מצודת דוד על עמוס ט׳

1 הך הכפתור. הכה את הכפתור הוא המשקוף ומהכאה ההיא ירעשו המזוזות ר״ל באבדן המלך יחרדו השרים ועל יאשיהו יאמר כי אחר שנהרג הוא הושפלה המלוכה ולא היה ביד השרים להמליך מלך מדעתם וכאשר המליכו את יהואחז הסירו מלך מצרים מן המלוכה ונתן עונש על הארץ כמ״ש במ״ב ומאז לא המליכו מלך מדעתם:

2 ובצעם. חמדת עשרם יגלה בראש כולם כי עד שלא גלו הם בימי צדקיה הוציא נ״נ אוצרות בית ה׳ ואוצרות בית המלך כמ״ש במ״ב:

3 ואחריתם. בניהם ובנותיהם אהרוג בחרב העכו״ם:

4 לא ינוס וגו׳. הרוצה להניס לא יוכל:

5 ולא ימלט וגו׳. הוא כפל ענין במ״ש:

6 אם יחתרו בשאול. אם יעשו לעצמם מחתרת בשאול ר״ל בעומק הארץ להסתתר שמה הנה ידי תקחם משם למסרם ביד האויב והוא ענין מליצה ור״ל שלא יועילו לעצמם בשום תחבולה להנצל מיד העכו״ם:

7 משם אורידם. להיות נמצאים ביד העכו״ם:

8 ואם יחבאו. ואם יסתירו עצמם בראש הר הכרמל שהיה שם מקומות מסתרים:

9 משם אחפש. ממקום מחבואם אחפשם למצוא אותם ולקחתים למסרם ביד העכו״ם:

10 ואם יסתרו. ואם יחשבו להסתר מפני בקרקעית הים:

11 משם. מקרקעית הים אצוה את הנחש הוא הלויתן שהוא ינשך אותם והכל הוא ענין מליצה:

12 ואם ילכו בשבי. ר״ל אם יכנעו לפני העכו״ם וימסרו עצמם בשבי למען ירחמו עליהם:

13 משם. ממקום שאחר שגורשין מימיו רפש וטיט אח״ז נשקע למטה ר״ל אחר השמדת הרשעי׳ תהיה ההרווחה:

14 הבונה. הוא הבונה בשמים מעלותיו זה למעלה מזה ועל גלגלים יאמר שהם זה למעלה מזה:

15 ואגודתו. קבוצת בריותיו יסדה על הארץ:

16 הקורא למי הים. להעלותם בהעבים ואח״ז שופכם ומורידם ע״פ הארץ:

17 ה׳ שמו. המורה שהכל שלו ובידו ומוסב למעלה לומר הואיל וכן הוא לא תמצאו א״כ שום תחבולה להנצל לו מהפורענות שהוא מייעד להביא:

18 הלא כבני כושיים וגו׳. כמו בני כושיים שהמה עבדים לאדוניהם עבדות עולם כן אתם לי עבדים כל ימי עולם כי הלוא העליתי אתכם מארץ מצרים מבית עבדים לכן אתם לי לעבדים:

19 ופלשתיים מכפתור. ר״ל וכי העליתי את פלשתיים בני כפתור מן המקום שגלו שמה:

20 וארם מקיר. ר״ל וכי אעלה את ארם מקיר שיגלו שמה ע״י מלך אשור כמ״ש במ״ב וכאומר הואיל ולא עשיתי ולא אעשה לאומה אחרת כפי מה שעשיתי עמכם לכן קנוים אתם לי לעבדים:

21 הנה עיני אד׳. ר״ל הואיל וכן הוא ואתם פשעתם בי לכן הנה עיני ה׳ והשגחתו בממלכה החטאה היא מלכות אפרים להשמיד אותה:

22 אפס וגו׳. רק לא אשמיד את בית יעקב את המון העם וכל וכל כי לבד המלוכה אשמיד ולא יהיה בהם עוד מלך:

23 והניעותי וגו׳. אניע בגולה את ישראל בין העכו״ם כמו שמנענעין תבואה בככרה להפיל העפר דרך נקביה אשר עם כל זה הצרורות הגסות לא יפלו לארץ דרך נקבי הכברה כי צר להם נקבי הכברה כן ישראל עם כי יהיו נעים ונדים בגולה לא יתמו שם הצדיקים כ״א הפושעים והמורדים:

24 בחרב ימותו. המתים בחרב העכו״ם יהיו כל החוטאים שבעמי אשר אומרים לא תבוא עלינו הרעה כי אין גמול ועונש אבל הצדיקים ישארו ולא יאכלם החרב:

25 ביום ההוא. כאשר יתמו הפושעים:

26 אקים וגו׳. ר״ל אחזיר המלוכה לבית דוד אשר נפלה והושפלה בימי הגולה:

27 וגדרתי וגו׳. את הפרצה שהיה בה אגדור או ר״ל אז לא ימלוך מלך אחר על אפרים להיות פרצה מה במלכות בית דוד:

28 והריסותיו. מה שהיה הריסה במלכות בית דוד כל ימי הגולה שלא מלכו כלל הנה אז אקים אותה ואבננה להיות בנוי ומתוקן כימי עולם ר״ל כמו שהיתה מאז בימי דוד עצמו:

29 למען יירשו וגו׳. הוא הפוך כאשר אמר למען יירשו אשר נקרא וכו׳ ר״ל הממשלה תהיה באופן שיירשו העם אשר שמי נקרא עליהם להיות נקראים עם ה׳ הם יירשו את השארית הנשאר מכל העכו״ם להיות להם לעבדים:

30 עושה זאת. העושה הטובה ההיא:

31 ונגש חורש בקוצר. ר״ל הרבה תבואה תצמח ויהיו עוסקים בקצירה עד זמן החרישה והחורש והקוצר יגשו ויפגשו זה בזה וכן יפגוש דורך ענבים במי שמושך ומוליך התבואה לזריעה כי ירבו הענבים ויהיו עוסקים בדריכת הענבים עד הזריעה:

32 והטיפו. הרבה ענבים יגדלו בהרים ויהיה היין נוטף מהם והוא ענין מליצה:

33 תתמוגגנה. ר״ל יהיה מרעה שמן והחלב יזוב מן הצאן וכאלו נמסו הגבעות משפע הזלת החלב:

34 ושבתי. אעמיד בהשקט ומרגוע את בני השבי של עמי ישראל:

35 ערים נשמות. שהיו שוממות בעת הגולה:

36 וישבו. בהערים ההם ישבו ולא יגלו עוד מהן:

37 ושתו. הם ישתו היין ולא יבואו עוד עכו״ם לשתותה:

38 ועשו גנות. יתקנו גנות ויזרעום:

39 ונטעתים. יהיו משורשים כאילן הנטוע:

40 ולא ינתשו. ולא יהיו נעקרים עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם מאז ר״ל לא יגלו עוד ממנה כי שמה ישבו עד עולם: