מגיד משנה על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה י״ד:ט׳

מהדורה: תורת-אמת

מפרשים:
9 הוציא עליו שטר מקויים וכו'. מעשה פרק שבועת הדיינין שבועות דף מ"ב ולשון הגמרא איתרע שטרא ופירשו בהלכות שהכוונה איבטיל לגמרי וכן עיקר:
10 בד"א כשהעידו שנתן לו בתורת פרעון וכו'. בגמרא וה"מ דפרעיה באפי סהדי ולא אדכר ליה שטרא אבל פרעיה בין דידיה לדידיה מגו דיכול למימר לא היו דברים מעולם כי אמר סיטראי נינהו מהימן. ופירש הרב אבן מיגש ז"ל דדוקא כשהעדים מעידים שבתורת פרעון נתנם לו ולפיכך בטל השטר אבל אם אינן מעידים אלא שבפניהם מנה לו מנה ואינם יודעים אם נתנם לו בתורת פרעון או בתורת מתנה אין השטר בטל בכך אא"כ כפר המלוה בעיקר הדבר וכמ"ש רבינו ז"ל. ונסמכו על הדין שיתבאר פ"ו מהלכות טוען ונטען התחלתו ראהו עדים שמנה וכו' והוא פרק שבועת העדות. זה דעת רבינו מאיר ז"ל. מדבריהם למדנו שאע"פ שהוא חייב לו נאמן לומר במתנה קבלתים. והרמב"ן ז"ל חלוק בזה ואומר שכל זמן שהוא מחויב לו אינו נאמן לומר במתנה קבלתים ולהוציא ממנו חובו ולא אמרו נאמן אלא כשהלה תובעו ואומר לו הלויתיך ולפיכך כל זמן שיש עדים שמנה לו מעות אעפ"י שלא הזכיר פרעון איתרע שטרא זה דעתו ז"ל ולשון הגמרא מסייע לדברי הראשונים ז"ל דאמר דפרעיה באפי סהדי דאלמא בעדי פרעון קא מיירי:
11 אמר לו וכו'. מפורש שם איתרע שטרא ופירשו בהלכות דאיבטיל ליה לגמרי וכן עיקר: