מהר"ם על קידושין י״ד

1 בגמרא וכל היכא דאיכא עיכובא לא דרשינן ק"ו וכו'. פי' דרשינן ק"ו ומוקמינן האי עיכובא אשאר ענינא דכתיב בפרשה ולכך אי לאו ועשהו חטאת הוי דרשינן ק"ו והיינו מוקמינן עיכוב דחוקה אשאר עבודות הכתובים בפרשה ולא על הגרלה אבל השתא דכתיב ועשהו חטאת ע"כ ועשהו חטאת אתא לעיכוב הגרלה דאשאר ענינים לא שייך לאוקמי ולכך פריך נמי ה"נ נדרוש ק"ו ולוקמי עיכובא דהכא בע"א כגון שאם הוא חולץ יהא הרקיקה מעכבת וכיוצא בזה אבל אין ה"נ דאם פוטר אותה בגט ה"נ דפטורה וק"ל. בתוס' ד"ה ותהא יבמה וכו' הא פרכינן לעיל מה לשטר. לעיל הוא בדף ה' ע"ב בדין חופה דקאמר מה להצד השוה שבהן שכן הנאתן מרובה שטר יוכיח מה לשטר שכן מוציא בבת ישראל וכו'. ד"ה הא לאו הכי וכו' וי"ל דפריך הכא משום דכתיב אשר עלה תרי זימני וכו'. ותימה ואיך היה יכול לדרוש ק"ו כיון דכתיב אשר עלה עליו הגורל תרי זימני לעיכובא דהא ליכא לאוקמיה אשאר מילי ומאי אולמא לימודא דועשהו חטאת מעיכובא דאשר עלה אבל בתוספות ביומא דף מ"א ד"ה סתם ספרא מבואר שם היטב וז"ל התוס' שם ויכילנא לשנויי דלאו דוקא נקט התם חוקה דעיכובא אחרינא איתא דתנא ביה קרא תרי זימני דהוי כמו חוקה והכי פריך וכל היכא דכתב עיכובא לא דרשינן ק"ו והא גבי יוה"כ דכתיב גורל וכתיב חוקה דמשמע עיכובא לר' נחמיה ולרבי יהודה איכא עיכובא אחרינא דתנא ביה קרא וטעמא דכתב רחמנא ועשהו הא לאו הכי הוה דרשינן ק"ו אע"ג דהיה ראוי לדרוש אשר עלה אשר עלה לעיכובא אע"ג דלא כתיב בלשון ציווי ונראה כמו סיפור דברים בעלמא מ"מ דכיון דכתיב חוקה היה סברא לומר דמעכבא מכח חוקה ומכח תרי אשר עלה אלא דאתא ק"ו ועקר ליה מהאי סברא ואוקמינן חוקה לשאר מילי ואשר עלה ואשר עלה אמרינן סיפוד דברים בעלמא הוא ה"נ גבי יבמה דכתיב ככה לעיכובא נימא ק"ו דתצא בגט ועיכובא דככה לשאר מילי ע"כ וא"כ השתא מתורץ הכל שפיר ודו"ק:

2 שם :

3 בגמ' והפדה מלמד שמגרע פדיונה. כתב הריטב"א פי' רש"י כיון שמגרעת פדיונה ויוצאה מסתמא בכסף קנאה ואינו מחוור דאימא דקניה כשטר ונתן לה כסף בתורת דמים ומדמיה מגרעת ויוצאה לפיכך פי' ר"ת שכשם שקונה עצמה בכסף כך נקנית בכסף עכ"ל ואני אומר שרש"י ז"ל ר"ל שמשמעות הכתוב הוא שמיד שמגרעת פדיונה היא יוצאה בלי שום דבר אחר וא"כ ש"מ שהכסף היא הקניה שאם קנאה בשטר או בדבר אחר זולת הכסף ע"כ כשיוצאה ממנו תצטרך ג"כ לד"א זולת נתינת הכסף לאדון בדרך משל שקנין מטלטלין הוא במשיכה והכסף נותנין בתורת דמים כשרוצה המוכר לחזור ולזכות המטלטלין מהלוקח אע"פ שהלוקח חוזר ומקבל ממנו הכסף עדיין אינם חוזרים להיות לבעלים הראשונים עד שיחזור המוכר הראשון וימשוך אותו מהלוקח שקנה אותו ממנו וק"ל:

4 בתוס' ד"ה הואיל וכל קנינו וכו' ועוד דבמס' ע"ז אמרינן דלכ"ע משיכה בעכו"ם קונה. הלשון לאו דוקא דהא ד"ל פליג אר' יוחנן ואומר דאינו קונה וגם במס' ע"ז אינו בזה הלשון דלא קאמר התם דלכ"ע משיכה קונה אלא הכי מסיק מכח ברייתא ש"מ משיכה בעכו"ם קונה ש"מ. ד"ה מוכר עצמו וכו' וא"ת אמאי אצטריך והפדה וכו' וי"ל אין ה"נ אלא אצטריך לגרעון כסף. יש להקשות גרעון כסף נמי נילף אמה העבריה מע"ע הנמכר לישראל וע"ע הנמכר לישראל מהנמכר לעכו"ם וגבי עכו"ם כתיב בהדיא גרעון כסף כדכתיב והיה כסף ממכרו במספר השנים כמו שפירש"י ויש שרוצין לתרץ דגרעון כסף שהוא לחלק להקל על העבר ליכא למילף מנמכר לעכו"ם אפי' בגזירה שוה דשכיר שכיר כדלקמן בגמ' קידושין דף ט"ו אצטריך ס"ד וכו' אבל מכרוהו ב"ד דעביד איסורא אימא נקנסיה ולא הוה יליף לה מג"ש אבל זה אינו דלקמן בדף הנ"ל ע"ב כתבו התוס' ד"ה מאי קאמר דלאחר דגלי קרא שיוצא ביובל אע"ג דעביד איסורא הוה ילפינן שכיר שכיר שיגאל באלה ע"ש ול"ג דלהכי אצטריך לכתוב והפדה לגרעון כסף כדי לדמותו ליעוד מה יעוד אע"ג דאי מייעד וכו' כל היכא דלא מצי לייעד לא הוי זביניה זבינא ה"נ כל היכי דלא מצי מגרעא לא הוי זביניה זבינא כדאיתא לעיל קידושין דף י"ב: