משנת ארץ ישראל על משנה אהלות י״ב:ה׳

5 קורות הבית והעלייה שאין עליה – בדפוס "עליהן", מעזיבה – את הבית קירו בקורות עץ ואת הרווחים בין הקורות סתמו לעתים במקלעת ענפים. מעזיבה היא שכבת טיח בין הבית לעלייה, ומהווה חציצה מלאה בין הבית והעלייה. במקרה זה בין הבית לעלייה מפרידות רק קורות, וביניהן רווחים שדרכם עשויה עלולה הטומאה לבקוע. והן מכוונות טומאה תחת אחת מהן – תחת אחת הקורות, הרי שהיא תחת אוהל לכל דבר, תחתיה טמא – כמו תחת האוהל, ובעלייה הכול טהור, שכן הטומאה אינה בוקעת מתחת לאוהל. מן התחתונה לעליונה – הטומאה נמצאת בקומה השנייה, ביניהם טמא – הקומה השנייה טמאה כדין אוהל מתחת לקורה שמעליה, על גבי העליונה כנגדו עד הרקיע טמא – הקורה מהווה אוהל לחצוץ מהטומאה, ומה שמעל הקורה כאילו נמצא בחלל הפתוח. המשנה מתייחסת לכל קורה כאוהל נפרד, ואין כאן אוהל אחד בכל החדר. התייחסות זו עולה בקנה אחד עם המשנה לעיל שסדק בבית מפסיק את האוהל פי"א מ"א. היו העליונות כבין התחתונה – הקורות של העלייה סותמות את הרווחים שבין הקורות התחתונות. לבית יש גג רציף, אבל הגגות הם בשני מפלסים, וטמאה תחת אחת מהן תחת כולם טמא – כל הבית טמא, שכן לפי ההלכה המקובלת גגות במפלסים שונים נחשבים לגג אחד. הלכה זו הנחתה את כל המשניות לעיל בפרקים י-יא, וגם בפרק ט פרק הכוורת. על גביהן כנגדו עד הרקיע טמא – האוהל גם חוצץ מפני הטומאה, ואם הטומאה בחוץ העלייה והבית טהורים.

6 בתוספתא מופיעה אותה הלכה, והתוספות סומנו בקו: "קורות הבית והעליה שהיו עליונות מכוונות כנגד התחתונות, טומאה תחתיהן תחתיהן טמא, ביניהן ביניהן טמא, ועל גביהן טהור. על גביהן כנגדו עד לרקיע טמא, ותחתיהן טהור. 1. במה דברים אמורים, בזמן שיש בהן פותח טפח, אין בהן פותח טפח טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. היו עליונות ניראות סותמות בבין התחתונות טומאה תחתיהן וביניהן טמא וביניהן ביניהן ותחתיהן טמא על גביה טהור על גביהן כנגד עד הרקיע טמא ותחתיהן וביניהן טהור. 2. במה דברים אמורים, בזמן שיש בהן פותח טפח וביניהן פותח טפח, אין ביניהן פותח טפח וטומאה תחתיהן תחתיהן טמא ביניהן ועל גביהן טהור ביניהן או על גביהן אפילו כנגדו עד הרקיע טמא ותחתיהן טהור. 3. במה דברים אמורים, בזמן שיש בהן פותח טפח, אין בהן פותח טפח טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת" פי"ג ה"ז, עמ' 610. בתוספתא יש השלמות "לוגיות". בכל מקרה מוזכרים כל המצבים האפשריים, ונוספות אבחנות אם הרווח בין הקורות גדול מספיק. בתחום זה התוספתא כבית הלל לעיל פי"א מ"א שרוחב סדק הפוגם ברצף האוהל הוא טפח. האבחנה השלישית נראית חזרה, אך בה מדובר על רווח בין הטומאה לקורות, ואם אין שם פותח טפח אין כאן אוהל, והכול כרגיל. השלמות "לוגיות" כאלו מרובות בתוספתא אהלות.