משנת ארץ ישראל על משנה עדיות ב׳:ב׳:א׳-ח׳

מפרשים:
2 למשנתנו מקבילה בזבחים פי"ב מ"ד. המשנה בזבחים מתחילה נוסח כי"ק: "כל הקדשים שאירע בהם פסול קודם להפשיטן אין עורותיהן לכהנים לאחר הפשיטן עורותיהן לכהנים". על כך מגיב רבי חנינא סגן הכהנים.
3 אמר רבי חנניה סגן הכהנים מימיי לא ראיתי עור יצא לבית השריפה.
4 אמר רבי חנינא סגן הכהנים – על דמותו של רבי חנינא ותוארו עמדנו לעיל מ"א, מימיי לא ראיתי עור יצא לבית השריפה – אלא הכוהנים זכו בו. אמר רבי עקיבה מדבריו למדנו שהמפשיט את הבכור ונמצא טריפה – זה מצב שהפסול נתגלה לאחר ההפשטה אך היה קיים קודם, שיאותו – ייהנו, ישתמשו, הכהנים בעורו – אם אינו יוצא לבית השרפה הרי שהוא נמסר לכוהנים, וחכמים אומרים לא ראינו ראיה אלא יוצא לבית השריפה – במשפט זה חלו חילופי נוסח משמעותיים. שלוש נוסחאות בדבר:
5 1. בחלק מעדי הנוסח הטובים לזבחים ולעדיות, כולל נוסחאות מהימנות: "אין או אן 'לא ראינו' ראיה". כך ב-מל, כך גרס גם הבבלי כתובות כג ע"ב וכן הבינו גאוני בבל.
6 2. בחלק מעדי הנוסח, כולל נוסחאות מהימנות: "הן ! 'לא ראינו' ראיה". כך ב-מפ, מנ.
7 3. בכתב יד קופמן: "לא ראינו ראיה".
8 לפי הנוסחה האחרונה חכמים אינם מתנגדים לדברי רבי חנינא, אלא אומרים שלא ראינו ראיה לכך שהעור אינו ניתן לכוהנים ולכן העור יוצא לבית השרפה. לפי הנוסח השני הם מאשרים את הטיעון "לא ראינו" ומקבלים אותו כמהימן. מהנוסח הראשון צמח הביטוי הידוע "לא ראינו אינה ראיה". הביטוי מופיע פעם בבבלי בהשאלה כתובות כג ע"א, וממנו הוא רווח בספרות ישראל. לפי נוסח זה הראשון הטיעון "לא ראינו" נדחה, העובדה שרבי חנינא אינו זוכר תקדים של שרפת העור אינו ראיה, ואילו לפי שני הנוסחים האחרים הוא מתקבל. מבחינה טקסטואלית לנוסח השני והשלישי עדיפות ברורה, שכן תומכים בו רוב עדי הנוסח הטובים. במשנה הבאה עוד שתי עדויות שעל אחת מהן תגובת המשך, מעין מסקנותיו של רבי עקיבא. חילוף המונחים "העיד"-"אמר" אינו מקרי בשתי העדויות המצוטטות כאן. העדות הראשונה מופיעה במסכת פסחים פ"א מ"ו, ובמשנתנו בלשון "אמר", אבל במשנת עדיות "העיד". לדעתנו אין הבדל עקרוני בין "עדות" במובן זה ובין אמירה רגילה. יתר על כן, מתברר שעל העדות קיימת מחלוקת, אף על פי שהתלמוד הירושלמי מפרש שעדות היא מעין ראיה מוחלטת שאין עליה מחלוקת ירושלמי יבמות פי"ג ה"א, יג ע"ב, וראו פירושנו למשנה שם, פי"ג מ"א. שאלה זו של ייחודה של משנת עדיות ושל המונח "עדות" מחייבת בירור ונעסוק בכך, אם יזכנו החונן לאדם דעת, במבוא למסכת עדיות.
9 כאמור, האפשרות החילופית שמוצעת במשנה היא שהעור לא יחולק לכוהנים אלא יישרף בבית השרפה, והמשנה הבאה בפסחים מבהירה את המונח.