3איש אמו וכו׳ אשה מנין וכו׳. וא״ת ומהיכא תיתא לפטור נשים מכיבוד דאצטריך ריבויא הא הויא לה מ״ע שלא הזמן גרמה דנשים חייבות וי״ל משום דכתיב גבי כיבוד למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה׳ אלהיך נותן לך ונשים לא נטלו חלק בארץ ומש״ה הוה ס״ד דליפטר ודומה לזה פירש״י בגמרא פ״ב דברכות גבי הא דבעי נשים בברהמ״ז דאורייתא או דרבנן ופירש״י דס״ד דהוו דרבנן משום דכתיב וברכת וכו׳ על הארץ הטובה אשר נתן לך ע״ש ומ״ש רש״י שהאיש ספק וכו׳ ק׳ דהא ודאי חילוק זה לא שייך אלא בכבוד אבל לא במורא וא״כ הני מיעוטא וריבוייא הו״ל למכתבינהו גבי כבוד ולא הכא במור׳ והרא״ם ז״ל תירץ דדרשינן באם אינו ענין ולענ״ד אכתי צריכינ׳ למהדר אטעמא אמאי לא כתביה קרא בהדי׳ גבי כבוד ולא נצטרך למדרש באם אינו ענין ונראה דאי הוי כתיבי התם מיעוטא וריבוייא הוה מוקמיה מעוטא דאיש למעט נשים לגמרי דייקא נמי דכתיב על האדמה וכו׳ כדלעיל וריבוייא היה מוקמיה ליה לאיזה דרשא אחרינא כגון לרבות זרע פסול אבל השתא דכתיב ריבוייא גבי מורא ועל כרחך נשי נמי איתנהו בכלל ריבוייא לגבי מורא דהא ל״ת הוי וליכא שום טעמא למפטרינהו ממילא תרבינהו נמי לגבי כבוד דנימא דומיא דזכור ושמור הואיל ואיתנהו בשמירה וכו׳ הכי נמי הואיל ואיתנהו במורא איתנהו נמי בכבוד ומהני מיעוטא לגבי כבוד היכא דאית לה רשות אחרים עליה:4ואת שבתותי וכו׳ סמך שבת וכו׳. וטעמא דסמך שבת וכו׳ הא לא״ה ה״א הואיל והקיש הכתוב כיבוד אב ואם לכבוד המקום כי היכי דלגבי כבוד המקום דוחין את השבת כגון בעבודה ה״נ לגבי כבוד אב ואם ידחה שבת קמ״ל ומ״ש רש״י וכן בשאר כל המצות היינו מדכתיב בתר הכי אני ה׳ דאל״כ פשיטא דמשבת ליכא לאוכוחי שאר המצות דאיכא למימר שאני שבת החמורה דשקולה ככל התורה ותו דאית בה עשה ול״ת:5אני ה׳ וכו׳ איזהו מורא וכו׳. טעמא דנטר רש״י לפ׳ זה כאן דנראה חוץ למקומו היינו ליישב טעמא מאי כתב רחמנא לימוד זה דסמיכות שבת הכא גבי מורא טפי מלגבי כבוד וכיון לתרץ דלרבותא נקטיה הכא דלא מיבעיא לגבי כבוד שלא יחלל השבת כגון להביא לו מאכל דרך ר״ה כדי להאכילו שזהו בכלל הכבוד דפשיטא שאסור הואיל ואביו לא ציוהו כלום אלא אפילו ציוהו בפירוש לעשות איזה דבר שיש בו חילול שבת לא די שאין לו לשמוע דברו ולעשותו אלא שצריך גם כן לסתור את דבריו ולא לשמוע מורא אב בזה אלא צריך לומר לו אבא איני שומע לך בזה לפי שהוא חילול שבת וכיוצא בזה:
