9גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים בית המלכות אשר למלך אחשורוש:10גם המלכה וגו'. להיות מדרכי המוסר והתורה כי האשה עולה עמו ואינה יורדת ואף גם זאת שתשמור יחס האדנות, לכן גם ושתי המלכה כאשר עשתה משתה נשים לא עשתה כל הכבוד שעשה המלך אף כי רז"ל אמרו במדרש רבתי פ"ג, גם ושתי אין גם אלא רבוי מה זה בששה גנוסין אף זו בששה גנוסין מה זה במיני יציאות אף זו במיני יציאות מה זה בסעודת ארץ ישראל אף זו בסעודת ארץ ישראל מה זה בבגדי כהונה גדולה אף זו בבגדי כהונ' גדולה, ר' ברכיה אמר כהדא צרצרא דמתגלגלא בדיליה ודלא דיליה ע"כ, וגי' סעודת ארץ ישראל אינה מתיישבת אצלי ואני אומר בסעודת בני ישראל גרסינן כי כן נאמר למעלה שבני ישראל הם הנמצאים בסעודה וכן אנו עתידים לכתוב להלן בס"ד וגם ושתי הביאה בנות ישראל לסעודה ושניהם לדבר עבירה נתכוונו להעבירם על דת ואם בנות ישראל לא נמצאו שמה למה נענשו טף ונשים והן לא השתחוו לצלם בודאי, ומזה נודעה החטאת, ואיך שיהיה אמרו שרצתה להשוו' אליו בכל הדברים, ואף גם זאת אומר אני אחרי שמרדכי היהודי קצר בדבר וכתבו ברמז כתיבת גם אפשר שהמלך לא ידע כלום מהמשתה הזה באופן שראוי שתעשה כל דבריה בהצנע לכת, ומה שיעיד על זה שלא ידע המלך דבר המשתה שאם היה יודע לא היה שולח אחריה שתבא אחרי שנשי המלכים ותשרי' לפניה אין ראוי שתניח אותן לבא אל המלך, וכבר הוכחנו שלא היה שם שכרות, והנה גם הוא אחרינו בפסוק כטוב לב ביין בס"ד, ואומרו בית המלכות פירשו בו כמו בבית המלכות והיתה כוונתה לפי שיעורי להדמות למלך כי כמו שהמלך שנה להם המקום לטוב בחצר גנת ביתן המלך ולא בבית המלכות אשר לו לסבות שקדמו, כן ושתי עשתה משתה הנשים בבית המלכות אשר למלך לאו בבית הנשים אשר למלכה וכבר תקנה תיקון גדול שיהיו האנשים לבדם והנשים לבדנה, ואולי נטתה מפניו מפחדת שמא מתוך יין יבא לידי כיעור לפני הפרתמים ושרי המלך והמפר מחשבות ערומים הפר עצתה וקלקל מחשבתה והמלך אחשורוש ממכון שבתו השגיח עליה ושלח בעדה: והה"ר יוסף גאקון ז"ל כתב לפי שאין נכון שתעשה בגנות כי כל כבודה בת מלך פנימה ותפארת אשה לשבת בית לא עשתה המשתה כי אם בבית ולא בבית המיוחד לה אבל עשתה אותו בחצר בית המלך, ואחשוב כי היה בבית המלך הפנימי אשר הבית ההוא הוא מיוחד למלך וזה שאמר אשר למלך אחשורוש עכ"ל. וגם זה היה נראה נכון והמתרגם תרגם כדבריו בבית המלכות אתר קיטון בית דמוך די למלכ' אחשורוש הנה שהיה בחדר בית משכבו כי ויבא החדרה תרגמו בירושלמי ועאל לקיטונה אלא דבגמ' מגל' פ"ק לא משמע לא כדברי ולא כדבריה', איתא התם בית המלך בית הנשים מבעי ליה א"ר אבא בר כהנא מלמד ששניהם לדבר עבירה נתכוונו היינו דאמרי אינשי איהו בקרי ואיהי בבוציני ופרש"י קרי דלועים גדולו', בוציני קטנות, כלומר באותו מין עצמו זה נואף וזו נואפת הוא אמר להראות את יופיה וגם היא לכך נתכוונה שיסתכלו ביופיה ע"כ, ובתוספות האריכו בביאור כיעור זה. הנה מדבריהם שלא די שלא נהגה צניעות בה ובהן אלא שאדרבה שנתכוונה לפריצות כדי שיסתכלו ביופיה וכי לכן לא עשתה המשתה בבית הנשים רק בבית המלכות. ויש לדקדק במימרא זו, ראשונה, מאי קא מיבעיא ליה בית הנשים מיבעי ליה ואם המשתה לא היה בבית הנשים כי אם בבית המלך איך יאמר בית הנשים, ותו אם כוונתה שיסתכלו ביופיה מה שנוי הוא זה ולמה לא יסתכלו בה בבית הנשים, ואחרי שלא היו אנשים ונשים ביחד מוכרח הוא שיבאו אצלה להסתכל בה ואחרי שכן הוא כ"כ יבאו לבית הנשים כמו לבית המלכות ואומר כי השואל הזה לא עלה על דעתו מה שאמרנו ששנתה המקום לטוב ממנו אלא לפי שהמלך עשה המשתה בחצר גינת ביתן היא עשתה אותו בבית הנשים וכוונת בית הנשים הוא לשלול שלא היה במקום הגן ולעולם שהיה בבית הנשים ולכן שאל בית הנשים מיבעי ליה כי בזה הוא שולל ג"כ שלא היה בגן ואפשר לפרש בית הנשים מיבעי ליה דלא אמקרא קאמר אלא על דבר המשתה שהיה ראוי שיעשה בבית הנשים לא בבית המלכות, ומשני מלמד ששניהם לדבר עבירה נתכוונו, וביאורו אצלי מה שמצאתי בביאור הה"ר יהודה ן' שו"שן ז"ל לשון מדרש א' שהעתיק הוא ז"ל שם בלתי נמצא אצלנו וז"ל גם ושתי בת בלשאצר היתה ונועצה עם אחשורוש שישמחו שניהם ביום שיצוה שתבא לפניו בכתר מלכות ושיבא עניה לפני כל השרים וכמ"ש שניהם לדבר עבירה נתכוונו ע"כ, והן אמת החכם הנזכר תמה שם על זה, וכתב כדברים האלה לא יקבלהו הדעת והרי מתוך גנותו למדנו שבחו שלא היה משמש מטתו ביום, ואם הסכימו כן בעת השכרות יעבור אם לא שיאמר זה המדרש שינעול דלת בפניהם וידעו כלם כי זמה הם עושים עכ"ל. ולפי הנראה הדין עמו. אלא שיש לבעל דין לחלוק ולומר כי זהירות זו שלא לשמש מטתו ביום היה מפני המקרה הרע הזו ואחרי שפריצות זה הביאו לידי תקלה זו גדר עצמו משם ואילך שלא לשמש ביום אפי' בחדרי חדרים ויותר זר הוא שיקראו חכמים ההסתכלות בה לגבי אחשורוש וושתי דבר עבירה עד שתמהו בגמרא מגילה פ"ק ותמאן המלכה מכדי פריצתא הויא דאמר מר שניהם לדבר עביר' נתכוונו אמאי לא אתיא והוצרכו למעשה נסי' שנעשה לה זנב וכו' או שהצרע' פרחה במצחה וכמו שיבא, והנה הה"ר יוסף יחייא ז"ל כתב כדברים האלה מעצמו וז"ל והתכלית שצוה שתבא לפניו ערומה להראות העמים והשרים כי טובת מראה היא ולבעול אותה לפניהם למלאות תאות נפשו נפש הצומחת כי ירעב לסבת שתות היין ומרוב גאותו וגאונו לא היה מחשיב כל העם ההוא וכלם כאין נגדו וכאשר לא יתבייש שר וקצין לצחוק עם אשתו לעיני ב"ח בלתי מדברים להיותם נבזים וכאין נגדו כן רצה אחשורוש להראות העמים גאותו במעשה הלז כי לא היה מחשיבם כי אם כבהמות השדה וכחיתו יער עכ"ל. ודכוותה בגמרא נדה פ"ב והמשמש מטתו לפני כל חי אמר ליה רב יהודה לשמואל ואפי' לפני עכברים א"ל שיננא לא אלא כגון של בית פלוני שמשמשי' מטותיהם בפני עבדיהם ושפחותיהם, ואינהו מאי דרוש שבו לכם עם החמור עם הדומה לחמור ע"כ, ואע"ג דבתוספות אמר ומיירי בלילה או במקום אפל דבמקום אורה בלא לפני עבדיהם אסור. אף גם זאת לא נאמר על אחשורוש דאית ליה דאסור לשמש ביום משום דרשא דואהבת לרעך כמוך שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו ואינו בכלל ישראל קדושים הם ואינם משמשים מטותיהם ביום וחי אחשורוש עביד הכי מאי קדושתייהו דישראל, ומי שצוה להביא אשתו ערומה בפני הכל כדאמרינן בגמרא שם איה קדושתו וצניעותו, ואם יין עברו מאן דעביד הא עביד הא וענין בערב היא באה וגו', כבר הפגנו טעמו באופן שחזקה על אחשורוש וושתי שיצא דבר מקולקל מתחת ידם וגדולה חזקה דאמר מר שניהם לדבר עבירה נתכוונו ובכמה מקומות מצינו שנקרא התשמיש עבירה בגמ' סוטה פ"ק ויהי טוחן בבית האסורים אין טחינה אלא לשון עבירה וכן הוא אומר תטחן לאחר אשתי מלמד שכל א' וא' הביא לו אשתו שתתעבר ממנו ועוד שם ותיראן המילדות וגו' אליהן להן מיבעי ליה, א"ר יוסי בר חנינא מלמד שתבען לדבר עבירה ולא נתבעו ופרש"י אליהן משמע על עסקי ביאה כגון ויבא אליה, ועוד שם פ"ה מ"ד ויהי היום ויבא הביתה לעשות מלאכתו א"ר יוחנן שניה' לדבר עבירה נתכוונו ופרש"י לדבר עבירה והאי לעשות מלאכתו תשמיש, ומכל זה אתאן לדברי ר' אבא בר כהנא שניהם לדבר עבירה נתכוונו דברים כהוייתן כמובא במדרש הנז' ולפירות על הפריצות לא נעשה המשתה בבית הנשים פנימה רק בבית המלכות אשר למלך כדי שתהא מזומנת לבא אליו כדי שיבא עליה, ומדבריהם בגמ' מגילה פ"ק ובמדרש אני למד שבעצת אחשורוש היה דבר המשתה במקום ההוא כדאמר שניהם לדבר עבירה נתכוונו, עוד לרז"ל במדרש רבתי פ"ג ד"א בית המלכות נתנה אותה בבית איספיליא שלה לומר שאם ימרוד בעלה של אחת מהן תהא אשתו מבפנים ולא תמרוד ע"כ, הנה לפי דבריהם שעשתה המשתה חדר לפנים מחדר מפחד השרים אף אנו נאמר מפחד המלך כאמור, עוד לרז"ל במדרש רבתי שם גם ושתי וגם משתותה של ושתי הגיע זמנה של ושתי ליגמם. הגיע זמנה של ושתי לידרך, הגיע זמנה של ושתי ליקצר' הגיע זמנה ש"ל וש"תי למימת כד"א ותתן גם לאשה, משתה נשים משתה גמאין האכילה אותן, ר' יצחק אמר מיני מתיקין האכילה אותן בית המלכות נתנה אותן בבתי' מרווחים מפני שדרכה של אשה מצויה לקלקל, ד"א בית המלכות נתנה אותן בבתים מצויירים כמו שאמר רבי אבא רוצה אשה בסדינים מצויירים מלאכול עגלים מפוטמים, ונראה לי שהם ז"ל ראו בכתוב הזה דברים ראוי להשגיח בהם. ראשונה כוונת המשתה הזה מה היא והנה במשתה המלך כתיב בהראותו וגו' הורה כי תכלית המשתה להראות העושר והכבוד לכל הפירושים המפורשים בשכבר וטעמים רבים באו שם לראיה זו, אמנם משתה ושתי למה, ואין לומר שהיתה כוונתה כמו כן להראות מעלת' כמו שחשב הה"ר יוסף גאקו"ן ז"ל כי לא סופר מהמשת' הזה דבר תמשך ממנו כוונה זו כמו שסופר ממשתה אחשורוש והוא מבואר מאד, הלא תראה כי הם ז"ל הוכרחו מפני זה להסמיך הדבר אל תיבת גם ושתי כי על כן אמרו אין גם אלא רבוי מה זה בששה גינוסין וכו', וכמו שאדם ולא אמרו כל גם לשון רבוי הוא כמו שהוא האמת כי בכל מקום כך הוא אבל פה ראו שהוא המשך הדבור והספור כי לא יתקשר עם הנאמר אם יאמר ושתי המלכה עשתה משתה נשים ושיאמר ושתי המלכה הוא כבד על הלשון ולא נמצא כמוהו ולכן הוכרחו לשלילה זו אין גם אלא לשון רבוי כלומר עם שהאמת והצדק שתיבת גם היא פה קשר וסמיכות דבר אל דבר כאמור אין גם האמור פה אלא לשון רבוי כי אחר שלא מצינו לה טעם למשתה זה מוכרחים אנו לומר שהיתה כוונתה ככוונתו ולתלות עצמנו כמשמעות תיבת גם המורגל בשאר המקומות, הכוונה אי גם אלא לשון רבוי כלומר לא בא הרבוי הזה לומר כמו שעשה המלך משתה כן עשתה ושתי אלא לרבות איכות המשתה ולקצר כללו בתיבת גם, ובמקום הזה לא בחרו בזה אלא שיהיה משמעותו אחר וכמו שיבא. גם הוקשה להם מאמר עשתה משתה נשי' והיה לו לומר משתה לנשים כמ"ש עשה משתה לכל שריו ועבדיו, והיל"ל מי הן הנשים אם שרות פרס ומדי אם בנות שושן, ואין ללמוד מפסוק והיום הזה תאמרנה שרות פרס ומדי שהיו שם כי לא אמר רק אשר שמעו את דבר המלכה לכל שרי המלך כלומר ששמעו הדברים מפי השרים אשר נמצאו שם ותיבת אשר שמעו כמו אשר ישמעו וכמו שיבא גם הוקשה להם תיבת בית המלך עד שהוצרכו כל המפרשים לבנות לה בית כאלו אמר בבית המלכות וכן הנמצא בית ה' והם ז"ל ביארו הכתוב באופן אחר. כי גם שאפשר לומר שתהיה כוונתה להראות שהיא שמחה בשמחת' כ? המלך וכמו שהוא שמח ומשמח אחרים עמו אם על נצחון מלחמות אם על מושב הכסא או לכל אחד מהכוונות אשר כתבנו למעלה כי כן היא רצתה לשמוח ולשמח נשי השרים והסגנים. לא בחרו הם ז"ל בזה רק שהכל היה נס גמור וכי מה' יצא הדבר לקיים מאמר הנביא ירמיה ירמיה יא לט בחומם אשית את משתיהם כמו שהם ז"ל דרשו במדרש רבתי פ"ג וז"ש גם ושתי הגיע משתותה של ושתי ליגמם לשון הכרת כמו גוממו עם השופי באופן שאין תיבת גם כמשמעה בכל המקומות ולפי שנאמר שם באותה נבואה הנאמרה על בבל ועל משתאות הללו כמו שפי' הם ז"ל נאמר בת בבל כגורן עת הדריכה עוד מעט ובאה עת הקציר לה ע"כ, אמר ליקצר לידרך, וכן אמרו למימת שכבר היה אפשר שיסירוה מגבירה והמת אל ימיתוה כדברי קצת המפרשים. ושיהיה ההכרת אל המלכות לא אל החיים לכן חזר ואמר למימת. הה"ד ותתן גם לאישה, וביארו לנו הכתוב כמין חומר והדבר כי גם יפול הזרות הנאמר בתיבת גם אם הוא לשון רבוי כדרכו ומאי רבי עד שמפני זה אמרו בב"ר פ"ט שהאכילה לכל חיה ועוף, וז"ל ותתן גם. רבוי האכילה את הבהמה ואת החיה ואת העופות הכל שמעו לה חוץ מעוף א' ושמו חול. הה"ד וכחול ארבה ימים ע"כ, זו היא גירסת ספרים שלנו, האכילה הכל שמעו לה, והרב ר' אלי' מזרחי ז"ל כתב בביאורו לרש"י ז"ל לרבות בהמה וחיה. בב"ר שם הכל שמעו ובאו ואכלו חוץ מעוף א' ושמו חול, דאם לא כן למה נקנסה עליהם מיתה, אבל לא שנתנה להם האשה ואכלו דלא שייך בהו טעמא דאשה, וזהו שהכריח לרז"ל בב"ר שם לומר שהכל שמעו ובאו ואכלו שפירושו מעצמם ולא שהיא נתנה להם עכ"ל, ואין ספק שגיר' שלנו עיקר כי הרבוי' מוסב על תיבת ותתן, וכמו שנתנה לאשה כן נתנה לכל בהמה חיה ועוף, ומה שתמה הרב דאם לא כן למה נקנסה עליהם מיתה, קושיא זו לא מיתרצה כשנאמר שהם מעצמם אכלו דאכתי תימא על עצמך דאין מכין אלא א"כ מתרין והיכן הוזהרו שלא לאכול עד שנתחייבו וגדולה מזו יש תמיה' רבה דבב"ר פ' י"ב אמרינן, ותאכל מן העץ אשר צויתיך לאמר מהו לאמר להזהיר את הבהמה את החיה ואת העוף, לא דייך שלא הזהרת אותן אלא שנתת להן ואכלו ע"כ, נראה שאדם נתן להן אלא שזה אפשר לתרץ אחר שלא הזהיר כמו שנצטוה או שלא מיחה בחוה כשנתנה להם נחשב לו כאילו הוא נתן להן כפרת שכנתו של ר' אלעזר בן עזריא, ומזה ומזה נראה שהן לא אכלו מעצמן כדברי הרא"ם אלא שהאכילו כגיר' שלנו, וכמה קשה גיר' כלם שמעו ובאו כי מי השמיעם קול זה עד שבאו ואכלו, אלא נראין הדברי' שהאכילו' חוה במעש' ואדם בשתיק', ואפשר שאחרי שראו עצמם מעותדי' למיתה בחרו שימותו כלם עמם, ויותר טוב שנאמר כי חשבו כי בהיות הדבר כולל יותן למחילה ומצינו טומאה נדחית מפני רבי' כ"ש הכא כי לא תהו בראה ואין למחות כל הישוב. ואחרי שנתחוור זה נאמר כי הם ז"ל במאמר זה לא בחרו בזה מפני הדוחקים הנראים, וגדול מכלם היות תיבת עמה הבאה אחריה מורה באצבע ששניהם לבדם אכלו. לכן פירשו ותתן גם לאישה ותתן מית' לאישה עמה שימותו גם שניהם. וענין משתה נשים ביארו משתה הערב לנשים וזה נפרד וסמוך נפרד מיני גמאין האכילה אותן,, ואין לי רב לפרש לי תיבת גמאין ודבר מיני מתוקין ג"כ דבר נאות לנשים, וסמוך. בית המלכות כי עקר הסעודה היה בית המלכות וזה בשני פנים אם מפני שדרכה של אשה לקלקל כי דרך נשים הוא קלקול גדול ואין ראוי שתהיה אשה רואה בקלקול וניבול חברתה. ולכן בחר שתהיינה הבתים מרווחים כדי שתתרחק זו מזו ואם ביופי והידור הבתים שהם מצויירות כדאמר ר' אבא רוצה אשה בבתים מצויירים מלאכול עגלים מפטמים, ובילקוט סימן תתרמח אמרו עוד אתה מוצא שהנשים מבקשות להיות יודעות הכל הכניסה אותן למקום שהמלך ישן והיתה אומרת להן זו מסבה של מלך כאן הוא ישן כאן הוא אוכל כאן היא שותה ע"כ וכיוצא בתרגום ירושלמי באופן שהמשתה היה נחת רוח שעשתה להן בהראותן בתים מצויירים אשר זה ערב להן מהאכילה בהראות להן מסתורין של מלך ובזה נתבאר ענין אשר למלך אחשורוש אשר נדחקו בו במדרש רבתי פ"ג וביארו בו מה שהשמעהו בפסוק והקרוב אליו ופה ביארו אותו על פי פשוטו, ואם המשתאות היו ב' כמפורסם יפה כיון הה"ר יצחק עראמה ז"ל כי לפי שמשתה הימים הראשונים לא נעשה רק לפרתמים ושרי המדינות והגבירות נשיהן לא היו שם. לכן עשתה ושתי משתה נשים שבעת ימים האחרונים אשר נעשה לכל העם הנמצאים בשושן הבירה ולשרות ולנשי העם היושבים שם בעיר, ולפי מה שפירשתי שמשתה אחד הוא הדבר על נכון משתה נשים בשבעת ימים אחרונים כי לא הן במצות ראיה ואין להראות להן דבר, וה' צבאות יעצה להכרית זרע מקולל זה מעל פני האדמה. ומצאתי כתוב מהה"ר יוסף בן ישועה הנז' לעיל וז"ל גם ושתי המלכה, הנה מפני שמשתה המלך היה בחצר נשאר בית המלוכות פנוי לפיכך עשתה בו ושתי המשתה שלה' וכדי שלא תאמר אתה המעיין וכי בבית המלכות הכיל המשתה ההיא לזה אמר משתה נשים ולא אמר משתה לכל הנשים כי לא קראה זולתי הנשים היקרות.
