1ותמהני דדבריהם הפך בבלי וירושלמי וספרי, זה יצא ראשונה תלמוד ערוך בידינו בבבלי בנזיר דף כ"ד דתנן האשה שנדרה בנזיר והפרישה בהמתה ואח"כ הפר לה בעלה אם שלו היתה הבהמה תצא ותרעה בעדר, ואמרינן מאן תנא דבעל לא משתעבד לה אמר רב חסדא רבנן היא דאי ס"ד ר' יהודה היא אמאי תצא ותרעה בעדר הא משתעבד לה דקתני ר' יהודה אומר אדם מביא קרבן עשיר על אשתו וכל קרבנותיה שהיא חייבת וכו', רבא אמר אפי' תימא ר"י כי משעבד לה במלתא דצריכא לה וכו', איכא דאמרי ר"ח אמר ר' יהודה היא וכו', אמר רבא אפילו תימא רבנן וכו'. הרי סוגיא זו מכרזת ואומרת דרבנן פליגי עליה דר"י. וזאת שנית סוגית הירושלמי פ"ב דסוטה דאיתא התם כמה בריתות דפליגי אר"י דאית דתני דאינו מפריש אלא דבר שהוא מתירה, ור' אחא בשם ר' אילא סבר דאפי' בקרבן יולדת אינו מפריש עליה עולת העוף אלא חטאת העוף, ואית דתני דנזירות מכיון שהיא מנוולת מפריש עליה וכו' ע"ש, ועוד בה שלישיה בריתא דספרי פ' נשא והביא קרבנה עליה כל קרבן שעליה דברי ר"י וחכ"א כל קרבן שמכשירה לו כגון זבה ויולדת וקרבן שאינה מכשירה לו כגון שהקיפה נזירות בראשה או שחיללה שבת ה"ז מביא משלה ומקיץ מכתובתה. הרי מפורש עיקר פלוגתייהו דר"י ורבנן, ואיך כתבו הר"ן ומרן דליכא מאן דפליג עליה דר"י. גם קשה על הרמב"ם דפסק כר' יהודה והוא באחד ושביק רבנן דפליגי עליה.
