מגיד משנה על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה י״ד:י׳

10 הוציא עליו שטר חוב בעד אחד וכו'. דעת קצת המפרשים ז"ל שעד אחד בשטר אינו כלום ומה שאמר בגמרא בפרק גט פשוט דעד אחד בכתב מצטרף עם עד אחד על פה היינו דוקא בשיש שני עדים חתומים בשטר ולא מצאו לקיים אלא אחד מהם ואז העד שבעל פה שראה ההלואה מצטרף עם עד שבכתב שנמצא לקיים אבל עד אחד בכתב לבדו לא כלום הוא. אבל דעת הגאונים ז"ל הוא שעד אחד בכתב זוקק לשבועה כדרך ששנים מחייבין אותו ממון. וכן דעת בעל הלכות גדולות משם רבני קמאי דקמיה. וזה דעת הרשב"א ז"ל. ורבינו ז"ל סובר כן. ובודאי אם אמר לא היה דברים מעולם היה נשבע להכחיש העד והיה נפטר אבל עכשיו שמודה שלוה אלא שטוען שפרע דעת רבינו ז"ל שה"ז מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע דימה הרב ז"ל דין זה לדין נסכא דרבי אבא דאמר אין חטפי ודידי חטפי ונתבאר פרק רביעי מהלכות גזילה התחלתו מעשה באחד שחטף לשון כסף וכו'. ושם כתב רבינו ז"ל וכדין זה דנין בכל כיוצא בזה בכ"מ ודעתו בכאן להשוותם. ואף כן נראה מדברי קצת המפרשים ז"ל שכל מי שבא לפטור עצמו מדברי עד אחד בטענה אחרת שאינו מכחיש בה העד קרוי מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע ומשלם ואצלי הוא דבר תימה בדין זה היאך יפה כח עד אחד בשטר משנים בעל פה ואם לוה בפני עדים נאמן לומר פרעתי ואיך לא יהיה נאמן בעד אחד בכתב. וא"ת שאני הכא דמצי אמר ליה שטרך בידי מאי בעי א"כ אף בהוציא עליו כתב ידו לא יהא נאמן לומר פרעתי אלא מאי אית לך למימר כיון דאי מודה אינו גובה אלא מבני חרי לא חשש להניחו בידו דהא אי בעי יהיב ומזבין להו לכולהו נכסי ולא טריף מידי הכי נמי בעד אחד ודאי ואפילו מודה אינו טורף ממשעבדי ולמה לא יהא נאמן לומר פרעתי ובהדיא מוכח פרק המגרש דלענין גט טפי עדיף כתב ידו מחתימת עד אחד בלא כתב ידו וכי אמרינן בעד אחד בפרק חזקת ובפרק כל הנשבעין הוה ליה מחוייב שבועה וכו' הני מילי במקום שאם היו שנים מעידין כן לא היה מן עכשיו נמי כיון שאינו מכחיש העד אינו נאמן אבל כאן הרי מקום שנים בעל פה נאמן לומר פרעתי ואע"פ שאם היו שנים בשטר א היה נאמן. וכבר כתבתי דהתם הוא מפני שיש עליו תורת שטר מור אבל עד אחד ודאי לא משוי שטרא. ודין זה צל"ע:

11 טען ואמר ישבע וכו'. זה פשוט דלא עדיף ממלוה בשטר גמור וכבר כתבתי מה שנראה לי: