1פירש״י ז״ל דבר וכו׳ שנאמרה פרשה זו וכו׳. אע״ג דבפ׳ ויקהל נמי כתיב את כל עדת בני ישראל וה״נ התם ויאמר משה אל כל עדת בני ישראל וכו׳ מ״מ התם לא נכתב ל׳ זה בציווי הקב״ה כמו הכא ומש״ה לא פירש״י בהו ולא מידי אלא בהך. ומ״מ כבר הקשה הרא״ם ז״ל שהרי כל התורה כלה נאמרה לכל ישראל ומה הוסיף בהקהל זה בפ׳ זו ותירץ דבכל התורה תחלה היה מלמד לנשיאים ולראשים ואח״כ לשאר העם וכדפירש״י בפ׳ תשא ובפ׳ מטות משא״כ פ׳ זו שנאמרה לכלם ביחד ומ״מ הדר והק׳ דלמה הוצרך כאן שינוי זה ומה טעם וסיבה הוא היות גופי תורה תלויין בה לשתאמר בהקהל ולא בזה אחר זה ותי׳ בדוחק וכבר הקשה עליו הרב ק״א והוא ז״ל תירץ בדיוק לשון גופי תורה דבשאר הפרשיות הוצרך ללמדה בזה אחר זה לפי שלא היה הלימוד לכלם בשוה למי לימד גופי התורה דהיינו פשטיות ולמי היה מלמד הנשמה דהיינו פנימיות הסודות אבל בפ׳ זו שריבה גופי תורה והם פשטי התורה הכל שוים והיו יכולים לשמוע יחד עכ״ל והוא פלאי לע״ד דמי גילה לו להרב שבפ׳ זו ליכא רזין ורזי דרזין כמו בשאר כל פרשיותיו של תורה ומה נשתנה והנלע״ד דאיכא למידק נמי אומרו שרוב גופי תורה תלויים בה והול״ל כתובים בה או כיוצא בזה אלא נראה דר״ל שרוב גופי תורה שכבר נכתבו במקומם בשאר פרשיות הנס תלוים בפ׳ זו שחזרו ונשתנו כאן לאיזה חידוש ולכי תידוק תמצא שכל המצות שנכתבו בפ׳ זו כבר נאמרו במקום אחר כגון קדשים תהי׳ דהיינו גדר ערוה קאי אעריות דפ׳ דלעיל עוד בכמה מקומות נכתב. איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי וכו׳ ישנם בעשרת הדברות. וה״נ אל תפנו וכו׳. וכי תזבחו וכו׳ בפ׳ צו. ובקצרכם וכו׳ דהיינו מתנות עניים בפ׳ אמור לא תגנובו ולא תכחשו וכו׳ בפ׳ ויקרא וכחש בה וכו׳. וה״נ לא תעשוק וכו׳ איתא נמי התם או עשק את עמיתו. לא תקלל וכו׳ בפ׳ משפטים וה״נ התם איתא לא תעשו עול במשפט וכו׳ ולא תלך רכיל נמי איתא התם לא תשא שמע שוא היא אזהרה ללה״ר כדפירש״י שם. לא תעמוד על דם רעך היינו לא תרצח לא תשנא וכו׳ וה״נ לא תקום ולא תטור וכו׳ ה״ז בכלל עזוב תעזוב עמו. הוכח תוכיח וכשלו איש באחיו שדרשו בו איש בעון אחיו והיינו כשאינו מוכיחו דוק ותשכח והילכך מאחר דלאו מילי חדתי הוו לא האריך ללמדם בזה אחר זה אלא לכלם בהקהל ותמצא דה״נ ספר משנה תורה נאמר כן אל כל ישראל שהיו כולם שם בהקהל והוא נמי מהאי טעמא גופא שאין שם אלא חזרה בחידוש קצת פרטי דינים ולכך נאמר יחד בהקהל:2קדשים וכו׳ מן העריות ומן העבירה וכו׳. נר׳ דעריות ר״ל הנהו דכתיבי באורייתא ועבירה ר״ל כגון שניות דבהו שייך ל׳ קדושה דהיינו כדאמרינן קדש עצמך במותר לך שמן התורה מותרים נינהו והיינו דמסיים שכ״מ שאתה מוצא גדר ערוה. ואין כוונת רש״י לומר דלא שייך ל׳ קדושה אלא בפרישת עריות שהרי הוא ז״ל עצמו פי׳ לקמן בפ׳ והתקדשתם זה פרישות ע״א אלא כוונתו דציווי קדושים תהיו וכדומה הוא דבר שאינו נדרש בפ״ע אלא לעולם הוא מחובר למה שלמעלה הימנו והכא קאי אעריות דבפ׳ דלעיל ואהא הוא דמייתי ראיה דמצינו ל׳ קדושה גבי גדר ערוה וההוא דלקמן והתקדשתם וכו׳ התם נמי אדלעיל מניה קאי דהיינו ע״א ולאו למימרא שלא יעבדו ע״ז דהא פשיטא ומדת כל אדם היא ולא שייך בזה קדושה אלא כלומר שתתרחק מנייהו ומאביזרייהו:
