מראית העין על ברכות ה׳

מהדורה: מראית העין, ירושלים תש"ך

« מראית העין על ברכות ד׳ ×¢×´×‘ מראית העין על ברכות ו׳ ×¢×´× »

1 ברכות פתח ↗

אָמַר רַבִּי לֵוִי בַּר חָמָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: לְעוֹלָם יַרְגִּיז אָדָם יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר הָרַע, שֶׁנֶּאֱמַר: ״רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ״ אִם נִצְּחוֹ — מוּטָב, וְאִם לָאו — יַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם״. אִם נִצְּחוֹ — מוּטָב, וְאִם לָאו — יִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַל מִשְׁכַּבְכֶם״. אִם נִצְּחוֹ — מוּטָב, וְאִם לָאו — יִזְכּוֹר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְדֹמּוּ סֶלָה״.

2 ברכות פתח ↗

אָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן: הָא אֲפִילּוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן, יוֹדְעִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה׳ אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כׇּל חֻקָּיו כׇּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה׳ רוֹפְאֶךָ״. אֶלָּא: כׇּל שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ עוֹסֵק — הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא עָלָיו יִסּוּרִין מְכוֹעָרִין וְעוֹכְרִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב וּכְאֵבִי נֶעְכָּר״, וְאֵין ״טוֹב״ אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ״.

3 ברכות פתח ↗

אָמַר רַבִּי זֵירָא וְאִיתֵּימָא רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא: בֹּא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם. מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, אָדָם מוֹכֵר חֵפֶץ לַחֲבֵירוֹ, מוֹכֵר עָצֵב, וְלוֹקֵחַ שָׂמֵחַ, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵּן, נָתַן לָהֶם תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל — וְשָׂמַח, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ״.

4 ברכות פתח ↗

אָמַר רָבָא, וְאִיתֵּימָא רַב חִסְדָּא: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּסּוּרִין בָּאִין עָלָיו — יְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה עַד ה׳״. פִּשְׁפֵּשׁ וְלֹא מָצָא — יִתְלֶה בְּבִטּוּל תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ״.

5 ברכות פתח ↗

רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא חֲלַשׁ. עָל לְגַבֵּיהּ רַבִּי יוֹחָנָן אֲמַר לֵיהּ: חֲבִיבִין עָלֶיךָ יִסּוּרִין? אֲמַר לֵיהּ: לֹא הֵן וְלֹא שְׂכָרָן. אֲמַר לֵיהּ: הַב לִי יְדָךְ. יְהַב לֵיהּ יְדֵיהּ, וְאוֹקְמֵיהּ.

6 ברכות פתח ↗

תַּנְיָא אַבָּא בִּנְיָמִין אוֹמֵר: עַל שְׁנֵי דְבָרִים הָיִיתִי מִצְטַעֵר כׇּל יָמַי — עַל תְּפִלָּתִי שֶׁתְּהֵא לִפְנֵי מִטָּתִי, וְעַל מִטָּתִי שֶׁתְּהֵא נְתוּנָה בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם. ״עַל תְּפִלָּתִי שֶׁתְּהֵא לִפְנֵי מִטָּתִי״, מַאי ״לִפְנֵי מִטָּתִי״? אִילֵּימָא ״לִפְנֵי מִטָּתִי״ מַמָּשׁ, וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מִנַּיִן לַמִּתְפַּלֵּל שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר חוֹצֵץ בֵּינוֹ לְבֵין הַקִּיר — שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל״? לָא תֵּימָא, ״לִפְנֵי מִטָּתִי״, אֶלָּא אֵימָא ״סָמוּךְ לְמִטָּתִי״.

1 א"ר לוי בר חמא א"ר שמעון בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצה"ר. פירש רש"י ז"ל שיעשה מלחמה עם יצה"ר עכ"ל אפשר דמה שאמר לעולם ירגיז וכו' הכונה דלא מיבעיא אם יאמר לו היצה"ר לעבור עבירה שצריך לילחם בו. אלא אפילו אומר לו בעניני קיום הגוף באכילה ושתיה ושינה וכיוצא ירגיז עליו היצה"ט לומר שהוא מתאוה לאכילה וכיוצא להיות הגוף בריא וחזק ולא זו הדרך אלא להיות לו כח לעבודתו יתברך ולא משום בריאות הגוף לבד וחדא מגו חדא דכיון דהכל משום עבודת הבורא יתברך ממילא יבא להסתפק במועט ולברוח מן המותרות וכל הטענות יהיו בדרך מלחמה עם היצה"ר לבזות עניניו ומרמותיו כי בזה הוא נכנע כמ"ש רבינו האר"י ז"ל בכונת עלינו לשבח דבמה שאנו אומרים שהם משתחוים להבל וריק וכו' שאנו אומרים גנותם בזה נכנעים הקליפות ולזה ציוו רז"ל להרגיז יצה"ט על יצה"ר לבזותו ולהזכיר גנותו ובזה נכנע וניצול ממנו:

2 מביא עליו יסורין ועוכרין אותו. פירוש והוא מדה כנגד מדה שהוא לא עסק בתורה אף שהיה יכול לעסוק. ועתה לא יוכל לעסוק מחמת היסורין. ונפקא מינה שיתודה על מה שעבר ויקבל עליו לעסוק בתורה ואז ירחם ה' עליו וינוח מהיסורין:

3 אבל הקב"ה נתן תורה לישראל ושמח. אפשר לומר דרך דרש כי הנה מי שלוקח חפץ בדמים רשאי לעשות בו כרצונו רצה משתמש בו בכבוד רצה מניחו במקומו ואינו משתמע בו כלל רצה מאבידו ומשליכו ככלי אין חפץ בו. אמנם אדם גדול שנתן לו חפץ יקר במתנה צריך להשתמש בו בכבוד ולהחשיבו ולכבוד הנותן אינו רשאי לזלזל בחפץ ההוא וק"ו לאבדו ולהשליכו כי הוא מבזה לנותן. והנה הקב"ה כביכול מכר התורה לישראל. ויש לחוש שיאמרו ישראל התורה היא חפץ שלקחנו ונעשה בה כחפצנו אם נרצה נשתמש בה בכבוד ואם נרצה נזלזל בה ותהא מונחת בקרן זוית ולא נשגיח בה כאלו לא היתה מעולם. על כן אמר ה' כי לקח טוב אמת שהתורה היא שמכרתיה לכם וז"ש בו כי לקח טוב. אך דעו וראו שהזהרו בה כאלו היא חפץ שנתתי לכם במתנה שאתם צריכים ליזהר בה לכבודי אני הנותן ולכן תורתי אל תעזובו ואם כן מכאן נראה שלא כמדת ב"ו מדת הקב"ה שמכר התורה לישראל ושמח ומזהירם שיעשו כאלו נתנה במתנה ורוצה שישתמשו בה בכבוד לכבודו והרב עיון יעקב ז"ל פירש במה שנסתפק הרב ש"ך בח"מ סימן קע"ה אי איכא דדב"מ לגבי בן ובספר אסיפת זקנים כתב בפשיטות דלגבי בן ליכא דדב"מ כמ"ש במקום אחר:

4 פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה. יש לדקדק מאחר שביטול תורה הוא מהעבירות חמורות היכי קאמר פשפש ולא מצא ומה פשפש ואיך לא מצא והרי הוא גלוי וידוע והוא דבר הניכר שהוא בטל מהתורה ותו מה הלשון אומרת יתלה בביטול תורה ומה היא תליה זו. ואפשר דהכונה יתלה בביטול תורה שהיה לו לבטל ולא ביטול כגון שנזדמנה לו מצוה שאי אפשר ליעשות על ידי אחרים והי"ל לבטל תורה ולקיימה ולא ביטל והשתא לאו אדעתיה ויתלה בזה. א"נ שהיה לו לבטל תורה שלא יעבור זמן ק"ש וכיוצא ולא ביטל:

5 יהב ליה ידיה ואוקמיה. פירש בספר ארץ החיים מזמור כ"א דיסורין של אהבה הם להרבות שכר. אך שאר היסורין לכפר חטאותיו וביד כתובים העונות וכשא"ל לא הן ולא שכרן ש"מ דאין לו חטא והיסורין לשכר וא"ל הב לי ידך וראה שאין כתוב ביד שום עון. וביד י"ד פרקין יהב ליה ידיה ב"פ י"ד הם כ"ח ועתה יגדל נא כח ה' ואוקמיה. ופריך ולוקים איהו לנפשיה. והשיב אין חבוש דכשיש אחר נותן ימינו לימין החולה והם יד ימין שנים. אך אם הוא לעצמו צריך שמאל והיא מוכנעת וחבושה וז"ש אין חבוש מתיר עצמו כי צריך ב' ימין עכ"ד ועפ"ז יובן מ"ש רז"ל לא לן אדם בירושלם וביד"ו עון ואמרו עבירה היא ביד"ו וכיוצא: ורבינו האר"י ז"ל גלה סודו דר"ת יהב ליה ידיה הוא שם אחד מע"ב שמות וכיוון בשם זה ואוקמיה עש"ב:

6 והאמר רב יהודה אמר רב ואיתימא ריב"ל מנין למתפלל שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר שנאמר ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה'. הנה בזהר הקדוש פירשו בהאי קרא דקיר רומז לשכינה. וכפ"ז יש לרמוז מוסר השכל דהמתפלל יכנע לבו ולא יהא לו שום מחשבה והרהור ולא שום פגם שיפסיק בינו ובין השכינה ח"ו וז"ש שלא יהא דבר חוצץ שיהיה לבו לב טהור והרהורי תשובה שבזה ידבק בשכינה ותפלתו תהיה מקובלת ברצון: ואפשר לפרש בפסוק ויסב חזקיהו פניו אל הקיר וכו'. במ"ש מהרח"ו ז"ל בפרשת ואתחנן אל ה' דהתפלה היא דוקא לשם הוי"ה הנקרא שם העצם כי כל השמות הם ככנויים ומלבושים וכנפים אליו והטועה בזה כופר בעיקר וז"ש ואתחנן אל ה' ואמר אדני אלהים שצריך ליכנס לפני שם הוי"ה על ידי שני שמות אלו כי על ידי שני שמות אלו נפתחים שערי תפלה וזהו אדני שפתי תפתח ופי אלהים גימטריא פה ואחרי שנפתחו אז מתפלל אל שם הויה לבדו ולא אל שני שמות הנזכרים ואליו אמר אתה החילות וכמ"ש ואתחנן אל ה' עכ"ד בקצור וז"ש ויסב חזקיהו פניו אל הקיר היא השכינה לשם אדני שהוא לפתוח שערי תפלה. ואחרי כן ויתפלל אל ה' שם הויה כי התפלה לשם הויה דוקא כאמור:

« מראית העין על ברכות ד׳ ×¢×´×‘ מראית העין על ברכות ו׳ ×¢×´× »