רש"י על ויקרא י״ט:ב׳

« רש"י על ויקרא י״ח:ל׳ רש"י על ויקרא י״ט:ג׳ »

1 שפתי חכמים פתח ↗

בהקהל מפני. וא"ת והא כל התורה כולה שנה משה לישראל כמו שפירש"י בפרשת כי תשא. וי"ל דפרשה זו נאמרה להן בהקהל נשים וטף דכתיב כל עדת בני ישראל כדכתיב בפרשת וילך הקהל את העם האנשים והנשים וטף, אבל משה לא שנה אלא לאנשים. עי"ל דמשה שנה להם כתות כתות זו אחר זו, אבל פרשה זו היה במעמד כל ישראל, ונ"מ שאינם יכולים לומר אי אפשר במצוה זו דיש לי לשאול עליה, ומה שלא שאלתי מיד למשה לפי שלא היו שם כל ישראל, ומש"ה היו כל ישראל ביחד שלא יכולין לאמר כזה:

1 ברטנורא על התורה פתח ↗

דבר אל כל עדת מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל לפי שרוב גופי תורה וכו' פי' שנאמרה פרשה זו לכל ישראל בהקהל קודם שיאמר אותה לאהרן ולבניו ולזקנים ולעם כמו שכתב לעיל בפר' כי תשא כיצד סדר משנת משה וכו' ואחר שנאמ' בהקהל שנאה להן על הסדר כמנהגו בשאר הפרשיות וזה היה מפני שרוב גופי תורה תלויין בה:

1 גור אריה פתח ↗

מלמד שפרשה זו נאמרה בקהל. אף על גב שגם שאר הפרשיות נאמרו לכל ישראל עירובין נד ע"ב, כמו שכתב גם כן רש"י בסוף פרשת כי תשא שמות לד, לב 'כיצד סדר משנה כו' נכנסו כל העם', מוכח מזה שכל התורה נאמרה לכל ישראל קושית הרא"ם, שאני התם, שלא היה מחוייבים שיבואו כל ישראל, שאם לא היה להם פנאי לא היו באים, שלא קאמר התם אלא 'כיצד סדר משנה', אבל בפרשה הזאת היה מקהיל כל ישראל, והיו צריכין לבא:

2 שפתי חכמים פתח ↗

מן העריות. דהא אין קדושה שייך אלא במה שהם פרושים ונבדלים מן העמים במעשה כגון בציצית וכו' ותפילין ושאר מצות עשה, אבל בשב ואל תעשה אין ניכר שום פרישות. ומתרץ הוו פרושים וכו', ר"ל דקאי אפרשה של עריות דלעיל. ומן העבירות דנקט רש"י ר"ל נמי עבירות של עריות:

2 מזרחי פתח ↗

קדושים תהיו הוו פרושין מן העריות ומן העבירה שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה אשה זונה וחללה וגו' אני יי' מקדשכם ולא יחלל זרעו אני יי' מקדשו קדושים יהיו אשה זונה וחללה. וזהו ששנו בתורת כהנים קדושים תהיו פרושים תהיו ופרש"י ז"ל שהפרישות הזה אינו אלא מן העריות שדרך הכתוב לומר בהם לשון קדושה ולפי זה אין מאמר קדושים תהיו דבק רק עם מה שלמעלה הימנו כאילו אמר קדושים תהיו מן העריות האמורות לעיל ואחר כך כתב המצות שאחריו ומה שדרשו בברכות בשילהי אלו דברים והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים כי קדוש זה שמן אינו אלא אסמכתא בעלמא תדע דהא טעמא דמים אחרונים משום מלח סדומית הוא כדמפרש בפרק כל הבשר ולפיכך אנו שאין לנו מלח סדומית לא נהגו במים אחרונים וכן השמן לא מצינו בשום מקום שיהא לא חובה ולא מצוה כמו שכתבו התוספות בפרק כל הבשר. ובויקרא רבה אמר רבי יהודה בן פזי מפני מה נסמכה פרשת עריות לפ' קדושים ללמדך שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה ואית לן קריין סגיין אשה זונה וקדשתו וזהו כמו שפרש"י ז"ל ולא ידעתי למה נטה הרמב"ן ז"ל מהפירוש של רש"י ז"ל עד שישים חלוק בין ויקרא רבה ובין תורת כהנים:

2 משכיל לדוד פתח ↗

קדשים וכו׳ מן העריות ומן העבירה וכו׳. נר׳ דעריות ר״ל הנהו דכתיבי באורייתא ועבירה ר״ל כגון שניות דבהו שייך ל׳ קדושה דהיינו כדאמרינן קדש עצמך במותר לך שמן התורה מותרים נינהו והיינו דמסיים שכ״מ שאתה מוצא גדר ערוה. ואין כוונת רש״י לומר דלא שייך ל׳ קדושה אלא בפרישת עריות שהרי הוא ז״ל עצמו פי׳ לקמן בפ׳ והתקדשתם זה פרישות ע״א אלא כוונתו דציווי קדושים תהיו וכדומה הוא דבר שאינו נדרש בפ״ע אלא לעולם הוא מחובר למה שלמעלה הימנו והכא קאי אעריות דבפ׳ דלעיל ואהא הוא דמייתי ראיה דמצינו ל׳ קדושה גבי גדר ערוה וההוא דלקמן והתקדשתם וכו׳ התם נמי אדלעיל מניה קאי דהיינו ע״א ולאו למימרא שלא יעבדו ע״ז דהא פשיטא ומדת כל אדם היא ולא שייך בזה קדושה אלא כלומר שתתרחק מנייהו ומאביזרייהו:

1 דבר אל כל עדת בני ישראל. מְלַמֵּד שֶׁנֶּאֶמְרָה פָרָשָׁה זוֹ בְּהַקְהֵל מִפְּנֵי שֶׁרֹב גּוּפֵי תוֹרָה תְלוּיִּין בָּהּ ספרא:

2 קדשים תהיו. הֱווּ פְרוּשִׁים מִן הָעֲרָיוֹת וּמִן הָעֲבֵרָה, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גֶדֶר עֶרְוָה אַתָּה מוֹצֵא קְדֻשָּׁה, אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה וְגוֹ' אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם ויקרא כ"א, וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ, אֲנִי ה' מְקַדְּשׁוֹ שם, קְדֹשִׁים יִהְיוּ, אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה שם:

1 מזרחי פתח ↗

מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל. אבל שאר פרשיות אף על פי שנאמרו לכל ישראל ע"פ הברייתא השנויה בערובין ומייתי לה רש"י ז"ל בסוף פרשת כי תשא מכל מקום לא היו כלם יחד בהקהל אחד אלא היו נכנסים לפניו כת אחר כת אבל כאן שלא נאמר דבר אל בני ישראל כשאר הפרשיות אלא כל עדת בני ישראל למדנו שהיו כלם בהקהל לפניו ואז נאמרה להם:

1 משכיל לדוד פתח ↗

פירש״י ז״ל דבר וכו׳ שנאמרה פרשה זו וכו׳. אע״ג דבפ׳ ויקהל נמי כתיב את כל עדת בני ישראל וה״נ התם ויאמר משה אל כל עדת בני ישראל וכו׳ מ״מ התם לא נכתב ל׳ זה בציווי הקב״ה כמו הכא ומש״ה לא פירש״י בהו ולא מידי אלא בהך. ומ״מ כבר הקשה הרא״ם ז״ל שהרי כל התורה כלה נאמרה לכל ישראל ומה הוסיף בהקהל זה בפ׳ זו ותירץ דבכל התורה תחלה היה מלמד לנשיאים ולראשים ואח״כ לשאר העם וכדפירש״י בפ׳ תשא ובפ׳ מטות משא״כ פ׳ זו שנאמרה לכלם ביחד ומ״מ הדר והק׳ דלמה הוצרך כאן שינוי זה ומה טעם וסיבה הוא היות גופי תורה תלויין בה לשתאמר בהקהל ולא בזה אחר זה ותי׳ בדוחק וכבר הקשה עליו הרב ק״א והוא ז״ל תירץ בדיוק לשון גופי תורה דבשאר הפרשיות הוצרך ללמדה בזה אחר זה לפי שלא היה הלימוד לכלם בשוה למי לימד גופי התורה דהיינו פשטיות ולמי היה מלמד הנשמה דהיינו פנימיות הסודות אבל בפ׳ זו שריבה גופי תורה והם פשטי התורה הכל שוים והיו יכולים לשמוע יחד עכ״ל והוא פלאי לע״ד דמי גילה לו להרב שבפ׳ זו ליכא רזין ורזי דרזין כמו בשאר כל פרשיותיו של תורה ומה נשתנה והנלע״ד דאיכא למידק נמי אומרו שרוב גופי תורה תלויים בה והול״ל כתובים בה או כיוצא בזה אלא נראה דר״ל שרוב גופי תורה שכבר נכתבו במקומם בשאר פרשיות הנס תלוים בפ׳ זו שחזרו ונשתנו כאן לאיזה חידוש ולכי תידוק תמצא שכל המצות שנכתבו בפ׳ זו כבר נאמרו במקום אחר כגון קדשים תהי׳ דהיינו גדר ערוה קאי אעריות דפ׳ דלעיל עוד בכמה מקומות נכתב. איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי וכו׳ ישנם בעשרת הדברות. וה״נ אל תפנו וכו׳. וכי תזבחו וכו׳ בפ׳ צו. ובקצרכם וכו׳ דהיינו מתנות עניים בפ׳ אמור לא תגנובו ולא תכחשו וכו׳ בפ׳ ויקרא וכחש בה וכו׳. וה״נ לא תעשוק וכו׳ איתא נמי התם או עשק את עמיתו. לא תקלל וכו׳ בפ׳ משפטים וה״נ התם איתא לא תעשו עול במשפט וכו׳ ולא תלך רכיל נמי איתא התם לא תשא שמע שוא היא אזהרה ללה״ר כדפירש״י שם. לא תעמוד על דם רעך היינו לא תרצח לא תשנא וכו׳ וה״נ לא תקום ולא תטור וכו׳ ה״ז בכלל עזוב תעזוב עמו. הוכח תוכיח וכשלו איש באחיו שדרשו בו איש בעון אחיו והיינו כשאינו מוכיחו דוק ותשכח והילכך מאחר דלאו מילי חדתי הוו לא האריך ללמדם בזה אחר זה אלא לכלם בהקהל ותמצא דה״נ ספר משנה תורה נאמר כן אל כל ישראל שהיו כולם שם בהקהל והוא נמי מהאי טעמא גופא שאין שם אלא חזרה בחידוש קצת פרטי דינים ולכך נאמר יחד בהקהל:

1 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה דבר אל כל עדת בני ישראל, מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל, מפני שרוב גופי תורה תלויין בה. ע"כ. לשאלה מי היו הנקהלים, הביא בעל "שפתי חכמים" אות א שתי תשובות: א רוב פרשיות התורה נאמרו לאנשים בלבד, ופרשה זו נאמרה גם לנשים וטף. ב שאר פרשיות נאמרו לבני ישראל כתות כתות, ופרשה זו היתה במעמד כל ישראל. וראה דברי רש"י בספר שמות לד, לב, שם מובא סדר ההוראה הרווח: משה היה לומד מפי הגבורה, ולאחר מכן נכנסו לפי הסדר - אהרן, בניו, הזקנים ורק אחר כך העם, כמובא במסכת ערובין נד ע"ב. ובספר במדבר ל, ב מבאר רש"י כי פרשת נדרים ניתנה לנשיאים תחילה כדי לחלוק להם כבוד, ואחר כך לכל בני ישראל. פ' אחרי־מות קדושים תש"ן

2 יריעות שלמה פתח ↗

בד"ה קדושים תהיו כו' ומן העבירה כו' נ"ב פי' הפרישה היא מדות חסידות והפרישה שייך בעריות שמביא' לידי קדושה והוא קדוש בפריש' באופן שאין עבירה בידו אבל אם יש שום עבירה בידו לא תועיל הפרישה להיות נקרא קדוש ודוק מהרש"ל:

2 רמב"ן על ויקרא פתח ↗

קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ הֱווּ פְּרוּשִׁים מִן הָעֲרָיוֹת וּמִן הָעֲבֵרָה, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גֶּדֶר עֶרְוָה אַתָּה מוֹצֵא קְדֻשָּׁה, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על ויקרא י"ט:ב'. אֲבָל בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים פרשה א ב רָאִיתִי סְתָם, פְּרוּשִׁים תִּהְיוּ. וְכֵן שָׁנוּ שָׁם שמיני פרק יב ג, "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי", כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי קָדוֹשׁ כָּךְ אַתֶּם תִּהְיוּ קְדוֹשִׁים, כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי פָּרוּשׁ כָּךְ אַתֶּם תִּהְיוּ פְּרוּשִׁים. וּלְפִי דַּעְתִּי אֵין הַפְּרִישׁוּת הַזּוֹ לִפְרֹשׁ מִן הָעֲרָיוֹת כְּדִבְרֵי הָרַב, אֲבָל הַפְּרִישׁוּת הִיא הַמֻּזְכֶּרֶת בְּכָל מָקוֹם בַּתַּלְמוּד שֶׁבְּעָלֶיהָ נִקְרָאִים "פְּרוּשִׁים". וְהָעִנְיָן כִּי הַתּוֹרָה הִזְהִירָה בָּעֲרָיוֹת וּבַמַּאֲכָלִים הָאֲסוּרִים, וְהִתִּירָה הַבִּיאָה אִישׁ בְּאִשְׁתּוֹ וַאֲכִילַת הַבָּשָׂר וְהַיַּיִן. א"כ יִמְצָא בַּעַל הַתַּאֲוָה מָקוֹם לִהְיוֹת שָׁטוּף בְּזִמַּת אִשְׁתּוֹ אוֹ נָשָׁיו הָרַבּוֹת, וְלִהְיוֹת בְּסֹבְאֵי יָיִן בְּזֹלֲלֵי בָשָׂר לָמוֹ, וִידַבֵּר כִּרְצוֹנוֹ בְּכָל הַנְּבָלוֹת, שֶׁלֹּא הֻזְכַּר אִסּוּר זֶה בַּתּוֹרָה, וְהִנֵּה יִהְיֶה נָבָל בִּרְשׁוּת הַתּוֹרָה. לְפִיכָךְ בָּא הַכָּתוּב אַחֲרֵי שֶׁפֵּרֵט הָאִסּוּרִים שֶׁאָסַר אוֹתָם לְגַמְרֵי, וְצִוָּה בְּדָבָר כְּלָלִי - שֶׁנִּהְיֶה פְּרוּשִׁים מִן הַמֻּתָּרוֹת: יְמַעֵט בַּמִּשְׁגָּל, כְּעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ ברכות כב שֶׁלֹּא יִהְיוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מְצוּיִין אֵצֶל נְשׁוֹתֵיהֶן כַּתַּרְנְגֹלִין, וְלֹא יְשַׁמֵּשׁ אֶלָּא כְּפִי הַצָּרִיךְ בְּקִיּוּם הַמִּצְוָה מִמֶּנּוּ; וִיקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן בְּמִעוּטוֹ, כְּמוֹ שֶׁקָּרָא הַכָּתוּב במדבר ו ה הַנָּזִיר - "קָדוֹשׁ", וְיִזְכֹּר הָרָעוֹת הַנִּזְכָּרוֹת מִמֶּנּוּ בַּתּוֹרָה בראשית ט כא בְּנֹחַ וּבְלוֹט; וְכֵן יַפְרִישׁ עַצְמוֹ מִן הַטֻּמְאָה, אע"פ שֶׁלֹּא הֻזְהַרְנוּ מִמֶּנָּה בַּתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁהִזְכִּירוּ חגיגה יח, בִּגְדֵי עַם הָאָרֶץ מִדְרָס לַפְּרוּשִׁים, וּכְמוֹ שֶׁנִּקְרָא הַנָּזִיר "קָדוֹשׁ" במדבר ו ח בְּשָׁמְרוֹ מִטֻּמְאַת הַמֵּת גַּם כֵּן; וְגַם יִשְׁמֹר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ מֵהִתְגָּאֵל בְּרִבּוּי הָאֲכִילָה הַגַּסָּה וּמִן הַדִּבּוּר הַנִּמְאָס, כְּעִנְיָן שֶׁהִזְכִּיר הַכָּתוּב ישעיהו ט טז "וְכָל פֶּה דֹּבֵר נְבָלָה", וִיקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בָּזֶה עַד שֶׁיַּגִּיעַ לַפְּרִישׁוּת, כְּמָה שֶׁאָמְרוּ עַל רַבִּי חִיָּא שֶׁלֹּא שָׂח שִׂיחָה בְּטֵלָה מִיָּמָיו. בְּאֵלּוּ וּבְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בָּאָה הַמִּצְוָה הַזֹּאת הַכְּלָלִית, אַחֲרֵי שֶׁפֵּרֵט כָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁהֵן אֲסוּרוֹת לְגַמְרֵי, עַד שֶׁיִּכָּנֵס בִּכְלַל זֹאת הַצַּוָּאָה הַנְּקִיּוּת בְּיָדָיו וְגוּפוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ ברכות נג "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם" אֵלּוּ מַיִם רִאשׁוֹנִים, "וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים" אֵלּוּ מַיִם אַחֲרוֹנִים, "כִּי קָדוֹשׁ" זֶה שֶׁמֶן עָרֵב. כִּי אע"פ שֶׁאֵלּוּ מִצְוֹת מִדִּבְרֵיהֶם, עִקַּר הַכָּתוּב בְּכַיּוֹצֵא בָּזֶה יַזְהִיר שֶׁנִּהְיֶה נְקִיִּים וּטְהוֹרִים וּפְרוּשִׁים מֵהֲמוֹן בְּנֵי אָדָם, שֶׁהֵם מְלַכְלְכִים עַצְמָם בַּמֻּתָּרוֹת וּבַכִּעוּרִים. וְזֶה דֶּרֶךְ הַתּוֹרָה לִפְרֹט וְלִכְלֹל בְּכַיּוֹצֵא בָּזֶה, כִּי אַחֲרֵי אַזְהָרַת פְּרָטֵי הַדִּינִין בְּכָל מַשָּׂא וּמַתָּן שֶׁבֵּין בְּנֵי אָדָם, לֹא תִּגְנֹב וְלֹא תִּגְזֹל וְלֹא תּוֹנוּ וּשְׁאָר הָאַזְהָרוֹת, אָמַר בִּכְלָל "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב" דברים ו יח, שֶׁיַּכְנִיס בַּעֲשֵׂה הַיֹּשֶׁר וְהַהַשְׁוָיָה וְכָל לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין לִרְצוֹן חֲבֵרָיו, כַּאֲשֶׁר אֲפָרֵשׁ שם בְּהַגִּיעִי לִמְקוֹמוֹ בִּרְצוֹן הקב"ה. וְכֵן בְּעִנְיַן הַשַּׁבָּת, אָסַר הַמְּלָאכוֹת בְּלָאו וְהַטְּרָחִים בַּעֲשֵׂה כְּלָלִי, שֶׁנֶּאֱמַר "תִּשְׁבֹּת", וְעוֹד אֲפָרֵשׁ זֶה רמב"ן על ויקרא כ"ג:כ"ד בע"ה:

2 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה קדשים תהיו, הוו פרושים מן העריות ומן העבירה וכו'. המילים "מן העריות ומן העבירה" הן תוספת על מקורו של רש"י שהוא כנראה "תורת כהנים" על אתר: "קדשים תהיו - פרושים תהיו". ואפשר להבין שרש"י מוסיף "מן העריות", שהרי זהו הנושא שבו דובר קודם לכן. אולם הביטוי הכולל "ומן העבירה" תמוה, שהרי הוא כולל הכל, וממילא הופך "מן העריות" למיותר. פ' קדושים תשל"ג

« רש"י על ויקרא י״ח:ל׳ רש"י על ויקרא י״ט:ג׳ »