1בדמי טהרה לא מפיק וכו׳. והטעם שבא זה ההפרש בין דמים לימי היינו דבדמים שייך שפיר לכתוב טוהר סתם דלכל נשי דעלמא אלו הדמים הן מין דמין טהורים. אבל אלו הימים לא יתכן לומר אלו הימים הן ימי טוהר דמאי שייך טומאה וטהרה בימים רק שייך שפיר לומר ימי טוהר שלה דלדידה שכבר עברו עליה שבעת ימים שילדה נמצאו לה ימי טוהר אצלה ולאשה אחרת שעדיין לא עברו עליה הז׳ ימים נמצאו אצלה אלו ימי טומאה:2לא תגע אזהרה לאוכל וכו׳. פי׳ דמדכתיב בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא משמע דתרווייהו לחדא מחתה ואי בנגיעה ממש מיירי עיקר קרא הא לא דמו דהא בביאת מקדש איכא כרת ובנגיעה דקדש ליכא נטילת נשמה משו״ה קאמר דביבמות פירשו דעיקר קרא אזהרה לאוכל דאיכא נטילת נשמה ומיהו ודאי דאפקיה בל׳ נגיעה לומר נגיעה כאכילה דכל האסור לאכול אסור ליגע כדאיתא התם. ובש״ח כתוב דא״א לומר דהאי לא תגע כפשוטו דהא בכל קדש לרבות את התרומה כמו שכתב רש״י בסמוך דטבול יום מותר בנגיעת תרומה אלא אזהרה לאכילה היא עד כאן ואחר המחילה לא דק דטבול יום ודאי אסור בנגיעת תרומה שהרי הוא פוסל את התרומה בנגיעתו כמבואר בפרק בתרא דנדה ובכמה דוכתי אלא טעמיה דרש״י כדאמרן וכמבואר בש״ס דיבמות ומ״ש רש״י אחר כך בכל קדש לרבות את התרומה היינו משום דקרא כתיב בכל קדש לא תגע וכו׳ עד מלאת ימי טהרה דמשמע הא במלאת ימי טהרה שריא. ואי בקדשים הרי אסירא שהרי הוא מחוסרת כפורים ומחוסר כפורים אסור בקדשים ואף בנגיעה נמי אסור כ״ש דקרא דלא תגע מוקמי׳ ליה בגמרא באכילה לכך פי׳ דבכל קדש לרבות את התרומה דהשתא א״ש ועלה קאי עד מלאת ימי טהרה דבמלאת מיהא כשתעריב שמשה ביום ארבעים מותרת באכילת תרומה כדתנן העריב שמשו אוכל בתרומה:
