מצודת דוד על זכריה א׳

1 קצף ה׳. ר״ל חרבן הבית שהיה בימי אבותיכם לא במקרה היה כי אם ה׳ קצף עליהם בעבור העון בא בגמול:

2 ואמרת. עכ״ז תאמר אליהם וגו׳ שובו אלי ואז אשוב אליכם להשרות שכינתי בתוככם:

3 כאבותיכם. שהיו בימי החרבן:

4 הראשונים. שהיו בימיהם:

5 איה הם. כאומר הלא נלקו בחרב וברעב ובדבר:

6 והנביאים הלעולם יחיו. כאומר ואם תשיבו לומר הנביאים איה הם הלא גם הם מתו עם שלא עשו הרע על זה אשיב לכם וכי הנביאים יחיו עד עולם כי הלא מתו במלאות שנותיהם:

7 אך דברי וחוקי. אך דברי חוק הגזרה אשר צויתי את הנביאים לנבאות הלא המה השיגו את אבותיכם לבד ולא את הנביאים:

8 וישובו. אבותיכם עצמם שבו לומר בעת החרבן הנה כמו שחשב ה׳ לעשות לנו כפי מעשינו כן עשה לבד אתנו והנביאים לא נלקו כמונו:

9 לאמר. ר״ל שיאמר לישראל את המראה אשר ראה:

10 הלילה. ר״ל בלילה:

11 איש. ר״ל מלאך וכן והאיש גבריאל דניאל ט:

12 והוא. האיש הרוכב על הסוס עמד בין אילני הדס העומדים במצולה:

13 ואחריו. אחר האיש הרוכב עמדו סוסים אדומים וגומר:

14 ואומר. שאלתי את המלאך הדובר בי מה אלה ר״ל על מה מרמז:

15 אני אראך. במראה נבואה אראה לך על מה מרמז וזהו במה שהשמיע לאזניו דברי האיש העומד בין ההדסים האמור במקרא שלאחריו:

16 ויען האיש וגו׳. עם כי הוא שאל אל המלאך הדובר בו ענהו האיש וגו׳:

17 אלה. הסוסים האלה הם אשר שלח ה׳ להתהלך בארץ לארכה ולרחבה לרשת משכנות לא להם כל אחד בזמנו:

18 ויענו וגו׳. כי המלאך העומד בין ההדסים שאלם מה עשו בארץ כ״א בזמנו ועם כי לא נזכר כי מהתשובה יובן ששאלם על זה:

19 התהלכנו בארץ. ר״ל ירשנו את כל הארץ והנה כולה יושבת בשלוה והשקט ואין מי שערב לבו לגשת למלחמה לקחת מה מידינו ופתרון המראה היא הסוסים הם שלוחי המקום ירמזו על המושלים בכיפה והראה לו בדמות סוסים לרמז על המהירות וקלות התנועה והיה הרבה מכל מין לרמז על מרבית המהירות וכדרך שראה במראה אחרת כמ״ש והנה ארבע מרכבות וגו׳ במרכבה הראשונה סוסים אדומים וגומר לקמן ו והאדומים בכללם ירמזו על בבל שנאמר בו אנת הוא ראשה די דהבא דניאל ב׳:ל״ח ומראה הזהב אדומה היא והמלאך שרכב על אחד מהאדומים בא לרמז שלא במקרה נפלה בבל אבל ה׳ שלח מלאכו והוא רכב עליה וכבשה תחתיו והעמידה בין ההדסים אשר במצולה לרמז שמפלת בבל היתה בארצה שעמדה במצולה כמ״ש האומר לצולה חרבי ישעיהו מ״ד:כ״ז ובה גדלו הדסים מרובים והשרוקים ירמזו על מדי ופרס לפי שהיו שתי מלכיות בא הרמז בסוסים בעלי מראה מחולפי הגוונים ולא בעלי גוון אחד והלבנים ירמזו על אנשי יון ויתכן שזהו לפי שמנהגם היה ללבוש מלבושי לבנים וכל טיבם ויופיים שהיו לבנים בהפלגה ולא הראה לו במראה ההיא ממשלת טיטוס לפי שממשלתה היתה אחר חורבן בית השני ועדיין לא דבר בו מהחורבן הזה ולאחר שדבר בו מזה הראה לו באמת רמזים גם ממשלת טיטוס:

20 מלאך ה׳. העומד בין ההדסים:

21 ה׳ צבאות עד מתי אתה וגו׳. כאומר אף אם המשלח המלכיות ההם כ״א בזמנו ומסרת שרי מעלה מהעכו״ם תחת שר מעלה של כל המושל בזמנו אבל הלא אתה ה׳ על צבאות מעלה ומטה והכל בידך ומדוע לא תרחם אתה את ירושלים וכו׳ הלא אתה שר ישראל ואתה מושל בכל:

22 אשר זעמתה. אשר כעסת עליהם זה זמן ע׳ שנה מעת חורבן הבית וכאומר הלא עדיין הם בכלל הזעם אם הם נכנעים למלכי מדי ופרס:

23 את המלאך הדובר בי. למען יאמרם הוא אלי:

24 דברים טובים. הם הדברים שצוה לו המלאך לקרוא אותם לפרסמם ברבים:

25 קנאתי לירושלים. בעבור מה שעשו העכו״ם לירושלים ולציון כועס אני הרבה:

26 וקצף. עתה יפרש שהקצף היא על העכו״ם היושבים שאנן והשקט על אשר אני קצפתי מעט על ישראל והמה עזרו אל הקצף לעשות רעה עוד יותר ממה שקצפתי:

27 לכן. הואיל ומאד הרעו לישראל לכן כבר שבתי את ישראל לירושלים מפאת הרחמים עם כי לא זכו ועוד יבנה בה ביתי ולא יבטל המלך את הבנין בדרך שבטל כורש:

28 וקו ינטה. הבונה ינטה קו המשקולת לבנות חומת העיר ולא ימחה המלך בידם:

29 עוד קרא לאמר. גם זה מדברי המלאך שאמר להנביא עוד קרא לאמר את זאת:

30 עוד תפוצנה. ר״ל עוד יבוא חרבן וגלות על הבית השני ויפוצו יושבי ערי יהודה מכל טוב ויסחו מן הארץ הטובה:

31 ונחם ה׳. ואח״ז בגאולה העתידה ינחם ה׳ עוד את ציון ויבחר עוד בירושלים וכאומר הנה אז תהיה גאולה שלימה גאולת עולם ואז ימשלו הם על כל האומות: