מצודת דוד על דניאל א׳

1 בשנת שלוש למלכות יהויקים. ר״ל למרדו בנבוכדנצר למלוך מעצמו כי נבוכדנצר מלך בשנת ד׳ ליהויקים ובה׳ שהיא שניה לנ״נ עלה עליו וכבשו ועבדו ג׳ שנים וישב וימרד בו כמ״ש במ״ב ובשנת ג׳ למרדו שהיא שנת י״א למלכותו חזר ועלה עליו וכמ״ש בדברי הימים ב׳:

2 ומקצת כלי וגו׳. כי מהם נשארו ולקחם בגלות יכניה ועוד נשארו מהם ולקחם בגלו׳ צדקיהו וכמ״ש כי כה אמר ה׳ וגו׳ ועל יתר הכלים וגו׳ באשר לא לקחם בגלותו את יכניה וגו׳ בבלה יובאו וגו׳ ירמיהו כ״ז:כ׳:

3 בית אלהיו. ומתחילה הביא את הכל אל בית אלהיו ואף האנשים לקלס לאלהיו וליתן לו תודה על הנצחון ואח״כ הביא כלי בה״מ אל בית האוצר:

4 רב סריסיו. שר וגדול על הסריסים:

5 זרע המלוכה. ר״ל והמה יהיו מזרע המלוכה והם עצמם יהיו מן הפרתמים ר״ל מגודלים בעושר ובממשלה:

6 כל מאום. ר״ל שום מום כלל וכלל לא כמו לא תאכלו כל נבלה דברים יא:

7 וטובי מראה. בלובן ובהירות:

8 בכל חכמה. יהיו משכילים בכל מיני חכמות:

9 ויודעי דעת. ר״ל בתחלת אמרי המדבר ישכילו לדעת דעתו ותוכן כוונתו ומה יהיו אחרית אמריו:

10 ומביני מדע. ר״ל שיהיו צחים בלשונותם במיטב הדבור להבין לזולת מה במדעי לבבם ובמחשבתם:

11 ואשר כח בהם. להתגבר על הטבע לאנוס ולעצור מן השחוק והשינה וכדומה למען יעמדו בהיכל מלך מבלי שום מניעה וכאשר ראוי והגון:

12 וללמדם ספר. מוסב על המקרא שלפניו לומר להביא מבני ישראל וגו׳ וללמדם ספר וגו׳ והוא המכתב והלשון:

13 וימן להם המלך. כל זה מדברי המלך שאמר לאשפנז הנה המלך יזמין להם בכל יום דבר הצריך להם ביומו ממאכלי המלך ומן היין אשר ישתה הוא ואף שנ״נ עצמו היה המדבר לא אמר כמדבר בעדו וכן דרך המקרא וכמ״ש וישלח וגו׳ ואת שמואל ש״א י״ב עם כי שמואל עצמו היה המדבר וכן רבים כמוהו:

14 ולגדלם. ובאופן זה יהיו מגודלים שלש שנים למען יהיו נראים יפים ובעלי בשר:

15 ומקצתם. מקצה שלשת השנים יעמדו בתמידות לפני המלך לשמשו בכל עת:

16 ויהי בהם. באותן הילדים שהביא אשפנז כדבר המלך ולתוספת ביאור אמר מבני יהודה ר״ל מזרע מלכי יהודה ומה שסתם למעלה פי׳ כאן:

17 דניאל וגו׳. כי רבים הביא מזרע מלכי יהודה ובהם היו דניאל וגו׳:

18 שמות. מלבד שמותם מהלידה:

19 בלטשאצר. אולי המלה ההיא יורה בל׳ כשדים כמו דניאל בל׳ הקודש וכן יתר השמות:

20 וישם. חשב בלבו והתעורר בדבר:

21 אשר לא יתגאל. במאכלי האיסור וביין של עכו״ם:

22 ויבקש. שאל ממנו למנוע מאתו פת בג והיין לבל יתגאל:

23 לחסד ולרחמים. עם כי הוא לא מילא שאלתו מ״מ לחסד יחשב מה שלא גער בו והשיבו בדברים רכים והיה מעלים עין במעשה המלצר:

24 אשר מנה. הוא בעצמו הזמין וקבע מאכלכם ואיך אשנה את דברו:

25 אשר למה יראה. אשר למה אעשה כה שיראה המלך את פניכם זועפים ורעים מן פני יתר הילדים:

26 וחייבתם. ואהיה ע״י חייב את ראשי למלך כי כן משפט המלך להתיז את הראש של מי אשר ימרה את דברו:

27 על דניאל וגו׳. להביא להם מאכליהם ומשקיהם:

28 את עבדיך. אמר על עצמו ועל חנניה מישאל ועזריה חבריו:

29 ומים ונשתה. ומים יתנו לנו ונשתה:

30 מראינו ומראה וגו׳. תראה מראות פנינו אל מול מראות אלו אם יש מה השתנות אלו מאלו:

31 וכאשר תראה. ולפי מה שתראה ככה תעשה אם לא יהיה פנינו רעים מפניהם אזי תוסיף תת לנו מן הזרעונים ומים ואם רעים יהיו אז בע״כ נאכל פת בג ונשתה יין:

32 מן כל. עוד יותר מן כל הילדים וגו׳:

33 נושא. נוטל לעצמו:

34 פת בגם. הניתן למאכלם:

35 ארבעתם. הם דניאל חנניה מישאל ועזריה:

36 מדע והשכל. ידיעה בהם ולהשכיל עוד מוצא דבר:

37 בכל ספר. מכתב ולשון כל עם ועם ובכל מיני חכמה:

38 ודניאל. ויותר עליהם דניאל שהיה מבין בכל חזון וחלומות ר״ל לדעת פתרון חלומות:

39 ולמקצת הימים. ולסוף שלשת השנים:

40 אשר אמר המלך להביאם. לעמוד לפניו כמ״ש למעלה:

41 ויביאם. אז הביא את כל הילדים לבחור מהם מי ומי יעמדו לפניו:

42 וידבר אתם. בדברי חכמה והשכל לנסות חכמת כ״א:

43 ולא נמצא מכולם. להיות חכמים ומשכילים כדניאל חנניה מישאל ועזריה:

44 ויעמדו. מינה אותם להיות עומדים לפניו תמיד לשמשו:

45 חכמת בינה. חכמת הבנת דבר מתוך דבר:

46 וימצאם. מצא בהם עשר ידות יותר על כל החרטומים והאשפים:

47 ויהי דניאל. בגדולה היה בבבל עד שנת וגו׳ ומאז מנע עצמו ממלאכת המלך ומינה את זרובבל תחתיו: