישראל כאילו קם נגד הקב"ה.

1 משוט בארץ סתם: היינו כאומר בארץ שלך אשר ה' אלהי' דורש כו' כדמפרש ואזיל דלא אתמסר לסטרין כו'.

2 למיהב ליה חולקא כו' למעבר עאני בחד נהרא: כצ"ל. ועיין אמור ח"ג קא, ב.

3 וכן בכל סטרין דיליה: אפילו על האיל שהוא גם כן מסטריה דיצחק כמ"ש בת"כ איל קשה -- בכל זה אין לו להחליפו עליו.

4 מקריבי עיטא דפרעה: מאותן שהיו מקריבין עצה לפני פרעה, ונקט מקריבי כו' כלשון הכתוב במגלת אסתר "והקרוב אליו כרשנא כו' שבעת הסריסים כו'".

5 הוא חוקר ולכלי בשרא בגין כו': כצ"ל. ומפרש תכלית לשון כלייה לכלות הבשר וז"ש קץ כל בשר. וכן הוא לקמן ע"ב "לשיצאה כלא כו'". ועיין מקץ קצ"ג א' ח"א קצג, א.

1 דאיהו הוי מכסי על פרעה: נראה פירושו מכסה כמו מגין בצלו, וכמו שדרשו בריש פרשת שלח לך היש בה עץ - אם יש בה המגין כעץ זה איוב כו'.

1 וברכאין דגנתא נפלין בי' ג' זמנין בשתא: אולי הן ג' תקופות מן הד' תקופות, עיין לקמן ח"ב פא, א ח"ב קצה, ב ח"ג טו, ב, ובמדרש הנעלם חיי שרה ח"א קכה, א. ואל תתמה על שתקופה ד' ודאי אין נופל בה, שהרי גם בג' אלו אמרו כד תרין וכו' וכד חד כו'. ואם כן מקום גם כן לומר שבאחד מהד' ודאי אינו נופל.

1 אסתלקו למלכו אחרא: עיין מקדש מלך בשם הרח"ו. ולכאורה מה דמסיים "ודא איהו מלכו דאיהו תקיפא" משמע שהיא מלכות הרביעית דדניאל שכתב עליה "תקיפא כפרזלא". וכן בחיה הרביעית - אימתני ותקיפא. וז"ש "והאי תנין הגדול איתער לי' כו'". וצ"ע מהו דאתפליג. כי השבילא הוא הנמתק והולך בקדושה גיחון דירושלים שנמשח שלמה שם, אבל שאר מימוי אחידן בתוקף הדינין כידוע גיחון - הולך על גחון.

1 אמאי לבר ואמאי בתלת כו' והא כתיב הוא גלי כו': זה קושיא דואמאי לבר, ומאי טעמא בכי כו' על המשקוף ועל שתי המזוזות - זהו קושיא דאמאי בתלת.

1 כלהו משתזבין אי לא דרישהון מתפסין: כצ"ל. ועל זה מסיים ואפילו יהושפט כו'. ואין כאן רק פירוש אחד על המקרא שביאר תחלה אם אלו לא הוו רישין כו'. ולא כמקדש מלך שפירש שיש כאן ב' פירושים, שאם כן הלשון מעורבב.

1 אבל הא זכינא לכל האי: ששמעו האי קלא דמכרזא וכמש"ל זכאה חולקנא דזכינא כנ"ל.

2 וארחא אתתקן כו' ניזיל גביה: הואיל וזכינא כו' נקוה שנזכה גם כן לשמוע מרשב"י בהני קראי.

3 פתח ואמר כל כו': נראה שפתיחה זו הזמין ה' בפה קדוש רשב"י לתשובת שאלתם. וכמש"ל ומהאי דאמר מר אשתמע כו' בההוא מלה אתא כו' ארחא אתתקנא קמן כו' דהואיל והן כאין נגדו לא נחשב לו כלל לרבותא יתירא שהי' הורג פרדשכי כו'.

4 הוא כאין: עיין מקדש מלך שפירש בשם הגהות הרח"ו בכתר דקדושה. ואף שיש מקום לזה לומר שזהו שכיון לתרץ קושייתם שלכן הכה כל בכור נגד בחינת כתר שנקרא 'בכור', ועיין לקמן סוף עמוד ב'. אבל מכל מקום פשט המאמר משמעו דכאין ממש קאמר, וכדמסיים "כהאי עלעולא כו' כלא חשיבין". ומפרש כאין חד מלתא עם כלא חשיבין.

5 דכליל מאת ואת: בתיבת זאת יש ז' את. והזיי"ן רומז על ואת, כי יש בזיי"ן ז', והנקודה שע"ג רומז לשביעית שהוא התי"ו שהוא במלכות כולל ת' בתי דינין - ת' תחיה, ת' תמות כו'. ועיין ריש פרשת חקת ק"פ ריש ע"ב ח"ג קפ, ב.

1 כתרא תתאה כו' כתרא שמאלא כו' תתאין מתתאין כו': הן ג' דרגין כמ"ש במקדש מלך . וכדלקמן ל"ח א' ח"ב לח, א ותלת קשירין כו'. ועיין לקמן מ' ע"ב. וכמ"ש בז"ח שיר השירים נ"ו ג' על הפסוק לסוסתי ושלישים על כולו כו' זינין דחרשין גליפין בתלת כו'. וז"ש כאן "די בהון עבדן קשרא כו'", ור"ל כמ"ש אין אגודה פחות משלשה, ונגד זה ולקחתם אגודת אזוב - ג' קלחין כו'. ועיין לקמן בשלח נ"ו ב' ח"ב נו, ב וג' הזאות כדלקמן ח"ב לה, ב.

1 קנטורא דקטפא: נראה צ"ל קיטורא דקיטפא, ור"ל קשר של קטף, כלומר סוד חתום. ובאדרא - "קלטורא דקטפא", עיין שם בפירוש המד"ל בעומר מן כ"י.

2 כל זמנין וחגין ושבתין כלהו דכרנא להאי: ג' רגלים, ג' אבהן. וכן שלש דרגין בשבת - ג' סעודות.

3 דמאן דאיהו דכורא מן דכרניא בעי כו': איפשר רמזו בזה על ר' חייא עצמו שהוא בדרגא דיסוד כמ"ש האר"י ז"ל. ועיין לעיל י"ד א' ח"ב יד, א.

4 דשאלתא דלכון: ר"ל ששאלו למה נאמר אח"כ "בכור השבי" - רק לעיל משמע דרשב"י עצמו שאל זה ולא הן.

5 בשעתא דאתכנשו כו': ולכן בלילה ולא ביום.

6 בעיין לאקרבא להון ולא אשכחו: לכאורה צ"ל לאקברא, ופירוש "לא אשכחו" שהיו גוררין אותן הכלבים. ועיין לעיל י"ח א' ח"ב יח, א ולקמן מ"א ב' ח"ב מא, ב ובפרשת פנחס רנ"א ב' ח"ג רנא, ב. אבל צריך עיון דהא כתיב ומצרים מקברים את אשר הכה. ואיפשר כאן על אלהיהם שנעשו בהן שפטים קאי, שהן נדוקו ונתכו לעפר, וכדמסיים בהאי קרא במצרים מקברים בריש פרשת מסעי "ובאלהיהם עשה שפטים כו'" שלא יכלו אף לקברן כלל.

1 הוא הלילה כו' ובשעתא דאתחבר כו': ומפני שאתחברו ב' דרגין לכן נעשו ב' הדברים דלעיל דישראל נפקין לעיניהון בחד גיסא ולמיתהון באידך גיסא כו'.

1 בתרין גוונין כו' הישר והטוב, הישר דא תש"י לאסמכא כו': עיין פירוש הגר"א. ונ"ל שחסר כאן תיבה אחת וצ"ל "דא תש"י והטוב לאסמכא כו'". ור"ל והטוב הוא יסוד, קשר היו"ד שבתפילין של יד כדלקמן סוף הפרשה. וזהו תרין דרגין וגוונין דקאמר. וז"ש לאסמכא כו' - רומז למ"ש בברכות והטוב בעיניך עשיתי שסמך גאולה לתפלה, דהיינו יסוד למלכות.

2 אקרי קדושה ואקרי תפלה וכדין אקרי מלכות שמים שלמה: עיין פירוש הגר"א. ונ"ל דר"ל דהאי דמ"ש שלמה הוא במתפלל בתפלין, וזהו אקרי קדושה בתפלין ואקרי תפלה - התפלה עצמה שהיא מלכות שנקראת 'תפלה' כידוע.

1 והיא חדת ביה: כצ"ל.

2 וקדושה דמאריה עליה: לקדשו ולטהרו אף בשינתו שאין ביכלתו לשמור עצמו בקדושה.

