מראית העין על סנהדרין כ״ו

1 רבי חייא בר זרנוקי ורבי שמעון בן יהוצדק הוו קאזלי לעבר שנה בעסיא וכו'. הקשו התוספות דעסיא ח"ל ותירצו דלעבר ר"ל לחשוב והכי משמע מדקאמר כהן וחורש משמע דשביעית היתה ואין מעברין שנה בשביעית עכ"ד. וק"ק דהא מוכח בשמעתין דהיו מעברין ממש מדקאמר ר"ל התם הדור רבנן אימנו ועברוה לההיא שתא הכא קשר רשעים וכו' ויש לישב קצת דאע"ג דלא היו מעברין בו בפרק דשביעית היא. מ"מ מוכרח דהאי חושבנא אהני לשתא דאתיא וסמכי רבנן על חשבון זה לעבר לשנה הבאה ועל זה קאמר ר"ל דאין לסמוך עליהם כלל ובהא ניחא דלא אשכחן דרבי יוחנן חש לדברי ר"ל דאפילו נודה לר"ל דאינם כשרים לשנה הבאה רבנן יעיינו הטב בכל הפרטים. אבל הפשוט הוא דרבי יוחנן לא חש לדברי ר"ל דהם הוחזקו בעיניו לכשרים ושפיר קאמרי ליה דיש לדון לכף זכות ודילמא אגיסטון וכו' ומי שדן לכף זכות לסתם אנשים מצוה קעביד ורבי חייא ור"ש בן יהוצדק רבנן קדישי כשרים וטובים ור"ל אגב רתחיה שזלזלו בו ושלפוה לדרגא מתותיה קאמר:

2 אמר רבי יוחנן דא עקא. כלומר דמה שאמר ג' רועי בקר יש להליץ טוב בעד ר"ל דכיון דהם התחילו לזלזל בו דשלפו לדרגא מתותיה שרי ליה לזלזל טפי כמו שכתבו הפוסקים. אבל כי קאמר קשר רשעים דהוא זלזול יתר מאד דא עקא ומ"מ לא גער בר"ל ולא מיחה כדאיבעי ליה ולא אמר ליה לר"ל לבקש מטו מינייהו מפני שיש מקום להליץ בעד ר"ל כמו שנבאר בס"ד:

3 ואי קרי לכו רועה צאן מאי אמרי ליה. כלומר דכיון שאתם התחלתם וזלזלתם בו כאחד הרקים ואגב צעריה קרי לכו רועי בקר ואפילו רועה צאן מה אומר כיון שסבל עלבון גדול. והנה סילם סרתם שלא יעלה:

4 מאי קשר רשעים שבנא הוה דריש. לכאורה יש להרגיש מאי בעי מאי קשר רשעים הרי הדבר מבואר דקרי להו רשעים ואינם חשובים לימנות. והפשוט הוא דכיון דהש"ס ידע עיקרן של דברים היכן דברים אמורים בא ללמד דהני מילי דר"ל שרשם פתוח מקדם קדמתה אמנם אפשר לומר דהש"ס בא להליץ קצת על ר"ל ועל רבי יוחנן דסגי ליה באמור דא עקא ולא אשתפוך חמימי על ר"ל איך על רבנן קדישי אמר קשר רשעים. והוא דאני עני הוכחתי בברכי יוסף י"ד סימן של"ד דמי שאמר על ת"ח משל דאמרי אינשי אין לחייבו נדוי כי אין להקפיד במשלות והגם דהמשל רע ומר לא חשיב מזלזל דהיינו דאמרי אינשי וישא משלו ויאמר ויש הוכחות רבות מהש"ס ע"ש איכו השתא ר"ל ההוא אמר מילתא דאמור רבנן זאת לפנים נאמרה לקרות בזמנה אהנהו אינשי קדמונים אחזו צער. ועתה סירכא דלישנא כמו משל בעלמא נקט ר"ל ולדוגמא בעלמא נקט לישנא דמתאמרא והיתה מפורסמת בינ"י מלכים מלכי רבנן וכונתו דאין לסמוך על אלו גם כן ולא כיוין לקרותם רשעים ממש ולכן רבי יוחנן אמר דא עקא ותו לא דמ"מ הדברים קשים לשמוע והיינו דקאמר הש"ס מאי קשר רשעים. כלומר מדר"ל אמרה ורבי יוחנן לא אמר אלא דא עקא נראה דדבר זה נודע מראש מקדמי אר"ש ומדב"ר קדמו"ת אשר שם שמות עלי אדמות ומאי ניהו ואהדר ליה דהכי קושטא דמילתא צ"ר למשמעתו אמת להמי"תו לשבנא וסיעתו ולא ידע כי כלת"ו:

5 אר"א שבנא בעל הנאה היה וכו'. אתא רבי אלעזר ליתובי דעתא דאמרו דשבנא הוה דריש בתליסר רבוותא והא אמרינן דתורה מגנא ומצלא ומה גם לדעת רב יוסף דבין בעדנא דעסיק בה בין בעדנא דלא עסיק בה ואמרו בילקוט כ"י דכך שנו רבותינו ואיך שבנא בא לזה והתורה לא הגינה עליו ולהכי אתא רבי אלעזר לומר דשבנא בעל עבירות ותורה שלא לשמה להתיהר ולהכי הוה דריש בתליסר רבוואתא טפי מחזקיה המלך החסיד והכל משום יוהרה שלא לשמה ותורה כזו אדרבא מגדלת היצה"ר ובא עד קיצו מכת זנב הסוס אסור הלך אליו מגר"ד בינ"י בר"ק על כל קו"ץ וקו"ץ. ואפשר לרמוז דאחר פסוקים אלו דדריש בסוגיין ע"ז כי הנה הרשעים ידרכון קשת וכו' כי השתות יהרסון צדיק מה פעל כתיב וה' בהיכל קדשו ה' בשמים כסאו עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו דאחר דכתיב כי השתות יהרסון צדיק מה פעל דדריש ליה בסוגיין על זה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה בא הכתוב לתרץ תרי תמיהי בענין זה חדא הא דאמרן דאיך שבנא דעסק בתורה ומזכה את הרבים דדריש בתליסר רבוואתא איך לא הצילתו תורתו דאגוני מגנא ואצולי מצלא ותו איך סיעתו ניצולו דבא גבריאל ואחד דשא באפיהו ונשאר בפנים ושבנא רק הוא נשאר ועשו בו שפטים לזה בא הכתוב לתרץ וה' בהיכל קדשו דנשאר בית המקדש ה' בשמים כסאו דהוא מכוון כנגד בית המקדש של מעלה ויתישב יותר למאן דדריש כי השתות אלו יהרס בית המקדש צדיק מה פעל איה נפלאותיו של הקב"ה לכך נשאר בית המקדש וה' בהיכל קדשו כדאמרן. ולמאי דקשו הני בי תרי עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם דשבנא למד תורה שלא לשמה להתיהר ולזה נעשית לו סם המות ובא להשליך החץ לסנחריב לירות במו אופל לישרי לב שהם ענוים כמ"ש סוף פרק כסוי הדם ע"פ משרים תשפטו בני אדם כלומר לחזקיה הע"ה וסיעתו הענוים ה' צדיק יבחן לחזקיה ואוהב חמס שבנא שנאה נפשו וכאן גילה דסיעתו לא היה להם עון כי הוא לבדו אוהב חמס ולכן בא עליו כל הרעה ואפשר לרמוז שנאה ר"ת שבנא נשאר אחר השער כלומר דהשער יסגר ונשאר הוא לבדו ולפי פשוטו א"ש שנאה נפשו דהיה יודע ושונא נפשו ואם היה בסיעתו איזה רשעים ימטר על רשעים פחים וכו' כי צדיק ה' צדקות אהב דחזקיה הע"ה היה עוסק בתורה לתקן לאה סוד תורה לשמה ולתקן רחל מ' לחברה עם דודה ועל ידי צדיק יסוד צדקות לאה ורחל אהב ישר יחזו פנימו פב"פ ובזה תשכיל מעלת חזקיה הע"ה וכל קבל דנא שבנא בא בשכרו. וה' בהיכל קדשו ודו"ק הטב:

6 ואי בעית אימא מהכא הפליא עצה הגדיל תושיה. פירש"י על שם שהעולם משותת על התורה ולומדיה נקראת תושיה עכ"ל ובפסוק אפשר לרמוז דידוע דתורה שבע"פ היא נגד מ' והיא שם אדני ותורה שבע"פ היא גדולה וארוכה וע"י עסק התורה מיחדים אותה עם דודה והנה שם אדנ"י גימטריא ס"ה ועם עשר ספירותיה כל אחד כלולה מעשר הם ק' ועם שם אדנ"י הם קס"ה ע"ד שכתב הגאון החסיד במעשה רקח וזה רמז הפליא עצה גימטריא קס"ה רמז שם אדני וי"ס כל א' כלולה מעשר הם קס"ה ואז יבא לה שפע מפלא וזהו הפלי"א עצ"ה ע"י שהגדיל תושיה תורה שבע"פ הרומזת למ' כדאמרן:

7 מפני שמתשת כחו של אדם. אפשר שמבטלת יצה"ר שהיצה"ר הוא כח האדם שבו מתאוה לעניני העה"ז ונותן בו כח להשתדל במה שאינו ראוי ומההתר יביאנו לאיסור והתורה מבטלת היצה"ר ודרך רמז אפשר שאם מתיבת אדם שהוא בגימטריא מ"ה תסיר כ"ח ישאר טוב וז"ש מתשת כח"ו של אד"ם:

8 ד"א תושיה דברים של תהו שהעולם משותת עליהם. פירש"י ז"ל דברים של תהו וקריאה בעלמא וכל דיבור אין בו גשישה ממש כתהו הזה ואעפ"כ העולם משותת עליהם ונוטריקון הוא תו תהו שיה משותת עכ"ל. ודרך רמז אפשר דידוע דהתורה נקנית בשלום כדכתיב ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום והשלום הוא על ידי ענוה כמ"ש באורך במ"א והעניו שם י"ה שומרו כמ"ש רבינו האר"י החי ז"ל וזה רמז תו כמו שפירש"י תהו שרומז לשלום שהוא עניו יה דשם יה שומרו וזהו תושיה. א"נ תו כמו שפירש"י שיה גימטריא שדי עם הכולל. א"נ תושיה גימטריא שכינה שדי אהיה דע"י התורה מיחד יסוד ומ' וממשיך מאימא שהוא שם אהיה. ואגב אומר כי שכינה ושם הוי"ה כמספר בית עם הכולל וזה רמז אין בית אלא אשה:

9 אמר עולא מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה וכו' אמר רבה אם עסוקים לשמה אינה מועלת. לחד פירושא דהמחשבה שחושב אפילו לדברי תורה אלמוד כך וכך מזקת ועלה קאמר רבה דעוסק לשמה אינה מזקת. יש לעמוד מהא דאמרו בויקרא רבה פרשת בחוקותי חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך אמר דוד רבש"ע בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני ולבית דירה לפונית אני הולך והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות הה"ד ואשיבה רגלי אל עדותיך ופירשו דהיה עושה דוד הע"ה כן דבזה שהיה אומר למקום פלוני אני הולך הסט"א והיצה"ר סבר שזה אמת ולא היה מקטרג עליו שלא ילך ללמוד והיה עושה זה בהמצאה והוא היה הולך ללמוד. וכפי מאי דמסיק בשמעתין אם עוסק לשמה אפילו מחשבה ללמוד כך וכך אינה מזקת ויעלה בידו אשר חשב א"כ אמאי הוצרך דוד הע"ה לעשות כן וי"ל דכל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו ולפי גדולת נשמת דוד נפש אדה"ר הי"ל קטרוג גדול ומה גם שהיה פעם ראשונה שיצאה נפשו מהקליפה והי"ל טורח וצער גדול כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל ולזה היה צריך לעשות המצאות לנצח היצה"ר: