מצודת דוד על דניאל י׳

1 דבר. ר״ל דבר נבואה:

2 ואמת הדבר. ר״ל נגלה לו אמיתת הדבר כפי מה שהוא לא ברמז וחידות:

3 וצבא גדול. גם נגלה אליו צבא גדול של מלאכי מעלה:

4 ובין את הדבר. ר״ל וכדי להבין את הדבר ולהבינה לו במראה עינים לזה נגלה לו אמיתת הדבר כמות שהיא וגם צבא רב ממלאכי מעלה לשיהא מובן לו בקלות ולא נאמר מה הוא דבר הנבואה ואולי היה מצווה להעלימה:

5 בימים ההם וכו׳. על כי ראה שצוה כורש לבטל בנין הבית אחר שנתן רשות לבנותה כמ״ש בספר עזרא לזה היה מתאבל, או יתכן שהיה מתאבל בעבור הדבר הנגלה אליו ואולי היתה מאורך הגלות:

6 שבועים ימים. ג׳ שבועיות של ימים והם כ״א יום:

7 לחם חמודות. פת חמודה ונקיה:

8 וסוך וכו׳. לא סכתי בשמן כדרך המתענגים:

9 וביום וכו׳. והוא היה במלאת שלשת השבועים:

10 על יד. אצל מקום הנהר וכו׳:

11 בדים. בגדי בד:

12 בכתם אופז. בזהב פז:

13 וגויתו כתרשיש. גופו היה כעין אבן תרשיש הנוטה למראה התכלת:

14 כקול המון. כקול המית עם רב:

15 והאנשים וכו׳. ארז״ל הם היו חגי זכריה ומלאכי:

16 אבל חרדה. עם כי הם לא ראו כי מזלייהו חזו כן ארז״ל:

17 בהחבא. להסתיר עצמם במקום מחבואה ומסתור:

18 והודי. תאר מראית פני נהפך עלי להיות נשחת:

19 ולא עצרתי כח. לא יכולתי לעכב אצלי הכח לבל תלך לה:

20 ואני הייתי נרדם. ואז נעשיתי נרדם בתרדמת הפחד מושכב על פני בארץ:

21 ותניעני. היד ההיא נעה אותי על ברכי וכפות ידי כדרך המעורר את מי מן השינה:

22 איש חמודות. בעל מעלות חמודות:

23 על עמדך. ר״ל כאשר עמדת קודם לכן:

24 מרעיד. ברעד וברתת:

25 אל תירא. כאומר הלא לא אעשה עמך רעה:

26 אשר נתת את לבך. ר״ל אשר התעוררת את לבך להבין ביראת ה׳ ולהתענות לפניו מלחם חמודות ובשר ויין כי גם זה לעינוי יחשב:

27 נשמעו דבריך. מאז נשמע ונתקבל דברי שאלתך:

28 בדבריך. בעבור דברי שאלתך באתי הנה ולא לעשות עמך רעה:

29 ושר מלכות פרס. שר של מעלה מן מלכות פרס עומד לנגדי להלחם בי ושואל שפרס ימשול זמן ארוך על ישראל ועל זה אני נלחם עמו ברקיע מזמן אחד ועשרים יום מעת התחלת להתענות ובעבור זה לא יכולתי לבוא ביום הראשון ואף לאח״ז עד הנה:

30 אחד השרים הראשונים. אחד מז השרים הגדולים אשר במשרתי מרום:

31 בא לעזרני. מול שר מלכות פרס:

32 ואני נותרתי. ר״ל מאז טרם בואו נותרתי אני לבדי להלחם בו ולא יכולתי לזוז משם אבל עתה בבוא מיכאל הנה באתי אליך:

33 מלכי פרס. שר מלכי פרס:

34 אשר יקרה. אמר בל׳ בני אדם החושבים למקרה דבר שלא ידעו סבתו אולם אין מקרה בעולם הכל נעשה בגזרה:

35 כי עוד חזון. מלבד החזון הנראה לך מאז יש עוד חזון להגיד לך מה שיהיה לימים רבים:

36 ונאלמתי. מחרדת מראה המלאך:

37 כדמות בני אדם. להסיר ממנו החרדה נהפך המלאך כדמות אחד מבני אדם ונגע בשפתו כאלו פותח פיו לשיוכל לדבר:

38 אל העומד לנגדי. הוא המלאך הנהפך לדמות בן אדם:

39 במראה. בעת ראיתי אותך במראה נפלאה נהפכו אז צירי אשר עלי ר״ל איברי הגוף התקועים זה בזה כעין צירי הדלתות התקועות בהן הלא המה נהפכו ונשמטו ממקומם מגודל החרדה:

40 ולא עצרתי כח. לא יכולתי לעכב הכח אצלי וכבר הלך הכח ממני מאז:

41 עבד אדני זה. על עצמו אמר שהוא עבד לזה האדון והוא המלאך הדובר בו וכאומר איך אוכל לדבר וכחי הלך ממני מאז:

42 ואני מעתה. ר״ל עם שעתה אני רואה אותך בדמות בן אדם עכ״ז גם מעתה לא יעמוד בי כח מן החרדה אשר מאז ולא נשארה בי נשמה ואמר בדרך גוזמא והפלגה כי הלא מדבר היה:

43 כמראה אדם. ר״ל עודו כדמות מראה אדם כאשר נהפך:

44 ויחזקני. בדברים האמורים במקרא של אחריו:

45 שלום לך. ר״ל לא יחלש כוחך בעבור החרדה:

46 חזק וחזק. חזק את עצמך וכפל המלה לזרזו:

47 כי חזקתני. בהדברים האלה חזקתני ושבה רוחי והנני מוכן לשמוע:

48 הידעת. האם ידעת למה באתי אליך וכאומר לו הנה מעתה תוכל לדעת שלא באתי לעשות עמך רעה כ״א לגלות לך מצפוני מסתרים ולא תחרד עוד:

49 ועתה אשוב. כשאכלה לדבר בך אשוב להלחם עם שר פרס:

50 ואני יוצא. כאומר הן ידעתי כי אוכל לו ואנצח את שר פרס אבל תדע כי לאח״ז בע״כ אצא ולא אוכל עוד ללמד סניגוריא על ישראל כי ירבו פשעיהם והנה שר יון בא ושואל שימשל יון על ישראל ותנתן לו:

51 את הרשום. את הכתוב במרום בכתב אמת אשר יתקיים בבל ישונה והוא האמור למטה מאבדן המלכיות וגאולת ישראל:

52 ואין אחד. אין מי מן המלאכים מתחזק להיות עמי בעזרתי לשאול ולבקש על אלה הדברים האמורים למטה על אבדן המלכיות ועל גאולת ישראל:

53 כי אם מיכאל שרכם. רק מיכאל שר וסניגור של ישראל הוא מתחזק עמי לשאול על אלה: