משנת ארץ ישראל על משנה שבת י״ט:ד׳

4 ההנחה ההלכתית הבסיסית במשנתנו היא שמצוות מילה דוחה את השבת, אך מילה שאינה בזמנה אינה דוחה את השבת. פרט להנחה זו, מרובות המסורות במשנתנו: יש חילופים במסורותיהם של התנאים, של האמוראים, של מסורת ארץ ישראל ושל מסורת בבל. חילופי המסורות משתקפים אף בכתבי היד ובדפוסים למשנתנו.

5 המשנה מביאה שתי הלכות. הראשונה: מי שהיו לו שני תינוקות, אחד למול ערב שבת ואחד למול בשבת. שכח ומל את של ערב שבת בשבת - חייב. כן הוא הנוסח בכל כתבי היד העיקריים, ברי"ף כי"מ ובדפוסים הראשונים. משנתנו מובאת בלשון זו גם בירושלמי לפסחים ובבבלי לכריתות ירו', פסחים פ"ו ה"ה, לג ע"ג; בבלי, כריתות יט ע"ב, וטעמה ברור: "דבר שאין בעשייתו מצוה - חייב" ירו', פי"ט ה"ד, יז ע"ב; פסחים פ"ו ה"ה, לג ע"ג. תינוק שהיה צריך למולו בערב שבת, אין מצווה למולו בשבת, מפני שמצווה שלא בשעתה אינה דוחה שבת.

6 בהמשך המשנה נאמר במקורות הללו: אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת. שכח ומל את שלאחר שבת בשבת, ר' אליעזר מחייב חטאת, ור' יהושע פוטר – דעת רבי אליעזר ברורה ואינה צריכה נימוק, ואילו את דעתו של רבי יהושע, הפוטר, מנמק הירושלמי בטעם: "דבר שאין בעשייתן מצוה, הואיל וטועה בו לשם מצוה, פטור" ירו', פי"ט ה"ד, יז ע"ב.

7 בדפוסי המשנה, למן דפוס יוסטיניאן ואילך, וכן במשנת הבבלי קלז ע"א, וכן בכ"י מינכן לתלמוד, ברי"ף דפוס וכ"י ב, ברא"ש, בר"ן, במאירי, וכן בבבלי פסחים עב ע"א – בכל אלה הנוסח הוא: "מי שהיו לו שני תינוקות, אחד למול אחר השבת, ואחד למול בשבת, ושכח ומל את של אחר השבת בשבת, חייב. אחד למול בערב שבת, ואחד למול בשבת, ושכח ומל את של ערב שבת בשבת, רבי אליעזר מחייב חטאת, ורבי יהושע פוטר". הנימוק לחיוב ברישא ברור, שהרי חילל את השבת ולא קיים את המצווה, משום שלפני שמלאו לו שמונה ימים, עדיין לא נתחייב במצווה. ואף דברי רבי אליעזר בסיפא מובנים, משום שמילה שלא בזמנה אינה דוחה את השבת; ואילו טעמו של רבי יהושע, הפוטר, מוסבר בתוספתא בטעם: "שכל היום בקום מול" פט"ו ה"י, ומן היום השמיני ואילך האב חייב למול אותו.

8 הבדלי הנוסח במשנתנו תלויים בלימודם של בני ארץ ישראל ובני בבל, ויסודם במשנתם של חכמי דור אושה, כלומר בדרך שנשנו דבריהם של החכמים הראשונים רבי אליעזר ורבי יהושע ובדרך שנתפרשו.

9 הנוסח הארץ ישראלי משקף את משנתו של רבי מאיר כפי שנמסרה על ידי רבי חייא. וכן שנינו בבבלי: "תני רבי חייא: אומר היה רבי מאיר: לא נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע על מי שהיו לו שני תינוקות, אחד למול בערב שבת, ואחד למול בשבת, ושכח ומל את של ערב שבת בשבת, שהוא חייב. על מה נחלקו? על מי שהיו לו שני תינוקות, אחד למול אחר השבת, ואחד למול בשבת, ושכח ומל את של אחר השבת בשבת, שרבי אליעזר מחייב חטאת, ורבי יהושע פוטר" קלז ע"א.

10 נוסח תלמודה של בבל נמסר על ידי רב הונא: "אמר רבי שמעון בן אלעזר: לא נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע על מי שהיו לו שני תינוקות, אחד למול בשבת, ואחד למול אחר השבת, ושכח ומל את של אחר השבת בשבת, שהוא חייב. על מה נחלקו? על מי שהיו לו שני תינוקות, אחד למול בערב שבת, ואחד למול בשבת, ושכח ומל את של ערב שבת בשבת, שרבי אליעזר מחייב חטאת, ורבי יהושע פוטר" קלז ע"א; והשוו תוס' פט"ו ה"י. בתוספתא מובא ויכוח בין רבי אליעזר ורבי יהושע: "אמר לו רבי ליעזר: אי אתה מודה במי שהיה לו למול אחר שבת, ומלו בשבת, שהוא חייב, שהחליף את זמנו? אמר לו רבי יהושע: לא! אם אמרת במי שהיה לו למול אחר שבת, ומלו בשבת, שהוא חייב, שאינו בקום מול, תאמר במי שהיה לו למול ערב שבת, ומלו בשבת, יהא חייב, שכן בקום מול? אמר לו רבי ליעזר: נותר יוכיח, שמאמש בקום אכול, ואם אכלו למחר, הרי זה חייב. אמר לו רבי יהושע: לא. אם אמרת בנותר, שאינו בקום אכול בו ביום, תאמר במילה, שכל היום בקום מול?".

11 הבעיה העומדת ביסוד הוויכוח בתוספתא היא בתינוק אחד העומד להיות נימול, והתלמודים אף מבקשים להבחין בעיון ההלכתי בין אם היה המעשה בתינוק אחד לבין אם היה בשני תינוקות. לפי פשוטה של הלכה, ספק אם יש בניסוח המעשה הבחנה בין תינוק אחד לבין שניים. ייתכן שהצעת המעשה במשנה ובסוגיית התלמוד בשני תינוקות באה רק כדי להמחיש את מהות הטעות של האב במילה, משום שמי שנולד בערב שבת, נימול בערב שבת; ומי שנולד בשבת, נימול בשבת; ומי שנולד לאחר השבת, נימול לאחר השבת, וטעות עלולה לקרות רק כשנולדו שני תינוקות זה אחר זה לאם אחת או לשתי אימהות בהפרש זמן קצר בין ערב שבת לשבת או בין שבת למוצאי שבת.

12 בסוגיית הבבלי שונה האמורא רב יהודה מסורת שלישית בדבר המחלוקת בין רבי אליעזר ורבי יהושע, ואף היא מיוחסת לרבי מאיר. וזה לשונה: "רב יהודה מתני: פטור. דתניא: אמר רבי מאיר: לא נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע על מי שהיו לו שני תינוקות, אחד למול בערב שבת, ואחד למול בשבת, ושכח ומל את של ערב שבת בשבת, שהוא פטור. על מה נחלקו? על מי שהיו לו שני תינוקות, אחד למול אחר השבת, ואחד למול בשבת, ושכח ומל של אחר השבת בשבת, שרבי אליעזר מחייב חטאת, ורבי יהושע פוטר" קלז ע"א. לדעת רב יהודה, יש לגרוס ברישא של המשנה פטור, ועל כל פנים, דעתו היא שכך שנאה רבי מאיר. קרוב להניח שגם רבי יוחנן, שנה בארץ ישראל כשיטת רב יהודה בבבל, שהרי רבי יוחנן אומר בירושלמי: "דרבי מאיר הוא דאמר: דבר שעשייתו מצוה פטור, ושאין בעשייתו מצוה במחלוקת" יז ע"ב.

13 נראה לומר שבכל מקום שיש מצווה למול, כגון שמל של ערב שבת בשבת, שיש בעשייתו מצווה, הוא פטור לדעת הכול, והמחלוקת היא רק בשמל את שלאחר שבת בשבת, שעדיין לא חלה עליו מצוות המילה, וש"אין בעשייתו מצוה, מחלוקת" רבי אליעזר ורבי יהושע היא.

14 התלמוד הירושלמי מביא מסורת רביעית בדבר המחלוקת בין רבי אליעזר ורבי יהושע, והיא לדעת רב אדא בר אהבה. וזה לשונו: "זו דברי רבי מאיר ורבי שמעון. אבל דברי רבי יוסי, אפילו דבר שאין בעשייתו מצוה, הואיל וטועה בו לשם מצוה, פטור" ירו', פי"ט ה"ד, יז ע"ב. ונראה שהוא רומז לדברי רבי יהושע, האומר שגם אם היה רק תינוק אחד, ולא הייתה כל מצווה למול אותו בשבת, הואיל וטעה לשם מצווה, פטור.

15 מהלך מסירת ההלכה הוא: רבי אליעזר ורבי יהושע חלוקים בהלכה. בדור אושה, נחלקו רבי מאיר, רבי שמעון, רבי יהודה ורבי יוסי בשאלת נוסח המחלוקת. בדור השני של אמוראי בבל, נחלקו אמוראים בשאלה כיצד שנו התנאים בני דור אושה את המחלוקת. המסורות של אמוראי בבל ואמוראי ארץ ישראל מוצאות את ביטוין בנוסח המשנה, ומצינו בה שתי מסורות. בכתבי היד ובדפוסים הראשונים, כתובה המשנה לפי מסורת בני ארץ ישראל. מסורת זו שנויה אף בבבלי כריתות. המשנה בנוסחם של בני בבל נמצאת רק בתלמוד הבבלי ובספריהם של ראשונים, אך עם הדפסת המשניות, שינו המדפיסים את נוסח המשנה והתאימוהו לנוסח הבבלי.