1פירש״י ז״ל אשה כי תזריע א״ר שמלאי וכו׳. הוצרך רבינו להביא מדרש זה משום דק״ל מ״ט התחיל הפ׳ בטומאת לידה מכל שאר הטומאות בפרט דהכא כתיב כימי נדה דותה וכו׳ ועדיין לא נכתב דין טומאת הנדה ולא עוד אלא דכפי סדר זמנים נמי א״א לאשה לבא לידי לידה אא״כ באתה תחלה לזמן נדתה. וכשם שהשאור יפה לעיסה כך דמים יפין לאשה כדאיתא בריש כתובות. אשר מכל אלה היה נר׳ דהו״ל לאקדומי בקרא דין נדה לדין יולדת. ורצה לתרץ זה עם המדרש דר׳ שמלאי והכוונה שהפסוק מודיע בזה טעם סמיכות דיני תורת האדם טומאתו וטהרתו אחר תורת בהמה חיה ועוף שזה הסדר נפקא מסדר לידתן בראשונה במעשה בראשית שהאדם נולד באחרונה ולהודיע טעם זה סמך והתחיל בלידת האדם באומרו אשה כי תזריע וילדה זכר:2כי תזריע לרבות וכו׳. אף על גב דהך כי תזריע מיבעי ליה למאי דדרשינן בפרק המפלת אשה מזרעת תחלה יולדת זכר. י״ל דתרווייהו ילפינן דאי להך דלרבות מחוי לחוד אתא הול״ל אם תזריע וכו׳ מאי כי דמשמע דבר שודאי כן יהיה ואי לאידך לחוד לימא אשה כי תזריע תלד זכר מאי וילדה בוי״ו ש״מ תרווייהו. ומ״מ רש״י ז״ל נפקא ליה אידך דרשא מקרא אחרינא דאלה בני לאה ואת דינה בתו כמו שאמר בפרשת ויגש והכי איתא נמי בברייתא בפ׳ המפלת:3כימי וכו׳ כסדר וכו׳. וא״ת מנ״ל הא דילמא ה״ק כימי נדה דותה שהוא ז׳ ימים ה״נ כן. והרא״ם ז״ל תירץ דלהא לא אצטריך שהרי בהדיא כתיב וטמאה שבעת ימים. ולעד״נ דאפ״ה אפשר דלהכי אצטריך דאילו לא כתיב כימי נדת וכו׳ ה״א שבעת ימים דכתיב בקרא היינו שבעה נקיים כמו זבה קמ״ל דליתא אלא שבעת ימים כימי נדתה דאפילו רואה בהן עולים לה מן החשבון. ואכתי מנ״ל הך דכסדר וכו׳. ומיהו י״ל דס״ס לשתוק קרא משבעת ימים ולא לכתוב אלא וטמאה. כימי נדה דותה א״ו דהך כימי וכו׳ אינו אלא לסדר ומשו״ה אצטריך נמי שבעת ימים. ולדידי נראה דדיוקו של רש״י מדכתיב בתר הכי תטמא ואם איתא דהך כימי וכו׳ קאי אדלעיל הכי הול״ל וטמאה שבעת ימים כימי נדה דותה ותו לא. ודמהדר וכתב תטמא ש״מ דמלתא באפי נפשה היא וה״ק כסדר כל טומאת ימי נדתה תטמא:4דותה וכולי לשון אחר וכו׳. דאילו לפי׳ ראשון יש דוחק לומר שהוא בלשון ארמי דתרגום זבה דייבא. ולפירוש בתרא נמי יש דוחק קצת דלמאי נ״מ הוצרך לכתוב כאן שיש לה מדוה בשעת נדתה:
