מזרחי, ויקרא א׳:ה׳

5 ושחט והקריבו הכהנים מקבלה ואילך מצות כהונה למד על השחיטה שכשרה בזרי'. בת"כ דמדכתיב ושחט סתם ואחריו מיד והקריבו בני אהרן הכהנים ולא סתם והקריבו ש"מ שהשחיטה כשרה בזרים אבל אלו לא נכתב אחריו מיד והקריבו בני אהרן ה"א מאי ושחט מי שעבודת הקרבנות נעשת על ידו והוא הכהן דכתיב הכהן דסתם עבודת הקרבנות ע"י הכהן היא דכתיב ביה אתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח אף לשחיטה השתא דכתיב בתרי' והקריבו ופירש ואמר בני אהרן הכהנים למדנו דאינה נוהגת מצות כהונה אלא מקבלה ואילך אבל שחיטה כשרה בכל אדם בזרים ובנשים ובעבדים והכי מפרש לה בזבחים בפרק כל הפסולים:

6 לפני יי' בעזרה. לא באהל מועד דא"כ הוה ליה למכתב לפני יי' את פני הפרכת דומיא דוהזה מן הדם שבע פעמים לפני יי' את פני הפרכת השתא דכתי' לפני יי' סתמא אינו אלא בעזרה:

7 והקריבו זו קבלה ומשמעותה לשון הולכה למדנו ששתיהן בבני אהרן. נ"ל שכך פירושו שמפי הקבלה שמענו שמלת והקריבו היא קבלת הדם אבל משמעותה היא שיקריבו הדם אל המזבח שהיא ההולכה ולכן למדנו שהקבלה וההולכה שתיהן יחד הן בבני אהרן האח' מהקבלה והאחר' ממשמעות' אבל בקצת נוסחאות כתיב והקריבו זו קבלה שהיא הראשונה ומשמעה לשון הולכה למדנו שתיהן ופירושה אף על פי שמלת והקריבו מורה על ההולכה מ"מ כיון שקבלת הדם קודמת להולכתה והיא הראשונה שאחר השחיטה על כרחנו לפרש אותה על הקבלה ומזה למדנו גם ההולכה שהיא אחרי' במכ"ש גם יתכן לפרש שאף על פי שמצד שהקבלה היא הראשונה שאחר השחיטה ראוי לפרש מלת והקריבו על הקבלה מ"מ מאחר שכתבה הכתוב בלשון שמשמעותו לשון הולכה ראוי לדרוש בה קבלה והולכה. רבל הרמב"ן ז"ל כתב ואינו נכון מפני שהיה סוב' שפירושו שממשמעותה המורה על ההולכה למדנו גם הקבלה ולפיכך אמר שאינו נכון דדילמא דוקא ההולכה שמשמעותה מורה עליה תהיה בבני אהרן אבל הקבלה הקודמת לה אפשר שתהיה כמו השחיטה הקודמת לה אבל בת"כ שנו והקריבו זו קבלת הדם יכול זריקה כשהוא אומר וזרקו הרי זריקה אמורה הא אינו אומר כאן והקריבו אלא זו קבלת הדם שלא תהא אלא בכהן משמע שמה שאמרו והקריבו זו קבלת הדם אינו לא על פי קבלתם ולא מפני שהיא הראשונה שאח' השחיטה אלא מפני שא"א לומר שהיא זריקה הדם שכבר הוא אמור אך לא ידעתי מי הכריח לרז"ל לומר שוהקריבו היא הקבלה ולא ההולכה הקודמת לזריקה ותהיה קבלת הדם כמו השחיטה שהיא כשרה בזרים ושמא י"ל שפירוש והקריבו הוא כדפי' הרמב"ן ז"ל שיעשו מן הדם קרבן שקרב' הדם אינו אלא קבלתו או זריקתו ואחר שא"א לפרש והקריבו על זריקתו שכב' הוא אמור ע"כ לומר שזו היא קבלתו אבל לא ידעתי מי הגיד לו להרמב"ן ז"ל שקרבן הדם הוא קבלתו או זריקתו ולא הולכתו:

8 בני אהרן יכול חללים ת"ל הכהנים. בת"כ ואם תאמר אם כן לשתוק מבני אהרן כבר תרצו שם אוציא חללים ולא אוציא בעלי מומין ת"ל בני אהרן מה אהרן כשר אף בניו כשרין יצאו חללים ובעלי מומין אבל בפרשת אמור שנו שם בני אהרן יכול חללים תלמוד לומר הכהנים יצאו חללים ומניין לרבות בעלי מומין ת"ל בני אהרן אף בעלי מומין משום דהת' גלי קרא בהדיא איש אשר בו מום מזרע אהרן הכהן לא יגש להקריב וגו' ומן הקדשים יאכל אלמא כהנים מיקרו ולא נכתב בני אהרן אלא לדרוש בני' ולא בנות שאין הבנות מוזהרו' על לאו דלא יטמא אך קשה אם כן היכי קתני בלאו דלא יטמא ומניין לרבו' אף בעלי מומין ת"ל בני אהרן אף בעלי מומין במשמע ועוד מאי האי דקתני התם בני אהרן יכול חללים והלא מבני אהרן משמע שיהיו בנים כשרים כאהרן לאפוקי בעלי מומין וכ"ש חללים ושמא י"ל דהא דקתני התם בני אהרן אף בעלי מומין במשמ' לאו מבני אהרן קא דייק לה אלא מהכהנים כל מי שהוא בכלל כהן שאף הבעל מום שם כהן עליו ומה שאמרו ת"ל בני אהרן אף בעלי מומין במשמע ה"פ שאין בני אהרן ממעטין הבעלי מומין אלא גם הרי במשמע ולא בא אלא למע' בנות אבל גבי קרבן דכתיב ביה והקריבו בני אהרן הכהנים שפירושו הכהנים הראויין להקרבה אין לרבות בעלי מומין ממלת כהנים מכיון דלאו בני הקרבה נינהו אלא אדרב' למעטן כיון דלאו בני הקרבה נינהו ולא מיקרו כהנים כסתם כהנים דהקרב' ומה שאמרו ת"ל בני אהרן מה אהרן כשר אף בניו כשרי' יצאו בעלי מומין פי' שאין בני אהרן מרבה הבעלי מומין הפך המובן מהכהנים משום דאיכא לפרושי בני אהרן שיהיו בניו כאהרן אביהם מה אהרן כשר בלי מום אף בניו כן אך קשה א"כ בני אהרן ל"ל לפיכך צ"ל דהכא נמי למעוטי בנות מקבלת הדם הוא דאתא כמו שמעטן הכתוב מסמיכה כדתניא בפ' בתרא דר"ה דבר אל בני ישראל בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות ולא הזכירוהו פה מפני שהזכירוהו בלאו דלא יטמא:

9 את הדם וזרקו את הד' מה ת"ל דם דם להבי' את שנתער' במינו או בשאינו מינו יכול אף בפסולי או בחטאות הפנימיו' או בחטאו' החיצוניו' שאלו למעלה והיא למט' ת"ל במקום אחר דמו. בת"כ ומייתי לה בזבחי' פ' התערוב' והכי פירוש' דה"ל למכתב והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם וזרקו אותו על המזבח סביב דם דם שני פעמים למה לי אלא להביא דם עולה שנתער' במינו או בשאינו מינו במינו כמו דם עולת ראובן בדם עולת שמעון שלא במינו דם עולה בדם חולין או בדם תמורה בדם אשם אי בדם שלמים או בדם תודה או בדם בכור או בדם מעשר או בדם פסח ואע"פ שיש מאלו שנתנין במתנ' אחת ואינן דומין לדם העולה שדמו טעון שתי מתנו' שהן ד' כדלקמן מ"מ כיון שכל אלו למטה מחוט הסיקר' כדם העולה אין בכך כלום ועליה' אמרה תורה דם דם שני פעמים לרבות עירוב דמיהן בדם העולה אבל אם נתערב דם העולה בדם חטא' חיצונה שדמה נזרק למעלה מחוט הסיקר' ומתחלף מדם העולה שזריקתו למטה מחוט הסיקרא או אם נתער' דם העולה בדם חטאת פנימית שדמה נזרק במזבח הפנימי ומתחלף מדם העולה שזריקתו במזבח החיצון על זה אמרה תורה בפרשת ואם מן הצאן וזרקו בני אהרן את דמו למעט נתערב דמו בדם חטאו' הפנימיות או החיצוניות וכיצד הוא עושה אם נתערבו דמי עולה הנתנין בשתי מתנות שהן ד' כדלקמן בדמי בכור או מעשר או פסח שדמיהן טעונין מתנה אחת כיון שדמי שניהם למטה מהסיקרא יתן הכל מתנה אחת ויצא אף ידי עולה אף על פי שטעונה שתים שהן ארבעה כדתנן בזבחי' פרק ב"ש כל הנתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנ' אחת כפר אבל לא יתן הכל בשתי מתנות שהן ד' משום דבדמי בכור ומעש' ופסח שדמיהן טעונין מתנה אחת עבר על בל תוסיף אבל אם נתערבו דמי עולה שזריקתן במזבח החיצון עם דמי חטאות פנימיות שזריקתן במזבח הפנימי או אם נתערבו דמי עולה שזריקתן למטה מן הסיקרא עם דמי חטאות חצוניות שזריקתן למעלה מן הסיקרא ישפכו הכל לאמה מפני שכשהוא זורק הדמים הנתנין למטה מן הסיקרא או למעלה מן הסיקרא או ההיפך והניתנין במזבח החיצון במזבח הפנימי או ההיפך הוא משנה מקום זריקתן ואסור לשנות ויש לתמו' מאי שנא עירוב בעלי חיים דקדשים מעירוב דמן דאלו בערוב בעלי חיים אמרו דמיעוט' דיקריבנו הוא למעט עולה שנתערב' בפסולין ואף בכשרי' בשאינן מינן כגון בבכו' או במעשר או בפסח וכיוצא בהן ואלו בערוב דמים אמרו דמיעוטא דדמו לא בא למעט אלא דם עולה שנתערב בדם פסולין אבל לא כשנתער' בשאינו מינו שהן הבכור והמעשר והפסח וכיוצא בו ועוד שבת"כ אמרו שטע' הפסלו' של עירוב העולה עם אלו אינו אלא מפני חילוף זריקת דמן שדם העולה במתן ד' ודמן של אלו במתנה אחת ואם היה ערוב דם העולה עם ערוב דמן של אלו נזרק במתנה אחת ואין בכך כלום למה יפסל ערוב העולה עם אלו ושמא י"ל שזה שאמרו שאם נתערב מי שדמו טעון מתנה אחת עם מי שדמו טעון שתי מתנו' שהן ארבע שנתנין הכל במתנה אחת אינו אלא בדיעבד כדתנן כל הניתני' על מזבח החיצון שנתנן במתנ' אחת כפר אבל לכתחלה צריך לזרוק כל אחת לפי ענינו ולפיכך כשנתערב דם מי שניתן במתנ' אחת עם דם מי שניתן בשתי מתנות שהן ארבע אין לו שום תקנה לעשות זה לעצמו וזה לעצמו נתנין הכל במתנ' אחת מפני שהוא כמו דיעבד אבל כשנתערבו הבעלי חיים מי שדמו במתנ' אחת עם מי שדמו בשתי מתנו' שהן ד' שיש להם תקנה ע"י שירעו עד שיסתאבו אע"פ שהיא תקנה רחוק' אין זה כמו דיעבד וצריך לזרוק דם כל אחד זה לעצמו וזה לעצמו ואי אפשר זה אלא ע"י שירעו עד שיסתאבו ואז ימכר כל אחד מהם לבדו ויביא בדמי היפה שבהן ממין זה ובדמי היפה שבהן ממין זה ויפסיד המות' מביתו ואז יזרק דם כל אחד לפי מה שהו':

10 וזרקו עומד למטה וזורק מן הכלי לכותל המזבח למטה מחו' הסיקר' כנגד הזוית לכך נא' סביב שיהא הדם נתון בד' רוחו' המזבח אי סביב יכול יקיפנו כחו' ת"ל וזרקו וא"א להקיף בזריק' אי וזרקו יכול בזריק' אחת ת"ל סביב הא כיצד נותן שתי מתנו' שהן ד'. בת"כ ובזבחי' פ' אי זהו מקומן והכי פירוש' עומד למטה וזורק שאין צריך לעלו' אל הכבש מכיון שמקום זריקת דמים הוא מחוט הסיקרא ולמטה והזריקה היא מן הכלי שבו קבלתו לכותל המזבח כנגד חודו של מזבח בזוית מזרחית צפונית והדם מתפשט לשתי רוחות הזוית והוי כמין ג"ם יונית והיא כ"ף פשוטה שלנו הפוכה כזה % ואח"כ בא לו לקרן מערבית דרומית שכנגדה באלכסון וזור' מן הכלי לחודו של זוית והדם מתפשט לשתי רוחות הזוית כמין ג"ם ונמצא שבשתי מתנות הללו שבקרן מזרחית צפונית ומערבית דרומית הדם נזרק לארב' רוחו' המזבח מתנה אחת לכל רוח שהן מתנו' ד' לכך נאמר סביב וזהו ששנינו במסכת תמיד בפרק לא היו כופתים שחט השוחט וקבל המקבל בא לו לקרן מזרחית צפונית ונתן למזרחה צפונה למערבית דרומית ונותן למערבה דרומה ושיירי הדם היה שופך על יסוד הדרומית יכול יקיפנו סביב המזבח כולו כחוט וזהו סביב האמור בכתוב ולא שיהיה בשתי מתנות שהן ד' ת"ל וזרקו ואי אפשר להקיף בזריקה שהזריקה דמה מרחוק ואי אפשר להיות דבק כחוט אלא באצבעו אי וזרקו יכול בזריקה אחת לבד תלמוד לומר סביב הא כיצד יתישבו שתי המקראות הללו שיהא בזריקה ושיהיה סביב נותן שתי מתנות שהן ד' כדלעיל דהשתא איכא זריקה וסביב ואם תאמר נהי דמקושית המקראות למדנו שיזרק דמו בשתי מתנות שהן ד' מכל מקום מנ"ל לרז"ל לומר שהשתי מתנות הן בזויות מזרחית צפונית ומערבית דרומית ולא בזוית דרומית מזרחית וצפונית מערבית והלא כי סליק בכבש בקרן מזרחית דרומית פגע ברישא כדאמרינן כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין דהיינו לפאת מזרח כבר תרצו בפרק אי זהו מקומן עולה טעונה יסוד וקרן דרומית מזרחית לא היה לה יסוד פירוש תחלת מתנו' העולה צריך להיות כנגד היסוד שיהא יסוד המזבח תחת מקום המתנ' וקרן דרומי' מזרחית לא היה לה יסוד הלכך בקרן מזרחית צפונית היה מתחיל ושכנגדה קרן מערבית דרומית:

11 אשר פתח אהל מועד ולא בזמן שהוא מפורק. בת"כ דאם לא כן אשר פחח אהל מועד למה לי אם לפרש המזבח הזה שהוא החיצון אשר פתח אהל מועד מאל פתח אהל מועד דלעיל מיניה נפקא דעלה קאי ועוד דסתם מזבח הוא החיצון דאילו המזבח הפנימי אינו נקר' מזבח סתם אלא מזבח הקטורת או המזבח אשר לפני יי' אשר באהל מועד: