מצודת דוד על עמוס ז׳

1 כה הראני. במראה הנבואה:

2 יוצר גובי. שבורא ארבה בתחלת צמיחת העשב המאוחר:

3 והנה לקש. נדמה לי כאלו אחר שנגזז ונקצר העשב למאכל בהמות המלך הצמיחה וגדלה הלקש הוא עשב המאוחר:

4 והיה אם כלה לאכול. כי ראה במראה הנבואה כאלו הארבה אכל כל העשב וכאשר כלה לאכול את הכל הבין אז שהמקום מייעד להביא הארבה לכלות הכל:

5 ואמר. אמרתי בתפלה לה׳ סלח נא עון ישראל ולא תענשם בהבאת הארבה כי מי יקום את יעקב לעמוד על עמדו לכלכלו ברעב כי הוא קטן ואין בו כח ויכולת לכלכל את עצמו למצוא די ספוקו וכל העכו״ם שונאים אותו ולא יאבו לכלכלו וימות א״כ ברעב:

6 נחם ה׳. והנה נתחרט ה׳ על הגזירה הזאת ואמר שלא תהיה עוד:

7 קורא לריב באש וגו׳. ה׳ היה קורא למלאכי מרום שהם יריבו עם ישראל בהבאת אש ר״ל להביא עליהם חום רב שורף כאש:

8 ותאכל. נדמה לי כאלו שרפה והובישה את מי התהום וכאלו שרפה את צמח קבוצת השדות:

9 חדל נא. מנע נא את הגזירה ההיא כי מי יקום את יעקב לעמוד על עמדו לכלכלו ברעב כי הוא קטן ואין בו יכולת לכלכל עצמו:

10 גם היא. גם הגזרה ההיא לא תהיה:

11 חומת אנך. על החומה שבונין אותה בקו המשקולת:

12 ובידו. ביד המקום היה קו המשקולת:

13 מה אתה רואה. לא שאל לו על המראות הראשונות לפי שהיו מבוארים מעצמם ולא הוצרך לבארו אבל במראה ההיא הוצרך לבארו לכן שאלו:

14 שם אנך וגו׳. ר״ל אשפוט אותם בקו משקולת של שורת הדין כפי הגמול ולא אוסיף עוד לעבור על פשעם למחול אותם:

15 ונשמו. הבמות שהעמידו לעכו״ם יהיו שוממין כי מגודל הצרות אין מי יבוא אליהם:

16 ומקדשי. הארמונות החזקות של ישראל יהיו לחרבה:

17 וקמתי. אקום על בית ירבעם להפרע ממנו בחרב ועל זכריה בנו יאמר שהרגו שלום בן יבש כמ״ש במ״ב:

18 קשר עליך עמוס. ר״ל מדבר דברים המביאים קשר למרוד בך ולהרגך כי כשישמעו שונאיו שהנביא מייעד עליו החרב יתעוררו להרגו בדבר ה׳:

19 בקרב בית ישראל. ר״ל בפרסום רב במעמד כולם:

20 לא תוכל הארץ. עם הארץ לא תוכל לסבול את כל דבריו מה שמאיים בשממון וחורבן כאומר הואיל וגם נפש העם מרה עליו א״כ תוכל לעשות בו משפט חרוץ כי גם יד העם יהיה עמך:

21 בחרב ימות ירבעם. באמת כחש לו כי הוא אמר על בית ירבעם והוא זכריה בנו:

22 וישראל גלה יגלה. גם בזה כחש כי לא אמר כן עד לבסוף:

23 חוזה. ר״ל אתה הוא חוזה מה תעשה פה ברח לך אל ארץ יהודה כי שם מקדש ה׳ מקום הנבואה:

24 ואכל שם לחם. שם יפרנסו אותך:

25 ושם תנבא. ר״ל שם תקבל שכר על הנבואה שאתה מתנבא רעה על מלכות אפרים כי לאויבים המה לו:

26 ובית אל. אבל בבית אל לא תוסיף עוד להנבא כזאת כי פה הוא ארמון מלך הארץ ההיא ופן אנשיו ימיתוך בשמעם שאתה מתנבא כזאת:

27 ובית ממלכה הוא. ר״ל הממלכה מוחזקת ביד המלך מכמה דורות וידו תקיפה להכותך נפש:

28 לא נביא אנכי. ר״ל אני לא הכנתי עצמי לנבואה ולא נתעסקתי בלמודה לשתחשוב שאני מקבל שכר על הנבואה ובעבור השכר הכנתי עצמי לה:

29 ולא בן נביא אנכי. וכאומר ולא ראיתי ג״כ מאבי קבלת שכר נבואה והוא ענין מליצה והרחבה:

30 כי בוקר אנכי. אני בעל בקר ואינני צריך לשכר ואני כל היום מערבב שקמים עם דברים אחרים למאכל הבקרים ואין אני עוסק בהכנת הנבואה ולמודה:

31 ויקחני ה׳. אבל מבלי הכנה לקחני ה׳ ממה שהייתי הולך אחר הצאן לרעות אותם וצוה אותי ללכת ולנבאות:

32 ועתה. כאומר הואיל ואין לי צורך אל שכר הנבואה עתה שמע דבר ה׳ עם כי אין מקום לקבל ממך שכר על הנבואה ההיא:

33 בעיר תזנה. אשר חזקתה ברצון משא״כ בשדה:

34 בחבל תחולק. בקו המדה תחולק בין העכו״ם:

35 על אדמה וגו׳. בארץ העכו״ם:

36 וישראל וגו׳. ר״ל כמו שכחשת לדבר בשמי הנה באמת כן יהיה וכן יקום: