מנות הלוי על אסתר א׳:ח׳

8 והשתיה כדת אין אנס כי כן יסד המלך על כל רב ביתו לעשות כרצון איש ואיש:

9 והשתיה כדת אין אונס. במדרש רבתי פ"ב אין אונס כדת כל מקום ומקו' אית אתר דבעי מיגס פי' אוכל יבתר כן שתי ואית אתר דשתי ובתר כן מיגס. כדת כל אומה ואומה כאילן כותאי דלא שאתן חמרא דזיקין פי' נאדות של עור אייתי להון חמרא דקולין פי' כדים של חרס, אין אונס באנפקא פי' כוס שמכיל רביעית ההין. רב אמר אין אונס ביין נסך, בילקוט סי' תתרמ"ח אמר ר' לוי כך היה תכסיס של אנשי פרס היה להם כוס גדול מחזיק מ' שמציו' והוא הנקרא פוס"קא והם משקי' בו לכל א' וא' אפי' הוא מת אפי' הוא משתגע הוא שותה ומי שהוא שר המשקי' היו גדולי פרס מעשירין אותו שהגדולים של מסובי' רומזים לו ונותנים לו כמה דינרי זהב שלא להשקותו בו, אבל אחשורוש לא הכניס אותו הכוס בסעודתו אמר מי שהוא רוצה לשתות ישתה לכך נאמר והשתיה כדת אין אונס ע"כ, ובמדרש לקח טוב קצת שינוי בלשון יש אוהב לשתות בתוך הסעודה ויש אוהב לשתות אחר הסעודה כוס גדול מחזיק שמיניות ונק' פתקא יש אוהב לשתות כל הכוס ויש שמחזירו חציו יש שותה בכוס גדול ויש שותה בכוס קטן הכל לפי דעתו היה משקהו כי כן יסד המלך כי כן תקן המלך לעשות כרצון איש ואיש כפי כחו וכפי וסתו ישתה ע"כ. ואנחנו בגלותנו במלכות הזה אנחנו רואים אונס זה, ובפסוק הקודם הרבינו לדבר בענין הזה דברים של טעם שים עינך עליו, והה"ר יצחק עארמה ז"ל כתב והשתיה להיות כדת אין אונס כי לא היה שם דת וחק לשתות הבכור כבכרתו והצעיר כצעירתו כמנהג. שאם היה כן כבר ימעטו פעמי השתיה כי יצטרכו להתחיל מהגדולים שבמסבה ואולי ישתו מעט ובזה יתמעטו שינוי הכלים ולכן נתן רשות במשתה הזה שישתה כל א' כאשר ירצה מבלי שיוכרח ויאנס אל הדת ולפי שיש בזה חילול כבוד לגדולים אמר כי כן יסד המלך על כל רב ביתו כי כדי לפרסם עושרו על זה האופן בקש מהגדולים שבביתו על כך ויאותו לו והוצרך להסכמתם כי זולת זה לא יהיה כרצון איש ואיש עכ"ל, ומצאתי כתיב, כי כן יסד המלך פי' כן יעץ המלך על רב ביתו אשר הפקיד השרים על הסעודה שלא להשקות אלא לפי רצון השותה שכן יעצוהו יועציו לפי שנקבצו שם חיל פרס ומדי ואם יכריחום לשתות שלא במדה תתבלבל הסעודה ויחזיקו איש ביד רעהו ומתוך הבלבול ימרדו בו וכל זמן ששתו במדה לא עמד שום בלבול, אבל ביום השביעי כטוב לב המלך ביין וגו' ע"כ, ופחדת המרד דברים של טעם הם, אך דבר יום השביעי אנו עתידים להראות שאין עניינו כמפורסם שנעשה בשכרות וכי אין משמעות דברי כטוב לב המלך מורה עליו, ובמקומם יתבררו ויתלבנו הדברים בס"ד, ועוד מצאתי כתוב וז"ל ויין מלכו' רב כיד המלך אמר כי לא עשה זה בהביטו אל אשר נעשה בעבורו המשתה רק בערך אל העושהו וז"א כיד המלך כי עשה כל זה להראות יד המלך ולא לעשות להם גדולה למעלת' והנה עשה לב' סבות הא' מה שאמרתי עתה והוא להראות יד המלך, והב' למה שזה המשתה ראוי שיהיה בשביל שיצורף אל העושה ולא ימשך מזה שכרות כלל כי אפשר בהמון העם ימצאו קצתם או רובם משתכרים ויחטיאו הכוונה לזה ההכרח שישימו סדר לבלתי השחית המשתה ולזה עשה שישימו להם דברים במקום שבתם ואכלם שיזכיר להם באי זה מקום הם יושבים ושישבו בסדר וביראה כי הם יושבים בבית המלך ובראותם חור כרפס ותכלת וגו'. יתמהו לראות אלו הגדולות ויהיה בלבם תמיד לא ימעד להשגיח במה שיעשו, וספר כי זה הסדר ראוי שיושם בעקר והוא היין האפשרי להיות סבת החטא ואמר כי ישקו בכלי זהב למה שיעשה רושם בלבם בראותם כלי המלכות ולמה שהדברים המורגלים לא תתפעל הנפש מהם צוה שיהיו הכלים שונים שלא ישתה הפעם הב' במה ששתה הפעם הא' או שלא יהיה הכלי במה שישת' הוא דומה למה שישתה חבירו וכל זה לעשות רושם בהם יזכרו באי זה מקום הם יושבים, וגם היין שיהיה יין מלכות שיתמהו כשישתו אותו כ"כ הוא' ואמר אח"כ כי מיראתו להמשך זה החטא לא הספיק עד ששם סדר ביין עצמו כי אחר ששם במקום שבתם וגם בכלים וגם בטוב היין וחשיבותו לרוב מעלתו כמו שאמרתי כי שם סדר בכמו' שתיתו ואמר והשתיה כדת אין אונש שפי' אצל' עם שנתפשט פשט הכתוב לפרשו באופן אחר. לפי דעתו יתיש' באר היטב ויתיישבו עמו דברי רבינו והוא כי הנה צוה לאנשי ביתו ועל כל רב ביתו שיתנו היין כסדר וכדת להוציא לאור שמחת המשתה וטובו ותהיה השתיה בסדור מופלג והסבה כדי שלא יהיה איש אונס כי מי שאין שכלו עמו אינו בעל בחירה והוא אנוס במעשיו, או יהיה פי' אין אונס שלא יהיה איש אונס את חבירו מצד השכרות שיעשו עמו התולים ומעשקות איש לרעהו ובעבור שלא ימשך זה המכשול צוה שיהיה כדת, וראה איך הפליא לומר כי כן יסד המלך כי בזה נותן טעם למה הוצרך ללוות זה ואמר כי כן יסד המלך ואינה סבה תכליתית לצואה אבל סבה מניעה ואמר הסבה שבעבורה הוצרך המלך לצוות זה ביין ולא בדבר אחר כי הסדר לא שמו רק ביין לבדו לסבה שקדמה כי בשאר הדברים שם יסוד מוסד למשתה שיתנו הכל בהעדפה עד שיוכלו לעשות כרצון איש ואיש שכמו שמזגי האישים הם מתחלפים כן תאותם הם מתחלפים כי כל איש ישאל המאכל הראוי לו ולזה צזה שיהיה הכל בהעדפה עד שיוכלו למלאת חפץ ורצון איש ואיש, ולמה שכבר צוה זה בכללו הוצרך לומר עתה כי השתיה כדת לא תהיה בכלל זה אמנם תהיה בסדר מופלג וזה הפי' נ"ל כפתור ופרח עכ"ל. והיותר המחוור אצלי ומה שהאמינהו אמיתת הכתוב הוא מ"ש רב במדרש אין אונס מיין נסך כי לא יאנס כל א' שיעבור על מה שתגזרהו דתו ויגדל עון ישר' וידל כבודו בזה, וכן כתב הה"ר אליעזר מגרמיזה ז"ל והשתי"ה כד"ת גימ' זה מנהג כדת התורה ע"כ, ואין ספק כי עצה זו מהמן הרשע יצאה להכשיל את בני ישראל ככל אשר אמרנו למעלה ואם הם אנוסים לאכילה ושתיה לא כבדה חטאתם כ"כ כמו עתה שהיו ברשותם מבלי אונס וביררו ובחרו להם דרך רעה וחייבו את ראשם למלך מלכי המלכים הקב"ה. ואחשוב כי הכתוב כיון להודיענו היות הענין הזה מעורב מאונס ובלתי אונס כי על כן באה תיבת אין אנס חסרה להורות כי היה בענין ההוא קצת אונס כי באמור המלך מי שירצה יהנה מפת בג המלך ומיין משתיו ומי שלא ירצה יעשה כאות נפשו מי לא ידע שכוונהו שישתו ביין משתיו ומי שלא ישתה יודע כי הוא מבטל רצון המלך והוא כמחשיב מאכל המלך לחם מגואל ויינו יין תרעלה ויהיה ירא לנפשו פן יפגעהו בקשת או בחרב ויתגולל ויתעולל עליו והרי זה אונס ולכן כתב אנס חסר כי אונס קצת יש ועל כן אמרו במסורת דניאל ג ל"ט וכל רז לא אנס לך כי הוא ית' יודע תעלומות לב אין נסתר מנגד עיניו והוא יודע תעלומות לב ואם נרצה להעמי' עון זה על צואר המן הרע הזה נאמר כי הוא שאל מאת המלך להעבירם על דת ולהשקותם יין נסך והמלך לא שמע אליו וצוה לעשות כרצון איש ואיש מרדכי והמן איש יהודי איש צר ואויב כדבריהם ז"ל בגמ' מגילה פ"ק והביאו מאכל כשר ומאכל המלך והשקו' יין נסך לאשר ירצה כרצון המן ולא יאנס שום א' עליו כרצון מרדכי, והה"ר מאיר ן' עראמה ז"ל כתב דברי צדיקים בזה הכתוב ובענין הזה וכה אמר במעט השתדלות יושג איך נתחכם להמציא במשתה ההוא ערבות כל חוש מה' חושים עד שלא יחסר כל בו כדרך שהיו מברכים על המוגמר אחר האכילה לשמח גם הלב ולעורר הרוח אבל עשאו בחשבו מחשבו' יועיל לכל העם הנמצא אתו כי רב הוא ולא יזיק לשום א' וזה כי המציא והסכים שיהיה מקום הסעודה בחצר. גינת ביתן המלך אשר אין ספק שימצאו בו כל מיני המורחים הנאים כריח שדה אשר ברכו ה' לצורך חוש הריח. וכן תיקן יריעות נאות בכל מיני גווונים חור כרפס ותכלת וארגמן והן מראות ערבות לרואה השמש וימתחם כאהל לשבת לחוש הראות, ועוד תיקן וסידר מטות זהב וכסף כדי לעשות הנאה לחוש המישוש, והשקות בכלי זהב ויין מלכות רב כיד המלך אשר לא יסופק כי יערב לגוף ולנפש ולחוש הטעם הרי כאן הנאת די חושים, והשתיה וגו' יראה כי אחרי ששמה ישבו כל העם הגדול ההוא אשר בשושן והקפיד שיהיו נמצאים שם כלם למקטנם ועד גדולם הנה הוא ראוי שיתקן להם מטעמים רבים מאד ומחולפים כי א"א שיהיו כלן שם למגדול ועד קטן בעלי חיך אחד שוה. שזה יתאוה המתוק, וזה יתאוה החמוץ, וזה העפוש, וימר לזה מה שימתק לזה, כי על כל כיוצא בזה נאמר וחיך אוכל יטעם לו. וכן א"א להיות כלם בריאים וכח הבריא. ובפרט החזק החום יצטרך אל המאכלים הקשים כבשר השור ודומיה', והדק לא יעכלהו, וכח החולה הפכיי לזה וגם זה החילוף נמצא בין המאכל הנאו' לגדולים ובין המאכל הנאות אל הקטנים אשר בפי' נמצאו שניהם שם שנ' למגדול ועד קטן, א"כ צריך שיתחכם בעל הסעודה להועיל באופן שלא יזיק לאיש מאנשיו כלל כאמו' ולהוציא הוצאה ימצא כל א' הראוי לו לפי אכלו הראוי לזקן ולנער ולבחור ולחולה ולבריא. וזהו שפי' ואמר והשתיה כדת. ירצה המשתה וכל הבא בו הכל היה לפי צורך כל א' מבני הסעודה ולפי רצונו מבלי שיאנס או יוכרח לאכול ממה שיזיקתו לבלתי ימצא מה מועיל לו, ואין דעתי נוחה במפרשי' מלת והשהיה הזאת ביין עצמו וכפירוש רש"י ז"ל וגם הרלב"ג שאמר כי לא היה שם לכל הבא בסעודה דבר יאנוס אותו או יעכבהו מלשתות בכת הצורך כי תמיד היה מוכן היין לפני כל איש ואיש אבל השתיה שם לכל הבא בסעודה כמו שנקראה למעלה משתה גדול ולהלן את משתה אסתר והמלך והמן ישבו לשתות, לשתות עם אסתר המלכה, וגם רש"י פי' להלן בפסוק יבא המלך והמן אל המשתה אמר כל סעודה נקרא על שם היין כי הוא עקרי, ולדעתי זאת היתה הסבה שלא היו שם כלי זמר כי כל אותם הדברים הנזכרים הבאים שם יוכל המלך לתקנם שלא יבא שום נזק מהם כי המורחים הטובים טובים לכל ובפרט הרחת ריח הפירות כי על כן בחר בכל מיני המורח היושבת בגנים כי זולתה אפשר להזיק בחומם או קורם היוצא מן השווי לקצת כ"ש לחולים הצריכים הפכם, ואותם הגוונים הם טובים לכל עין אדם וכן ג"כ המטו' הנזכרים לחוש המשוש אשר הם תפארת אדם לשבת בית, ישארו שני' אפשר, והם המטעמים במה שיאכל וישתה והקולות אשר לחוש השמע וע"כ נתחכ' במאכלם לתקן אותם כאמור וזהו והשתיה כדת אין אונס, אבל הקולות א"א לתקנם כי מי יוכל לעצור את הקול אשר הוא ערב לזה שלא ישמע חבירו המזיק לו ולכן נפקד משם הוא לבדו ואם הוא הפך המורגל עכ"ל ושפתים ישק, ואני שמעתי מפי זקן טעם נפלא לאשר נפקד הניגון בסעודה ההיא, ואציגנו הנה בתוספת טובה על הנשמע באופן יושג טעם הפקד מושג המנגנים הערבים אבי כל תופש כינור ועוגב אשר על הרוב יהיו הקולות ההם ערבים לשומעיהם וזה כבר הקדמנו היות כוונה עצמי' למשתה הזה שיתגאלו עם בני ישראל בפת בג המלך וביין משתיו. ולמה שהיו הניגון והמושי"קה דבר יערב לנפש לסבת היותה מורגלת בשמע זה בהיותה במרו' כנודע למי שלא יכחיש פשוטן של מקראות ואמתתן ומלאכי מרום פותחים את פיהם מברכין משבחין מפארין וכו', בשפה ברורה וכו' ואשמע את קול כנפיהן וגו' ויש אנשים יערב עליהם כ"כ עד אשר יתבטלו חושיהם לבל ידעו איפה הם, ויש מהם תקפוץ עליהם שינה כי תתבודד הנפש לשמוע אל הרנה עד שתנוח הגוף כפגר מת כי רועה היא אותו וכשתפרד מהשגיח בו יהיה כלא היה וישן וירדם כמו בקטנים יונקי שדים כי לא ישנו תם לא ישמעו את קול הרנה וכשומעם יניחו על משכבותם וערבה שנתם להיות צלצול הקול והנועם עדיין נקבעת בנפשם למיעוט זמן הפרדם ממנו וכן יקרה לחולים כי בהחלש הכחות החומריים ינשאו הנפשיים לעומת' וכ"ש שישב האדם הבריא מבלי אכול ושתה בשומעו את הקול לכן נפקד התענוג הזה מן הסעודה הזאת ואם רב הוא לבל ימצא מי שימנע מלאכול ויורה היתר לעשות באמור המלך אמר לעשות כרצון איש ואיש ושערב לו שיונע מאכול ונמצאת מחשבת הצר בטלה, ועמוד על זה.