מצודת דוד על עמוס ח׳

1 כלוב קיץ. סל מלא פירות הקיץ:

2 בא הקץ. ר״ל המראה מרמז שבא הקץ והסוף על עמי ישראל כי קיץ ראית וקץ בא שהוא לשון הנופל על לשון:

3 עבור לו. לעבור ולמחול לו על פשעיו:

4 והילילו. יהפכו ליללה השירות והזמירות שהיו מזמרים בהיכליהם במקום השירות יילילו:

5 רב הפגר. אז ירבו פגרי הרוגים ובכל מקום אשר השליך המשליך את הפגרים הרבים ההם יהיה שתיקה ודמימות קול כי הרואים לא יצעקו ולא ירימו קול למען לא ירך לב העם:

6 השואפים אביון. אתם הבולעים את האביון ועוסקים להשבית מן העולם עניי ארץ:

7 לאמר. שהמה אומרים מתי יעבור החודש ר״ל החודש הידוע של הקציר כי בימי הקציר מוצאין העניים לאכול מהלקט והשכח׳ והפאה ואינם קונים תבואה למאכלם:

8 ונשבירה שבר. כשיעבור החדש לא ימצאו מה לאכול ואז נמכור להם התבואה כפי אות נפשינו:

9 והשבת. מלת מתי יעבור משמשת בשתים כאלו אמר מתי יעבור השבת הוא שנת השמיטה כי אז מתפרנסי׳ העניים מתבואת הארץ מן המופקר ואינם קונים תבואה למאכלם:

10 ונפתחה בר. כשיעבור השבת אז נפתח אוצרות התבואה:

11 להקטין איפה. ר״ל לא נמכר באמת ובמשפט כ״א נעסוק לרמותם להקטין מדת האיפה ולהגדיל משקל השקל לעות עוד כף המאזנים לעשות מרמה להכריע למטה את הכף שבו אבן המשקל למען יהא נראה שהכסף חסר הרבה:

12 מאזני מרמה. לפי שמאזני משקל שלהם היו עשויות באופן שיכולים להכריע את הכף למה שהם רוצים לכן קראם מאזני מרמה:

13 לקנות בכסף דלים. ר״ל נקח מהם כל כספם ברמיה עד שלא ישאר מאומה בידם ונקנה אותם בכסף לעשות עמהם עבודה:

14 בעבור נעלים. ר״ל נקנה אותה בדבר מועט בעבור זוג מנעלים:

15 ומפל בר נשביר. עוד היו אומרים לא נמכור להם תבואה נקיה אלא נערב בה הפסולת שמפילין מן התבואה בשעה שמרקדין אותה בנפה וכברה והם בע״כ יקנו עם הפסולת:

16 בגאון יעקב. בה״מ יקרא כן כמ״ש וצבי עדיו לגאון שמהו יחזקאל ז׳:כ׳:

17 העל זאת. וכי על מעשה כזאת לא תרעד הארץ ולא תשחת כל היושבים בה:

18 ועלתה כאור. ר״ל דין הוא שתעלה המים על כלה כמו היאור המכסה כל הארץ בצאתו להשקות השדות:

19 ונגרשה, ונשקעה. המים השוטפים יגרשו רפש וטיט ואח״ז יהיה נשקע הרפש והטיט לרדת אל קרקעית המים כמו יאור מצרים שבעת שמתגבר ועולה מעלה רפש וטיט ואח״ז שוקטים למטה ר״ל מהדין להשמיד הרשעים מן הארץ ואח״ז תהיה ההרוחה:

20 והבאתי. אשקיע את השמש בעת צהרים בזמן תקפה ר״ל בעת ישבו בהשקט ושאנן תבוא הצרה פתאום:

21 והחשכתי. אביא חושך על הארץ ביום שיש בו אור רב והוא כפל ענין במ״ש:

22 והפכתי. תמורת שמחת החג יהיה אבל ותמורת השירה יהיה קינה:

23 והעליתי. ר״ל אביא עליהם צרה עד שכולם ילבשו שק על מתניהם ויקרחו קרחה בראשם והם ענין צער ואבלות:

24 ושמתיה. אשים עדת ישראל להיות מתאבלת כדרך האבילות שעושין על בן יחיד שמת:

25 כיום מר. הוא יום מיתת בן יחיד וכפל הדבר במ״ש:

26 כי אם לשמוע וגו׳. ר״ל יהיו תאבים אל הנבואה ולא ימצאו כי תפסק הנבואה בהיותם בגולה:

27 ונעו. ינועו ללכת מים הדרומי הוא ים סוף שהוא בדרומה של א״י עד הים המערבי ומגבול הצפוני עד גבול המזרחי ר״ל אפי׳ בא״י תפסק הנבואה:

28 ישוטטו. ילכו אנה ואנה לבקש דברי נבואה ולא ימצאו:

29 ביום ההוא. הוא יום הפורעניו׳:

30 בצמא. בעבור הצמאון יתעלפו הבחורים והבתולות כי לא ימצאו מים לשתות כאשר ילכו בגולה:

31 הנשבעים. ר״ל כי הם הנשבעים בעגל של שומרון ובשבועת׳ יאמרו זה לזה הריני נשבע חי אלהיך העגל העומד בדן:

32 וחי דרך. ר״ל חי הולכי דרך באר שבע אל המזבחות שעמדו שם לעכו״ם כמ״ש ובאר שבע לא תעבורו לעיל ה׳:

33 ונפלו. לכן יפלו ולא יקומו עוד ר״ל בזמן בית השני לא יקומו אבל בגאולה העתידה יקומו כולם יהודה ואפרים: