1כבר ביארנו לשיטתנו שאע"פ שכל חייבי לאוין קדושין תופסין בהן ביבמה לשוק מיהא הדבר בספק ואם כן מכל מקום יבמה שנתקדשה לשוק צריכה גט והילכך אם היה יבמה כהן נפסלה לו ואין אומרין שיחלוץ לה הכהן כדי שיכניסנה המקדש שאם כן מצינו חוטא נשכר ומכל מקום אם חלץ לה מעצמו מותרת לזה המקדש שאף באשת איש שנתקדשה מותרת לחזור לבעלה וכל שמותרת לבעלה מותרת למקדש ויש אומרין שאפילו חלץ לה מדעתו אסורה למקדש ואינו דומה לאשה שהלך בעלה למדינת הים ונתקדשה שמותרת לחזור לו דהתם שוגג הוא וקרוב לאונס אבל זה שבמזיד אפילו חלץ לה היבם מדעתו אסורה למקדש וכן דעת גדולי הפוסקים ולדברי הכל כל שהיבם ישראל כופין את המקדש ליתן גט הואיל ועשה שלא כהוגן והותרה ליבמה הואיל ולא נשאת אבל אם נשאת לו אסורה אף ליבם דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים וזהו שאמרו קדושין אין בה נשואין יש בה כלומר שאם נשאת תצא מזה ומזה ואפילו יש לה כמה בנים מזה שנשאת לו כענין אשה שהלך בעלה למדינת הים שאע"פ שיש לה בנים תצא ועוד שהרי ביבמה עצמה כשנשאת לאחר שנינו במשנתנו תצא והולד מראשון ומאחרון ממזר אלמא בדאית לה בנים עסקינן וקתני תצא ואע"פ שלדעת ר' עקיבא נאמרה דוקא להיות הולד ממזר אבל אשה עצמה דברי הכל תצא ובזנות מיהא לא נאסרה על יבמה ששומרת יבם שזינתה לא נאסרה ליבמה ועל דעת זה אתה מפרש לענין ביאור מה שהיו סבורים לומר קדושין ונשואין אין בה ופירושה בשנשאת שלא על פי שני עדים ושלא על פי עד אחד וברשות בית דין אלא באיסור גמור דהוה ליה זנות בעלמא לדעת רב אחר שאין קדושין תופסין בה ולדעת קצת מפרשים אתה מעמידה אף לענין פסק שאין טעם דמיחלפא באשה שהלך בעלה וכו' נאמר אלא בנשואין שברשות אלא שמאחר שיש בה ספק קדושין ונשואין עיקר הדברים לאסרה מטעמא דמיחלפא כו' ואין צריך לומר בנשאת על פי עד אחד בלא הוראת בית דין וכן יש חולקים לומר ששומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה מספק ומוכח לה ממה שאמרו במסכת סוטה י"ח ב' אמן שלא סטיתי שומרת יבם ואוקימנה לר' עקיבא דאמר אין קדושין תופסין ביבמה אלמא כל שנתברר שאין קדושין תופסין ביבמה נאסרה בזנות נמי בספק דהא בהא תליא ולא נאמר לדעתם לית הלכתא כרב המנונא אלא לדעת האומר שאין קדושין תופסין ביבמה ומכל מקום עיקר הדברים לפרש בההיא דסוטה ר' עקיבא היא דקסבר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין והולד ממנה ממזר אבל לדידן אף לכשאנו סבורין שאין קדושין תופסין ביבמה מכל מקום אין הולד ממזר שאין ממזר אלא מחייבי כרת והילכך אין זנות אוסרתה כלל וכן סוגית כל השמועות מוכחת:2יש ספרים שכתוב בהן בסוף סוגיא זו דברים שהם כנגד מה שכתבנו ואותם הדברים אינן מגוף הגמרא אלא תוספת דרך פסק לקצת ראשוני הגאונים וכך הוא נוסח שבהן שומרת יבם שנשאת בלא חליצה אם אין לה בנים תצא מזה ומזה מבעל בגט ומיבם בחליצה ואסורה להם עולמית משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים נתקדשה ולא נשאת אם היה יבמה ישראל נותן לה שני גט ומותרת ליבם ולמי שקדשה אסורה עולמית שלא יהא חוטא נשכר נשאת והיו לה בנים אם היה בעלה ישראל חולץ לה יבם ויושבת תחת בעלה ואפוקי לא מפקינן לה דכיון דאשה שהלך בעלה למדינת הים ונשאת הולד ממזר מזה ומזה אם אתה אומר תצא אתה מוציא לעז על בניה ואם היה בעלה כהן ויש לה בנים ממנו אינה חולצת מיבם שאם כן אתה אוסרה לזה ומוציא לעז על בניה אלא פורש ממנה כל ימיו של יבם ואחר מיתת היבם הותרה לו ואם מתו בניה בלא זרע בחיי היבם תצא משניהם מבעל בגט ומיבם בחליצה ואסורה להם עולמית זהו תורף דבריהם וכבר כתבנו שאין חלוק בין יש לה בנים לאין לה בנים ובכלם תצא כמו שכתבנו ואף גדולי הפוסקים הביאו את דבריהם ומיחו בהם והביאו ראיה מתלמוד המערב שאף ביש לה בנים תצא ומכל מקום לא מיחו במה שנאמר בהם דלכי מיית יבם הותרה לו ונראה מדבריהם שדין קיים היה באותה שעה לידון כל הדרכים ואף לאחר מיתה כמו שביארנו במשנה לא נאמר ביבמה ויראה שאף בזו עדות אשה כשר בה:3האומר לאשה התקדשי לי לאחר שאתגייר לאחר שתתגיירי לאחר שאשתחרר לאחר שתשתחררי לאחר שימות בעליך לאחר שתמות אחותיך אינה מקודשת שהרי אין בידו עכשו לקדשה וכל שלא בא לעולם ואין בידו להביאו אינו כלום אבל אם אמר לאחר שיחלוץ ליך יבמיך והיא מקבלת הואיל וקדושין תופסין ביבמה מספק אף זו מקודשת מספק ויש במשנה זו קצת דברים שצריכים ביאור וכבר ביארנוה במקומה בשלישי של קדושין ס"ב א':
