נזיר כ״ד א:ו׳-ז׳

1 גְּמָ׳ מַאן תְּנָא דְּבַעַל לָא מִשְׁתַּעְבַּד לַהּ? אָמַר רַב חִסְדָּא: רַבָּנַן הִיא. דְּאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ רַבִּי יְהוּדָה הִיא, אַמַּאי תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָּעֵדֶר? הָא מִשְׁתַּעְבַּד לַהּ.

2 דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אָדָם מֵבִיא קׇרְבַּן עָשִׁיר עַל אִשְׁתּוֹ.