22וישלח ספרים אל כל מדינות המלך אל מדינה ומדינה ככתבה ואל עם ועם כלשונו להיות כל איש שרר בביתו ומדבר כלשון עמו:23וישלח ספרים וגו'. בגמרא מגילה פ"ק אמר רבא אלמלא אגרות ראשונות לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט אמרי מאי האי דשדר לן להיות כל איש שורר בביתו פשיטא דאפי' קרחה בביתיה פרדשכא להוי, ופרש"י אלמלא אגרות ראשונות שהוחזק בהן שוטה בעיני האומות לא נשתייר מישראל שריד ופליט שהיו ממהרים להרגם בדבר המלך באגרות האמצעיות ולא היו ממתיני' ליום המועד דאמרי מאי שדר לן אמרו האומות מה זה שולח לנו שיהא אדם שורר בביתו פשיטא שאפי' הגרדי בביתו שר הוא. פרדשכא פקיד ונגיד ע"כ, משמע מדבריהם שדברי הכתב הלא הם להיות כל איש שורר בביתו ולכן לעגו עליו כי אפי' הגרדי פי' האורג כי תרגום ירושלמי אורג הוי גרדי ואפי' האורג הזה הוא פקיד ונגיד בביתו, ומזה בזו אותו וכאשר שלח אגרות להשמיד להרוג לא מהרו לקיים גזרתו כי הוחזק לשוטה בעיניהם, האמנה המפרשים כי יקרה נפש אחשורוש בעיניהם לכבודו כי איך יצא מפיו דבר סכלות כזה ולכן פי' שלא נכתב להיות איש שורר בביתו ומהם הה"ר יצחק עראמה ז"ל מדרש ח"ט שכתב כי פתשגן הכתב כי על דבר אשר מאנה ושתי לבא בדבר המלך נגזר עליה מטעם המלך וגדוליו אשר לא תבא עוד, וביען הה"ר יהודה ן' שוש"ן ז"ל כתב דבריו בטוב טעם ודעת ותוספ' טובה אעתיק דבריו וז"ל, פירוש אחד מחכמי הדור כי בכל הספרים היו מדקדקים לכתוב אל מדינה ומדינה ככתבה ואל עם ועם כלשונו ואפי' אל היהודים האמללים עם מפוזר ומפורד בין העמים ישאר שם כל הפרכיא והפרכיא בפני עצמו ולא יהיו כלם עם אחד בשפה אחת לכלם כי ברוב עם ולשון הדרת מלך מה שאין כן אלו יכתבו לכלם בשנים שלשה לשונות כי אז יהיו כלם נמשכים ללמוד וללמד לבניהם הלשונות הפרטיים הם וישתקעו שמות העמים השונים וז"ט אומרו מדינה ומדינה ככתבה ואל עם ועם כלשונו ואל היהודים כלומר ואפי' אל היהודים ככתבם וכלשונם כדי שיעמיד זרעם ושמם היותם עם בפני עצמו' ולפי דרכו נתישר לו מ"ש להיות כל איש שורר בביתו ומדבר כלשון עמו שהם ענינים עלולים ומסובבים מהעניינים הנז' כי שלח ספרים מודיעים הגזירה הנגזרת על המלכה לפי שמזה ימשך שיהיה כל איש שורר בביתו וממה ששלח הספרים בכתב ולשון כל עם ועם כמדובר ימשזי שיהיה כל אחד מדבר כלשון עמו ולא יתערב עם בעם לשון בלשון לא שכתבו להיות כל איש שורר ומדבר כי זה פחיתות גדולה אל המלך והפי' הזה הנאני מאד, וכבר קמו עמדו להמעידי כי לא היה ראוי שיתלה ההתמשכות הראשון באנשים רק שיאמר להיות כל הנשים ניתנות יקר לבעליהן ולי אין זו המעדה כי אשר שכלו מנהיגו עיניו בראשי להקדים רפואה למכתו לבלתי היות נגיד ומצוה לאשתו לפחדו פן יקלו דבריו בעיניה ולכן אמר בדקדוק נכון כי ימשך מזה שלא תמוש יתר השררה ממקומה רק שמבלי שום מגור יהיה כל איש שורר בביתו, אמנם אחר שהסכימו חכמי האמת היודעים דרך האמת והגמרא מגילה פ"ק ורחבה ושגבה ונסבה דעתם בסברא כי כן כתוב בספרים ואמרו כי מאת ה' היתה נסיבה כי לולא אגרות ראשונות לא נשאר משונאי ישראל שריד יש לי ליישב דברי האגרות ולומר כי כתבו כל מה שעבר ממיאונה ומעונשה וכתבו באגרות עצמן כי תכלית ההודעה היא למען יהיה כל איש שורר בביתו ומדבר כלשון עמו עה"ד שנתפרש, אמנם יש בלשון הזה לפרשו שהוא רשות או שהוא מצות מלך כי כל איש ואיש ישתרר גם השתרר על ביתו ויהיה מדבר כלשון עמו בענין שביתו תהפך אל לשונו והוא לא יהפך אל לשונה וכל העם מקצה הבינו שהוא רשות כי כן סבב המסבב ית' וכ"ש אם לא היה כתוב בספרים הקודמים רק להיות כל איש שורר בביתו ומדבר כלשון עמו שיש להם מקום לחשוב שהוא בנותן רשות להם וע"כ צחקו ולעגו על דבריו, ומעתה ראוי לדחות מה שפירשו כי שלח ספרים להיות כל איש שורר בביתו וע"י מי שלחום ע"י איש שיהיה מדבר כלשון עמו, והנה העם אשר השליח הולך אליו שאיננו עמו של שליח גם מה שפירש שיהיה קול הכרוז מדבר בלשון עמו איננו כי אחר שהספרים כתובים בכתב ולשון העם אשר הולך אליו מה צורך לומר שיכריזו בלשון העם ואפי' היו האגרות כתובות בכתב יוני ולשון יוני עכ"פ היה עליהם לבקש מתרגם שיודיעם הדברים מבלי שיזהיר על ככה כ"ש שאין צריך לכתוב כן בספר אחר שהספרי' בכתב ובלשון כל עם ועם, אלא שהנכון מה שכתבנו בראשונה גם באחרונה עכ"ל. וטרם יאורו עיני בדברי הה"ר יהודה ז"ל הלצתי בעד הה"ר יצחק ז"ל כי אפי' שלא היה בכתבים רק ההודעה בלבד היה להם ללעוג עליו ולומר מה החרדה הזאת אשר חרד אלינו שהרג את ושתי כי מרתה את פיהו ואפי' הדיוט שבהדיוט היה עושה כן כי קרחה בביתיה פרדשכא להוי ומה שלח אלינו. וכן מצאתי דעת זה לא' מהאחרונים ושמו לא נודע לי, וכתב כי לכן לא נקראו סופרי המלך ולא הוזכר בו טבעת המלך כמו בשאר הכתבים ביען אין הדבר הזה רק הודעה בעלמא מודיע מה שהיה וממנו ימשך להיות כל איש שורר בביתו ע"כ. האמנה אני לא אסור ימין ושמאל מדברי רבותינו הקדושים שכן היה כתוב בספרי' וכמו שתרגם המתרגם ושלח פתקין כתיבן וחתימן בעזקתיה לכל פילכי מלכא לכל פלך ופלך בכתב רושמיה ולוות עמא ועמא במלל לישניה קרי וכן אמר אתון עממיא אומיא ולישנייא די דיירין בכל מלכותי איזדהרו למהוי כל גבר מסרבן על איתתיה וכפי ליה למהוי ממללא בלישן גברה ובמלל עמיה ע"כ הנה מבואר נגלה שכך כתוב בספרים ואמר בקול המולה שכתב כי היו הכתבים כתובים וחתומים בטבעת המלך אשר הביא ראיה מי שאמר למעלה כי לא נחתמו בטבעת המלך להורות שלא היה גיזרא רק הודעה בעלמא ואתה הראית לדעת שהיה נחתם בטבעת המלך, ומה שלא הוזכר הדבר בפירוש שהיו הספרים חתומים בטבעת המלך אחשוב כי מעשה רב מעיד על הדבר כי בלי ספק נשמע הדבר כי מיאנ' המלכה לבא בדבר המלך והומתה בחרב ומעתה אף כי לא תהיינה האגרות חתומות בטבעת המלך אין מספק בהם ולכן אף כי נחתמו בטבעתו לא נזכר. וענין אל מדינה ומדינה ככתבה ואל עם ועם כלשונו' ומדבר כלשון עמו כתבתי בהקדמת הביאור. בפתיחת' ר' יוחנן והכרתי לבבל וגו' כי זאת מה' צבאות יצאה שלא ידברו עוד בלשון בבל לכלות פשע הארורה הזאת ולהתם חטאת בית אביה ואף זו מן התוכחות על עון ומצאת כי תדרשנו שמה דבר נאה ומתקבל, ומה מתקו דברי הה"ר יצחק עראמה ז"ל מדרש ח"ט שכתב וז"ל, ואולם תועלת זה המשפט להודיע כמה מעלות טובות למקום עלינו כי זאת עם שחטאה חטא ראוי לסליחה מהטעמים שזכרנו ולא עוד אלא שהיה בשב ואל תעשה, גם כי לא נמצא שום חק ונימוס כנגדה יעמדו על הדבר וחדשו הדין לשעתו ויסירוה מגבירה. והנה אסתר חטאה בקום עשה כנגד הדת והנימוס המפורסם כמ"ש כל עבדי המלך וגו' ועכ"ז השקיף השם אלינו ברחמיו להטות לב המלך אליה להושיט לה את שרביט הזהב שתחיה ותעמוד לפניו לבקש על עמה הפך ממה שעשה לושתי שנהפך לה לאריר ללמד עליה חובה עם רוב יופיה עכ"ל.
