מפרשים:
6 קורה שהיא נתונה בין כותל לכותל – בחצר פתוחה, ואין מעל הקורה אוהל נוסף. הקורה היא כמובן אוהל לכל דבר ומאהילה על מה שמתחתיה, לא יותר ולא פחות, וטומאה תחתיה אם יש בה פותח טפח מביאה את הטומאה תחת כולה ואם לאו טמאה בוקעת ועולה ובוקעת ויורדת – עד כאן זו ההלכה הפשוטה והידועה שאין בה חדש. המשנה הובאה בשל ההמשך. וכמה יהא בהקיפה ויהא בה פותח טפח – השאלה היא מתמטית, איזה היקף מבטא רוחב של טפח, בזמן שהיא עגולה הקיפה שלשה טפחים – הרוחב הוא קוטר הקורה העגולה, והיקף מעגל הוא פי 3.14 π. כל הגדלים במשנה זאת ובמשנה הבאה מקורבים, הם נועדו לשרת את הציבור ואין צורך בהקפדה על מידות קטנות. בזמן שהיא מרובעת ארבעה שהמרובע יתר על העגול רביע – אם הקורה מרובעת כל צלע היא טפח. למעשה זה הסבר פשוט הרבה יותר מאשר דרך החישוב של המשנה היקף חלקי ארבע = רוחב, והמשפט שהמרובע יתר על העיגול הוא משפט כללי המשמש גם להלכות אחרות משנה, עירובין פ"א מ"ה; תוס', כלים בבא מציעא פ"ו הי"ב, עמ' 585. המשפט כמובן נכון מבחינה מתמטית באופן כללי. התנא בא ללמד שיעור קצר בגאומטריה מעשית, כיצד יש לחשב רוחב של קורה עגולה.
7 בתלמודים מוצאים לכך סמך ממידת הכיור של שלמה ירו', עירובין פ"א ה"ה, יט ע"א; בבלי, יד ע"א-ע"ב, וזו דוגמה יפה לתלות הספרותית בתנ"ך. המידות הללו הן ניתוח מושכל של המציאות, אך חז"ל מביאים פסוקים כדי להוכיח את הידוע. הפסוק אינו הבסיס לגילוי, ואפילו לא מקור השראה, אלא שפה שבה נמסר המידע. מכאן נלמד להעריך את תפקיד הדרשות והפסוקים בהלכות רבות אחרות.
8 ברור שתנאים ידעו את הכלל הגאומטרי הפשוט שבו השתמשו, אך עצם הדיון עליו, ובעיקר המשנה הבאה, מצביעים על כך שלציבור הרחב היה הכלל פחות נגיש והיה צריך לקבעו. נשוב לשאלה זו במשנה הבאה.