מהר"ם שיף על זבחים י״ז

1 בתוס' בד"ה טבול יום מנ"ל כו' ואין לתרץ נמי כו'. יש לדקדק בדבריהם מה תיקנו בזה דהא כמו בדגלי בטבול יום לא נילף מיניה מחוסר כפורים משום דטבול יום חמיר דפסיל בתרומה ואפ"ה כיון דגלי בטבול יום דטמא אף דקלישא טומאתיה תו דרשינן מוטהרה מכלל שהיא טמאה א"כ ה"נ נהי דמוקמינן חד ריבויא למחוסר כיפורים ולא נילף מיניה טבול יום משום דמחוסר כיפורים מחוסר מעשה הוא מ"מ כיון דגלי במחוסר כיפורים דטמא אע"ג דקלישא טומאתיה תו דרשינן וטהר מכלל שהיא טמא לרבות טבול יום. ונראה דלהתוספות דהכא א ליכא לאקשויי דכבר הוצרכו לומר תירוץ אחר גבי טבול יום דהא כתיב טמא בהדיא בכלי טבול יום כמ"ש לעיל ותירצו דצריך קרא גבי עבודה כו' וגבי אכילת תרומה וקדשים קרא אחרינא כו' וא"כ כ"ש דמוטהר מכלל כו' ליכא למילף. ותירוצם דאי לאו קרא דרבי סימאי מהני לן לגבי מחוסר כיפורים ב:

2 בא"ד ועוד י"ל דצריך קרא לרבות טבול יום כו'. בראשונה תירצו קושיא אחרונה דאיצטריך ריבויא במחוסר כיפורים בביאת מקדש ולא הוי ילפינן מוטהרה משום דבמת לא שייך מחוסר כיפורים. ועוד י"ל לתרץ קושיא שניה דאיצטריך ריבויא לטבול יום ולא ילפינן מורחץ במים וטמא עד הערב משום דמשמע אבל נתחטא שהזה ושנה וטבל כו':

3 בא"ד ומהני טעמי אתי שפיר דליכא למימר כו'. למה לי אידך קרא נילף מביאת מקדש דהא איתקש קודש למקדש. אבל לא נתחוור לי מאי דקאמרי דהא קרא דביאת מקדש משתעי לפטורא ועי'. וז"ל התוס' פרק הערל וא"ת ולשתוק מוטהר דהכא ומלא יחללו דזבחים ונילף קודש ועבודות מדאיקרי טמאים לענין ביאת מקדש ואומר ר"י דאי לאו קרא דהכא לא הוה דרשינן התם טמא יהיה לרבות טבול יום כו' אלא הוי מוקמינן ליה לדרשא אחריתא ע"כ ועיין. ויש לכוין דבריהם דהכא ג"כ עפי"ז כיון דמשמעות אבל נתחטא שהזה כו' פטור מכרת לא הוי מרבינן מטמא יהיה כו' טבול יום ומחוסר כיפורים ג"כ לא הוי מרבינן כיון דלא משכחת לה בטומאת מת ועי':

4 בסה"ד וקרא ובא השמש וטהר איצטריך כו'. ר"ל דילפינן מיניה אכילת קודש בטבול יום בפ' הערל איצטריך משום דכתיב בפרשת אמור בשרץ דקיל טפי מנדה ושכבת זרע. וזה תירוץ לקושיא הראשונה התימה דגבי זב וזבה כו' כתיב כמה פעמים ורחץ במים וטמא עד הערב כו'. ולא יחללו איצטריך לפרושי דלא הוי דרשינן וטהר מכלל כו' אי לאו קרא דר' סימאי כמ"ש לעיל ואה"נ לפי קושיות התוס' לא איצטריך ולא יחללו ג"כ רק נקטו בלשונם ובא השמש וטהר דכתיב בשרץ. ולא יחללו לפרושי אתא ג:

5 בהגה"ה הא לא אתיא לן מחוסר כיפורים אי לאו כו' ולא לכתוב טמא וי"ל כו' לא חש לדקדק הסוף דיבור. ומתחיל הדיבור רמז לטבול יום שאם עבד חילל מנין כו':

6 בתוס' בד"ה דגמר חילול חילול כו' דממעטי התם רבנן בעל מום כו' דלא חשיב לה התם משום דטמא וטבול יום כו' חילול מתרומה נימא דפסול בתרומה במיתה ולא פסול כו' וי"ל כיון דמחיל עבודה כטמא כדנפקא לן מוינזרו כו' בגזירה שוה דחילול חילול גמרי מתרומה כו'. ובשמעתין הכא שפיר קאמר כיון דהאי חילול דלחם אלהיו ניתן לידרש מתרומה מסתברא לאוקמי במאי דפסיל בתרומה ד:

7 ברש"י בד"ה כזב דמי כו' טהור הסוף דיבור. ומתחיל הדיבור לא כזב דמי כו' דקי"ל דכשר בפרה. ומתחיל הדיבור לא דכ"ע כזב דמו כו' בהו הוו מחוסר כיפורים כו' כפרה הסוף דיבור:

8 ברש"י בד"ה טומאה דאותה פרשה כו' מק"ו ומה טבול יום כו'. לא כ"ש אבל מחוסר כיפורים כו' כצ"ל:

9 בתוס' בד"ה קסבר כו' שנכנס למקדש חייב כרת דתנן כו' מקודשת ממנה שאין כו' ועוד דבהאי סוגיא כו' יהיה לרבות טבול יום קאמר דכ"ע מחוסר כיפורים כו'. ע"ש בפירש"י:

10 בא"ד במחוסר כיפורים ומיהו פלוגתא דאמוראי כו במקצת שמיה ביאה כו'. ועוד מה שפי' בקונטרס לענין למנות כו' תימה הלא טבול יום אין מונין כו'. לא מחוור זה דבמחוסר כיפורים קיימינן ועיין:

11 בא"ד א"כ יעשה רביעי חמישי בקודש מק"ו כו'. ר"ל ומה מחוסר כיפורים שמותר בתרומה עושה ראשון ושני בקודש שלישי דפסול בתרומה אינו דין שיעשה רביעי וחמישי בקודש:

12 בא"ד הול"ל דיו כתרומה אי לאו משום דמיפרך ק"ו כו'. כדאיתא שם בפירש"י:

13 בא"ד על דם טוהר היתה מערה כו' הרי היא כמגע טמא מת כו' פסח הבא בטומאה כו' לענין טומאה דחויה בציבור כו'. לקמן ריש דף ל"ג:

14 בתוס' בד"ה שרפה אונן כו' כגון שלא לשמה כו' כדאמרינן בהקומץ רבה כו' בפסח הבא בטומאה כו'. לפי"ז לא יתכן למה שהגהתי לעיל זבחים דף ט"ז ע"ב בתוספות בד"ה ומה טומאה כו' ותימה למ"ד אנינות לילה כו' ה:

15 בא"ד בק"ו מטבול יום שאסור בנגיעת תרומה כו' משום אונן נקטו נגיעה וק"ל ו. מיהו בלא"ה קשה דהא ק"ו הוא לנגיעה והיאך פרכינן מאכילה כמ"ש בסמוך בד"ה אונן מפ' הערל וצ"ל בהכרח דהפירכא הוא דמשא"כ במחוסר כיפורים דאסור אף בנגיעה אבל אונן אף שאסור באכילה מ"מ מותר בנגיעה ז והשתא א"ש. אבל לא ידעתי אם טבול יום מותר בנגיעה ואף דשרי באכילה הא ע"כ צ"ל הרי פסח אינו נאכל אלא בלילה וא"כ העריב שמשו ודוחק לומר הא הערב שמש הוא בצאת הכוכבים וטהר יומא או כגון שנטמא בלילה וטבל בלילה. אלא פירוש דשוחטין וזורקין עליו ובלילה אוכל ח ועי':

16 שם מה לטבול יום דמת שכן מותר לאכול בפסח הבא בטומאה עה"ג. ובמסקנא דשמעתין דקאמר שכך טומאה יוצאה מגופו ולא קאמר שכן אסור לאכול בפסח כו'. אפשר דהיא היא:

17 בא"ד בהגה"ה המתחלת וההיא דטבול יום כשר מן התורה כו' קודש מדרס לחטאת כו' והא דבמעורבי שמש כו' אלא שאחיו הכהנים היו מניחין כו' קודש מדרס לחטאת כו'. ע' בתוספות ריש יומא:

18 בתוס' בד"ה והזה כו' שריפה מהזאה הסוף דיבור. ומ"ה אונן כו' אטו אנן לאכילה קאמרינן לנגיעה קאמרינן כו' מכללן תאמר באונן שהותר כו' שאסור ליגע בקדשים כו'. בתוס' בהערל מפורש יותר. מבעל מום קשה ועוד מה לטבול יום כו' הכל דיבור אחד:

19 בתוס' בד"ה אין בגדיהן עליהן כו' כתיבא התם ממש כו' דמכנסים לא כתיבא התם כו'. וחילול במכנסים אפשר דילפינן בגזירה שוה מחוקה חוקה דבמכנסים כתיב לחק עולם ועי':