3 בגין דחביבה עלה יתיר מכולא: שבה הוא שהכירה קדושתו וכדלהלן ע"ב בגין דתמן חמת קדושה עלאה מכולא ואריחה בו ריחין כריחין דג"ע כדלעיל. וגם י"ל מפני שהוא דרגא דאשה, שמטה הוא שכינתא, ובזה שיישב המטה נתיישב גם כן סמיכות השלחן למטה, כי על המטה היו יושבין גם כן סמוך לשלחן כדאיתא פרק המקבל בבא מציעא קיג, ב מטה לאכילה, אלא שלפעמים היו יושבין על הכסא, ומנורה שא"צ אלא בלילה איחרוה לכולם.

1 ובגין דאתפרשנא באתר דא: בעליי' זו כדלעיל ע"א בעי לאתפרשא מן ביתא כו'.

2 אצטריכנא לאסתכלא ברגיזו דעלמא: לכלול עצמו גם כן עם הצבור. ולא להיות פרוש מהן ועניניהן כאשר עשה עד עתה.

3 ולא בעינא לאתפרשא מינייהו וכמה דעבדנא עד יומא דין: כצ"ל. ודרש אנכי יושבת מעולם לא רציתי להתפרש מהצבור. וכ"ש עתה.

4 למועד ודאי: לשון יום טוב ומועד של ר"ה ומוכח מכאן דראש השנה נקרא 'מועד'.

5 מכאן דהיא עיקרא דביתא: לכן הקדים לשאול בשלומה קודם לבעלה גם י"ל שאיפשר שלכן הותר והוכרח לו לשאול בשלום אשה אע"פ שאין שואלין בשלום אשה אלא על ידי בעלה -- דכאן היא היתה עקרא דביתא ובעלה טפל לה. וכיון שכך היו רגילין כולן בה לעשותה עיקר - לא שייך להיות על ידי כן חשש לבו גס בה.

6 ולא עוד אלא דאיהי אזלת כו': ולכן הקדים לה שלום. אבל א"ל שזה ראיה על הא דהיא עיקרא דביתא -- שהרי הבעל לא ידע ממיתתו שהיה בשדה.

7 ולא יכיל לאעקרא ליה מאתר דהוי בקדמייתא אלא כו': ביאר זה לענין מ"ש אח"כ לקמן מ"ח א' "וע"ד תפלה כו' דא אתר דהוי קשיר כו'", לומר שאף במלכות היה קשור גם עתה לכן הי' מתיירא.

1 שגיונות דעלמא הוו תליין כו': יום ראש השנה שנדונין העולם בו על שגיונות וזדוניות.

2 מתלא אמר מאן דנשיך מכלבא כו': כינו משל זה למדת הדין של המלכות. לרמוז על בחינת שם ב"ן האחרון שבקדושה שממנו יונקים חיצונים כולם, ומבחינה זו באה לו מיתה, עי' לק"ת שלהי שמואל על ביום השלג, ובליקוטי הגר"א על מאמר כד זרענא פולין לנ"ב גוונין ביומא דתלגא דלקמן צ"ז ב' ח"ב צז, ב. ועיין מ"ש בס"ד בהגהותי על ילקוט בזה על מאמר ר' ישעי' תלמידו של רחב"ד התענה כו'.

3 והוו שמעין אינון תשבחין ולא יכלין למחדי: כד"א ולא שמעו אל משה מקוצר רוח וכו'. כמו כן אף כשיצאו וידעו אז בתבירו דגרמיי' וטעימו טעמא כו' -- לא היו יכולין לשמוח כל כך כראוי בגאולתן עד שפתח להן אזן לשמוע תשבחן ושירין שלמעלה קמי כו' ואיפשר נרמז זה בפסוק בשלח פרעה, שפרעה נקרא אימא עלאה שלשם עולה השיר, ושם בחינת האזן, שם ס"ג שבו השמיעה. ומבחינה זו נפתח להם אזן לשמוע שירה שלמעלה.

4 וקאים רוחיהון בגווי' דלא פרחין: נראה מפני שאמרו בפרק חלק סנהדרין צה, ב אזנים גילה להם ושמעו שירה של חיות ומתו. לכן אמר כאן דקאים רוחיהון ולא פרחין, ר"ל שלא פרחה נשמתן מהם.

1 ברמ"ח לווטין כו' ותבואהו ולא חפץ ?ברכה וגו': והיינו הברכה שהיתה ראויה לו, אם היה מרים ידו בצלו ובברכתא. וי"ל שמ"ש בתריה "וילבש קללה כמדו" רמיזא רמ"ח לווטין לרמ"ח אברים, דדרוש בי' כמדו - כמדתו - מספר אבריו.

1 ותחותיה אית כאן און עשרתי מצאתי און לי כו' שלטא על ההוא עובדא דעבד ירבעם: ממ"ש להלן "סטר שמאלא כו' כדכתיב בן אוני כו' סטר ימינא ולא שמאלא" -- משמע שר"ל כהן און - גבורה דסט"א און לשון כח וגבורה, שמאל דסטרא אחרא. . וז"ש דשלטא על ההוא עובדא דעבד ירבעם - שהוא עשה עגלי זהב מצד צפון יאתה וז"ש "עשרתי" - כי משם הזהב. אך אולי י"ל דהכוונה על חסד דסט"א כלשון כהן ושיהיה ממש נגד הקדושה או יסוד דידה כמ"ש הרמ"ז. ולשון שמאלא דלהון אינו דווקא יד שמאל גבורה, אלא כל סט"א קורא בשם 'שמאלא' על שאחיזתן מן הגבורות ויתפרש לפי זה "עשרתי" - שיושפע לו מחסד דסט"א.

1 רזא דא אשת מדנים: רחוק לומר שעל צפורה שהיתה מדינית והחזירה משה לקדושה נתכוון. אלא י"ל שרמזו לאשת מדינים ממש, כזבי בת צור נשיא מדין, שצוה לה אביה שלא תזקק כי אם למשה, והכניעה משה שנהרגה על ידי פנחס דמזרעיה דיוסף פוטיאל קאתי. וכן כל נשי מדין ששבו וצוה משה להרוג כולן. וז"ש עליה "טוב לשבת על פנת גג מאשת מדינים ובית חבר", זהו שישבו ישראל בשטים ונתחברו לאשת מדינים כד"א ויצמד ישראל כו' והלכו לבית' אל הקבה וקלעים שפירשו להן. וירמוז לשבת על פנת גג על רב כהנא דתבעתיה מטרוניתא וסליק לאגרא ואפיל נפשיה סוף פרק קמא דקדושין בכדי שלא להתחבר לה.

2 דהא שמא קדישא דאפיק לון ברזא דיובלא הוי: הויה בניקוד אלהים, ונכללו שניהם יחד, וז"ש דהא כו'.

3 וכתיב וכאשר כו' וכן יפרץ: כענין פרץ שהוא במלכות בית דוד שהוא על ידי התגברות והתחזקות וזהו בשם אלהים דמלכות כמ"ש במקדש מלך.

4 וכלא תליא בהאי חכמה: ז"ש ראשית חכמה יראת כו'.

5 ומתמן אתקריבו כל אינון גיורין כו': כמ"ש שאמר יתרו אלך ואגייר את בני ארצי וזהו שבבראשית רבה כאן הביאו על זה בחוץ לא ילין גר כו'.

6 מתמן ולהלאה קדוש ונורא כו' דהא יתקדש כו': ונורא הוא על מתן תורה שכתוב בו "למען תהיה יראתו על פניכם" ועליה נאמר "המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל", וכמ"ש בס"ד בליקוטי שם.

1 שביק ליה לא תקטליניה: וז"ש בשבת פגע בו כיוצא בו כו'.

2 ואצטריך עלמא להו: כמ"ש בשבת נחש לחפפית כו'.

1 א"ר יוסי כו' בני' ודאי: איפשר ר"ל שלא מלאו מקום אביהם משה בחכמה ומעשים טובים, לכן יתייחסו אחריה.

1 למעבד נפשיי': הלשון מגומגם. איפשר הוא כלשון המקרא "את הנפש אשר עשו בחרן". ואיפשר צ"ל "לשעבד נפשיי' ", וכד"א בתגרום שם "די שעבידו לאורייתא", ור"ל לשעבד עצמם לעבודת האלהים וכד"א תעבדון את האלהים על ההר הזה.

1 והחכמה נפק' מאתר דאקרי קה"ק: מכתר כמ"ש מקדש מלך. ואמר זה כאן לפרש מה שפתח קרא ד"החכמה מאין תמצא" - ש"אין" הוא כתר.

1 דלא פסיל האי אלא ישראל: שלא נזהר בשחיטתו בדברים המפסידין השחיטה ופוסלין אותה ונעשית נבלה. ולכן הנזהר מאכילתו די לו שיקראוהו גוי קדוש ולא מעלה עליונה שקדש, כיון שהאדם עצמו גרם זה, אין מעלה גדולה כ"כ לנזהר מזה. מה שאין כן טרפה שרובה הוא על הנעשה בי"ש מחמת חולי, או בידי כל הבריות כעיקר פשט לשון טרפה - בשר בשדה טרפה - שטרפה ודרסה ארי כמ"ש הרמב"ם ות"י. וזהו דשלט בה דינא תקיפא ואטיל זוהמא בי' ארס זיהרא דדרוסה לכן הנזהר ממנה מעלתו קדש יתירא לעילא.

2 א"ל הא כתיב כו' סופי' כו' מאי קא מיירי: איפשר לא הוי מתיישב ליה לשון "אוכליו יאשמו" כפשטיה על המצירים לישראל, דלא שייך כ"כ לשון "אוכליו" בזה. וגם לשון "יאשמו" קטן מלכתוב עליהם. והשיב לו ר"ש דה"נ מ"ש בתורה "ואיש כי יאכל קדש בשגגה" דכתיב בסיפיה "והשיאו אותם עון אשמה באכלם את קדשיהם" -- מידריש נמי ע"ז ועל ס"ה האוכל ובולע נצוצי קדושה הראויין לישראל ובזה משיא עליהם עון אשמה. ולזה נא' עליו כאן "כל אוכליו יאשמו". והביא עוד לראיה דההוא קרא מידריש ביה דלכאורה מדכתיב "בשגגה" לא משמע למידרשי' עלי' וכמ"ש במכות שאינו קולט אלא שוגג והוא מזיד לזה מביא אידך קרא ד"וכל זר" דכתיב שם לקמי' בודאי מידריש עלי' בכ"מ, שהוא נקרא 'איש זר'. ועיין לקמן קכ"ב א' שמסיים בה מקרא ד"ואיש כי יאכל קדש כו'".

3 ואי תימא טרף כטרפה: שניהם לאו לישנא דמזוני.

1 דבגין לישנא בישא מרעין נחתין: רחוק לומר שמפרש מרע מן מרעין. כי מרעין בלשון ארמי היינו חולי בלשון הקדש. ורע בלשון הקדש הוא בישא בארמי. ואיפשר אקרא דלקמיה סמיך - "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב", דהיינו החפץ חיים טובים בלא מרעין בישין.

2 דקרי לחבריה רשע כו' ונחתין לי' לעלעוי: ראיתי כתוב פי' כמ"ש בב"מ יורד עמו לחייו, ופירשו על לחייו ושזהו פירוש עלעוי. וכל זה אין נכון. וקרוב יותר שצ"ל "ונחתין ליה לעלעוי" - שמנתחין ומחתכין אותו בגיהנם לצלעותיו ממנו.

3 בג"כ בעי למיתן שלמא ביניי': על ידי הדין בא שלום בעולם כד"א משפט שלום שפטו כו'.

4 תהא נטירא מכל סטרוי: נראה שרמזו למ"ש בשמות רבה ריש פרשת משפטים דינין מלפני' דינין מלאחרי' למטרונא כו' שומטין הזיין מלפני' ומלאחרי' כו'.

5 אלא לבקר עד דלא ייכלון דיינין כו': וז"ש "אי לך ארץ כו' ושריך בבקר יאכלו אשריך ארץ כו' ושריך בעת יאכלו כו'". וכן הוא פשטא דעובדא דר"א ור"א בשבת דהוו יתבי בדינא וחלש לבייהו כו', דלא טעמו כלום קודם, אלא שמ"מ לאיסורא לא נזכר זה בש"ס רק בהרגו את הנפש. ועיין סמ"ע סימן ה' סעיף קטן ט'.

1 לא תזכירו כמה דאוקימנא: ר"ל שלא לעשות שותפות ויגרמו להזכיר כו'.

1 כ"ש על אורייתא: ר"ל כמ"ש בסמוך לא תוסיף על אורייתא כו'. שלומד מהן דבר להוסיף איזו הנהגה ומוסר על דברי תורה ודברי חז"ל. ועיין שלהי קהלת רבה.

2 דטפסאן בקוטריי' לקוטרא דכותלא: לשון מטפס ועולה. שהיו מטפסין על קטרי משאותיהם וחפצים בזוית הכותלים. כן נראה לי עיקר פירוש מלות אלו.

3 מעקר דיורין ואתיב דיורין: כמ"ש בפסיקתא הובא בילקוט יהושע רמז י"ד ובישעיה א'.

1 דהכא לא אשתכח פרישותא מיני': דכתיב כי שמי בקרבו. גם כתיב כל אשר אדבר כדמפרש והולך להלן.

1 אטימא מכלא: כדדרשינן ונטמטם בם - לשון טומטום, סתימה, ואטום בלשון ארמי.

2 דכתיב ותשקו את הנזירים יין מאן דשרי האי כו': נראה דאסיפיה דקרא קאי דכתיב עמוס, ב "ועל הנביאים צויתים לא תנבאו", לומר המשקה הנזיר יין כמי שכופר בנבואת הנביאים, כמו כן כאן הפורץ הגדר.

3 בב"ח הוי: ריתי כתוב בג - ראשי תיבות בשר גבינה. ועיין ח"א קצ"א. ח"א קצא, א.

1 סוף ע"ב. חד משיכו דרחישו דמיא: ר"ל ז"ש ישרצו המים כו'. ועיין בראשית ל"ד סע"א ח"א לד, א , מ"ו ע"ב ח"א מו, ב.

1 זכי למחמי בנין כו': כדמייתי קרא וע"ד כתיב גבור בארץ יהיה זרעו.

2 וזכי בהאי עלמא: זהו הון ועושר בביתו. וזכי לעלמא דאתי - זהו וצדקתו עומדת לעד. וכתיב בתריה "זרח בחשך אור", דהיינו דאהפיך חשוכא לנהורא וזכי לחייבא.

3 כל מארי דינין לא יכלין כו': זהו חנון ורחום וצדיק, שהכל מתהפכין עליו לרחמים וחמלה ומצדיקין אותו.

4 בתריסר תרעין: אולי הן י"ב דקיימין בצדיק - ז"ה. וממנו שרש התרעין ברקיע. .

1 תרין סהדין מאינון עיני ה': כי ז' המה עיני ה', ותרין סהדין אלו הן נוה שהן ב' גוונין דהכא.

2 מסכנא זכי לבני נשא כו': זהו שבמזמור הנ"ל חציו השני מתחיל בצדקה למסכנא - "טוב איש כו'" עד סוף המזמור. אך הקדים ראשונה דמזכי לחייבא בנפשא שהוא גדול ממנו כדהכא.

1 אינון מילי דתרגום: לקמן קל"ג א' ח"ב קלג, א דכשהיחיד אומרה ידלג לשון הקדש שבה, שלא נתקן כי אם בצבור. ומפני שבקדושה זו אנו יתרין ממלאכי השרת, יעלה בדעת האדם להתגאות שעל ידי התורה זוכין לכך, לכן כרוזא קרי כאן מאן איהו גס רוחא כו'.

1 למהוי סהיד דיליה: ר"ל זהו "ועד" - לשון עד. שאנו מזמינים השכינה בלשון ועד. וסטרא אחרא דלאו איהו סהדא לגבן בגין דא מתפרשא מיניה. ואינה בכלל הייחוד המכוון במלת "ועד".

2 ברגלי צעדהא רמז דסטרא כו': שרגליה יורדות מות, והיא קול דממה דקה ע"כ בלחישו - ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

1 ומאן איהו סיפור כו': עיין לקמן קנ"ז ב'.

2 ודרגא לדרגא אוחי כו' אוחי לאנהרא כו' ובגין כך אוחי דא בדא: כצ"ל. ופי', ממהרים וכדמפרש יביע בלשון ארמי ימהר כדמייתי תרגום ד"וחש עתידות למו" דברים לב, לה - מבע יתעביד. וזהו סוד השולח אמר"תו ארץ עד מהרה ירוץ דברו תהלים קמז, טו - פירושו, האומר ירוץ לדברו.

3 בחבורא חדא שלימא ביומא כו' ההוא אמר שלימו עלאה כו': כצ"ל.

1 אוף הכא ו' סטרין באינון תולדות כו': והן ו' פסוקים "תורת ה' וכו'" כדלקמן עמוד ב'.

1 ודא איהו לדוד בשנותו את טעמו: נראה דאבימלך כפשטיה בסט"א ועיין ריש פרשת וישלח קס"ו א' ובשנותו את טעמו, היינו כדאמרינן לעיל קל"ד א' ח"ב קלד, א לא אחת אלא כמאן דאזדמנת כו' כדין כו' אתפרשא וז"ש כאן דקא מתפרשת כו'. ויגרשהו וילך לסטרא אחרא. כדאמר לעיל כיון דעאלת כו' כדין כו' בלא דחילו כלל דהא כו'.

2 לפרשא ימינא ושמאלא לקבלה לה: אולי ר"ל ז"ש במזמור זה שמבקשת התפלה להתחבר למשה "שבענו בבקר חסדך" - בימינא, "שמחנו כימות עניתנו" - בשמאלא, ועל ידי כן "יראה אל עבדיך פעלך כו' ויהי נועם כו'". ולקמן קל"ח א' ח"ב קלח, א ימינו וזרוע קדשו - הא אתערותא כו'. כבקשתה.

1 ואע"ג דלא קיימא תמן מלה בחושבנא: כדאיתא בראשית מ"ו ב' ח"א מו, ב, עי"ש.

1 דא איהו תכלת דציצית: ר"ל כמש"ל קנ"ב ב' ח"ב קנב, ב "אוף הכי תכלת כו' מההוא דחילו כו'".

2 דנפיק מכרסייא כו' ודא איהו כו': משמע דאתיא הא כדרשא דלקמן קמ"ז א' ח"ב קמז, א דדרש לה ר"א גופיה ומפרש תולעת שני במיכאל חסד, ושש בגבריאל. וז"ש "כתרשיש" - תרי שש. ובאלין ב' כלילין תרין אחרנין - אוריאל ורפאל.

1 מה אדיר שמך: נ"ל אדיר עם הכולל גימטריא רי"ו. וז"ש תבר' גזיזין תקיפין כמו בקריעת יום סוף על ידי שם זה כד נטלא שכינתא באבהתא. ושם אדיר ונורא הוא בת"ת.

1 אבל שה"מ כו' מסטרא דגבורן עלאין: וכן הן ט"ו שיר המעלות נגד ט"ו גבורות.

1 דכד הוי מטי ר"ה כו' להאי קרא כו': משום דאמרינן פרק ב' דשבת שרצו לגנוז ספר קהלת מפני פסוק זה.

1 תו מיין מההוא שמא כו': בזהר חדש שיר השירים נ"א ע"ב נתפרש שהוא שמא דשבעין אתוון. והיינו שם ע"ב. דב' כוללין כל הע'. וכמ"ש רבינו החסיד ז"ל בכ"מ.

1 אני היום ילדתיך: פי' "אני" זו שכינה, ו"היום" זו מדת יום. והיינו דקאמר לעיל מיומא דירית ב"נ נשמתא כלילא מקב"ה ושכינתיה כו'.

1 וסימנא דא אם ברישא: כלומר שבפ' שני' נכתב אם שמע, דפרשה ב' נגד שמאלא, ואעפ"כ מתחיל תחלה בתנאי הטובה לטוב, ואי לאו שלטא שמאלא ח"ו.

1 לית נטירו דילי' אלא ברביא דאקרי נער: כצ"ל.

1 ודא איהו יהא שמו הגדול בגין דאית וכו'. אע"ג דאיהו בתוספת אתוון: ונ"ל שהוא הויה דז"א, וי"ה למעלה הימנו בחכמה דמגלי' בעתיק ונקרא 'שמו הגדול'. ועיין תוס' פרק קמא דברכות ודו"ק.

1 למשמע קדיש בהדי צבורא: משמע שהיה שומע גם מאיגרא והיה יכול לענות שם, אלא דמלתא יתירתא עביד בכדי להשתתף עצמו עם הצבור דוקא, ולז"א דגברא רבא הוא.

1 דבר אחר פקודאה דקב"ה למשה ועשית כו': כצ"ל.

2 אלא ודאי כלהו קיימין: ר"ל דלענין שעומדים בקימה בלא ישיבה כולן עומדין דל"ל קפיצין. ופי' עומדים דהכא הוא שעומדים וקיימין בחד שמא לעולם הן בשם שרפים, אבל האחרים לפעמים גם הם נק' שרפים וזמנין סלקין בשמא אחרא. לזה פי' הכתוב שרפים עומדים - פי', מין שרפים העומדים שמם תמיד. ובמקדש מלך נטה מדרך הפשוט בחנם במחילת כבוד תורתו.

1 מההוא אתר דההוא נעם ה' תמן ודא הוא כו': זה נמשך הכל פי הד"א דא צנורא עילאה כו', ול"י מה היה דעת המקדש מלך שהקשה ל' הזוהר אהדדי.

1 בג"ד כתיב באורייתא כו' דא אוליף לדא כו' נטיל דיליה ודחבריה כו': כמ"ש במדרש קהלת "נמצא ביד זה ב' סדרים ביד זה ב' סדרים".

1 ואתגליי' בקזמיטין דקלדיטי גליפי כו': כצ"ל. עיין לעיל פרשת שמות ה' ע"ב ח"ב ה, ב ובמקדש מלך ל' הגהות הרח"ו שם וקוזמיטין הוא תכשיט - קוזמי בל' ב"ר. ואולי פירושו מקום מחבוא למפתח, והוא קאזעמאטט"ע בלשון רומי. וכן סוף פרשת בשלח ס"ו ב' ח"ב סו, ב צ"ל "נהירותא דספיר בקלדיטי גליפי' כו'". עיין שם ותראה כי הכל דברים אחדים. ובפרשת ויקרא ט"ו ב' ח"ג טו, ב "ומתבסמא אימא בקלדיטי כו'".

1 בשמא כד"א לכולם בשם יקרא: על ידי המלכות שהוא הה"א המשקה אותם ומוציא במספר צבאם לכולם יקרא ויזמין להתייחד בשמא שבו נכללו נחלין ומבועין ו"ק.

1 פעלת כו' בי' עביד כו' פעלת כו' דבי' אתעביד כלא בחשבנא: תמוה מאן דכר שמא דחשבנא כאן. ואיפשר ר"ל פעלת במלכות שהוא הפועל ועבד אומנתא דעלמא והיא חשבנא דביה תליין כל חשבנא בסיהרא. ועיין לקמן רכ"א ב' "דההוא שרש ישי כו' דלא אתמני ולא יקום בחשבנא כו' השתא כו' בזמנא קדמאה קיימא בחשבנא דכתיב כו'". ואע"פ שהאור נגנז בצדיק -- עם כל זה גם עתה העולם מתקיים בי' על ידי מה שנשפע למלכות. אלא שהאור בא בחשבנא וכמש"ל המוציא במספר כו'. וכגוונא דא במשכנא, המשכן שהוא המלכות היה בפקודי וחשבנא. אבל באור הגנוז בצדיק אולי עליו נאמר "לא יחשבו את האנשים כי באמונה כו'", והן גבאי צדקה שהן בחינת צדיק כידוע וכדמפרש והולך ר' אלעזר אח"כ דוהוכן בחסד כסא המלכות, ומ"מ לא יתיב עליה אלא באמת ושופט ודורש משפט, ולכן הכל בחשבנא וע"ד אתמנון תולדין כו'. ונ"ל לדרוש סיפיה דקרא ד"מה רב טובך כו' תסתירם כו' מֵרֻכְסֵי כו' מריב לשונות" תהלים ל"א, כ'-כ"א -- שהוא כמש"ל רכ"א א' ח"ב רכא, א דהוי סט"א שט לאסטאה כו' על מהימנותא דאומנין וקב"ה כפיף ליה כו' ולא היה יכול לאסטאה אומנין לגנוב ח"ו דבר מאומנתיי', כי באמונה הם עושים - מהימנותא קדישא.

1 ועבד ליה פקידה לנפקא מן גלותא: ביציאת מצרים שאמר "פקד פקדתי" ודלא כמקדש מלך והשתא ...נמחק איזו תיבות... אשר פקד ע"פ משה.

1 איהי אשתלימת כו' איהי ממש: היינו המלכות הנקראת עובדא ומלאכה היתה משלמת עצמה. וז"ש אקרא דויכל אלהים ביום השביעי כו' ודאי הכי כו' עד דאתי יומא ז' כו' בהאי אשתלים כו'. והיא אבן שלמה, דבה נבנה מגרמיה ומקדש מלך נדחק.

1 בגין דאמונה להכי אתכוון: ר"ל שהיא אמונה וכל כוונתה ורעותא תמיד להתייחד עם שמים ולא כמקדש מלך.

1 לא יהב חכמתא אלא כו' ואוקמוה חברייא ואתמר: ברכות נה, א.

2 נהירא דשמשא דנפיק: ר"ל דנפק מימינא כמ"ש הולך אל דרום, ועיין ריש פרשת ויצא.

1 היינו רזא דכתיב בראשית כו' דאיהי בית: איפשר ר"ל כמ"ש בתיקונים "בראשית - ראש בית".

2 אע"ג כו' ס' גבורים כו': שהן ו' קצוות, רזא דנהרין ונחלין דנפקין ועאלין בהאי בית.

1 ואת קדמאה דאוריי' אתפלג לשבע מאה ושבעים וחמשה תשע"ה לכל סטר: שהן סך הכל ל"א מאות . ואפשר הן נשרשין באל"ף למ"ד מן מלוי האלף.

1 א"ל אבא אבא זיל טנפיר קטורך ואפקיד בקולטך: נ"ל משום ר"א היה כותב סודות הרשב"י כדאיתא באדרא זוטא ר' אבא יכתוב כו'. וז"ש לו "אפקיד בקולטך". ו"טנפיר קטורך" פירשו גם כן היינו גם כן השלים קטורך שאתה קושר כתבי עניני רזין.

1 וכד האי אתתקף דלא נטיל: טעות סופר, וצ"ל אתחלש, וכדלעיל רמ"ג ב' "וכד אתחלש הני".

1 ויסתפקון כל אינון נשמתן: כצ"ל.