מאירי על חולין פ״ב ב

1 נזיר שהיה שותה כל היום כלו והתרו בו בתחלת המעשה אינו לוקה מצד איסור היין אלא אחת אע"פ ששתה כמה רביעיות בכמה פעמים ואם התרוהו על כל רביעית ורביעית לוקה על כלם:

2 הזורע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד בארץ לוקה משום כלאי הכרם ומשום כלאי זרעים ובחוצה לארץ אסור משום כלאי הכרם אבל חטה וחרצן או שעורה וחרצן אין בו דין כלאי הכרם זרע חטה ושעורה בידו אחת ושעורה וחרצן בידו אחת אע"פ שהכל בבת אחת יראה מסוגיא זו שאין כאן דין כלאי הכרם הואיל ואינן במפולת יד אחת אלא הרי הוא כדין חטה וחרצן וכבר ביארנו דינו במסכת ברכות פרק מי שמתו ויש חולקין בזו:

3 גיד הנשה נוהג בין בירך של ימין בין בירך של שמאל ואם אכל כזית מכל אחד מהם והתרו בו על כל אחת מהן לוקה שתים וכן אם אכל שניהן שלמים אע"פ שאין בהם כזית וכן על כל גיד וגיד הן מבהמה אחת והן משתי בהמות:

4 מי שנסתפק לו בשנים איזה מהם אביו ומ"מ אחד מהם אביו בודאי כגון אשה שנתגרשה ולא שהתה שלשה חדשים ונשאת וילדה לשבעה ואין ידוע אם הוא בן תשעה לראשון או בן שבעה לשני וגדל והכה את זה וחזר והכה את זה והתרוהו בכל פעם ופעם משום מכה אביו חייב אע"פ שלא הכם בבת אחת שנמצאת התראתו ספק שמא אינו אביו הואיל והתרוהו מספק ונתברר המעשה חייב שהתראת ספק שמה התראה ומחייבת לכשיתברר המעשה ואין צריך לומר אם הכם בבת אחת:

5 עבר על לאו הניתק לעשה והתרוהו ואמרו לו לא תעשה דבר זה שאם תעשהו תלקה אא"כ תקיים עשה שבו ונתברר שאי אפשר לו אחר כן לקיים העשה לוקה אע"פ שהתראה זו בשעתה היתה בספק:

6 כל לאו שאין בו מעשה כגון מותיר בשר הפסח עד הבקר וכיוצא בו אין לוקין עליו חוץ מנשבע ומימר ומקלל את חברו בשם כמו שיתבאר במקומו: