נחלת אבות על אבות ו׳:ג׳

מהדורה: נחלת אבות, אשקלון תשע"ג

« נחלת אבות על אבות ו׳:ב׳ נחלת אבות על אבות ו׳:ד׳ »

3 מסכת כלה רבתי פתח ↗

ברייתא הוי דן את חבירך דבריך עד שלא תוציא אותם מפיך. חשוב מעשיך לדרך ארץ ותן שכר לפסיעותיך. והצדק לעולם עליך את הדין והוצא עצמך מן התרעומת ודן את חברך לכף זכות. אל תכריעהו לכף חובה הוי שש בחלקך ונאה במיעוטך ואל תסני את מוכיחך. הוי קטן בעיני עצמך. יהי חלקך ברוך לעולם עין טובה ונפש חשובה ילמדך לשונך לומר איני יודע שמא תתבדה ותאחז. אם התרפית במשנה סופך להתרפות באחרת כיוצא בה ואם חלקת את פגריך לחקור בה סופך להקל באחרית כיוצא בו ואין לך שכר בצערך ואם לקחת את שאינו שלך אף שלך יטלו ממך והוי זהיר בקדשים באכילתן ובנתינתן עלוב ואהוב ולא תשוב על ידך עלוב לכל אדם ועם נשי ביתך יותר מכל אדם.תחלת נדרים פתח לאולת תחלת טמאות פתח לעבודת כוכבים קלות ראש בנשים פתח לניאוף. אם ערבת ע״מ לשלם אם לוית ע״מ לפרוץ לפרוע אם הלוית ע״מ שלא לפרוע והוי ממהר לפסוק וקנה שם טוב קנה לעצמו אין הבישן למד ואין הקפדן מלמד אין עם הארץ חסיד ואין בור ירא חטא ולא המרבה בסחורה חכם: גמ׳ הוי דן כדי שיחשוב אדם מהו משיב ומה ישיבוהו. הצדק עליך יפה דן יפה חייב יפה שפט הוצא עצמך תנא ליה. התם בדגרמיה הכא.עילויה קודשא בריך הוא. הוי דן את חברך היכי דלא איגלי לך מידי. ואל יכריעוך פיך דלא ליקום במיליה כד מנצח. שש בחלקך זו אשה. כן הוא אומר ומה חלק אלוה ממעל ואומר בית והון נחלת אבות וגו׳ ונח במעטיך מזוני. שנא את המברך תנא ליה באידך פרקין התם במילי דעלמא. הכא דלא לימא מה בכך שאלולי תהוי בת פלוני פנויה לי. והוי קטן כדכתיב נבזה בעיניו נמאס. יהיה חלקך כדכתיב יהי מקורך ברוך. עין טוב דכתיב טוב עין הוא יברך. ונפש דכתיב ותפק לרעב נפשך. למד לשונך כדכתיב באחימעץ. אם התרפית כדכתיב התרפית ביום צרה. עלוב ואהוב תנא להו התם ודאי לפני המקום. תחלת נדרים קלות ראש לא נצרכה אלא באשתו. אם ערבת כדכתיב לקח בגדו כי ערב זר. כתיב לקח וכתיב קח. כל הערב ואינו משלם מעלה עליו כלוה שהיתה החובה שאינן משלם. אם לוית ע״מ לפרוע שפיר. אלא אם הלוית ע״מ שלא לפרוע פקע א״כ נמצא ממונו אבד הכא בתלמידי חכמים עסקי׳ שאינו עובר משום לוה רשע. אץ הוי זהיר לפסק עצה טובה קמ״ל להו לתלמידי חכמים דהיכא דאית להו עסקא בהדי אינשי דעלמא דלא לישבקיה ומחבל חד על חד. קנה שם טוב דכתיב אם חכמת חכמת לך. אין בור ירא חטא דכיון דלא ידע באורייתא מידי לא ידע למפרש מחטאיה ולא עם הארץ חסיד מ״ט כיון דלא שמע במילי דאורייתא קרי ביה מסיר אזנו משמוע תורה. לא הבישן למד ולא הקפדן פשיטא לא צריכא דאפילו במילי דדרך ארץ אמר אבא אליהו זכור לטוב לעולם אין תורה מתפרשת אלא למי שאינו קפדן. אף אני איני נגלה אלא למי שאינו קפדן אשרי מי שפגע בו ומי שישב עמו שמובטח לו שהוא בן העוה״ב: סליק פירקא

4 סוטה פתח ↗

הָנְהוּ תְּרֵי תַּלְמִידֵי דַּהֲווֹ יָתְבִי קַמֵּיהּ דְּרָבָא, חַד אָמַר לֵיהּ אַקְרְיוּן בְּחֶלְמַאי: ״מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ״, וְחַד אָמַר לֵיהּ: אַקְרְיוּן בְּחֶלְמַאי ״וְיִשְׂמְחוּ כׇל חוֹסֵי בָךְ לְעוֹלָם יְרַנֵּנוּ וְיַעְלְצוּ בְךָ אֹהֲבֵי שְׁמֶךָ״. אֲמַר לְהוּ: תַּרְוַיְיכוּ רַבָּנַן צַדִּיקֵי גְּמוּרֵי אַתּוּן. מָר מֵאַהֲבָה, וּמָר מִיִּרְאָה.

4 עירובין פתח ↗

״שְׁחוֹרוֹת כָּעוֹרֵב״: בְּמִי אַתָּה מוֹצְאָן — בְּמִי

6 רש"י על עמוס פתח ↗

אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דִּבֵּר אֶל הַנְּבִיאִים לְהִנָּבֵא, מִי לֹא יִנָּבֵא:

8 עבודה זרה פתח ↗

בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל״. בְּנֵי כְּפוּיֵי טוֹבָה, דִּכְתִיב: ״הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִיא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל״. אַף מֹשֶׁה רַבֵּינוּ לֹא רְמָזָהּ לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא לְאַחַר אַרְבָּעִים שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה״, וּכְתִיב: ״וְלֹא נָתַן ה׳ לָכֶם לֵב וְגוֹ׳״. אָמַר רַבָּה: שְׁמַע מִינַּהּ לָא קָאֵי אִינִישׁ אַדַּעְתֵּיהּ דְּרַבֵּיהּ עַד אַרְבְּעִין שְׁנִין. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי בְּנָאָה, מַאי דִּכְתִיב: ״אַשְׁרֵיכֶם זֹרְעֵי עַל כׇּל מָיִם מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר״? אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל בִּזְמַן שֶׁעוֹסְקִין בְּתוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים, יִצְרָם מָסוּר בְּיָדָם וְאֵין הֵם מְסוּרִים בְּיַד יִצְרָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַשְׁרֵיכֶם זֹרְעֵי עַל כׇּל מָיִם״, וְאֵין זְרִיעָה אֶלָּא צְדָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה וְקִצְרוּ לְפִי חֶסֶד״, וְאֵין מַיִם אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הוֹי כׇּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם״. ״מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר״, תָּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ: לָעוֹלָם יָשִׂים אָדָם עַצְמוֹ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה כְּשׁוֹר לְעוֹל וְכַחֲמוֹר לְמַשּׂאוֹי. שְׁלֹשָׁה יָמִים אָסוּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶם וְכוּ׳. וּמִי בָּעִינַן כּוּלֵּי הַאי? וְהָתְנַן: בְּאַרְבָּעָה פְּרָקִים בַּשָּׁנָה, הַמּוֹכֵר בְּהֵמָה לַחֲבֵירוֹ צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ: ״אִמָּהּ מָכַרְתִּי לִשְׁחוֹט״, ״בִּתָּהּ מָכַרְתִּי לִשְׁחוֹט״. וְאֵלּוּ הֵן: עֶרֶב יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג, עֶרֶב יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, וְעֶרֶב עֲצֶרֶת, וְעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וּכְדִבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי — אַף עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים בַּגָּלִיל! הָתָם דְּלַאֲכִילָה, סַגִּיא בְּחַד יוֹמָא. הָכָא דִּלְהַקְרָבָה, בָּעִינַן תְּלָתָא יוֹמֵי. וּלְהַקְרָבָה סַגִּי בִּתְלָתָא יוֹמֵי? וְהָתְנַן: שׁוֹאֲלִין בְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח קוֹדֶם הַפֶּסַח שְׁלֹשִׁים יוֹם, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת. אֲנַן דִּשְׁכִיחִי מוּמִין דְּפָסְלִי, אֲפִילּוּ בְּדוּקִּין שֶׁבָּעַיִן, בָּעִינַן תְּלָתִין יוֹמִין; אִינְהוּ, דִּמְחוּסַּר אֵבֶר אִית לְהוּ, בִּתְלָתָא יוֹמֵי סַגִּי. דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִנַּיִן לִמְחוּסַּר אֵבֶר דְּאָסוּר לִבְנֵי נֹחַ? דִּכְתִיב: ״וּמִכׇּל הָחַי מִכׇּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל וְגוֹ׳״, אָמְרָה תּוֹרָה: הָבֵא בְּהֵמָה שֶׁחַיִּין רָאשֵׁי אֵבָרִים שֶׁלָּהּ. הַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְמַעוֹטֵי טְרֵיפָה דְּלָא! טְרֵיפָה מִ״לְּחַיּוֹת זֶרַע״ נָפְקָא. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר טְרֵיפָה אֵינָהּ יוֹלֶדֶת,

3 עתה תבאר הברייתא הזאת איך יקרא העוסק בתורה "רע אהוב" לבריות, כיון שכבר ביאר ענינו אצל המקום ברוך הוא בברייתא של מעלה. וביאר שראוי שינהג האדם אהבה ואחוה וכבוד עם מי שילמדהו תורה, אם מעט ואם הרבה אם בתורה שבעל פה. ולזה אמר: "פרק אחד או הלכה אחת". ואם בתורה שבכתב ועליה אמר: "או פסוק אחד או אפילו אות אחת". ועשה בזה קל וחומר מדוד שהיה מלך ישראל, והיה חכם ורוח הקודש שורה עליו, ונהג כבוד באחיתופל בעבור שני דברים בלבד שלמד ממנו.

4 וכבר נתפרשו בברייתא אמרו: מאי נינהו, אמר רב שמעית לה ממאי דאמר נמתיק סוד. אמר לו אחיתופל לדוד למה אתה יושב לבד ועוסק בתורה אין דברי תורה מתקיימין אלא בסוד. מה סוד הפר מחשבות באין סוד הכי נמי. ומנין אסבריה דכתיב דברים כז, ט: "הסכת ושמע ישראל" עשו עצמיכם כתות כתות. רוצה לומר, שהרב יש לו ללמד בחבורה שמתוך המשא והמתן מתגלין הדברים. והוא פירש 'הפר מחשבות' – באין סוד, כי בקבוץ עם יראה חלקי הסותר ויסכימו אל הישר והנכון. וסוד מגזירת נוסדו יחד – סוד בחורים. ולזה אמר תהילים נה, טו: "אשר יחדיו נמתיק סוד", וכן "בבית אלהים נהלך ברגש". טעמו שפעם אחת מצאו אחיתופל לדוד שהיה נכנס לבית המדרש יחיד ואמר לו משלי יד, כח: "ברב עם הדרת מלך", ושאין להלוך לבית המדרש ולא לבית יי' יחידי, וזהו "בבית אלהים נהלך ברגש", שרגש לשון אסיפה כמו למה רגשו גוים. ועל זה אמר דוד תהילים נה, יד: "ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי". ויש אומרים שלא למדו לבל ילך יחידי לבית המדרש, אלא שלא ילך בקומה זקופה כי אם במורא. והיה כוח הקל וחומר, כי אם דוד שהיה מלך ישראל חכם ונביא על שני דברים שלמד מאחיתופל קראו 'אלופו ומיודעו', כל שכן שראוי לכל אחד מישראל שיכבד למי שילמד ממנו אפילו אות אחת. כי ערך מלך ישראל אל שני למודים גדול מערך כל יחיד מהעם אל למוד אחד.

5 ואמנם הכבוד הזה שאמרו שראוי לנהוג בו, כבר פירשו אותו הפסקנים שהוא לעמוד מפניו תוך ארבע אמות וקרוע במותו, אף על פי שלא יהיה רבו מובהק. כי אם היה רבו מובהק יעמוד לפניו כמלא עיניו ויקרע עליו ולא יתאחה. וכבר למדתנו התורה כמה ראוי לנהוג כבוד עם הרב המלמד להועיל ממה שכתוב שמות לג, ח: "והיה בצאת משה אל האהל יקומו כל העם ונצבו איש פתח אהלו והביטו אחרי משה עד בואו האהלה". ובמות אהרן נאמר במדבר כ, כט: "ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל". ובמשה נאמר גם כן דברים לד, ח: "ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלשים יום".

6 האמנם בברייתא הוכיחוהו באמרם: "ואין כבוד אלא לחכמים, שנאמר משלי ג, לה: 'כבוד חכמים ינחלו'". רוצה לומר אין הכבוד ראוי, אלא לחכמים כמאמר שלמה: "כבוד חכמים ינחלו" שם. ויש ספרים שכתוב בהם ואין כבוד אלא תורה, שנאמר: "כבוד חכמים ינחלו", ופירשו בו אין כבוד לאדם אלא על עסקי התורה, שנאמר "כבוד חכמים ינחלו". כלומר הם נוחלים כבוד בשביל שהם לומדים את התורה ויורשים אותה בנחלה. ובהיות הגירסא כן, נראה לי שפירושו "ואין כבוד אלא תורה" – שהכבוד הצריך לנהוג ברב אינו כי אם שילמדו ממנו תורה, כי בזה יחפצו החכמים השלמים יותר מכבוד אחר המדומה. ולפי שהברייתא הזאת באה לבאר איך העוסק בתורה לשמה אוהב את הבריות משמח את הבריות, לכן פירש שהדבר המשתף את הבריות ומביא ביניהם אהבה ושמחה היא התורה.

7 ואמנם אומרו: "ותמימים ינחלו טוב" משלי כח, י, לא תחשוב שהוא סוף הפסוק שזכר כבוד חכמים, כי הם שני כתובים. האחד – הוא בתחלת ספר משלי ג, לה "כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון". והשני – הוא בסופו "משגה ישרים בדרך רע בשחותו הוא יפול ותמימים ינחלו טוב" שם כח, י. ופירושם כך הוא: הנה החכמים לשלימותם ינחלו הכבוד ויתמידו עמה בנחלה וההפך בכסילים, כי כפי מעשיהם לא ינחלו כבוד כלל, אבל בהפך שירימו הם על עצמם קלון. והפסוק האחר שהאדם ה"משגה ישרים בדרך רע", הנה באותו שחת אשר חפר בו יפול ומרמותיו ותחבולותיו יהיו לרעתו. אמנם ה'תמימים' לא יבקשו עלילות ומרמות, אבל תמיד יבחרו דרך טוב וינחלוהו.

8 אבל חכמינו זכרונם לברכה, לפי שאמר משלי ג, לה: "כבוד חכמים ינחלו" – רצו לבאר שהחכמה ההיא שדבר שלמה, ממנה היא התורה האלהית לא זולתה, ושעליה יאמר לשון 'נחלה', לפי שהדעות התוריות הם הנשארים לעד. והוכיחו זה מאומרו שם כח, י: "ותמימים ינחלו טוב" – ואין טוב אלא תורה, שהנה אם כן נאמר 'נחלה' – על התורה. וכן ראוי שיובן כבוד חכמים ינחלו שהם בעלי התורה, שהיא אשר תאמר עליה לשון נחלה. ולכן סמכו שני הכתובים האלה זה לזה.

4 ברכות פתח ↗

דָּבָר אַחֵר: ״הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל״ — כַּתְּתוּ עַצְמְכֶם עַל דִּבְרֵי תוֹרָה. כִּדְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מִנַּיִן שֶׁאֵין דִּבְרֵי תוֹרָה מִתְקַיְּימִין אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עָלֶיהָ — שֶׁנֶּאֱמַר: ״זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל״.

6 נחלת אבות על אבות פתח ↗

והכתר השלישי – הוא "כתר מלכות". ונזכר באחרונה, לפי שהוא בין אדם לחבירו ונצטוו עליו ישראל באחרונה בפרשת המלך דברים יז, טו. וכבר זכרו בפרק 'בא לו' יומא עב, ע"ב: אמר רבי יוחנן שלשה זרים הם: 'זרו של מזבח'; ו'זרו של ארון'; ו'זרו של שולחן'. של מזבח – זכה בו אהרן ונטלה, כנגד זה נאמר במשנתנו – "כתר כהונה". של מלכות – זכה בו דוד ונטלו, והוא "כתר מלכות" שנזכר במשנתינו, כי ה'זר' הוא כענין ה'כתר. ואמרו בפרקי רבי מאיר8להלן פרק ו' – קנין התורה. שמעלותיו9של כתר מלכות. שלושים כמו שיתבאר שמה10משנת 'גדולה תורה יותר מכהונה' וכו'., אם לפי דברי יוסי בפרק כהן גדול סנהדרין יח, ע"א, שכל בדברים האמורים בפרשת מלך, המלך מותר בהם ואם בלתם, כמו שיבוא בפרק קנין התורה. ואמרו שיש לו רשות לדון מאומד ובלילה ובלא התראה, וכדומה לזה בדבר שיש בו תקון היישוב. ו'זרו של ארון' – הוא כתר התורה הנזכר כאן, ולא נתנו הקב"ה למשפחה מיוחדת, אבל כל הרוצה ליקח יבא ויקח. ולכן בשני הזרים נאמר שמות כה, כד11ועוד.: "ועשית לו", ובארון נאמר שם שם, יא: "ועשית עליו" להורות, כי הוא הכתר העולה למעלה מכולם. ואין לך שתאמר שהוא פחות מהכתרים האחרים, כי על התורה נאמר משלי ח, טו: "בי מלכים ימלכו ורוזנים יחוקקו12בכתוב: "יחקקו". צדק" ומעלותיו.

« נחלת אבות על אבות ו׳:ב׳ נחלת אבות על אבות ו׳:ד׳ »