מנות הלוי על אסתר א׳:י׳

10 ביום השביעי כטוב לב המלך ביין אמר למהומן בזתא חרבונא בגתא ואבגתא זתר וכרכס שבעת הסריסים המשרתים את פני המלך אחשורוש:

11 ביום וגו'. איתא בגמרא, ביום השביעי אטו עד השתא לא טב לביה בחמר' אמר רבא יום השביעי שבת היה שישראל אוכלים ושותים מתחילים בד"ת ובדברי תושבחות, אבל אומות העולם עע"א שאוכלים ושותים אין מתחילין אלא בדברי תפלות, וכן בסעודתו של אותו רשע הללו אומרות מדיות נאות והללו אומרות פרסיות נאות אמר להם אחשורוש כלי שאני משתמש בו לא מדי ולא פרסי אלא כשדי רצונכם לראותה אמרו לו הן ובלבד שתהא ערומה שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו מלמד שהיתה ושתי הרשעה מביאה בנות ישראל ומפשיטן ערומות ועושה בהן מלאכה ביום השבת היינו דכתיב זכר את ושתי ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה כשם שעשתה כך נגזר עליה ע"כ ויש לדקדק מ"ש יום שביעי שבת היה מה זו תשובה אכתי נימא עד יום השבת לא טב לביה, עוד אומרם ובלבד שתהא ערומה זר עד מאד אפי' למי שהגיע לשכרותו של לוט האיך מלאם לבם לדבר כדברים האלה כ"ש וכ"ש כי כמו שקדם לא היה שם שכרות, ואומר כי הם ז"ל ראו שלא נזכר במשתה ושתי כמה ימים היה אם היה מקדים הכתוב שהיה שבעה ימים יבא על נכון דבר ביום השביעי ולכן אמר שהוא על הז' הידוע מימי עולם הוא יום השבת באופן שהיה יום שביעי למשתה אחשורוש לכל העם הנמצאים בשושן ויום הז' לימי עולם ואחר שזה לו שבעת ימים אוכל ושותה מבלי פנית לשום דבר יפול הזרות אטו עד יום השביעי לא טב לביה כי בשמונים ומאת יום הקודמים היה המשתה טפל והראיה עקר וכמו שנתבאר שם, ומדברים הללו יתבאר דעתנו שם כי משתה אחד הוא אלא שק"ף יום היה בהראותו וכו' ומה שהיו אוכלים ושותים לא היה עקר. וז' ימים אלה הם עקר המשתה כי על כן המהו הם ז"ל וכי עד יום שביעי לא טב לביה ולא תמהו עד ק"ף ימים ומתוך תשובת' אתה למד שאלתם שאמרו יום שבת היה ואם איתא שהשאלה היא על כל קפ"ז יום מה זו תשובה וכי בק"ף יום כמה שבתות היו אלא איברא כדאמרן. ונחזור לענין ועוד דקדקו הם ז"ל מ"ש כטוב לב המלך בכ"ף ולא אמר בטוב בבי"ת ואמרו שלא היתה טובה שלימה וכמו שקדם בפסוק ויין מלכות רב ושם הרבינו לדבר דברים של טעם למעט בשכרות הנראה מפשוטן של כתובי' כדי להרבות בכבוד שמי' עיין עליהם ותברכני נפשך ומכל זה באו לומר שהיה זו ביום השבת לתת נקמת ה' בושתי וכמו שיבא ואמרו כי עם בני ישראל רב ועצום עושי דברו ית' בששת ימי המעשה לא יקראו אוכלים ושותים כי אינם אוכלים רק להשיב נפש ההכרחי שלא יוכלו לגרוע ממנו אבל ביום השבת לכבוד מי שצוהו אוכלים ושותים ומתענגים לווים עליו להרבות בשמחתו וזהו שדקדקו בלשון הגמרא מגילה פ"ק יום שביעי שבת היה שישראלים אוכלים ושותים כאלו בששת ימי המעשה אינם אוכלים ושותים והוא דקדוק נאה לכל ירא ה' ואמר כי ביום השבת שדרכן של ישראל לאכול ולשבוע לשתות ולשמוח ואין דבר קלקול יוצא מתחת ידם אדרבה אוכלים ושותים ומתחילים בד"ת ובדברי תושבחות יגדל עון אחשורוש ועמו שאין מתחילים אלא בדברי תפלות ויזכר עון הארורה ושתי, ואפשר שיהיה דבר ומתחלים דוקא קודם האכילה כי בזה יתישר לבם ולא יתפתו ביינם אחרי שהולך לפניהם ה' והוגים בתורתו ושבחיו הם דבר נטילת ידים אשר רבו דקדוקיהם ודברי הברכה הנאמרת עליה ושבח המוציא לחם מן הארץ. וע"ד זה כתב הר"י בן הרא"ש ז"ל בספ' פרפראות בפרשת חיי שרה בראשית כד לג פסוק לא אוכל עד אם דברתי דברי כי עבד אברהם אנכי והנהגתי בביתי שלא לאכול עד אם דברתי ברכת נטילת ידים וברכת המוציא ע"כ, והפליא לדברי כי אלה הם דבריו באמת והאחרים הם דברי אברהם אשר שלחו לא דבריו ופי' הכתו' לא אוכל עד אשר אברך ואל תתמהו על הדבר כי עבד אברהם אנכי והוא למדני זה ועוד יש לימוד גדול מדברים הללו והם אמרות טהורות מובאו' בס' היראה להחסיד רבינו יונה זצ"ל שכתב ואל יניח שום ענין לא מפני עצלות ולא מפני בושה כגון אדם שרגיל לאכול ג' סעודות בשבת סעודת מצוה ונתארח אצל בני אדם שאינם מחזיקים באותה מצוה אל יניח המצוה מפני הבושה כי אוי לה לאותה בושה אלא יעיז פניו ויאמר שימו ואם עוד כזית במצות הבורא עכ"ל, וככה אליעזר עבד אברהם במקום שלא היו רגילים בברכת נטילת ידים והמוציא ויתר המצות ואין ספק כי בזה יהיו מרוחקים מן החטא הרחק מאד ואם על אחר הסעודה אומר אין רע כי גם בזה יודו כי לא נמשכו אחר האכילה והנם אומרים ראשונה ד"ת על שלחנם ואחרי כן דברי שבחות הן ד' ברכות שמברכין עליה. האמנה במדרש הילקוט סי' תתרמח כתוב כלשון זה. ישראל כשהם אוכלי' ושותים עוסקים במקרא במשנה בגמ' באגדות אבל אומות העולם וכו' ונראה שעל כל הסעוד' דבר שתחלת' וסופה יראת שמים והוא מה שכתב החסיד הר"י יעבץ ז"ל בפי' אבות פ"ג משנת כל שלחן וכו' ז"ל י"מ מראשו של מקרא המזבח עץ ג' אמות כמו יש אם למקרא תורה נביאים וכתובים ורשב"ם ז"ל כתב פתח הכתוב במזבח וסיים בשלחן לומר בזמן שבית המקדש קיים אדם מתכפר על ידי הקרבנות ושיר הלויים עכשיו במקום הקרבן מאכיל לעניים ובמקום השיר מדבר בד"ת ולזה נהגו הלועזים לשורר אחר הסעודה ומנהג יפה הוא להפטר מן העונש אבל העקר הדבור ממש לומר איזה דין או חידוש פסוק או אגדה כי ג' חלוקות הם צדיקים גמורים הא דאמרן, בינוניים המזמור, רשעים ולא כלום עכ"ל, ואתה הראית לדעת כי הן הן דברי המדרש עוסקים במקרא במשנה בגמ' ובפסוק יבא המלך והמן אנו עתידים לאמר עוד אמרות טהורות בדבר הזה דורשה משם ומצאת כי טובים המה. האמנה אומרם ובלבד שתהא ערומה יתבאר מתוך מאמר הילקוט סימן תתרמט אמרו שם אחשורוש שהיה טפש אמר אין נאה כושתי המלכה ולא תאמרו מפני שהיא לובשת בגדי מלכות ומקושטת אמרו א"כ תבא ערומה שכן הוא אומר להביא את ושתי המלכה ולא יהיה עליה כלום אלא כתר מלכות ע"כ, ומזה משמע שדבר בלבד שתבא ערומה על דברים אחרים הוא בא ושהוא פתח להם פתח לשאלה זו כמ"ש ולא תאמרו וכו' ואפשר שלזה הטעם הטעים בעל הטעמים תיבת אמר בפזר גדול, ופי' הה"ר יוסף גאק"ון ז"ל כי לפי שהיה הדבר זר מאד ומבהיל ע"כ הטעימה בטעם מבהיל ולפי מה שכתבנו היה הטעם כי עוד היו אמירות אחרות קודם שיצוה דבר זה, ודקדקו תיבת כי טובת מראה היא לשון מיעוט כלומר היא מעצמה ואפי' ערומה והטעם כי היתה הסבה למדוד לושתי כמדתה שהיתה מתעמרת בבנות ישראל ערומות ביום השבת ולכן לא בא דבר זה ביום אחר רק בשביעי כדי שיהיה נכר לכל, ולא מתוך שכרות הרבה כי גם מאמר בטוב לב המלך בב' לא יצדק כי לא היה עדיין שמח כענין נבל אשר נאמר בו ולב נבל טוב עליו וסמיך ליה והוא שכור עד מאד מה שלא נאמר פה רק כטוב לב המלך ולא בטו' ולא שכור, ופריצו' דברי הארורה ושתי אליו אבא לקבל אלפא חמרא שתי ולא רוי וכו' כבר דברנו בו בפסוק ויין מלכות רב והנה גם הוא אחרינו בפסוק ותמאן המלכה ושתי בס"ד, ושם בפסוק ויין מלכות רב תמצא מאמר אחר להם ז"ל בטעם אומרו כטוב בכ"ף ולא בטוב בבי"ת, ומעתה שמע ביאור הכתוב כפי דבריהם וטעמו כטעם לשד השמן אמר ביום השביעי כטוב לב המלך שאם היה זה באחד מהימים הראשונים יפלו ממועצותיהם ולא תקום ולא תהיה עצה נבערה כזו כי הוא איננו שכור כמ"ש וגם כי אם היה שותה יין ביום שינה מפיגתו בלילה אבל לפי שהיה ביום השביעי יום החטיאה לבנות ישר' והתעמרה בהם בבת וקלס כטוב לב המלך כי לא המתין שישתה הרבה רק כטוב לב המלך כלו' כשהתחיל לשמוח מעט ביין נתפתה ביינו כי יום השביעי תבע עלבונו וקלה שבסבות הספיקו ואמר למהומן להביא וגו' דמאן דחב לשבתא פרעיה שבתא, והנה בעלי המסורת מסרו בידינו דבר זה אמרו ביום הז' ב' ר"פ ביום השביעי נשיא לבני אפרים ביום השביעי כטוב לב המלך ביין, וביאורו. אמרינן בסיני רבה פי"ד מי הקדימני ואשלם מדבר ביוסף שהוא הקדים ושימר את השבת עד שלא נתנה וטבוח טבח והכן א"ר יוחנן ערב שבת היה ואין והכן אלא שבת שנא' והיה ביום השישי והכינו אמר הב"ה יוסף אתה שמרת את השבת עד שלא נתנה התורה חייך שאני משלם לבן בנך שיהא מקריב קרבנו בשבת מה שאין יחיד מקריב ועלי לקבל קרבנו ברצון הוי מי הקדימני ואשלם ע"כ, הורו לנו כי יום השביעי זה יום שביעי לשבוע הוא יום שבת ומעתה ענין ביום השביעי כטוב לב המלך ביין שבת היה ונזכר להם הב"ה זכות יוסף ששמר את השבת קודם נתינת התורה והארורה הזאת שבאה להשכיחה מהם שורת הדין שתפול בידה לכן נגזר עליה גזירה זו ביום השבת, ושוב מצאתי להה"ר אליעזר מגרמיזה ז"ל שכתב ב' ראשי פסוקים ביום השביעי כטוב לב המלך ביום השביעי נשיא לבני אפרים מה להלן בשבת אף כאן בשבת ע"כ, והמתרגם הפלא עוד לדבר בפסוק זה וכה אמר ומרדכי צדיקא צלי קדם ה' מן יומא קדמא' דמשתיא עד יומא שביעתא דהוא שבתא לחמא לא טעים ומוי לא שתי וביומא שביעא' דהוא יומא דשבתא עהלת קבילתיה וקבילת סנהדרין קדם ה' וכד שפיר לביה דמלכא בחמרא גרי ביה מלכא דשגישתא לערבלא משתייהון בכן אמר למהומן דהוא שיגושא ומתמני על מהומתא, ביזתא בז ביתא, חרבונה אחר ביה, בגתא ואבגתא עתיד מארי עלמא לעסאה יתהון כגבר דעצר ענבוי במעצרתא תרין זמנין עתיד לצדיותהון להני שבעה רברבן דמשמשין באלין שבעת יומין קדם אפי מלכא אחשורוש ע"כ, ואומר ראשונה כי טעם צום מרדכי וסנהדרי גדולה הוא מפני חילול השם שהיו כמה וכמה מבני ישר' שמה אוכלים ושותים ומקלקלין כמו שקדם ולפי שמרדכי הצדיק התחיל במצוה תחלה וממנו צדק למדו הסנהדרין על כן הזכיר ומרדכי צדיקא צלי ולא הזכיר הסנהדרין. וביום השבת מהטע' האמור למעלה עלתה צעקתם למרום ולכן הספיקה קלה שבסבו' להדיח עליה את הרעה ודרש שמות הסריסים על שם המאורע, וכן במדרש רבתי פ"ג בחילוף מעט לא שיכחישו פשוטן של מקראות כי אלה שמות האנשים היושבים או משרתים לפניו אלא שהוקשה להם ז"ל כי מה בצע בידיעת שמותם ושיהיו נזכרים בבתי כנסיות ובתי מדרשות ולכן בקשו לדרוש בהם וכן בשמות הכתובים בפסוק והקרוב אליו ושם נאריך בס"ד, והה"ר אליעזר מגרמישא זלה"ה כתב, וז"ל אלו ז' יועצים למלך היו כל א' יומו לכך אין בתחלת שמות ו' כמי מרס ומרסנה לכך דבר ממוכן ביום השביעי.